כתם פז על ספר הזהר רפ

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא כמא דאתמר באברהם וכו' יאמר כי פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפ"ט ואמת יהגה חכו ואם נראה לכאורה שהוא משנה בדיבורו הלא תוכו ולבו עם אלהיו היודע תעלומות לב ואם אמר על רבקה אחותי היא הוא על הדרך שאמר אביו על שרה אחותי היא כי הכוונה על חכמת שלמה הנקראת אחות כד"א אמור לחכמה אחותי את כי היא אחות מדתו של אברהם כי בחסדו ינהלנה וכן יצחק בגבורתו יעוררה ואל זה היתה כוונתם באמרם אחותי היא כי ח"ו שיוציאו דבר של בדאי בפיהם. וא"ת והלא כפי דעת השומעים לא יאמנו דבריו כי יבחנו כפי פשטן וצריך אדם לצאת ידי חובת הבריות לזה אמר וע"ד אתתקפו צדיקייא בקב"ה כלומר אחר שהיו מדברים האמת כפי החכמה היו בטוחים בהאל יתברך שיסתירם נגד בני אדם ולא יתבוששו על דבר אמ"ת וענוה צד"ק שהיה בלשונם.

תו אברהם ויצחק הכי אתחזי וכו' יאמר כי עוד דבר אמת היתה בפיהם בקרוא אל המדה ההיא אחותי ולא אשתי לפי ששני המדות של אברהם ויצחק הם באחוה עמה ולא בדרך זיווג כי זיווגן אינו מיוחס כי אם ליסוד כי ע"כ לא תמצא ביעקב ע"ה שיאמר על אחת מנשיו אחותי היא כמו שאמרו אבותיו לפי שהוא מאריה דביתא ובעלה דמטרונית' ומתנהג עמה בדרך זיווג ולא בדרך אחוה והבן זה מצד כי כל דבריה' האמת והצדק וזהו ודאי אתחזי לון לומר אחותי היא ולא לזולתם בגין דכתיב אחותי רעיתי יונתי תמתי בדרך אחוה ורעות ולא בלשון זיווג כמוזכר:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. את רבקה ישלים לבאר הענין ע"ד הסוד והוא שראה אבימלך בחזיון חלונו כאשר יבאר בהדיא כי יצחק מצחק עם מדתו הנטפל' עם רבקה ומלת א"ת רומז אל השכינ"ה ונדמה לו שהיה מצחק עם רבקה בגלוי ובפרסום לאור יומם כאשר נז' בענין העגל ויקומו לצחק בפרסו' כי כל צחוק מגולה הוא והראיה בא אלי העבד העברי לצחק בי כי ויהי כהיום הזה וכו' נאמר שם והיא אמרה לבעלה כי כ"כ היה פרוץ העבד העברי בעבירה עד כי היה רוצה לצחק בה לאור יום וכבר ידעת כי ע"ד זה נאמר בע"ז ויקומו לצחק שהכוונה על הפרסום כן ראה אבימלך את יצחק מצחק בפרסום את רבקה אשתו.

ד"א וכי סלקא דעתך דיצחק הוא משמש וכו' יאמר זה להורות כי הראיה אשר ראה אבימלך לא היתה ראיה מוחשי' כי לא יעלה על הדעת שיצחק הקדוש ישמש מטתו לאור היום האמנה הכוונה שראה זה באצטגנינות המיוחס לחלון כמ"ש באם סיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב שלא יתכן שבעד חלון ביתה תראה המלחמה הנעשי' בנחל קישון אלא שהכוונה שם שהיתה רואה בדרך האצטגנינו' כי ההודעות הם מיוחסות אל מחזה החלון שאינה ראיה שלימה אלא ראית והצצת החרכים מאשר ולא כל אשר כדרך הגנב כי ע"כ תתיחס כל הודעה שאינה שלימה אל הגניבה כמ"ש ואלי דבר יגונב וכן אבימלך ראה באצטגנינות כי היה מצחק עמה דרך אישות וידע כי לא אחותו היא ודכוותה תמצא בוירא בלק בן צפור. אר"ש מאי חמא חמא במשקופא דחכמתא וכו' חלון דחכמתא דזנבי שוליהון דכוכביא ואינון חלוני חכמתא וזאת היתה ראייתו של אבימלך לא ראיה מוחשית ח"ו וכדין:

ויקרא א"ר יוסי יאות הוה למעבד ליצחק וכו' כלומר כי לא הוזהר אבימלך בענין יצחק כמו שהוזכר בענין אברהם כי שם נאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת ועתה שלא הוזהר במעשה יצחק יאות הוה ליה למעבד ליצחק כמא דעבד לאברהם שנאמר וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ולא עשה כן לפי שכבר הוזהר בימי אברהם וחשב בדעתו כי מעשה אבות יעשו בנים ולכן לא שלח בעד רבקה. המשל אומר מי שנשכו הנחש יפחד מהחבל.

ת"ח כי אמרתי רק אין יראת אלהים וכו' א"ר אבא בגין כך אמר אחותי היא.

רבי אבא סובר כי לכך אמר אחותי היא לפי שראה שאין יראת אלהים והיא האמונ"ה מצויה במקום ההוא וע"כ לא רצה הוא שתתפרד ממנו ורצה לידבק בה ולכן היה קורא אחותי היא כד"א אמור לחכמה אחותי את כי אבדה האמונ"ה ונכרתה מפיהם אמנם רבי אלעזר סובר כי סבת העדר השכינה משם בגין דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא ולא שסובר רבי אלעזר שגרר היא חוצה לארץ שהרי יצחק עולה תמימה ולא יצא מימיו חוצה לארץ והקב"ה צוהו גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. אמנם לפי שנשארה לנסות בה את ישראל ולא כבשה יהושע קראה ר' אלעזר חוצה לארץ בבחינת ערך המקו' שהיה שוכן בו מקודם עם בא"ר לח"י רוא"י.

וע"ד אין יראת אלהים במקום הזה דלאו אתריה הוא ולאו שריא הכא שלא היה המקום ההוא מלומד ומורגל לשתחול עליו השכינה. ויצחק אתתקף בה במהימנותא וכו' כי היה בטוח שהשכינה לא תזוז מאצל רבקה לכל מקום אשר תלך והיה מתחזק בבטחונו ואומר אחותי היא גם כי אנשי המקום אינם ראויים לכך והוא אמרו דחמא דשכינתא עם אתתיה שריא: