כתם פז על ספר הזהר רעג

ויעתר יצחק לה' וכו' מהו ויעתר. להיות המלה הזאת בלתי נהוגה כ"כ במקרא בענין התפלה ועוד שענינה מתהפכת מהמתפלל אל האל ומהאל אל המתפלל שכן כתיב ויעתר יצחק ויעתר לו ה' ויעתר ה' לארץ ע"כ רבו המדרשים בענינה אמרו רבי יוחנן אמר ששפך תפלות כעת"ר רבי שמעון ב"ל אמר שהפך את הגזרה לפום כן קריין ליה לעתר' דהפיך אדרא והנה רש"י ז"ל פי' בה ענין רבוי והפצר בתפלה ובענין ויעתר לו ה' נתפצר ונתפייס ונתפתה לו ומענין הזה יפרש עת"ר ענן הקטורת רבוי עליית העשן וכן העתרתם עלי דבריכם ונעתרות נשיקות שונא שענינם ענין רבוי והנה רבי יהודה פי' ענינה ענין עשן הקרבן והבל היוצא מהפה שהיא התפלה והוא אמרו דקריב קרבנא וצלי עלה והביא ראיה מויעתר אלהים לארץ מה להלן קרבן אף כאן קרבן. ויבאר ויעתר לו ה' היאך יובן לפי הפי' הזה שפי' שהוא ענין עשן הקרבן ואמר דנפק אשא מלעילא לקבלא אשא דלתתא ויהיה עשן עליון מתלכד בעשן התחתון והיו לאחדים.

ד"א ויעתר יצחק דחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על וכו' אותיות הגרון מתחלפו' והטעם בזה כי כל דבר שיבא בקושי ותחבולה נזכר בו לשון חתירה כאדם החותר בכותל ליכנס ועל כן נאמר בגנב אם במחתרת ימצא הגנב כי בתחבול' הוא בא ליכנ' ברשו' חבירו ליטול את שאינו שלו ומזה דרשו רז"ל במנשה ויעתר לו חתר לו הקב"ה חתירה כי כפי מעשיו הרעים אשר עשה לא היה ראוי למחילה לולא שהקב"ה חפץ בתשובתם של רשעים ובדרך גניבה חתר לו הקב"ה חתירה לקבל תשובתו וכן בנדון שלנו יצחק ורבקה ע"ה לפי טבעם ומזלם השפל לא היו ראוים להוליד לולי שחתר להם הקב"ה חתירה והוא גם הוא חתר בתפלתו לגבי מז"ל המזלות שהוא מקום שהבנים תלויים שם וכמ"ש ז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכבר נודע כי אין כוונתו על מזלות הרקיע אשר על ראשנו שא"כ היאך יאריכו ימיו של חזקיהו והיאך יפקדו העקרות אם מזלם גורם העקרות וכן שאר הנסים הנעשים שלא תחייבם המערכה אמנם כוונתם על המזל העליון שהוא הכת"ר כי משם באים הכחות כלם אל המדות הממונות כל אחד ואחד על ענינה את של החיים על החיים ואת של הבני' על הבנים ואת של המזון על המזון וצריך כל מבקש להמשיך בכוונתו ממז"ל המזלות ענין שאלתו אל המדה אשר הופקדה עליו וליחד כל המדות שם שיהיו משפיעות עם המדה ההיא ברצון המז"ל העליון וזו היא סוד החתירה הנזכרת להם כי כל דבר שלא יחייבהו הטבע והמזל התחתון הנה יש באיפשר כפי כוונת המתפלל לחתור ולהוציא שאלתו מהמז"ל העליון בדרך גניבה וחתירה וג' אלה הבנים והחיים והמזון נרמזים בכתובים בחיים בחזקיהו נאמר לו הנני יוסיף על ימיך יוסיף מי שבידו להוסיף. בבנים ותתפלל על ה' על ה' ודאי במזונות השלך על ה' יהבך על ה' ודאי שהוא מזל המז"לות והוא שרמז בכאן רבי יהודה באמרו דצלי צלותיה וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין דהא בההוא אתר תליין בנין וכדין ויעתר לו ה' וכו' ותהר רבקה אשתו.

ת"ח עשרין שנין אשתהי יצחק עם אתתיה וכו' שהרי היה בן מ' שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם וכמו שכתב רש"י ז"ל עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון ועשר שנים צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה אמו כיון שראה שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה להיו' עולה תמימה. ויבאר הטעם למה היו האמהות עקרות ואמר לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ותמיד הם מתפללים לו יתברך אמנם הכוונה להם בזה כי המדה האחרונה היא מתברכת בתפלתם של צדיקים שהם ממשיכי' השפע מלמעלה הימנה אליה עד"ס אמרם ז"ל במרע"ה היה לך לעזרני וסוד אמרם ב"ר ישמעאל בן אלישע כ"ג פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני לפנים וראיתי אכתריא"ל קה ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני וכו' וכשהמדה הזא"ת מתברכת מלמעלה. היא משפעת למטה ויתברכו כל התחתונים ע"י תפלת הצדיק כי הוא גורם להרבות הרחמים על הבריות ולפיכך אמרו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כי כשהם מתברכים מברכ"תו בשאלת צרכיהם גם כל בני העולם מתברכים בשבילם וז"א דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקיא בשעתא דבעאן קמיה צלותהון על מה דאצטריכו.

מ"ט בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא מאן דיצטרך בצלותהון דצדיקייא. ות"ח דאברהם לא צלי קמיה קב"ה וכו' לא רצה להטריח יוצרו כענין מ"ש בענינו על לוט בן אחיו ועל סדום ועמורה כמוזכר במקומו. אמנם יצחק הטריח ליוצרו בתפלה לפי שצפה כי יעקב ע"ה יוצא מחלציו שהוא שלימות העולם ולא ידע אם מרבקה או מאחרת והתפלל שיצא מרבקה וזהו לנוכח אשתו ולפי שקשה כפי זה שהרי מצינו שאמר הן לי לא נתת זרע שנראה ששאל על שרה לזה אמר לאו בגין צלותא הוה אלא כמאן דמשתעי קמי מאריה. והנה כששמע רבי חזקיה בריה דרבי יהודה גם כי היה קטן בשנים את דברי אביו אמר לפני אביו אי הכי אמאי לא רחים ליה יצחק ליעקב כ"כ כמא דרחים לעשו שהרי לא נזכר אהבה ביעקב כמו שנאמר בעשו ויאהב יצחק את עשו ואם צפה ברוח הקדש מעלת יעקב כי הוא השלם אמאי לא רחים ליה כ"כ כמא דרחים לעשו. והיתה תשובתו כי כל מין הולך אל מינו לא ח"ו שידמהו לו בשום פנים אמנם הכוונה כי הוא נמשך מגבו"רתו של יצחק חוצה אל הקליפה וכשם שקליפת האילן ניזון מתוכו כך יחייב הענין שימשך אהבת יצחק לעשו כי הוא קליפתו וע"כ זכר הכתוב אהבתו לו להודיע כי חיוב הענין כך ואם לא זכר אהבת יעקב הניח הכתוב הדבר לענין פשוט כי אין צריך לומר וזכר אותו בעשו להודיע הסוד שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ומה שהביא ראיה מנמרוד שנאמר בו הוא היה גבור ציד בא להודיע כי עשו מחלקו של הצייד הצד נפשות וכבר ידעת כי כל מצודד ודורס בבריות הוא מחלק סמאל שרו של עשו: