כתם פז על ספר הזהר רפא

ויצו אבימלך וכו' ת"ח כמה אוריך להו קב"ה לרשיעיא יבאר שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה בעולם ואפילו לרשעים שהרי האריך להם על הטובה אשר עשו עם האבות ע"ד מ"ש כי לא שלם עון האמורי עד הנה דהא בג"ד לא שליטו בהו עד לבתר דרין בתראין הוא שנאמר ליהושע ע"ה אחר שכבש ל"א מלכים ויהושע זקן בא בימים ויאמר ה' אליו אתה זקנת ובאת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה ואת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגישורי מן השיחור אשר על פני מצרים וכו' והנה גרר מארץ פלשתים היתה והם אשר השאיר האל לנסות בהם את ישראל עד ימי דוד ע"ה יאות עבד אבימלך דעבד טיבו עם אברהם דאמר ליה הנה ארצי לפניך והיא שעמדה לו לדורותיו אחריו והשיב רבי יהודה כי לא בעצם וראשונה היו מטיבים עם האבות כי ארורים הם הרשעים שאין טובת' שלימה והביא ראיה מעפרון ומבואר הוא וכן אבימלך אמר לבנו ליצחק לך מעמנו וכו' והשיב ר' אלעזר כי מניעת הרשע מעשותו רע היא טובתו כי אם לא ישנו אם לא ירעו והוא מה שצוה אבימלך אל כל העם הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וכן נתפאר הוא כשהלך אליו מגרר ואמר אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב הודיע כי לא היה שם שום טובה כי אכין ורקים מעוטים כי ההטבה ההיא לא היתה אלא שלא נגעוהו בכל רע.

ואמר ר' אלעזר יאות עבד יצחק וכו' אמר זה לפי שישאל השואל למה טרחו האבות לחפור בארות מים בארץ לא להם ואם היתה כוונתם לשוב אל ארץ מולדתם היה להם להסתפק ממקום שהיו מסתפקים אנשי המקום ההוא ויאמר כי כל מעשה הצדיקים למטה מכווני' לכוונה עליונה נסתרת וחפירת הבארו' להם היה לכוונת המשכת השפע עליהם שפע הבא"ר העליון באר מים חיים ונוזלים מן לבנו"ן והוא סוד באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם אברהם ויצחק אשר תקנו הבא"ר עד בוא יעקב ע"ה וישב עליה היא שעמדה להם במדבר. ויאמר כי עתה ישראל בהיותנו בגלות עודם מחזיקים בבאר הזאת שלא תשכח מפי זרעם וזה בעטיפת הציצית הרומז אליה והנחת התפילין הרומזים למדות העליונות. חכמ"ה בינ"ה חס"ד וגבור"ה שהם סוד התפילין דמנח מארי דעלמא הם הם המשפיעי' בבאר הזאת ושכל העושה כן בכל יום הקב"ה משתבח בו וכל מי שאינו עושה כן אתעדי מניה דחילו דמאריה כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ומבואר הוא:

ויעתק משם ויחפור באר אחרת רבי חייא פתח ונחך ה' תמיד וכו' האי קרא אוקמוה וכו' הרבה נדרש בו בב"ר על ענין הצדקה הנז' הכתובים שלפני הכתוב הזה ואמר ר' טביומי אם עשית כן הרי את כבוראך כאותו שכתוב בו דודי צח ואדום והיינו והשביע בצחצחות נפשך. ועצמותיך יחליץ ישמיט יזיין ישזיב יניח. ישמיט כד"א וחלצה נעלו מעל רגלו יזיין כד"א חלוצים תעברו. ישזיב כד"א חלצני ה' מאדם רע יניח מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת וכו' אבל בהאי קרא אתתקפו ביה מארי מהימנותא המאמינים בשכר הנשמות בעולם הבא לפי שלא באו בתורת מרע"ה יעודים רוחניים כי אם יעודים גופניים ומצאו חיזוק לאמונתם מזה הכתוב שאמר ישעיהו ונחך ה' תמיד וביאר כי פי' ונחך ה' בעולם הזה ובעולם הבא כי ענינו ענין התנהלות ומנוחה התנהלות בעה"ז ומנוחה בעה"ב. ויקשה א"כ למה צריך לכתוב תמיד כי בהיות המנחה הוא יתברך הנה טובתו שלמה ותמימה כי אין טובתו כטובת שאר המנהיגים שאינם תמידיים כי בכלות ממשלתם יכלה טובם וא"כ מלת תמיד נוספת. ויאמר כי בזה רומז לתמיד של בין הערבי"ם היא מדת מער"ב שהיא הצרור הראשון מהשלש צרורות כי יש צרור למעלה מצרור כמו שידעת והיא נרמזת במלת ונח"ך ובמלת תמי"ד כמו שרמז דוד ע"ה ינחני במעגלי צד"ק וצד"ק היא מדתו של דוד שהוא הצרור הראשון ומשם תעלה אל הצרור השני שהוא אספקלריא המאירה שכל הנשמות הזוכות לשם הם מתהנות לראות בצחצוח ונועם האור ההוא הערב הבא מעין לא ראתה שהוא הצרור השלישי.

ועצמותיך יחליץ הא לאו רישא דקרא סיפיה.

אי נשמתי' וכו' מאי ועצמותיך יחליץ כלומר אם הכתוב מדבר בדברים הרוחניי' הפשוטים מחומר מה לתבן את הבר ומה מבוא לענין העצמות היבשות עם האור ההוא אשר תזכה אליו הנשמה.

אלא הא אוקמוה דא תחיית המתי' שעתיד הקב"ה להחזיר נשמות לפגרים מתים ובזה ירויחו העצמות שלימות נוסף על הראשון כי יהיה קיומם קיום שלם על ידי הנשמות שכבר הוסיפו שלימות על שלימותם הראשון בשכבר זכו לראות בנועם מתמיד וזהו והיית כגן רוה הוא סוד גן ה' אשר הנהר יוצא מעדן להשקותו תמיד והוא אומרו וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.