כתם פז על ספר הזהר רסה

ויביאה יצחק האהלה וכו' לאהל שרה אמו מבעי ליה הטעם כי כל תיבה שצריכ' למד בתחלת' הטיל ה"א בסופה וכ"ש בתיב' הסמוכה לחבירתה כענין ארצה שעיר וזולתם רבים וא"כ היל"ל לאהל שרה אמו או אהל שרה אמו כי היא סמוכה והענין שדרשו בותרד העינה אעפ"י שאינה סמוכה וא"כ למה כתב האהלה בתוספת ה"א ללא צורך. ויאמר כי הרמז לה"א האחרונה שבשם הרומזת לשכינה כי תמיד היתה שורה באהל שרה ונר דלוק מע"ש לע"ש כי הוא זמן הזיווג וכשמת' שרה נסתלקה משם וכשבאה רבקה חזרה השכינה והנ"ר באה לאהל כי היא היתה דוגמת שרה כי כל הנשים הצדקניות רומזי' אליה ואמר הכתוב שרה אמו דדמיא לשרה בכל עובדתא והנה רבי יצחק הוסיף כי כשם שדומה לשרה במעשיה כן היתה דומה בצורתה ממש עד שכל הרואה אותה היה אומר עליה כי היא שרה אמו נמצא א"כ כי כשם שיצחק היה דומה לאברהם כמו שדרז"ל באלה תולדות יצחק בן אברהם מן הכפל אברהם הוליד את יצחק כמו שכבר נתבאר כן רבקה היה קלסתר פניה דומים לשרה אמו. א"ר אלעזר בכלא הכי הוא כלומר האמת הוא כמ"ש רבי יצחק שהיתה דומה לשרה בכל מעשיה ובצורת' אבל סוד יש בדבר שאעפ"י ששרה מתה הנה לא נפקד ממקום מושבה צורתה וצלמה הרוחנית ולא היתה נראית לכל הבא אל האהל עד שבאה רבקה גם כי לא היה רואה צלמה כי אם יצחק בבואו האהלה וזהו סוד וינחם יצחק אחרי אמו כלומר אחרי שהיתה נראית שמה היה מתנחם לפקידתה וע"כ לא כתב אחרי מיתת אמו כי איך יתנחם במיתת אמו אמנם היה מתנח' אחרי שהיה צלמה עדיין באהל:

אר"ש מאי שנא דכתיב ביה ביצחק ויאהבה וכו' בהיות כי האבות הן הם המרכבה וכל עניניהם דוגמא עליונה הנה בהכרח תרמוז התורה עניניהם בדרך סוד וזה כי ראה רשב"י ע"ה כי לא נזכר ענין אהבה בכל האבות כמו שנאמר ביצחק ואמר שהרמז בזה להיו' יצחק דוגמת מדתו בזיווג העליון כי הגבור"ה היא המעוררת האהבה ראשונה בעטרת בשלהב' יה כמו שכבר נתבאר סוד זה בסוד שמאלו תחת לראשי וכבר ידעת כי לא תשקוט אהבת השלהב' ההיא כי אם בבוא מדת החסד סוד הימין הם המי"ם המכבים את האש והוא סוד אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום ודאי ואמר כי על סוד זה נאמר ביצחק ויאהבה כי מדתו אוהב תמיד לסוד הה"א האחרונה ולעוררה. ולפי שנמצא כתוב גם ויאהב גם את רחל מלאה אמר כי כן יחייב הענין בהיות כי יעקב מקבל מן הצד השמאלי מיצחק כי הוא רובץ בין המשפתים ומהצד ההוא יחוייב לו האהבה לבתר אתא יעקב ושמש ערסא כלומר אחרי אברה"ם ויצחק הוא השלים תפל"ת ערבי"ת יותר מהם וזה כשהוליד י"ב שבטים על דוגמא עליונה כדקא יאות יודיע כי כפי הקבלה כי שלשה האבות כלם כאחד נשאו כל א' מהם ד' נשים יען כל אחד מהם דוגמת מרכבה למעלה ואין מרכבה פחות מד' ואמר שאם לא נזכר בתורה לקרותם בפירוש הן הנה רמוזות ככתוב באברהם ויצחק באברהם שרה והגר נזכרות והשתים הנשארות נרמזות בכתוב ולבני הפלגשים אשר לאברהם מיעוט רבים שנים הרי ארבע. וגם כי נמצא לרז"ל בב"ר ויוסף אברהם ויקח אשה וכו' רב אמר זו הגר א"ל רבי נחמיה והא כתיב ויוסף א"ל על פי הדיבר נשאה היך מה דאתמר ויוסף ה' דבר אלי עוד. א"ל והא כתיב ושמה קטורה א"ל שמקוטרת במעשיה. א"ל והא כתיב ולבני הפלגשים אמר לו פלגשם כתיב הנה עכ"ז מצאנו ראינו במסרה שנים מלאים דמלאים א' ולבני הפילגשים ב' שומר הפילגשים ואם תאמר איך היו דורשים הם פילגשם חסר דע כי כל האותיות הנחות בתיבה מן התיבות הם דורשים אותם כאילו הם חסרים כפי קריא' הנקודה כי כל אות שאין לה נקודה היא כגוף בלי נשמה וזה להם ע"ה לעשות אסמכתא לדבריה' האמת והצדק כמו שמצינו להם דורשים ויהי ביום כלות משה כלת כתיב וכן ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב וזהו האמת לא כמו שאומרים מבקשי תואנה לתורתינו הקדושה שאולי היו ספריהם חסרים ח"ו כי לא נפל שום טעות בתורתינו הקדושה לא ממלא וחסר כי כל אותיותיה במספר במשקל בנויים בנין עול"ם עליון וכלה שמותיו של הקב"ה יתברך והנה רשב"י ע"ה יוכיח שדרש התיבה במלואתה באות הנזכר המורה על הרבים ואמר שנשא ד' נשים. וכן ביצחק בסתירו דרבקה כלומר שהדבר נרמז בסתר בענין זיווג רבקה שנאמר שם ויקח את רבקה הרי א' ותהי לו לאשה הרי שנית ומיתור הכתוב נראה כן כי אחר שכתב ויקח את רבקה ואין קיחה באשה אלא נישואים שכן כתיב כי יקח איש אשה למה הוצרך לכתוב ותהי לו לאשה וכן ויאהבה שהיל"ל ויקח את רבקה ויאהבה אם היתה כוונת הכתוב להודיע כי אהבה אבל כשריבה בותהי לו לאשה ריבה בויאהבה וכן וינחם יצחק אחרי אמו ריבה את הרביעית וקבלה נקבל וכל דבריהם האמת והצדק אמנם ביעקב ע"ה נכתבים ונזכרים שכתוב וכלא ברזא חדא פי' בדוגמא עליונה כי אין מרכבה פחות מד' ונקודה עליהם. והנה רבי חייא עילה עוד הדוגמא למעלה למעלה במדות ואמר כי אברה"ם נשתמש בשרה מצד ימין ויצחק נשתמש ברבק"ה בצד שמא"ל ויעקב יושב אהלי"ם לקח לו פי שנים בכל אשר נמצא להם כי הוא הבכו"ר והשלם ושמש בשנים מהימין ושנים מהשמאל זרועו"ת ושוקי"ם והבן זה כי הוא סוד גוף האילן והוא אמרו ולקבל תרווייהו הוו ד' נשין ליעקב וכשמוע רשב"י לרבי חייא שעלה הדברי' ליסודם אמר סליקו מלין לאתריהו דהא כלא ברזא קדיש' כלומר הכל סוד אחד מה שאמרתי אני ומה שאמר הוא הכל דבר אחד והכל קדושה אחת וכבר עלו הדברים לעיקרם וליסודם ואין צריך עוד להאריך בזה: