כתם פז על ספר הזהר רפד

ויבא לו יין רמז מאתר רחיק קריב ליה כלומר מיינו של עשו שהוא אוהב את יינו יין חמר מלא מסך ורבי אלעזר ימאן זה כי יאמר שח"ו שיעקב ע"ה יביא לו יינו של עשו כי יינו של עשו הוא משכר ובעת כזאת לא יצטרך אלא אל היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית המשמח אלהי"ם ואנשים כדי להמתיק דינו של יצחק כדי שיתברך יעקב כהוגן וכראוי לו הוא אמרו מההוא יין דכל חדווה אשתכח ביה לחדתא ליה ליצחק דבעי חדווה.

כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא דליואי מדת הלוים היא מדתו של יצחק כי הכהנים מדתם מדתו של אברהם בסוד אתה כהן לעולם. ועל כן היו הלוים בשעת הקרבן משוררים בשירים וניגונים ערבים להמתיק מדת דינם.

ועל דא ויבא לו יין וישת. כלומר וישת ולא וישכר שהיתה שתית שמחה ולא של שכורת היין חמר:

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכו' אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד דע כי בענין הבגדים האלה מה הם אם הם מעשה אורג או משל לידיעות וההשכלות אשר יתלבש האדם בהם אז זה וזה רבו כמו רבו המאמרים על הענין הזה ואני בעניי חפשתי אתמחות חכמינו הקדמונים כי האחרונים לא דברו ולא ביארו שום דבר בהם ממה שבא לידי בספריהם רק הקדמונים דברו בענינים אחת הנה ואחת הנה ואני בפסוק הוא היה גבור ציד הבאתי מה שנזדמן לי מדבריהם ושם הוכחתי מתוך ודבריהם אמיתות הענין משם תקחהו כי טוב הוא למראה ותאוה לעיני הרואים בעיני השכל לא אשר עיני בשר להם. האמנה כי בזה הכתוב ביארו הם ענין ירושת הבגדים האלה מאדם הראשון עד בואם ליד נמרוד ושעשו יצא השדה ונלחם עמו והרגו ונטל הבגדים האלה ממנו ושזהו הנרמז בכתוב ויבא עשו מן השדה והוא עייף כד"א עיפה נפשי להורגים ועשו הביא הבגדים האלה אל רבקה אמו והיו עמה בבית ובפחזותו לא המתין ללבוש אותם לצוד ציד להביא שאלו לבשם היה ממהר להביא קודם שיבוא יעקב והיתה סבה מאתו יתברך כדי שיתעכב ולא ימצא כדי שיהא שהות ליעקב כדי שיתברך. ויאמר כי כשלבש אותם יעקב אהדרו בההוא שעתא לאתרייהו כלומר לשלימותם הראשון כעת שהיה לובש אותם אדם הראשון קודם שיחטא לפי ששופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה קודם שיחטא והוא מה שהוסיף ר' יוסי ואמר והא תנינן עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כי זה יובן קודם שיחטא ואולי כי כוונו בזה לרמוז על יעקב כי הוא עקב"ו של אד"ם הראשו"ן והוא המכהה גלגל חמה בלא ספק כי מדתו מדת שמש ומגן העליון וכל כוכבי מאורי אור נבלעים מפניו והבן אמרו ות"ח שופריה דאדם רזא איהו דמהימנותא עילאה תליא בההוא שופרא וכג"כ ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכתיב לחזות בנועם ה' ודא הוא שופריה דיעקב כלומר שם ה' יתברך הוא מדת שמשו והבן:

וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ריח הבגדים לא כתיב וכו' יבאר למה יתאר הכתוב הבגדים אל יעקב וגנובים הם אתו ולמה יקראם בגדיו ויאמר כי הכוונה בבגדיו חוזר לאל יתברך שעכשו שלבשם יעקב ע"ה הם בגדי קדש לבושו של הקב"ה שנאמר בו עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה וסוד הדבר כי בהיות האמת שהבגדים ההם הם השכלות וידיעות עליונות מלובשות ומצויירות בהם כמו שהוכחנו בפ' הוא היה גבור ציד לפני ה' בסוד ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכו' כי היו הבגדים ההם בגדי קדש ודוגמה עליונה הנה כשהיה לובשם עשו היה מוציא הידיעות ההם ומשתמש בהם דרך חול לצודד נפשות ולהרע ולא להטיב כמו שהיה עושה נמרוד שהיה צד בהם את הבריו' לע"ז אמנם כשבאו ליד יעקב ע"ה שבו בגדי קדש ומעטה צדקה דוגמא לעוטה אור כשלמה שהם מלבושיו של הקב"ה. ד"א כיון דאלביש לון סליקו ריחין כלומר כי כשהיה עשו לובשם לשמש ליצחק אביו לא היו מעלים ריח טוב. וכמו שאמר רבי שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבי ולא שמשתי אותו אחד ממאה ממה ששמש עשו את אביו אני בשעה שהייתי משמש את אבי משמש אותו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים אבל עשו בשעה שהוא משמש את אביו משמשו בבגדי מלכות הה"ד אשר אתה בבית וכו'. והנה נראה א"כ שהיה לובש אותם כשהוא משמשו ולא היו מעלים ריח טוב לפניו עד שלבשם יעקב ובכן ידע יצחק כי הבגדים על האמת הם של יעקב לא של עשו ולכן אמר הכתוב וירח את ריח בגדיו כי מתוך הריחו ידע שהם בגדיו ולכן ויברכהו מיד ולא הפסיק לומר ויאמר ראה ריח בני אלא מיד ויברכהו כי כפי הראוי היל"ל וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח כריח שדה אשר ברכו ה' ויברכהו אמנם הכוונה שלא הספיק להריח עד שבירכו מיד וענין ויאמר ראה ריח בני אמירה בלב כאלו אמר כי אמר ראה ריח בני וכו' ודוק ותשכח דיוק זה בלשון המאמר שהרי נסתפקו בהדיא בויאמר ראה ריח בני שהוא מאמר סתם אם האומר הוא יצחק או השכינה ובלא ספק שהיא אמירה בלב כפי הדבר אחר הזה.

כריח שדה אשר ברכו ה' דא שדה של תפוחים שדה דאבהן עילאין חמידו ליה כל מגמתם להשפיע בו והוא כלול בלוב"ן ואוד"ם וירוק הוא סוד התפוחים גם האבות התחתוני' כל תשוקתם היה בארץ המוריה שהיא דוגמת השדה הרמוז העליון:

ויתן לך האלהים וכו' א"ר אבא האי קרא אוקמוה הרבה נדרש בב"ר על שאמר ויתן לך האלהים למה התחיל בו"ו התוספת מכלי הקדים שום ברכה אמרו יחזור ויתן ועוד יתן לך ברכות ויתן לך ביבושיהון. יתן לך את שלך ויתן לך את של אביך והרבה כמו אלה והכוונה להם שאם יאמר יצחק כי יתברך יעקב כל הראוי והמחוייב לו מצד עצמו כי זה לא יצטרך יצחק ע"ה לזוכרו כי ממילא הוא בא ועוד יתב' על המחוייב והראוי לו זאת הברכה מטל השמים ומשמני הארץ והנה רבי אבא ירצה לבאר סוד אמרו מטל השמים ומשמני הארץ בסוד השמים העליונים והארץ העליונה בחבור אחד כמו שיבא בסוף המאמר אלא שרצה להקדים קודם ענין הצרה הגדולה שהיה בה יעקב ע"ה בעת שאמר לו אביו האתה זה בני עשו אם לא וכו' ולא הכירו ואמר אגב אורחיה כי כל שירותיו וזמירותיו של דוד ע"ה כוונתו כביכול לתקן מדתו ולהשפיע לה מהאבות העליונים שפע וברכה כי כזה כביכול הוא עושה ומתקן אותה והוא סוד ויעש לו דוד ש"ם כי הוא ש"ם הנקרא ונכתב אדנ"י וע"כ נקראת שם וזהו סוד ונעשה לנו שם כי רצו להפריד אלוף ולעובדה בדרך קיצוץ כמו שנתבאר במקומו. ואמר כי דוד ע"ה אמר השיר הזה בזוכרו ענין יעקב והצרה שהיה בה בעת שא"ל אביו האתה זה בני עשו שמא ימצאהו מתעתע ויבוא עליו ח"ו קללה ולא ברכה ועל דבר זה בנה דוד השיר הזה אל ה' בצרתה לי כאלו היה דוד בנפשו של יעקב ומדבר בעדו אמנם רבי אלעזר סובר כי השיר הזה יעקב עצמו אמרו ושדוד מצאו וחברו בתוך שירותיו כמו שמצינו מזמורים רבים בספרו אמרום זולתו כאיתן האזרחי והימן וידותון ובני קרח והוא חברם בספרו על שם אמרם כן מצא השיר הזה ושהוא אמרו כלומר יעקב ע"ה בעת צרתו זאת. וביאר אמרו הצילה נפשי משפת שקר שאין הכוונה כפי הנראה שיצלהו ממה שאמר דברי שקר לאביו אנכי עשו בכורך כי ח"ו שישקר באמונתו אבל אמת יהגה פיו וכוונתו לומר אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך. אמנם כוונתו באמרו הצילה נפשי משפ' שקר הוא על דרגא דעשו שריא ביה דאיהו שפת שקר באומרו בפתותו את חוה שא"ל אף כי אמר אלהים וכו' והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ומה שנלוה לזה משפת שקר עד שהביא לווטין לעלמ' ויעקב היה אומר שיהיה האל בעזרו ויסייעהו להצילו מאותו הנחש ומכח שפת שקריו כדי שיתברך ותחזור העטרה ליושנה כי גזולה וגנובה היא אצלו בדרך ערמה והתחכמות הלשון. ת"ח בשעתא דא"ל יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי ציד בה"א ואוקמוה פי' שצוהו שיביא לו ציד ה' דבר המותר ולא מן הגזול. ויאמר כי כשאמר ואברככה לפני ה' בההיא שעתא אזדעזע כורסי יקרא היא הנקראת לפני ה' בסוד כי מלפני ה' הוא בורח ונזדעזע הכסא כי איך יבוא הטמא להתברך שם וישאר יעקב שלול מברכתה ועולם הפוך כי עבד ימלוך ושפחה תירש גבירתה. בההיא שעתא אזדמן מיכאל הוא המלמד זכות על ישראל ושכינתא בהדיה כבר נזכר למעלה כי בכל מקום שהוא שכינה עמו כי הוא היושב ראשונה במלכו' ושאר דברי המאמר מבוארים הם ממה שקדם. ומ"ש ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' מלעילא ומתתא בחבורא חדא כלומר שיתברך בסוד עולם היחוד ותמיד לא יחסר לחמו אמנם בברכת עשו הפסיק ואמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל להורות כי זה יתברך מעולם היחוד וזה יתברך מעולם הכליה וההפסד וכמ"ש ז"ל משמני הארץ זו איטאליא של יון ואולי כי אל זה רמזו רז"ל באמרם מטל השמים זה המן ומשמני הארץ זה הבא"ר כי מזונם של ישראל ממקום קדוש יהלך ויבוא להם מה שאין כן לעשו כי לחמו לחם מגואל. ורוב דגן ותירוש הא אוקמוה דרז"ל דגן אלו הבחורים דכתיב מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש אלו הבתולות ותירוש ינובב בתולות. עוד אמרו דגן אלו הבכורים ותירוש אלו הנסכים. אבל כד"א לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם הוא הדבר הנרמז במטל השמים אלו שרמז שההשפעה ההיא תבוא ע"י הצדיק אל הארץ העליונה וכמ"ש ז"ל בנער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו ושרו של עולם ידוע כי הוא המקבל מצדיק יסוד עולם והוא לפעמי' נקרא נער ולפעמי' נקרא זקן כפי ההשפעה וההקבל' וכפי המלוי והפגימה והבן ורמזו בזה כי לחמו של יעקב לחמה של תורה ומאכלו בריאה אכילה רוחנית היורדת מדגן לחם פנ"ג ויינו מיין המשומר בענביו ואולי כי אל זה רמזו רז"ל באמר' מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זו משנה ורוב דגן זו תלמוד ותירוש זו אגדה כי כלהו איתנהו בתורה שבכת"ב ותורה שבע"פ וזהו מזונותיו של יעקב וזרעו אחריו כי הוא העיקר לא עשה כן לכל גוי: