כתם פז על ספר הזהר רנז

ואברהם זקן בא בימים וכו' רבי יהודה פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך האי קרא איתמר רז"ל דרשו על אהרן ע"ה ככתוב ואתה הקרב אליך את אהרן וכו' ועל שבט לוי שנאמר הקרב את מטה לוי בב"ר פ' במדבר סיני עיין שם כי הוא ענין נאה לענין הבחירה.

אבל זכאה הוא בר נש דאורחוי אתכשרן קמי קב"ה וכו' יבאר כי בבחירתו של האדם תלוי להיותו נקרב לאל יתברך או להתרחק ממנו כפי פעולותיו וכי הצדיקים מפאת מעשיהם הטובים קונים החיים והימים העליונים לחלקם יום יום ועולים מדרגה אחר מדרגה באותם המדרגו' הנדפסות במדת המלכות בהיכלותיה שהם נקראי' חצירות בסוד חצר המשכן כי המשכן היה בדוגמת המשכן העליון וההיכלות אשר למטה נקראי' חצירות והצדיקים זוכים בחייהם אל החצירות ההם וקונים אותם בימי משך חייהם אחת אחת למצוא חשבון וזהו סוד ואברהם זקן בא בימים כלומר כשהגיע לזקנה כבר בא וקנה הימים העליוני' באינון יומין ידיען ברזא דמהימנות' שע"כ נאמר בהם וה' בירך את אברהם בכ"ל שהרמז על מדת המלכות שממנה יורדים כל ההשפעות והברכות לעולם.

זכאין אינון מאריהון דתיובת' יאמר כי מה שקונים הצדיקים הגמורים שלא חטאו כל ימיהם מעט יום יום קונים בעלי התשובה פעם אחת ורבי יוסי יבאר יתרון הבעלי תשובה על הצדיקים הגמורים ויאמר כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הצדיקים עומדים בחצרות השם אמנם הבעלי תשובה לפני לפנים מהם בבית המלך כד"א נשבעה בטוב ביתך והבדל גדול יש בין העומדים בחצר המלך לעומדים פנימה כי העומדים בחצר המלך הנם נשלחים לכל אשר יצום על פני תבל ארצה אמנם העומדים פנימה עומדים בבית ה' תמיד ויושבים ראשונה במלכות. אמר דוד נשבעה בטוב ביתך יבאר למה ידבר הכתוב בתחלה בדרך נסתר אשרי וכו' ישכון על הנסתר ואח"כ נשבעה על כלל הנמצאים שם אלא שהרמז למה ששנינו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ועכ"א בלשון רבים נשבעה. ויאמר כי יש מקום לפני לפנים לחסידי עליון והם משה ואהרן וסוד אה"ל מוע"ד ידוע קדמה מזרחה כמו כן. וכמה מדורין על מדורין על ג"ע ידבר וכל חד איכסיף מנהורא דחבריה שכל צדיק וצדיק נכוה מחופת חבירו על שלא טרח כמוהו להשיג מעלתו כי כל א' משיג כפי מעשיו הוא שאמר במה דעובדין מתפרשן הכי נמי דוכתין ונהורין. ותא חזי הא איתמר יבאר כי לא בלבד יש הבדל בין השגתם זו מזו אבל גם בזה העולם בעוד בחיים חייתם כד בר נש נאים בערסיה וכו' שהנשמות עולות בכל לילה ולילה לאור באור החיים ולשמוע מאחרי הפרגוד לאו כל נשמתא ונשמת' זכיא למחזי ביקר סבר אפי דעתיק יומין הוא שר העולם הנרמז להם במטטרו"ן ש"ר הפני"ם רק השגתה כפי מה שהרהרה ונתמשכה אחר מעשה אם גופניים ואם שכליים שאם נמשכה אחר התאוות הגופניים ונטמאה בהם הנה מדי עלותה יאחזוה בעלי הטומאה ותתלכד במלכוד' ולא יניחוה לעלות מעלה מעלה ויודיעוה משאות שוא ומדוחים. ואם יזכה האדם במעשיו ויטהר מחשבתו מדי עלותה בית אל בוקעת בתוכם ואין שטן ואין פגע רע אבל מכריזין הם לפניה פנון אתר פנון אתר עד שתעבור ותעלה כי אין לנו חלק ונחלה בה ועולה ושומעת מאחורי הפרגוד קושט אמרי אמת וכשהיא יורדת כל אותם חבילי טהירין הם הם בעלי הקליפה ונקראי' טהירין לפי שהם צחים אויריים בזולת גשם הם רוצים להיות נדבקים עמה לשתגיד להם מה ששמעה מאחרי הפרגוד ויהי כשומעם יוסיפו הם משלים וחידות על מה ששמעה כדי להעלים ממנה ההשגה ההיא על אמיתות והם הם בדמיון התבן אל הבר הנזכר בענין הנבואה מה לתבן את הבר וכו' על ענין החלום הנה נתבאר מכאן כי לא יתרכבו המשלים והחידות אל הנביאים כי אם ברדתם למטה ובהתרחקם ממכון שרשם כי כל עוד שמתרחקים משם יקנו להם לבוש ומסך ויתלבשו הדברים במשל ודמיון יצטרך אל ביאור לא כן נבואת משה ע"ה שהיתה במראה ולא בחידות וזה מבואר בעצמו. ויאמר כי על דמיון זה הנזכר יארע אל הנשמות כשהן נפטרות מן העולם ומבואר הוא מתוך הלשון. ת"ח זכאין אינון צדיקיא וכו' יבאר כי כפי ההשגה שהצדיקים משיגים בעולם הזה והדבקם בבוראם ככה תהיה מעלתם למעלה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והביא ראיה מהכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וביאר ענין למחכה לו על החקירה והחפוש שעושים תמיד ושוקדים עליה עד שהם משיגים סוד הדבר על מתכונתו ולכן הביא הכתוב כד"א ואליהוא חכה את איוב בדברים ולא אמר בד"א אשרי כל חוכי לו או וחכיתי לד' לפי שזה הכתוב מדבר בענין החקירה שנפלה בין איוב וחביריו על ענין ההשגחה ואליהוא גבר עליהם אזן וחקר וחכה את איוב בדבריו ויהיה פי' הכתוב עין לא ראתה זולתו יתברך מעלתם מה שיעשה לאותם העוסקים בתורה ומחכים וחוקרים סודותיה לדעת אותם על אמיתת' כי בזה יזכו אל הטוב ההוא והוא מ"ש אלין אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין ומחכאן למנדע ברירא דמלה. ת"ח עאל למנדע ולאתדבקא במאריה יבאר כי במעשיו הטובים שקדמו הם היו סבה להשיג הימי"ם העליונים והמשיך מהם הברכה אל המדה הנקראת בכ"ל שממנה יורדים הברכות לכל העולמות שלמטה. מאי בכ"ל אתר דנהר דלא פסקי מימוי לעלמין אמר כי לכך נקראה העטרת בכ"ל לפי ששואב' מראש הנהר היוצא מעד"ן כי מימיו אינם פוסקים כסוף הנהר שלפעמי' פוסק לסבת מעשה התחתוני'. א"ר חייא ת"ח אברהם וכו' יאמר כי אברהם שידע סוד מקום המדרגות ושולטנותם למיניהם והנשמות או הנפשות הנמשכים מהם למשפחותיה' לא רצה שיתערב זרעו בצד הקליפה לקחת ליצחק אשה מבנות כנען שבאות נשיהן מצד הטומאה וע"כ השביע לעבדו. רבי יצחק פתח ואמר וישוב העפר אל הארץ כשהיה וכו' יבאר כי אדם הראשון נברא ממקום כפרתו שהוא בית המקדש שהוא נקודת העול' כמו שהקדמנו והוצבר עפרו מד' הפאות כלומר מד' יסודות וכל יסוד ויסוד נתן בו כחו והטעם בזה כי בהיות שב"ה היא נקודת העולם וממנה נתפשטו האלכסונות לד' הפאות נמצא כי כח האלכסונות הם בכח הנקודה ולפיכך נברא ממקום כפרתו הכולל ואח"כ נפח באפיו נשמת חיים והנה כשחקר אברהם בזה וידע כי האדם מורכב מרוח וגוף נתעורר להמשך אל החלק העליון הקיים ולעזוב החלק הכלה והנפסד ולזה לא רצה לידבק בכחות התחתונות כדי להמשיך על בנו יצחק נשמה טהורה מעולם הטהרה כי יש בכח האדם להמשיך לזרעו ממקום קדוש כאשר יבאר בהדיא בסוד בנים אתם לה' ממש אמנם המטמאים עצמם בשעת התשמיש ממשיכים על זרעם כח הטומאה ונקראים בני זנונים כי זנו במחשבותיה' והרהורם בדבר אסור ומבואר הוא בלשון המאמר ויאמר כי יום פטירת האדם הוא יום החשבון נפש ובשר כמשז"ל יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ויביא ענין תחיית המתים ומי ומי הם הקמים בתחיה לדעת רבי יוסי ולדעת רבי יצחק כי הכל קמים בזמן התחיה. וכי מתי ארץ ישראל הם קמים תחלה בנשמתם אבל מתי חוצה לארץ מתגלגלים במחילות עפר בנפש בלבד לא בנשמה עד הגיעם לארץ ישראל ושם יותן להם חלק הנשמה והטעם כדי שלא יחיו ע"י אלהי נכר הארץ כדי שיתקיימו עד הזמן המוגבל לעולם והכל מבואר שם:

רבי אלעזר ורבי ייסא הוו יתבי ליליא חד וכו' יבאר כי כל הנשמות טרם בוא עת התחיה הלא המה מסודרות ומצויירות לפניו יתברך על הצלם והתמונה אשר היו מקודם פטירת' מהמלבוש הגופני שהיו בו ולמדנו מזה כי כשם שצורות בני אדם נבדלים זה מזה בתמונת גופותיהם כן הנשמות נבדלות בצלמם זו מזו ואין יודע ואין מבין זולתו יתברך לשלח כל א' וא' אל הגוף שהיתה שוכנת בו להחיות עם רב כל אחת בבן זוגה ובכן יהיה העולם על כוונת הבריאה הראשונה לפי שאז יתבטל יצר הרע המחטיא את הבריות מן העולם כי הוא חרפה לנו שנאמר חרפת עמו יסיר. א"ר ייסא הא חמינן. יבאר כי סבת הטומאה הוא הגוף וסבת הטהרה הוא הנפש וכל זמן שהנפש שוכנת בגוף היא מטהרתו ובצאת הנפש ממנו ישאר הטומאה בגוף בהסתלק הטהרה תחול הטומאה ומזה הטעם תשכיל ממוצא דבר כי קברי אומו' העולם אינם מטמאים באה"ל כי יקל טומאתם בצאת נפשם מהם לפי שנפשותיהם ממקום טומאה יבואו ולפיכך הם מטמאות לגופותיהם והנה בהסתלק נפשם מהם יקל טומאתם שהיתה מאהלת עליהם בהפך ממתי ישראל והבן זה כי הסתלקה אהל טהרתם מעליהם בצאת נפשות ולזאת הסבה הוזהרנו שלא להתערב בהם כי טמא טמא יקרא ויאמר כי זהו סוד לא תשתחוה לאל אחר ומלבד פשט הכתוב כי נתן מזרעו למולך בהתערב זרעו בבת אלהי נכר הנה ירמזו עוד כי הבועל ארמית יקדים בהשתחויה קודם הבעילה לאל נכר לפי שהוא כורע על ברכיו להזדקק עמה וע"כ צוה אברהם לעבדו לא תקח אשה מבנו' הכנעני השחו"ר המצור"ע כדי שלא ישתחוה לאל נכר אשר אנכי יושב אנכי דייקא. ירמוז למדת אנכ"י שהיא יושבת בקרבו של הכנענ"י בסוד זאת ירושלם בקרב עמים שמתיה וסביבותי' ארצות והבן זה כי שם מקום הבחינה בין טוב לרע והבוחן יבדיל התוך מהקליפה וצוה אותו שלא יערב טומאה בטהרה. א"ר ייסא ודאי זכותיה דאברהם אערע קמי ההוא עבדא זכותו של אברהם היא מדת החס"ד אשר מעייני הישועה נמשכים על ידה היא שעמדה לו לעבדו שנאמר ואבוא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי והיא נקראת מדת יום כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו. והנה כשמוע רבי אלעזר כל מה שחדש רבי ייסא בענין הזה פתח גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ידבר בשבח התורה וכי העוסקים בה הם בני חורין מכל שעבוד וביחוד משעבוד מלאך המות כמ"ש רז"ל אל תקרי חרות אלא חירות ודייקו זה לפי שהיל"ל חרוש על הלוחות ומדאפקיה רחמנא בלשון חרות דרשו כן והענין ע"ס המאמר מבואר בעצמו כי הכל נסתר בחכמת התורה ודוד היה מתפלל שיגלה לו האל נפלאות מתורתו: