כתם פז על ספר הזהר רעב

ויהי יצחק בן ארבעים שנה וכו' השתא אית לאסתכלא אי רבקה הות בת עשרים או יתיר או בת י"ג.

כדין הוא שבחא דילה אבל בת ג' מאי שבחא דילה אמ"ר יהודה וכו' אעפ"י שהיתה קטנה בשנים מעשיה שעשתה אל העבד ממה שדברה ומה שעשתה יורו על יושר שכלה וטוב מדותיה ואין הבדל בין הנער כפי שכלו ובין הזקן כפי שניו. והנה א"ל רבי יצחק אע"ג דכולי האי עבדת לא ידענא וכו' כלומר כי אין משם ראיה ממה שעשתה עם העבד כי יש דברים נעשים גם בלא דעת בהיות זה נעשה הרגל ולמוד ודבר מורגל הוא בכל העולם גדולים וקטנים להשקות מים לצמא ומעשים בכל יום הם בקטנים לתת מים לשואל שכבר הרגילוהו בכך ואין בזה ראיה על כשרות מעשיה בהשכלה.

אלא ת"ח כתיב כשושנה בין החוחים כן רעיתי וכו' הכוונה לרבי יצחק מ"ש למעלה כי כל עניני הצדיקים למטה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו לפי שהם מרכבה למה שלמעלה מהם ולפי שמדתה של רבקה היא העטרת המתיחסת בכנסת ישראל והיא יושבת כשושנה בין החוחים אוכלוסיה בעלי הדין הקשה למטה עכ"ז היא נעדרת מהם ונבדלת ומתיחדת במדת יצחק הבא ממדת אברהם החסיד המכבה במימיו האש החזקה אשר במדת יצחק אשר ע"כ אף הוא יקרא חסיד כי כל טוב אביו בידו ויצפון לישרים טובו הראוי לו בסוד גם את הטוב נקבל מאת האלהי"ם ע"כ הוא לוקח רבקה הרמוזה במדת החסד והרחמים לכפות חוזק דינה הבא מצדו ומצד אוכלוסיה החיצוניים והנה היא יפה כי חו"ט של חס"ד נמשך אליה והוא הוא הממזג וממתק את הדין שאלמלא כן לא היה העולם מתקיי' מפאת קושי דינו של יצחק אלו היה משפיע בה לבדו. וזה יחייב ברבקה הצדק' למטה להכשיר מעשיה ולהפרד מבית אביה ואחיה שהם אוכלוסיה החוחים אשר דרה ביניהם ובת ג' שנים כב"ת של"ש שנים והבן זה מאד מאד כי לא בא רבי יצחק לבאר סוד השושנה העליונה אלא לרמוז על התחתונה המתיחסת אליה שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתיה ואם לא ביאר רבי יצחק הענין ברבקה הבשרית סמך על המבין ושלא לתת מקום למאמיני החיוב יעשו כן החכמים ולפי זה הודיע כי כן דרכו של הקב"ה לזווג זיווגין קשה ברפה לתת קיום לכל דבר המזדווג בזוגו כי זהו קיומו של עולם והתבסמותו. פתח רבי יהודה אבתריה בענינו של יצחק כמו שא"ל רבי יצחק נימא במלי דיצחק דאנן ביה: