כתם פז על ספר הזהר רעז

ויאהב יצחק את עשו הא אוקמוה בד"א איש יודע ציד איש שדה. יבאר כי השדה הזה הנז' בעשו הוא הנרמז לשדה הנאמר בו כי בשדה מצאה צעקה הנערה הוא שדהו של סמאל וכבר ידעת כי יש שדה ויש שדה של תפוחים הוא שדהו של יעקב ע"ה ושדהו של עשו כלו קמשונים כסו פניו חרולים הוא המורה על החורב והשממון והמדבר. ומ"ש מאי איש שדה לקפחא לון לבני נשא ואיהו אמר דעביד צלותא וכו' פי' שהיה מראה לבני אדם כי סבת צאתו אל השדה לא היה רק להתפלל כי כן היה עושה אביו יצחק שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כן היה עושה עשו היה עושה עצמו כאלו היה מתפלל וכשהיה אדם עובר לא היה נשמר ממנו בראותו אותו שפתיו נעות ובזה היה צד את הבריות וזהו וצייד ליה בפומיה.

ואי תימא היך לא ידע יצחק כל עובדוי בישין דעשו כי אעפ"י שהיה מתחסד ומראה תומה לאביו בבית ושואל אותו איך מעשרין את התבן ואת המלח למה העלימה השכינה ממנו מעשיו הרעים בחוץ שהרי השכינה תמיד היתה מצויה עם יצחק. ויאמר שזה היה מחכמתו יתברך שהיה מעלים ההודעות ההם מיצחק וזה לפי שאם ידע יצחק ברשעות עשו האהוב הנה השב ישיב את ברכתו בדיניה הקשים על יעקב כאשר היה עם עשו באהבתו אותו כי מן דינו של יצחק הוא יונק והיה מברך ליעקב מדעתו ומכחו ממדת הדין ולא באלה חלק יעקב כי מדתו מדת רחמים ואינו צריך לתגבור' הדין כי לא על חרבו יחיה כעשו ובזה יתברך מדעתו של הקב"ה בחסד וברחמים ולא מדעתו של יצחק המחייב הדין והכי אצטריך כלומר וזהו הראוי כפי החכמה העליונה יתברך ויתעלה בעל המחשבות אמן כי לא מחשבותיו מחשבותנו ומה מאד נפלת הענין הזה למתבונן חסדי ה':

ויזד יעקב נזיד א"ר אלעזר הא אוקמוה וכו' הוא מ"ש רז"ל שא"ל עשו ליעקב מה טיבו של נזיד זה א"ל שמת אותו זקן א"ל באותו זקן פגעה מדת הדין א"ל הן א"ל א"כ לא מתן שכר ולא תחיית המתים וכו'. למה עדשים לפי שהן דומות לגלגל שהאבלות גלגל הוא שחוזר בעולם.

אבל ויזד יעקב נזיד יעקב איהו ידע עיקרא דיליה יבאר כי מחכמתו של יעקב היה לבשל עדשים לכשיבא עשו מן השדה והוא עיף להוסיף עליו עייפות על עייפותו וזה לפי שתבשיל העדשים הוא מחליש כח הדם בטבעו אשר צוו בדרך הרפואה לאכלם א' לשלשים יום למנוע חולי האסכרה הבאה מתגבורת הדם והנה א"כ נמצא בעדשים שני דברים הפכיים הא' שהם אדומים ומן הדין היה שיחזיק מין את מינו האדום לאדום והוא בהפך וזה היה מחכמ' יעקב ע"ה כי ידוע כי עשו בראותו תבשיל אדום כאות נפשו ילעטהו וכאז"ל אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו ועכ"א הלעיטני נא מן האדום האדום הזה שני פעמים כאדם התאב המאכל הנאות לו ומזכירו פעם אחר פעם והוא לא ידע כי בנפשו הוא כי האדום ההוא יחליש כחו ויהיה סבה שיבזה את בכורתו בהחליש דמו וגבורתו וזהו ועל ההוא תבשילא אזדבן ליה לעבדא וזבין בכירותיה ליעקב וכבר נודע כי הכחות הנפשיו' תלויות בכחות הגופניות ובהחליש כח גופו יחלש נפשו ויבזה בכורתו. ובכלא אזל יעקב בחכמה בגין דההוא דרגא חכים דעשו כמו שנתבאר בענין הברכות כי כן היה ראוי להתנהג עמו במרמה לקחת את שלו מידו. א"ר יהודה וכן בלבן ומבואר הוא בענין המקלות אשר פצל. בגין דתרי חולקי הוו ביה כי על זה נקרא שלם כי לא יקרא שלם רק היודע דבר והפכו כי בעל ההפך הא' לא יקרא שלם כי ההפך האחר יעמוד נגדו אמנם בעל שני ההפכיים יפעל בכל א' מהם בעת ירצה וזה מבואר בעצמו ממה שקדם בענין הנסיון הנז' באברהם משם תקחהו: