כתם פז על ספר הזהר רפז

ויעש גם הוא מטעמים וכו' יקום אבי דבוריה הוה בעזות וכו' דע כי הורגל בכל אומת אדום לדבר עם הנמצא בדרך נסתר והוא להם דבר כבוד שלא לדבר עמו לנוכח כי בזה מרבה בכבודו ובכאן יראה כי רשב"י ע"ה מאשים לעשו על שדבר עם אביו בדרך נסתר ואין הדבר כן כי לא יאשימהו כי אם על תנועת הדבור כי הדבר תלוי בתנועת הדבור שאם היה מדבר האדם עם זולתו בדרך נחת הנה מה טוב ומה נעים וכבוד רב כי ידבר עמו דרך נסתר. אמנם כי ידבר עמו בתנועה קשה ובדרך כעס הנה ישוב הכבוד הוא בדברו עמו דרך נסתר לבזיון וקלון כי יראה שאינו שוה בעיניו לכלום אחר שהוא מכנה הדבור לזולתו וזהו דעתו של רשב"י ע"ה שאמר דבוריה הזה בעזות בתקיפו דרוחא ויתכן שהיה הסבה לעשו בדברו עם אביו בתקיפו ובעזו' לפי שכשהלך לצוד ציד להביא לא הזמין לו האל צידה כדי שבין כך ובין כך יקבל יעקב הברכות או שהיה צד ציד ומלאך היה בא ומתירן עופות ומפריחן כר' יהושע בן לוי והנה בבואו סר וזעף א"ל יקום אם ירצה לאכול או לא כי בתנוע' הדיבור תלוי הדבר והראיה על זה שאלו דבר עמו בלא כעס היה לו לומר יקום נא אבי בלשון תחנונים כמ"ש יעקב קום נא שבה ואכלה מצידי ועוד כי יעקב כשנכנס לאביו אמר ויבוא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני כי למה הוצרך להקדים ולומר ויאמר אבי די באמרו ויבוא אל אביו ויאמר לו קום שבה אמנם הודיע הכתוב כי נשמר יעקב אולי ישן הוא ויקץ בצער ולכן קרא בנחת ואמר אבי לדעת אם הוא ישן אם לא וכשאמר הנני וכו' אזי אמר לו בלשון בקשה ותחנונים קום נא שבה ולכבוד גדול יחשב לו גם כי דבר עמו לנוכח אמנם עשו שחת דבריו הנעימים בדברו עמו בחוזק לבב והעד שלא אמר בלשון נא ודוק בלשון המאמר כי זו כוונתו כי לא יתעלם מרשב"י ע"ה כי הדיבור לנמצא בלשון נסתר שהוא כבוד והרי כתוב יעשה פרעה ויפקד והוא מדבר עמו וכן יעבור נא אדוני והוא מדבר עמו יחי אדוני המלך ורבים כמוהו ואמור לגבוה ילך נא ה' בקרבנו אלא שהאמת הוא שהדיבור אל הנמצא לנכח אין כבודו בכך אלא א"כ דבר עמו בלשון נא ובקשה כמו שדבר יעקב קום נא שבה. והמדבר עם הנמצא בלשון נסתר מגדיל בכבודו אם ידבר בנחת והנה בעשו שהיה מכבד את אביו לא סר מדבר אל אביו בלשון נסתר כדרכו לכבדו אלא שדבר עמו בכעס והראיה שלא דבר עמו בלשון נא הוא הוא המורה שדבר בלשון עזות ובתקיפו דליבא.

ת"ח בשעתא דעאל עשו וכו' אז"ל א"ר יוחנן מי שיש לו שני בנים א' יוצא וא' נכנס חרד אתמהה אלא בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנס עמו גיהנם.

אמאי חרדה גדולה עד מאד וכו' דייק מלת מאד למה אחר שאמר חרדה גדולה ואמר כי זאת היתה לו יותר חרדה מהחרדה שחרד ע"ג המזבח בשעה שנעק' בראותו גיהנם כי מאז חרד מהמות ולא חרד מן גיהנם אמנם אז חרד מעונש גיהנם ועל כן מיד גם ברוך יהיה כדי שלא יענש בגיהנם ואמר כי מלת גם ירמוז על השכינה המסכמת בברכות.

דבר אחר ואברכהו גם ברוך יהיה נפק קלא וכו' כלומר כי חרדתו של יצחק היתה על שבירך יעקב בלא דעתו ויצתה בת קול ואמרה גם ברוך יהיה כלומר אל ירע לבבך כי מאתי יצא הדבר.

ת"ח כולהו אודן על ברכאן עילאי ותתאי מלת גם ידייק.

ואפילו ההוא חולק עדביה וכו' וסלקיה על רישיה לעילא וכו' דכתיב ויאמר שלחני הוא מ"ש רז"ל ר' מאיר ורבי יהודה ור"ש רמ"א מי גדול השומר או הנשמ' וכו' רי"א מי גדול הנושא או הנישא וכו' ר"ש אומר מי גדול המשלח או המשתלח והוא הביא ראיה מכאן משלחני. ואגב ארחיה יקשה היאך יצוייר בשכל האדם כי יתפוש המורכב לפשוט מחומר ביד כי התפיסה ביד לא יצוייר רק כי יתפוש איש באחיו. ויאמר כי המלאכים אעפ"י שהם רוחניים כשישתלחו בשום שליחות לזה העולם מתלבשין בזה האויר המורגש ופושטים את בגדי הקדש. וזה דבר שאין ספק בו שכל המשנה מקומו ישתנה כפי המקום אשר הלך לשם אם לקולא אם לחומרא אם לקדש אם לחול מצינו משה רבינו ע"ה כשעלה אל האלהים וישב שם מ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה וזה נמנע בטבע כל אדם אלא שנתפשט ממלבוש צרכי הגוף ולבש בגדי קדש. ומצינו במלאכים הפך זה כשבאו בשליחות אצל אברהם אמר הכתוב תחת העץ ויאכלו ואין דרך הרוחני לאכול לחם ובשר וגם כי אכילתם לא היתה ע"י לעיסה ולעיטה גופנית הנה תהיה ע"ד אכילת המזבח את העולה. וכן יעקב ע"ה לא נתאבק עם שרו של עשו עד שנתגלם באויר זה העולם אשר בו ממש. ולמדנו מכאן כי כל מה שהוא נברא יכול הבורא לשנותו מענין לענין מרוחני למורגש וממורגש למוטבע וכן בהפך יען הם נבראים והכל מעשה ידיו כי כל נברא מקבל השנוי אמנם הבורא יתברך חלילה חלילה לו השנוי והכתוב אומר אני ה' לא שניתי אמנם ישתנו פעולותיו כמקבלים עצמם יתעלה שמו עלוי רב וכתבתי זה נגד המגשימים ימח שמם המביאים ראיה להגשמה מן ויראו בני האלהים את בנות האדם ויקחו להם נשים וכו' כי אף שנודה להם שבני האלהים הם מלאכים. הנה הם נבראים ויוצרם יעשה בהם רצונו כי הכל מעשי ידיו ויבאר כי אין לשום שליט לשלוט רק בזמנו אשר הופקד עליו וכבר קדם בפ' ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה משל לב' ממונים שהיו מדיינין וכו' ולפי ששולטנותו של שרו של עשו בגלות הזה הדומה ללילה לא בא אליו להתאבק עם יעקב רק בלילה והנה כשעלה השחר שהוא זמנו של יעקב ומדתו מדת היום נתאמץ יעקב עליו כי בעוד לילה נגע בכף יריכו אמנם כשעלה השחר הוצרך לומר לו שלחני כי ראה כי אזלת יד ממשלתו והוא שהנביא אומר משא דומה אלי קורא משעיר ורז"ל אמר בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה רומי אלי קורא משעיר אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר שומר מה מלילה אמרו לישעיה רבינו ישעיה וכי מה יצא לנו מתוך הלילה הזה א"ל המתינו לי עד שאשאל כיון ששאל חזרו אצלו א"ל שומר מה מליל שומר העולמים אמר לא כשאתם סבורים אלא בקר לצדיקים ולילה לרשעים בקר לישראל ולילה לאומות העולם אמרו לו אימתי א"ל אימת אתון בעאן אם תבעיון בעיו א"ל ומי מעכב א"ל תשובה שובו אתיו. נתבאר מכאן כי דומה הוא שרו של שעיר כי לא נקרא שעיר אלא על שהיו ידיו שעירות ושהלילה רמז לגלות שהוא שולטנותו והבקר רמז לזמן הגאולה שבו ישלוט יעקב כאשר בא הרמז בענין ההתאבקות שנגע בכף יריכו בעוד לילה וכשעלה השחר נעשה טפלה לו ואמר לו שלחני וכו' ויבאר כי כן היה שהודה על הברכות וא"ל לא יעקב יאמר עוד שמך מלשון עקב המשועבד כי אם ישראל מלשון שררה וראשיות ואמר כי שרית עם אלהים רמז כי נתעלה כ"כ עד שנתחבר במדת אלהים להיות מאריה דביתא בזיווג אחד ולזה אמר עם כי היל"ל שרית על אלהים שהיה משמעו עליו עצמו שגם הוא נקרא בשתוף אלהים אחרים אמנם באמרו עם אלהים לא יובן שעל עצמו הוא אומר שהשתרר עליו גם השתרר ולא נשאר עמו שוה בשוה אמנם רמז באמרו עם אלהים שיהיה שזה בשוה עם מדת אלהים בזיווג ובחבור אחד ויבאר הכתוב ברצות ה' דרכי איש על הענין הזה ומבואר הוא: