כתם פז על ספר הזהר רעח

ויהי רעב בארץ וכו' רבי יהודה פתח ה' צדיק יבחן וכו' יקדים הקדמה לענין הנסיון שהקב"ה מנסה לצדיקים ויאמר כי הוא לתועלתם שאין הקב"ה צריך לנסות הצדיקים כי הוא יודע דרך עמהם וכי יעמדו בנסיונ' האמנה הוא מנסה אותם להרים ניסם ושמעם יגדל בעולם ועוד להגדיל שכרו של צדיק בהוציאו דבר הנסיון ההוא מן הכח אל הפועל כי על כן צוה לאדם הא' ולנח ולא עמדו בנסיונם וע"כ נענשו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול כי הוא יתברך בראו בעולם המעשה ורוצה הוא במעשיו שיצאו לעולם ואם לא יעמוד על צוויו רחמיו על כל מעשיו ולא כחטאיו יעשה לו ולא כעונותיו יגמלהו כי הוא יודע יתברך כי השאור שנתן בעסתו ימנעהו וע"כ הוא מאריך לו אולי יתבונן בעצמו וישוב וימיר החלק הנקלה בנכבד כי אינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה בעולם הזה ובבא שנבראו ביו"ד ה"א וזהו וחיה. ואם נראה כי מת בלא תשובה וא"כ אריכות ימיו למה לזה אמר כי אלהי המשפט תברך שמו צופה הדורות מראש ורואה שעתיד לצאת ממנו גזע טוב בעולם כמו שהיה זה באברהם ע"ה שיצא מתרח זהו תוכן ענין המאמר בקצרה לבוא ממנו אל ענין הנדון ביצחק ע"ה כי נתנסה בצאתו בימי הרעב אל גרר כי דעתו היה לרדת למצרים להתנסות שם כמו שנתנסה אביו אברהם לולי שנראה אליו ה' ואמר לו אל תרד מצרימה ואעפ"י שלא יצא חוצה לארץ נחשב לו לנסיון שהרי נאמר בו ויעל משם באר שבע כמו שנאמר באברהם ויעל אברהם ממצרים שהכוונה בזה שלא נטה לבו אל העבודות הנכריות ההם אשר הורגלו במצרים ושנתנסה ונכנס בשלו' ויצא בשלום וכן ביצחק דומה בדומה כי זה נטע אשל בבא"ר שב"ע וקרא בשם ה' אל עולם וזה בנה מזב"ח ויט שם אהל"ה וקרא בשם ה' שהכוונה בזה כי נתנסו ועמדו בנסיונם ובנו המזבח ההרוס והוא הנדרש ככתוב ה' צדיק יבחן לתועלת המנוסה וזהו ה' צדיק יבחן אתקיף ליה בהאי אבן שהיא העטרת כי היא נקראת אבן בוחן כי בה נבחנים בני האדם המיחדים או המקצצים וצדיק יסוד עולם הוא האוחז בה וכן הצדיק למטה והכל מבואר והשלים לבאר סוף הכתוב ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו וכי ס"ד דקב"ה הוא דנפשו שנאה לההוא רשע פי' שהרי הכתוב אומר חי אני וכו' אם אחפוץ במות הרשע וא"כ איך ישנאהו והשיב אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה שנאה נפשו דההוא רשע וכו' כלומר כי נפשו הנזכר בכתוב חוזר לרשע האוהב חמס שאינו חפץ להתדבק בצרור החיים מקום שהנשמו' תלויין בו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו ולפי שחסר בכתוב לפי הפי' הזה המקום המתואר בנשמות לזה חזר ואמר ד"א כד"א נשבע ה' בנפשו ויחזור נפשו לנפשו של דוד כי היא נפשו של הקב"ה לפי שהמדה ההיא היא היא המיסרת אל הרשע בסוד ויסרתי אתכם אף אני והיא היא השונאה אותו כי הקב"ה ית' המיוחס אל הרחמים לא ישנאהו אבל חפץ בשובו מדרכיו וחיה כפי שנז' ואתה בני אל יקשה בעיניך לאמר כי מי הוא ומי נפשו והכל דבר א' כי לא מחכמה שאלת על זאת כי מדותיו יתברך מושאלות כפי הפעולות שפועלות בתחתונים כפי משפט מעשיהם ואתה דע לך ועל יחס זה יוחס להם התמורה וההפך לא ח"ו שזה בהם עצמי ח"ו ח"ו וצריך שיהיה ענין זה יתד תקוע על אזניך כי הוא עיקר ושורש האמונה ובזה תנצל מפח יוקשים הפילוסופים החיצוניים אשר לא ראו אור: