כתם פז על ספר הזהר רנג

רבי יהודה אמר אברהם הוה ידע וכו' יבאר למה בחר אברהם את מערת המכפלה לקבורה לו ולשרה ויאמר כי כבר נודע לו מעלת המערה ההיא ביום הג' למילתו שנראו לו ג' אנשים ורצה להסעידם נאמר שם ואל הבקר רץ אברהם כי לא היה לו לומר אלא ואל הבקר הלך אברהם מהו רץ אלא שברח לו ונכנס אל המערה ההיא ורץ הוא אחריו ושם נגלה לו צלמו של אדם הראשון שהיה קבור שם עם חוה. ואם תאמר והרי נשמתו של אדם בג"ע היתה ואיך יראה את צלמו ויאמר כי מערת המכפלה מכוונת כנגד ג"ע של מטה ונפתח לו פתח וראה משם צלמו ובכן חמד המקום ההוא לקבורתו ולשרה אשתו ויאמר כי כל הרואה צלמו של אדם הראשון על ערש דוי יבשר המות לפי שאדם גרם המות לעול' ואברהם לא כן גם כי ראה צלמו הרי ראה נר דלוק במער' ויארי' בענין המכירה ובאופני החכמה שנתנהג אברהם עם עפרון שלא גלה לו דעתו שחפצו במערה ההיא רק קבורה עמהם ובתוכם ואחר שהשיבוהו במבחר קברינו קבור מתיך אמר כי אין רצונו לדוחק' רק שיפגעו לו בעפרון שיתן לו מקום אחד נשכח מני רגל אשר בקצה שדהו למעטו בעיניו והיה מחכמתו של אברהם שהקדים לפוחתו בעיניו ולשאול אותו ממנו בדרך מתנה כשואל דבר מועט ושאם לא ירצה ליתנו לו במתנה כי יתן לו מה שאינו שוה בכסף מלא כי השעה צריכה לכך כדי שיבוש עפרון מלקחת ממנו דמים יקרים ועכ"ז שקל לו ממון רב כי הכל היה נותן אברהם בעד מקום מנוחת נפשו ולמדנו מכאן דרך ארץ בענין מקח וממכר עם הנכרים אשר לא מבני ישראל המה החומדים ממונם של ישראל. ויאמר כי היה מחסד האל על אברהם שבכל עת שהיה הולך עפרון לראות המערה ההיא תחשכנה עיניו מראות ועלטה היתה בעיניו וזה היה סבה שהוסיף לו השדה עם המערה כי אברהם לא שאל רק המערה וכ"כ היתה מאוסה בעיניו כי גם השדה הסמוכה לו זכר לו במכר וזה היה תחבולה מעפרון כדי להגדיל הדבר שלא יתן לו המערה לבדה בחנם כי יהיה פחיתות גדול לעפרון אם יקבל ממנו בעד המערה לבדה לפי שהיתה מאוסה בעיניו. ותא חזי כד עאל אברהם במערתא יבאר על איזה אופן נגלה לאברהם ע"ה מעלת המקום ההוא אמר כי בתחלה ראה אור במערה ואח"כ נפתחו לפניו שני קברי' ובכן עלה בצלמו ועמד לפניו שמח וטוב לב ובזה הכיר אברהם ונתבשר כי שם תהיה קבורתו וכל זה היה למראה עיניו של אברהם כי לא יתגלה המטמון אלא לבעליו. א"ל אברהם במטו מינך קוסטרא קטיר את הכא קראו אברהם לאדם קוסטרא פי' מאור לפי שראה אור דולק עמו שם במערה וא"ל קטיר את הכא כלומר וכי מיום שנפטרת מהעולם קשור אתה בכאן במערה שעדיין לא עלית לג"ע של מעלה. והשיבו אדם קב"ה טמרני הכא ומההוא זמנא עד השתא אתטמרנא בגילדא דקרטא עד דאתית את לעלמא פי' כי מהזמן ההוא שנפטר היה ראוי שיתגלגל בתוך כף הקלע על חטאתו אשר חטא והקב"ה חס עליו והצפינו בתוך עור הקלע שלא יהיה נקלע בקלע כנפשות הרשעים הנקלעים בתוך הקלע לכאן ולכאן אבל הטמינו שם עד שיבוא אברהם לעולם לתקן מה שעוות הוא. וגילדא דקירשא הוא העור שמשימין האומנין באמצע הקלע לחזקה לקבל האבן לזרוק אותה באויר ונתיחס הגלגול אל האבן הנזרק מהקלע כמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. השתא מכאן ולהלאה הא קיומא לי ולעלמא בגינך כי אתה תתקן את אשר עוותתי אני. חמי מה כתיב ויקם השדה והמערה אשר בו וכו' כבר ידעת סוד המערה העליונה ועוד יתבאר לפנים למה נקראת מער"ת המכפלה וכן סוד השד"ה שדה של תפוחים וכביכול שהיה הכל מתמוטט עד שבא אברהם שבעבורו נתקיימו שמים וארץ כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם וזהו שרמז בכאן קימה ממש הוה ליה מה דלא הוה עד השתא. רבי אבא אמר ודאי קימה ממש דעת רבי אבא הוא שלא יתקיים כביכול עולם העליון כי אם בקיומו של תחתון ע"ד אמרם ז"ל לא נתקיים משכן העליון עד שהוקם משכן התחתון ולא בא ר' אבא לחלוק אבל להוסיף ביאור כי מה שזכר הכתוב קימה בשדה ובמערה על השדה והמערה עצמם הכתוב מדבר שהיה להם קימה ממש בבחינה שלא היו חשובים לכלום בעיני שום אדם לפי שלא היו יודעים כי שם חלקת אדם וחוה צפונים שאלו היו יודעים בזה לא היה נמכר בשום סכום בעולם ואלמלא שנגלה לאברהם לא נודע מעלתו כי הוא מכוון כנגד השד"ה והמער"ה העליונים ובהגלות לאברהם מעלת המקום ההוא קם ואסתלק קמיה דאברהם כלומר נתעלה בעיניו כי ידע שלימותו וכדין קם כלא בנמוסוי כלומר אזי קם הכל מעלה ומטה ככל חוקותיו ומשפטיו זה כנגד זה כי בקיום התחתון נודע מעלת העליון כי זהו קיומו:

אר"ש בשעתא דעאל אברהם וכו' ר"ש בא לבאר כי בקיומם של צדיקים יתקיימו עליונים ותחתונים כי לא נבראו עליונים ותחתונים רק בעבורם לפי שעל ידם יתפרסם אלהותו יתברך בעולם ולפי שגרם חטאו של אדם הראשון להיות העולמו' מתמוטטי' מעלה ומטה המיוחסים לזכר ולנקבה אשר נבראו בדוגמתם אדם וחוה הנה בבוא תור אברהם ושרה שתקנו העולמות היו אדם וחוה מתבוששים לפניהם ולא היו רוצים שיקברו שם לפניהם כי יוסיפו בושה על בושה כי יצדקו הבנים יותר מאביהם במעשיהם הטובים עד שהודיעם אברהם כי ברא מזכה אבא והוא אמרם שא"ל הא אנא זמין קמי קב"ה בגינך דלא תכסוף קמיה לעלמין כי עטרת זקנים בני בנים ומיד סבר וקבל אדם הראשון וזהו ואחרי כן קבר אברהם ודייק זה שלא היה צריך הכתוב לכתוב אלא ויקבור אברהם את שרה אשתו ובאמרו ואחרי כן רמז הכתוב כי קול דברי קטרוג היה בענין הקבורה עד ואחרי כן נולדה ההסכמה שיקברנה שם ואם תאמר כי על דברי המכירה הנה לא מצינו שקטרג שום א' בנתינת המקום כ"ש במכירתו וא"כ מהו הקטרוג שהיה שם רק דברי הקנטור שעברו בין אדם ואברהם בענין הקבורה ונרמז הענין בכתוב. ולפי שנתפייס אדם בדברי אברהם כי ברא מזכה אבא ועאל בדוכתיה הנה נשאר ענין חוה כי היא גרמא בנזקין ומי זאת אשר תמלא את ידה ואת פגימתה והוא אמרו אדם עאל בדוכתיה חוה לא עאלת עד דקריב ואעיל לה לגביה דאדם וקביל עליה בגינה כי בשלומה של שרה יהיה לה שלום וזהו שריבה הכתוב במלת את שרה אשתו ובכן שניהם כא' טובים אדם וחוה ואתישבו בדוכתיהו ובהיות כי אתישבו בדוכתיהו בזכות בניהם הצדיקים אזי נתקיימו שמי"ם ואר"ץ וזהו ויקם השדה והמערה והבן:

רבי אלעזר שאיל ליה לר"ש אבוי וכו' לפי שראה רבי אלעזר כי פעם יכנה הכתוב מלת המכפלה אל המערה ופעם אל השדה שנאמר ויתן לי את מערת המכפלה וכתיב מערת שדה המכפלה רצה לדעת הטעם אם יש סוד בזה כי לא ישנה הכתוב רק לרמוז. והשיבו אביו ע"ה חייך לאו מערתא היא מכפלה ולאו שדה איהו מכפלה כלומר לא בעצם וראשונה נקראים מכפלה רק בדרך כנוי על שם דבר אחר נעלם כי באו בצל קורתו והראיה ע"ז כי יותר ראוי ליחס מלת מכפלה אל השדה מליחסו אל המערה לפי שהמערה נכללת בשדה והיא חלק ממנו וכל זה לסוד נכמס כי ההוא שדה קאים במלה אחרא כלומר בזולת הנר' מתוך הפשט ובא לבאר הסוד ואמר ת"ח ירושלם כל ארעא דישראל אתכפל תחותה ואיהי קיימא לעילא אמר כי לפי המקובל ירושלם היא למעלה מכל הארצות שהיא נקודת העולם שמשם נתפשט ונמתח וגם כי הנקודה האמיתית היא בית קדשי הקדשים לא דק. והזכיר ירושלם שהוא התחלת התפשטות הנקודה וכבר ידעת סוד אמרם עשר קדושות הם הנזכרים במס' כלים זו למעלה מזו וקדשי הקדשים מקודש מכלם לפי שהיא מכוונת אל הנקודה העליונה היא הנרמזת באבן השתיה שממנה הושתתה העולם והודיע כי כל ארץ ישראל נכפלת תחת ירושלם בבחינת ערך גבנינות נקודת הכדור אל התפשטותו כי נמצא שהכדור נכפל תחת הנקודה הגבנונית העליונה כן כל ארץ ישראל נכפלת תחת ירושלם ואין ספק ג"כ כי בערך זה ירושלם נכפלת תחת בית קדשי הקדשים שהרי היתה בגובהה של הר הבית כמוז' במס' מדות פ' שני ובפי' הרמב"ם ז"ל עיין שם המעלות שהיו עולים מהר הבית לעזרת נשים ומעזרת נשים לעזרת ישראל ומשם לעזרת כהנים וכו' נמצא א"כ כי ירושלם נכפלת תחת בית קדשי הקדשים שהיא הנקודה האמיתית וכל ארץ ישראל תחת ירושלם. ואיהי קיימא לעילא וקיימא לתתא כי יש ירושלם למעלה וירושלם למטה כדוגמו' כפולות ירושלם לעילא ירושלם לתתא אחידא לעילא ואחידא לתתא מכוונות זו כנגד זו ומשפעות זו לזו והם נאחזות זו בזו. ירושלם לעילא אחידא בתרין סטרין מקבלת מלמעלה ומשפעת למטה. ובגין כך כפלתא איהי כי בבחינת זה נקראת מכפלה כי מלכו"תו בכל משלה מעלה ומטה. ועל דא האי שדה מההיא כפלתא איהו פי' שד"ה של תפוחי"ם שהוא סוד הו"ו ומשך הו"ו שנקרא שדה של תפוחים ע"ש שהוא צח ואדום. יכונה ג"כ בשם מכפלה לפי ששם הוא חונה ומשפיע במער"ת המכפל"ה וזהו אמרו די ביה שריא והביא ראיה מהכתוב כריח שדה אשר ברכו ה' כי שם צוה ה' את השד"ה הנז'. ובגין כך שדה המכפלה ודאי ולא שדה הכפול פי' שאם היתה הכוונה לקרו' השד"ה בלשון כפל היל"ל שדה הכפול כי מלת שדה לשון זכר הוא אמנם קראו שדה המכפלה שפי' שדה המשפיע במכפלה שהוא רמז אל העטרת הנכפלת כמו שביארנו כי הוא חונה שם. תו רזא דמלה פי' בסוד הפנימי בסוד שמו יתברך רמוז הכל. ואע"ג דמערת' כפילתא הוה דאיהי מערתא גו מערתא וכו' כלומר כי על כן באה מערת המכפלה למטה בארץ בצל קורתה של עליונה חדר בחדר או בית ועליה על גבה כי הכל כוונה אחת ואברה' ידע יחזור לענין כי ידע מעלת ושלימות המערה ההיא שהיא מכוונת כנגד העליונה ולא רצה לגלות הדבר שלא ירגישו במעלת המקום ולכן אמר לבני חת ויתן לי את מערת המכפלה ולא אמר ויתן לי את מערת שדה המכפלה כי הם לא ירגישו כי אם שכוונ' אברהם לקוראה מכפלה בעבור שהיא חדר בתוך חדר אמנם הכתוב לא קראה כי אם מערת שדה המכפלה לרמוז אל הסוד וקב"ה עבד שלא ברא ציורים למטה בעולם המורגש לאות על מה שלמעלה מכוון זה כנגד זה לאשתכחא וכו' ולאתדבקא וכו' כי בזה יחוייב להשפיע העליון בתחתון בהיותו על דוגמתו כי בזה יתפרסם כבודו בעולם ואם לא מי יגיד ויעיד על יכולתו הלא בריאתו יתברך: