כתם פז על ספר הזהר כו

פקודא תשיעאה למיחן למסכני. אמר שהמצוה התשיעית שהיא לרחם על העניים והאביונים לתת להם די מחסורם היא נרמזת בנעשה אדם בצלמנו כדמותנו וזה לפי שכבר ידעת סוד צל"ם ודמות כי הם התפאר' והעטר' כי התפאר' נקרא צלם והעטר' נקראת דמו"ת בסוד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם והנה התפארת משפיע בעטרת לפי שאין לה מעצמה כלום וע"כ נקראת עני כי יעטוף היא מדתו של דוד שקרא עצמו ענ"י לפי מדתו והיא מתפרנסת מן הצדק"ה של צדי"ק נמצא שהצל"ם משפיע ונותן צדקה לדמו"ת ע"כ צריך האדם לעשות מעשה יוצרו לדמות אליו כי זאת היתה הכוונה בבריאתו וזהו נעשה אדם שיהיה עושה כצלמ"נו כדמות נ"ו שכשם שהצל"ם משפיע בדמו"ת כן העשיר ישפיע ויתן לעני כי בזה תושלם צורתו לידמות לבוראו כי מדת העשי"ר שהוא עולם ה"זכר נותן לענ"י שהוא עולם הנקב"ה וביאר הנמשך מן הכתוב ואמר כי מ"ש אח"ך וירדו בדגת הים וכו' מצאו רמוז בספרא דשלמה שהיה כתוב כי כל המרחם על העני ברצון לבבו ונדבת רוחו צורתו שהוא צלמו שנברא בצלם אלהים לעולם לא תשתנה ובה ירדה וישלוט על כל הבריות כמו שפני אד"ם למעלה כל הפנים פונים אליו והוא שולט על פני אריה ועל פני שור ועל פני נשר כן זה האדם צורתו וצלמו אינה משתנית מפני פני אדם וכל הפנים מחלקים לו כבוד כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה ויביא ראיה מנבוכדנצר שבעוד שהיה חונן דלים לא נתקיים חלומו שחלם ועשבא כתורין יטעמון לך עד שחדל מהצדקה ושם נאמר עוד מלתא בפום מלכא וכו'. ונתן טעם למה לא אמר הכתוב אברא אדם אלא בלשון עשיה לרמוז על מעשה הצדקה כי העשיה מיוחסת לצדקה כמ"ש שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ומכאן דרז"ל שהעני עושה צדקה עם העשיר כשהוא מקבל ממנו והסוד ידוע כי לא תודע צדקת הצדי"ק כי אם בענ"י כי הוא העושה בודאי בהמשיך צדקתו ממנו והבן.

פקודא עשיראה לאנחה תפלין וכו' אמר שהמצוה העשירית שהיא להניח תפלין רמוזה בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו ואמר כי בהניח האדם תפילין נעשה דוגמא עליונה וכמ"ש ז"ל שהב"ה מניח תפילין והסוד בזה שהתפאר' מניח על ראשו ד' בתי' שהם חכמ"ה ובינ"ה וחס"ד וגבורה.

ולבאר סוד התפילין פתח ואמר ראשך עליך ככרמל וכו' דא רישא עילאה לפי שיש רא"ש ודלת רא"ש אמ' כי רמז באמרו ראשך עליך ככרמל דא ריש' עילאה על מדת התפאר וקראו רישא עילאה כי מאריך אנפין בא שהוא הכת"ר.

דתפילין דרישא שמא דמלכא עילאה קדישא י"הוה. פי' שהתפארת מניח על ראשו סוד השם של ארבע נרמז בד' פרשיות שבד' בתים כל בית ובית רומז לאות של שם בן ד' כאשר יבאר בהדיא כי סדר הפרשיות על סוד סדר אותיות יהו"ה וזהו ושמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות. ומ"ש ותנן כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין דרישא דאינון שמא קדישא בסדורא דאתווי פרשתא קדמאה וכו' הודיע סברתו בסדור הפרשיות לפי שנמצא מחלוקת רב בין הגאונים בסדורם כי רבינו האיי והראב"ד סוברים כי ההויות באמצע והרמב"ם ז"ל ורב אלפס ואחרים זולתם סוברים שסדר הפרשיות קדש לי והיה אם שמוע כחברת רשב"י ונפל עוד ביניהם המחלוקת אם הסדר מימין המניח או מימין הקורא וכבר כתבו כי כדי לצאת חובת שניהם כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין ואמרו שמן השמים הוכיחו בפלוגתא בארעא כך פלוגתא ברקיעא הב"ה אומר כפי קורבת הפרשיות ופמליא של מעלה אומרים הויות באמצע והיתה התשובה הוא אשר דבר יי' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וזהו כבודי ופרשת קבלת עול שמים תחלה וזו היא סברת רשב"י ע"ה כפי קבלתו להיותם נכתבים על סדר הכתוב בתורה להיות כל פרשה ופרשה מיוחדת לאותיות ההויה על סדרם והוא אמרו אלו תפילין שבראש דאינון שמא קדישא בסדרא דאתווי וביאר הסוד על אי זה אופן יתיחסו הפרשיות אל אותיות השם ואמר פרשתא קדמאה קדש לי כל בכו"ר דא איהי קדש בוכרא דכל קודשין עילאין הרמז על הי"וד שהיא נקודה ראשונה שנתגלה באצילות הוא הבכו"ר אשר יצא ראשונה מהאי"ן הוא הוא הפוטר פטר רחם הבי"נה בשביל דקיק הנאצל מן הנקו"דה אל הבי"נה ומשם נתעברה בי"נה מהבנים אבני הבנין כאשר נתבאר כבר וזהו למעבד פירין ואבין כדקא יאות ולפי שהמדה הזו הוא הבכו"ר באצילות נקרא קדש דכל קודשין עילאין ואמר זה לפי שמדת הבינה נקראת קד"ש קדשים כלומר קדש של כל הספירות שלמטה ממנה כי כלן נשפעות ממנה כי היא א"ם הבנים. והחכמ"ה נקראת קדש שכוללת כל קודשין עילאין והבי"נה בכלל.

פרשתא תנינא והיה כי יביאך דא ה"א אמר כי הפרשה הזאת תתיחס אל הבי"נה שהיא סוד הה"א ראשונה שבשם לפי שיש לה בית קבול בצורתה והנקודה באמצעיתא ומורה על היכל שנתרחב על ידי אותו הנתיב לא ידעו עיט וקבל אור הי"וד מכל צדדיה ונתחייבו ממנה חמשי' שערים כי חמשה פעמים עשרה הם חמשים כי הי"וד שהיא עשרה נרשמה בה"א חמשה פעמים כזה # בפתחי שערי"ם כי כל קו יש לו שתי נקודות ראש וסוף ונדבקו השני קוים בנקודה אחת שלא לתת חור בדלתו כאשר יתבאר במקומו ב"ה וזהו אמרו דא ה"א היכל' דאפתח דחמא דילה מגו י"וד בחמשין פתחין אכסדרין ואדרין סתימין דבי"נה בההוא פטר דעביד יו"ד בההוא היכלא. ומ"ש למשמע קלא דנפקא מגו שופר כבר כתבנו למה נקראת מדת הבינה שופר לפי שקולו יוצא בדוחק מפיו וכשהוא הולך ומתרחב ישמע קול"ו והקו"ל קול יעקב נקרא קו"ל השופר פי' קולו של שופר והוא אמרו בגין דהאי שופר הוא סתים בכל סטרין ואתא י"וד ופתח ליה לאפק' קלא וכיון דאפתח ליה תקע ליה ואפיק מניה קלא הוא התפארת הבן הבכו"ר ב"ן בכו"ר כי בגיחו מרחם יצא ישמע קולו. ולפי דרכו למדנו טעם למצות תקיעת השופר בשנת הנ' שנה בי"ובל שהוא שנת חרות אחר שעברו שבע שמטו' כי אז ישובו כל ההויות איש אל אחוזתו ונמצאים חורין ממלאכה ושעבוד. ואמר כי מכח תקיעו של שופר זה יצאו ישראל משעבוד מצרים כי הוא המוציא עבדים לחרות ולכן נזכרו בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים על סוד החמשי' שערים שיש בה וכן יהיה בסוף הגלות החיל הזה כי בכחה נצא משעבוד מלכי"ות במהרה בימינו פרשתא תליתאה רזא דיחודא דשמע. ואמר כי הפרשה השלישי' שהיא שמע ישראל הנה תתיחס אל הו"ו שהיא האות השלישית שבשם לפי שהיא צורה כוללת כלומר משך אחד כולל כל ענפי האילן וצורתה תוכיח שהיא צורת קו אחת נמשכת כצורת גוף האילן אשר בו נכללים כל ענפיו הם הם שש קצוות אש הוא פונה אליהם מכל צד שצורתו עמוד נצב פונה לכל צדדיו והוא סוד שמע ישראל הוא ישראל סבא שהוא הו"ו.

פרשתא רביעאה והיה אם שמוע וכו'. אמר כי הפרשה הרביעית שהיא והיה אם שמוע היא מיוחסת אל הה"א האחרונה שבשם שהיא נכללת בימין ושמאל וכן תמצא שהפרשה עצמה יש במשמעותה דין ורחמים שנאמר ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וכו' ואספת דגנך וכו' ובהפך וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים נמצאת הה"א האחרונה שהיא כנסת ישראל מתיחדת למעלה והיא הנקרא' גבורה דלתתא לפי שהגבו"רה העליונה פועלת בה בראשונה ואח"כ הימין כמו שנאמר בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ונכללת משניהם נמצא כי התפילין הם הם אותיות השם הקדוש ממש ד' פרשיות רמז לד' אותיות וצריכין להיות נכתבים כסדר התורה כי כבר ידעת סוד ס"ת שהוא מורה על עצמותו ית' בסוד הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל:

ומעתה יתבאר לנו מה שכתב הרמב"ם ז"ל כיצד סדר הפרשיות בתפילין של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ושמע סמוכה לה. והיה כי יביאך בבית השלישי סמוכה לשמע וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח כדי שיהא קורא שלפניו כנגד פני המניח. וגם כי תפס עליו הראב"ד ז"ל והביא ראיה ממה שכתב האיי ז"ל הנה כפי מה שהליץ בעדו המגדל עוז. ראה שהאמת עם הרמב"ם ז"ל כי שם נזכר שכבר שלחו הקדמונים שמצאו בקבר יחזקאל הנביא שנפל תל אחד מראשותיו ומצאו תפילין גנוזים שם ובדקום ומצאום כתובים כסדרן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אמנם לא זכרו הסדר על איזה דרך מצאוהו אם לימין המניח או לימין הקורא ויראה כי מה שכתב המגדל עוז שאמר ומה שתמה הראב"ד כי המניח עיקר יותר מן הקורא אדרבא הקורא עיקר כי המניח מראה לו האות והקורא קורא ומתירא כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך אלמא בראיה תליא מלתא האמת אתו כפי מה שיראה מדברי רשב"י ע"ה ואם לא ביאר הענין מתוך דבריו אנו למדין וזה לפי שהוא מיחס קריאת הפרשיות על סדרן כמו שהם כתובים בס"ת. והנה שמאל הס"ת הוא לימין הקורא והקורא קורא כסדר קדש לי בראשונה ואחריה והיה אם שמוע. מצורף לזה שהוא מיחס הפרשיות לאותיות י"הוה יתברך ואמר כי המניח תפילין נעשה בדוגמת יוצרו שכן הביא המצוה הזו נרמזת בויברא אלהים את האדם בצלמו ואמר מאן דאתתקן בהו הוי צלם אלהים נמצא כי המניח הוא בדוגמת הס"ת והקורא קורא כסדר. ואל תתמה על זה שכן נמצא צורת האילן בעשר ספירותיו בספרי הקדמונים מצוייר בהפך ממה שהוא מצוייר אצלנו וכבר העידו עליו ואני ראיתיו בספר ישן שהיה החכ"מה לצד שמאל והבינה לצד ימין וזכר שם הסבה לפי שימינו של הקב"ה כנגד שמאל הקורא ושמאל הקורא כנגד ימינו. ואתה בני הבט ימין וראה והבן סוד אמרם ז"ל כי קודם שנברא העולם היו האותיות בדרך תשר"ק ואחר שנברא העולם באו אבג"ד ותבין הסוד הוה כי זה לעומת זה הם המניח והקורא וכבר ביארתי לך משל הדפוס כי השוקע הוא הפך הבולט ואתה דע לך ונשוב לעניננו שיראה שאל זה כיוון רשב"י באמרו ותפילין אתוון דשמא קדישא אינון ממש ואמר למעלה מזה שמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות ותנן כי שם יי' נקרא עליך שהכוונה לומר שיהיה שם י"הוה נקרא והוא עליך כלומר שיקראהו הקורא כסדרו והוא עליך ולא יתכן בזולת זה הסדר כמו שכתבתי. ואחר שביאר סוד תפילין של ראש ביאר סוד תפילה של יד ואמר שאל זה כיוון באמרו ודלת ראשך כארג"מן דא היא תפילה של יד שהיא דלה ואין לה אור מעצמה דאיהי מסכנא לגבי עילא ופי' דלה מהראש. ואמר שאעפ"י שהיא דלה יש בה שלימות כדוגמת המשפיע בה כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי כשהיא מתיחדת למעלה וזהו מלך אסור ברהטים וכבר ידעת סוד רהיטי דמוחא שמשם היא באה והיא נאצלת משם והוא אמרו קשיר איהו ואחיד באינון בתי ר"ל בד' בתים של תפילה של ראש והמוח כמוהם ובה מתיחדים ונכתבים ונעשים בקלף א' להורות על יחודם בה דמות קטירת שי"ן כלומר כצורת השי"ן שיש לה שלוש ענפים מתיחדים באחת והם ד' סוד י"הו בה"א אחרינה עמהם וזהו סוד השי"ן בשלשה ענפים מצד א' ובזה האחד בד' ענפים. וכבר ידעת כי היסודות העליונים הרמוזים בתחתונים הם אוי"ר מי"ם א"ש שלש אמות ונכללות בארץ והם ארבע כי הרביעית כוללת השלש וסוד הרביעית הוא סוד השי"ן השוקעת והבן כי דפני הדפוס הבולט מציירים דפוס השוקע ואמר כי המתקשט בהם שהם נקראים פאר הוי בצלם אלהים מה אלהים אתיחדא ביה שמא קדישא כדקא יאות כי במדת המלכו"ת שם מתיחדים החיות אשר כנפיהם פרודות מלמעלה בה מתיחדים. וביאר סוף הכתוב שאמר זכר ונקבה בראם על הסוד עצמו תפילין דרישא ותפילין דיד בסוד משפיע ומושפע כי בהיות המשפיע משפיע במושפע נמצא כח המושפע שלם ומתיחד במשפיע: