כתם פז על ספר הזהר רנב

א"ל רבי יוסי האי דאמרת בקדמיתא פי' זה שאמרת על הטומאה שנמשכה על האשה מצד הנחש היה בראשונה וזהו אמרו בקדמיתא ר"ל כשבא נחש על חוה אבל כבר נפסקה הזוהמא ההיא משעה שעמדו ישראל על הר סיני לישראל בלבד אבל שאר עמין דלא קבילו אוריתא לא פסקה מהם הזוהמא וא"כ שפסקה מישראל למה הזהירה התורה על מכשפה לא תחיה וכבר פסקה הזוהמא מכל ישראל א"ל שפיר קאמרת שאלתך נכונה אבל ת"ח אוריתא לא אתיהיבת אלא לדכורי. כלומר להיות שהנשים עלולות הם לגבי טומאה לא נתן הקב"ה התורה כשפסקה הזוהמא ההיא רק לזכרים שהם טהורים ולא שייך בהם טומאה כטומא' האשה שתבא לה וסתה ולפי שהיא עלולה בטומאה פטרה התורה מהמצות לפי שעדין נשאר בה רושם הזוהמא ההיא.

ונוסף עוד דאהדרו כלהו לזוהמתן כמלקדמין ואתתא קשיא לאתפרשא אעפ"י שלא תחזור הזוהמא להם וכ"ש עתה שחזרה להם ובגין כך אשתכחו נשין בחרשין ובזוהמא יתיר מגברין וכו' ועל כן יחסה התורה הכשוף לנשים יותר מהאנשים.

כגוונא דא אתתא ביומי מסאבותא וכו' ע"כ צותה התורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכו' לפי שכח הנחש שרוי עליה. ויאמר כי האשה בהיותה בנדת טומאתה מעשיה מצליחים במיני הכשוף כי עתה עת טומאה וחפץ הטומאה בידה תצלח. א"ל רבי יוסי לרבי אבא האי מאן דמסתכל בצפצופי דעופי אמאי אקרי מנחש קס"ד שכח הנחש אינו שורה רק על מעשה הכשוף מההקטרות ודומיהם וא"כ אלו היודעים ומסתכלים בצפצופי העופות שמגידים ג"כ עתידות למה נקראים מנחשים מה להם ולנחש. א"ל דהא מסטרא מסאבא קא אתי אמר כי כל ההודעות ההם הן ע"י נחשים הן על ידי העופות הטמאים מכח נח"ש הם באים ולכן הרחיקתנו התורה מאלה ההודעות על צד הקסם והניחוש כי מכח נחש הם באים כלם כי הוא אב לכלם ולכל מה שלמטה ואין נמלט ממנו עד בוא עתו וקצו כמ"ש בלע המות לנצח. ואמרתי עופות טמאים כעורב וכתנין ובנות יענה ודומיהם לפי שיש עופות טהורים כיונה ודומה לה ששליחותה לטובה כמו שמצינו בהרבה מקומות כנסת ישראל דמתילא ליונה וכו':