כתם פז על ספר הזהר רסז

פתח רבי חייא ואמר מי ימלל גבורות ה' כד בעא קב"ה וכו' בהיות שהאדם הוא מבחר הבריאה יחוייב שימצאו תכונות ודמיונות בצורת איבריו אל הבריאה בכלל ובפרט ובהיות כי הכוונה בבריאתו היה לשמור ולעשות את כל דברי התורה יחוייב ג"כ שימצאו בו תכונות ודמיונות אל התורה בכלל ופרט כי זה כל האדם כאשר יתבאר בהדיא ע"כ פתח רבי חייא בפתיחה זו בענין הפרשה המדברת בתולדות יצחק בן אברהם צדיק בן צדיק לשאת ולתת בענינו ואמר כי כשעלה ברצונו יתברך הקדום לברוא את העולם היה מסתכל בתורה וכבר ידעת הסוד כי הבינ"ה היתה מסתכלת בחכמה שהיא התורה הקדומה ובה ברא העולם וכמ"ש ז"ל בואהיה אצלו אמון וכו' אמרה תורה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה וכד בעא למברי אדם אמרה תורה אי בר נש יתברי ולבתר ייתי למחטי מצד היות דעתו מורכבת מעץ הדעת טוב ורע ויותר הוא מוכן לאחוז ברע ולמאוס בטוב מצד חומרו ואת תידון ליה אמאי יהון עובדי ידך למגנא וזה אינו פועל חכם כי ימאס מעשה ידיו. אמר לה הא אתקינית תשוב"ה עד לא בראתי עלמא כי זהו אשר יתקן אשר עות בהשיבו את הגזלה אשר גזל את נשמתו בהחזיר אותה אל מקומה מקום התשוב"ה. וכן התנה עם העולם ואמר אנת ונימוסך לא קיימין אלא על אוריתא וכו' נמצא כי בשמור האדם את התורה העולם קיים. ולית מאן דירכין אודניה לשמוע הכרוז ההוא. ת"ח כל מאן דאשתדל באוריתא וכו' יבאר הדמויים והציורים הנמצאים בין האדם והעולם והתורה ויאמר כי כמו שיש באדם איברים מיוחדים זה למעלה מזה והוא נחלק אליהם וכלו גוף אחד כן העולם בכללו נחלק לאיברים רבים זה למעלה מזה וכלו מתכונת אחד ודמיון זה נמצא באדם עם העולם וכאן לא ביאר דמיון הפרטים וכבר הארכנו בקצתם בפ' זכר ונקבה בראם וכלהו כגוונא דאוריתא כי היא ציירה את שניהם על דוגמתה כי גם היא תורה אחת וגוף א' ונחלקת לאיברים. (חבל על דאבדין:)