כתם פז על ספר הזהר רפג

ויקרא את עשו בנו הגדול וכו' דאתכליל מסטריה בדינא קשיא יתן טוב ודעת למה קרא יצחק לעשו בנו הגדול והדבר ידוע כי הוא הראשון והבכור ולמה יכנהו בשם גדול ואמר כי לפי שכחו של עשו נמשך ונכלל במדת הדין הקשה מדתו של יצחק לכך קראהו גדול במדת הדין.

ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי רבי אלעזר פתח אשרי אדם עוז לו בך וכו' זכאה בר נש יקדים הקדמה להודיע כי יעקב השלם ע"ה כל מה שעשה מענין הבכורה והברכה שנראים לכאורה שהם תחבולות כלם היו כהוגן וכראוי ובהסכמה עליונה ועליו דרש רבי אלעזר אשרי אדם עוז לו בך כי הוא בעוזו של מקום ובהסכמתו היה עושה שאם לא כן לא היה מתברך מפני יצחק אביו האוהב את עשו שהרי בדבר יצחק אל עשו ועשה לי מטעמים איש לא ידע בכל אלה לא הוא ולא אמו כאשר יבאר בהדיא. והביא ראיה מענין הבטחון שצריך האדם שיהיה בטחונו שלם עם אלהיו ולא על דעת לסמוך על הנס מענין חנניה מישאל עזריה שמתחלה לא שמו עוזם ובטחונם אלא על דעת שיעשה עמהם הקב"ה נס אבל רצו לדעת מקודם שימסרו עצמם למיתה אם יעשה להם נס אם לא והלכו אל יחזקאל לשאול את פי ה' על זה והשיבו הקב"ה הלדרוש אותי אתם באים חי אני נאום ה' אם אדרש לכם וכמו שדרז"ל שזאת הנבואה היתה על חנניה מישאל עזריה שבאו לדרוש את ה' על זה ואמר חי אני נאום ה' אם אדרש לכם כלומר אם אדרש לכם על תנאי אם יסמכו על הנס כי אם עד שימסרו את נפשם בהחלט שלא על מנת וזהו שאמרו הם בתחלה איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשזבותנא נמצא שאם לא יעשה עמהם נס שם שמים בלי מתקדש וע"כ חזרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא כלומר בין שיעשה או לא יעשה נמות בעבודתו נמצא שלא ניצולו עד ששמו להם במסלה ישרה בלא שום מכשול והרהור. וכן היה הענין ביעקב השלם ששם לבו במסלה ושם עצמו בסכנה וכמ"ש אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה ועכ"ז כשאמרה לו אמו עלי קללתך בני לפי שהשכינה הודיעתה כי זה היה בהסכמה עליונה הוא לא ידע בכל אלה ושם בטחונו באל יתברך ומסר עצמו לסכנה עלתה לו ונתברך כי מאת ה' היתה זאת. ומ"ש ורבקה שומעת בדבר יצחק ע"ד ושרה שומעת פתח האהל כמו שנתבאר במקומו על השכינה. ומ"ש ות"ח ורבקה אוהבת את יעקב כתיב והא אתמר הרמז למעלה על רבקה העליונה שהיא אוהבת ומשתוקקת אל יעקב סבא בסוד הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה כמו שנתבאר בשיר השירים שאעפ"י שמרחוק תביא לחמה אינה חפצה אלא במדת יעקב והבן זה.

ועתה בני שמע בקולי כי ההוא זמנא ערב פסח הוה וכו' בפרקי רבי אליעזר וכי שני גדיים היה מאכלו של יצחק בכל יום אלא שהקריבה האחד פסח והאחד עשתה מטעמים. ואולי כוונו בכאן בשני הגדיים בערב פסח האחד לפסח והאחד לחגיגה וכבר ידעת כי בערב הפסח מבערין החמ"ץ שהוא סוד היצר הרע הרומז לשרו של עשו והוא זמן מלוי הלבנה והחש"ך חלף הלך לו והוא זמן הצלחתם של יצחק סוד אור לי"ד ועל זה עלתה לו ליעקב הברכה כי העת עת דודים. ורבי יהודה אמר כי הרמז בשני הגדיים שעתידין ישראל להקרי"ב להגרי"ל על שני השעירים גורלות גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל ביום הכפורים וכך אז"ל ב' גדיי עזים טובים טובים לך טובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ובגין כך קריבת ב' השעירי' חד בגין דרגא דלעילא כלומר לסטרא דקדושה וחד לכפיא עליכם. ובגין כך קריבת ב' השעירי' חד בגין דרגא דלעילא כלומר לסטרא דקדושה וחד לכפיא דרגיה דעשו כי הוא הסוגר את פיו שלא יקטרג כאשר יתבאר במקומו. ומתרווייהו טעים יצחק ואכל כי כן תחייב מדתו כי בעולם הקדושה חלקו ותמציתו בעולם הקליפה והסתכל אמרו טעים ואכל כי הם שני עניינים הטעימה רוחנית והאכילה גשמית.