כתם פז על ספר הזהר כה

פקודא שביעאה שהיא השלישית הנרמזת בוישרצו המים היא למגזר לח' יומין לאעברא זוהמא דערלתא. וביאר הסוד למה נעשית לשמונה ימים ואמר בגין דההיא חיה איהי דרגא תמינאה וכו' אמר כי המדה המיוחסת אל הברית שמשם יצאו הנשמות שהוא י"סוד הוא שמיני' מהחכמ"ה שהיא התחלת המשכ' הזרע העליון עד היסוד שמונה ספירו' שהם משך הנה"ר מעדן עד הג"ן ולפי' צריך הנמול להראות אל פני האדון לשמונה ימים ואפי' שיהיה יום שמיני בשבת צריך למול כי המילה והשבת שניהם נרמזים במדת היסוד ובמצוה הזאת לא יקרא מצוה זו דוחה את זו כי הכל דבר א' ויסוד אחד.

וכדין אתחזי ודאי דאיהי נפש חיה לפי שנטהרה המדה אשר סביבותיה הקליפות אשר היא היכל אל הברי"ת היא החיה הנז' הדבקה בברית אזי היא נפש חיה ודאי נפש של החיה העליונה דהיא מדת הבינה וכאמה בתה בהסיר קליפתה ממנה וכבר ידעת כי שתי המדות הללו נקראות ברית מילה וברית בש"ר כי בהסיר הערלה המיוחסת בבשר שהיא סוד ערלה פריעה נמצא המילה עשויה לברי"ת ונדחה הטמא הערל ממקדש יי' ודא איהו ישרצו המים ואמר כי בספר חנוך נמצא פי' הכתוב שהיה כתוב בו שרצו המים יתרשמון מיא דזרעא קדישא פי' ישרצו מענין ציור ורשימה ואמר שצריך לרשום כי הזרע הקדוש העליון סוד הנקודה הראשונה בברית והוא רשימת היו"ד שיתגלה בבשר קדש בהסיר הערלה יתגלה צורת יו"ד יותר מכל הציורים שבעולם שצורתה צורת יוד ממש ולא צורה אחרת.

ועוף יעופף על הארץ דא אליהו דטאס עלמא בארבעה טאסין אמר כי גלוי היה לפניו ית' שיבא אליהו לקנוא קנאת הברית ולומר כי עזבו ישראל הברית ושעל כך יתמנה להיות נמצא בכל ברית שיעשו יש' בכל מקומו' מושבותיה ונרמז זה בכתו' ועוף יעופף על הארץ על הארץ ממש והודיענו לפי דרכו כי צריך לתקן כסא לאליהו בבית המילה לשבת בו כי לשם הוא בא ושצריך להזכיר בדבו' ולומר זה כסא לאליהו ואם לא עשו כן אינו נמצא אם לא יזכירוהו בשם. ויבאר הכתוב הבא אחריו על הענין עצמו ואמר כי הרמז בויברא אלהים את התנינים הגדולים תרין אלין ערלה ופריעה וכבר כתבנו כי זה לעומת זה עשה האלהים כי זה הכתוב נדרש בלויתן ובת זוגו שהם יסוד ועטר' ולעומתם יש שני תנינים אחרים שהם צל מהם והם סמאל ולילית והם נקראים פריעה וערלה עור הפריעה מיוחסת לזכר שהוא עור דק ועור הערלה מיוחס לנקבה שהוא עור עב לפי שהזכר קרוב אל האור. יותר מהנקבה וענין נחש יוכיח שלא פתה לאדם הראשון לפי שהוא רחוק ממנו רק לחוה הקרובה אליו שהוא מצרן אליה והבן זה ואח"כ הגיע הפתוי לאדם מן חוה לא מן הנחש נמצא כי הכתוב ויברא אלהים את שני התניני' הגדולי' נרמז ג"כ בשרי הקליפה והוא מ"ש אלין ערלה ופריעה גזירו דערלה ופריעה לבתר כלומר שהם נרמזים בכתוב לעומת העטר' והיסוד שאנו מקדימין לכרו' הערלה ואח"כ הפריע' ומה שחזר אח"כ ואמר ואת כל נפש החיה הרומשת דא רשימו דאת קדישא לפי שבתחלה ביאר ישרצו המים שרץ נפש חיה רשימו דזרעא דנפש חיה והסוד בעולם האצילות שנרשם הי"סוד ברושם החכ"מה כי חכמ"ה בערך הכתר עם הבינה כערך היסו"ד בתפאר' ועטר' וזה נקודה ראשונה וזה נקודה אחרונה. ועתה שכפל הכתוב ואמר ואת כל נפש החיה הרומשת הרמז הוא על רושם הברית הקדוש בבשר ורמז לנו כי צורת הבשר הוא בצורת הזרע בכח ונרשם בבשר בפועל.

אשר שרצו המים מיין עילאין אתמשכו לגבי דאת רשימו דא הוא סוד כל הנחלים הולכים אל הים ע"י הצנור הכולל הוא יסו"ד עול"ם כי כלם מריקים בו והוא מריק בים כאשר הם איברי הגוף מריקים בברית להבדל כמה מיני הבדלות ואל הכוונה הזאת נקרא ברית.

ובגין דא רשימין ישראל ברשימו קדישא לתתא לידמות לדוגמא עליונה שהיא נבדלת ממדרגות הקליפה כך נצטוו ישראל לעשות הרושם הזה בבשרם ולהבדיל הערלה ולזורקה אל הנחש אשר עפר לחמו. ואמר כי כשם שישראל נבדלים מכחות הטומאה בהעביר הערלה וקדושים הם בגופותיהם כן הם נבדלים במאכל' ממאכל שאר העמים ומהבהמות והחיות והעופות הטמאים לפי שכחם בא מכח הקליפה כאשר יתבאר במקומו ב"ה וע"כ צותה התור' ואמרה את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו.

פקודא תמינאה למרחם על גיורא דעאל למגזר גרמיה ולאעלא תחות גדפוי דשכינתא אמר כי המצוה השמינית שהיא לאהוב את הגר באה נרמזת בפ' תוצא הארץ נפש חיה למינה כי זה המאמר נאמר ביום ששי. והודיע כי יש הברל רב בין מקור נשמותיה' של ישראל ובין נפשותיהם של אומות העולם עכ"א נפש חיה למינה לתת הבדל בין כל מין ומין מהנפשות כאשר יבאר כי נפש חיה הידועה מוציאה מיני נפשות רבות למשפחותיהם אשר ע"כ נקראת הנפש הכללית ודע כי נשמותיהם של גרים עיקרן ושרשן ממדת הצדק אלא שנתגלגלו בקליפה וע"כ יש להם תשוקה גדולה לחזור אל שרשם ומתגיירים ונכנסים תחת כנפי הצד"ק וע"כ נקראים גרי צדק ודאי. וכן תמצא שנקראת רות המואביה מקור ישראל כי ממקור ישראל נאצל נשמתה ונחצבה אלא שנתגלגלה עד הקליפה כפי מה שגזרה חכמתו ית' ובבוא הגר להתגייר כי היתה נשמתו גרה באר"ץ נכרי"ה השכינה פורשת כנפיה עליו כי יצא מתחת כנפי הקליפה האנפה למינה ובאת לחסות תחת כנפי י"ונה נחפה בכסף כי יש לה כנפים יוצאים ונמשכים מבית לחוץ ובהם יחסו הגרים וזהו תוצא הארץ נפש חיה למינה. והסתכל שלא אמ' תוצא הארץ נפש חיה לבד כמ"ש ישרצו המים נפש חיה אבל אמר למינה להבדיל בין נשמותיהם של ישראל שהם נאצלות מעצם החיה העלי"ונה שהיא מקור הנשמות ובין נשמותיה' של גרים שהם מהחיה התחתונה ולכן אמר תוציא הארץ נפש חיה למינה כלומר אע"פ שכל הנשמות יוצאות ממנה שהיא כוללת כלן הנה יובדלו למיניהם כי יש נשמות יוצאות מגופה כלומר מהעצם ויש נשמות יוצאות מהכנפים שהם ההמשכות והמדרגות שלמטה מהגוף.

ועכ"א אי תימא דהאי נפש חיה דכלילא בישראל לכלא היא אזדמנת אהדר ואמר למינה לתת הבדל כמו שביארנו וביאר הענין ואמר כמה אכסדרין ואדרין דא לגו מן דא אית להאי ארץ דאיהי החיה כלומר מיני' רבים מתפרשים ומסתעפים ממנה כפי המדרגות ומשך הכנפים אשר תחת ממשלתה והם האדרין והחדרים חדר חדר לבדו. וביאר כי יש לה שתי כנפים ימיני ושמאלי ומהנה נפרדו הגוים למשפחותיהם וביאר המשכת הכנף הימני ואמר גדפא ימינא אית לה תרין אכסדרין ומהאי גדפא אתפרשן תרין אומין דאינון קריבין ביחוסא לישראל ודבר זה צריך ביאור והוא כי צריך אתה לדעת כי שתי אומות קדמוניות והם בני נחור אחי אברהם נמצא להם יחס עם ישראל כי זה לעומת זה עשה האלהים והם ימניות שנים עשר בנים שנאמר את עוץ בכורו ואת בוז אחיו וקמואל וכשד חזו פלדש ידלף ובתואל אלה היו שמונה בני הגבירות. ואחריהם טבח גחם תחש מעכה בני הפילגש וכלם שנים עשר למספר בני ישראל. וכן ישמעאל בן אברהם נאמר בו שנים עשר נשיאים יוליד והוא קליפה ימינית נמצא כי שני האומות הללו נמצא להם יחס עם ישראל בענין המספר ובצד הימני. כלומר נמשכים מן הכנף הימני וכן אמרו ז"ל בפ' ותלד גם היא אף היא השוות משפחותיה למשפחות אברהם מה אברהם י"ב שבטים יצאו מיעקב שמונה בני גבירות וד' בני פלגשים אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש והם אלה שרמז רשב"י ע"ה בתרין אומין דאינון קריבין ביחוסא לישראל לאעלא לון לגו סטרין אלין. ואמר כי תחת הכנף השמאלי יש שני חדרים אחרים נמשכו ויצאו משם שתי אומות אחרות שהן עמון ומואב שנקבותיהם מותרות לבא בקהל ולא זכריהם לפי שהם שמאליים ומאלה הכנפים באים הגרים ליכנס ולחסות תחת כנפי הצדק ממקום שבאו שם הם שבים ללכת.

וכלהון אקרון נפש חיה כי היא הנפש הכללית לכלם. ואמר כי כמה חדרים אחרים והיכלות רבים מלבד אלה יש לכל כנף וכנף נסתרים אשר משם פורחות נשמות הגרים ובם יחסו בשובם כי תפרוש עליהם כנפיה ונקראים נפש חיה אבל למינה שאין להם מעלה כנשמות ישראל וביאר הטעם ואמר כי לפי שנשמותיהם של ישראל נאצלות מלפני לפנים של ההוא אילן ומעצמיותו לכן הם שבים לשם כי ממקום שבאו שם ישובו כי הם מגוף האילן תפאר' ישראל ונכנסו ע"י היסוד לחדר הארץ העלי"ונה בתוך מעיה והסוד כי תהיו אתם אר"ץ חפץ אשר על כן נקראי' בן יקיר ומעיו המו עליו ונקראי' עמוסים מני בטן ודאי ולא מהכנפים מה שאין כן בגרים שאין להם חלק ונחלה בגוף האילן רק בכנפים וע"כ אנו אומרים כי הגרים באים לחסות תחת כנפי השכינה.

ובג"כ תוצא הארץ נפש חיה למינה וביאר למי הוא רומז באמרו למינה ואמר בהמה ורמש וכו' כי כלם שואבות חיים וקיום ממנה וכל אחד למינהו.