כתם פז על ספר הזהר רסו

ויוסף אברהם ויקח אשה וכו' דא הגר יתן טוב טעם ודעת למה נקראת הגר קטורה לפי ששבה מדרכי אבותיה עובדי אלילים אלמים אל אמונת אברהם ונקשרה עמו בעובדין דכשרן ולכן שינה אברהם את שמה וקראה קטורה כי נקשרה נפשה בנפשו של אברהם ובעבודתו לפי דרכו למד כי שנוי השם הוא אחד מהדברים הגורמים כפרה שזכרו רז"ל שנוי מקום ושנוי מעשה ושנוי השם ולכן שנה ומבואר הוא.

ויוסף אברהם מאי ויוסף אי תימא דעל שרה איהו דאוסיף וכו' פי' כי לא מדעתו הוסיף אותה שהרי שרה היא שאמרה לו הנה נא עצרני ה' מלדת בוא נא אל שפחתי וא"כ למה יחס ההוספה אל אברהם לעת כזאת אלא שהכוונה בכאן לפי שכבר נזדווג עמה בחיי שרה וגירשה על עסקי ישמעאל הרעי' וכמו שדרז"ל על ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק אין צחוק אלא גלוי עריות וכו' אין צחוק אלא ע"ז וכו' אין צחוק אלא שפיכות דמים כדאיתא בב"ר. ואחר שגירשה הוסיף עוד לקחתה כי הכיר בה כי שבה ממעשיה וע"כ שינה שמה כפי מעשיה וקראה קטורה כמדובר.

ת"ח דאמר רבי אלעזר סיוע לזה ויביאה יצחק האהלה דאתגליא דיוקנא דשרה ויצחק אתנח' וכו' ואמר כי אברהם היה נשמר שלא להכניס שפחה באהל גבירתה כדי שלא להגביר כח הנחש לבא אל מקדש ה' וע"כ הניח האה"ל ליצחק הנרמזת באה"ל מועד להביא בה דוגמתה כי לה נאה ולא לשפחה שלא תירש את גבירתה והנה רבקה ירשה את מקומה וכבר הגיע תור יצחק שיראה את אמו באהל ולא אברה' ולכן הוריש לו את אהל אמו שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק והוא הדיוקן של שרה שהיה לאברהם מקוד' באהלו מסרו ליצחק באמצעות רבקה היורשת מקומה ד"א ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק רזא דמהימנותא עילאה הוסיף דבר אחר אל העטרת הפועלת דיוקנה של שרה שהיא נשמה לנשמתה והוא מדת כ"ל אשר ל"ו והבן ומ"ש לאתדבקא יצחק בדרגא דחולקיה יחזור לאברהם כי נתן לו חלקו להמתיק מדתו של יצחק בחס"ד לאברהם ויבאר הענין בהדיא.

ואמר ת"ח הכא אתכליל אשא במיא ודאי אשא נטיל מיא וכו' יאמר כי בעת הזאת מדתו של יצחק המיוחסת לאש נמזגה במימי החס"ד לאברהם אמנם מקודם זה בשעת העקידה המים נטלו האש כי נתלבש אברהם במדת הדין לעשות מעשהו אבל עכשיו נטל הא"ש את מדת המי"ם למתק הדין במדת העטרת והבן כי זהו קיומו של עולם:

ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. מאי מתנות וכו' יאמר כי המתנות אשר מסר להם הם שמות הטומאה בגין לאשלמא דרגין שהעולם צריך אל הקליפה וצריך לתת לכל דבר חלקו כי לא תוהו בראה לשבת יצרה וזה לעומת זה עשה האלהים ואברהם ע"ה התקין הפנימי לפנימי והוא יצחק ונתן לו את כל אשר לו ונתן החיצון לחיצון והם בני הפילגשים כי גם הם צורך העולם אמנם הגביר כחו של יצחק עליהם והוא אמרו ויסתלק יצחק על כלא במהימנותא עילאה כדקא חזי ויאמר כי מלת פילגשים בכאן ירמוז להגר לבד ואם זכר אותה בשם רבים לפי שחזר ולקחה אחר שגירשה פלגש בקדמיתא ופלגש השתא. אמנם רבי חייא ימאן זה ויאמר כי מלת פילגשים יורה על מיעוט רבים שנים שאם לא כך איך נשא אברהם ד' נשים והוא קבלה בידם.

וישלחם מעל יצחק בנו דלא לשלטאה כלומר הכניעם ושעבדם לו ושלחם מעל פניו למטה דייקו מלת מעל ממש. ויאמר כי עשה זה אברהם בעודנו חי וקיים בעולם כדי שלא יקטרגו אותו עוד אחרי מותו. נמצא א"כ שתיקן המדות כסדרן אשר למעלה למעלה ואשר למטה למטה כדי שישתעבדו כחות הדין התחתוני' לדינו של יצחק ויאמר כי שלחם קדמה אל ארץ קדם כי הוא המקום הראוי להם כמו שכבר ידעת כי קבלו רז"ל כי שם ישכנו בעלי הכוחות החיצוניו' ולשם הולכים ומבקשים בעלי הכשפים והקוסמים להשיג ההודעות ההם כמ"ש מן ארם ינחני בלק וכו' מהררי קדם ומשם למדו קסמיה' וכשפיהם לבן ובעור ובלעם כמו שיתבאר בפ' בלק ב"ה ויאמר כי מה שנאמר בשלמה המלך ע"ה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם הכוונה שהיה יודע כל אותם החכמות וההשבעות. והשמות אשר מסר אברהם לבני הפילגשים שהם נקראים בני קדם כי הם קדמו בהודעות ההם אשר קבלו מאברהם:

רבי חזקיה פתח ואמר מי נתן למשסה יעקב וכו' לפי שאמר למעלה כי אברהם אע"ה שעבד כחות הקליפה למטה שלא ימשלו על זרעו של יצחק אמר כי עונותיהם של ישראל גרמו שישלטו המה בהם. ויאמר אגב ארחיה כי הכתוב הזה לא אתישבן מליה דכתיב מי נתן למשסה כשואל בעד הנסתר מהו כי חטאנו לו היל"ל כי חטאו לו ואשר חזר הענין לעצמו ואמר זו חטאנו לו היה לו לומר ולא אבינו שמוע למה חזר לדבר בלשון הנסתר ואמר ולא אבו שמוע. ויאמר כי הם דברי השכינה מיללת על בניה ואומרת אוי שלא שמעו שהם אומרים זו חטאנו לו והיא אומרת אוי שלא אבו שמוע. ויאמר כי ככה יהיה סדר הגאולה בנין ב"ה בראשונה ובנין העיר ואח"כ יקים האל יתברך לכנסת ישראל מהעפר ואח"כ תחיי' המתי' כמ"ש בונה ירושלם ה' ואח"כ נדחי ישראל יכנס ואח"כ הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם זה תחיית המתים ומכאן אנו למדים כי הנוסח האמיתי בקדיש של רבנן כמנהג הספרדי דהוא עתיד לחדתא עלמא ולשכללא היכלא ולמפרק חייא ולאחאה מתייא וכו' ואם תמצא הפך הסדר הזה טעות הוא בידם: