כתם פז על ספר הזהר רמה

יען לא נמצא בהעתקה ענין שלם מפירוש תחלת הפרשה לכך לא הדפסנוהו

ר' יוסי פתח ואמר מזמור שירו לה' וכו' ר' יוסי גם הוא יביא בסוף הפתיחה ענין דומה לנדון מענין ימי שנותינו בהם ע' שנה. מאי וישרנה כלומר למה שינה הכתוב ולא אמר ויעלו הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה וכו' שהרי הם אמרו וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הזאת והיל"ל ויעלו הפרות בדרך בית שמש ולמה כתב וישרנה.

דהוו אמרי שירת 'חדת' ומאי שירה אמרו מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאו' עשה כי היה מן הפלא והנס כי יקחו שתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם עול להיות בני תרבו' למשוך בעגלה כי לא נסו שום מלאכה ושימצ' עם זה סבה מונעת הליכת' והוא שאת בניהם כלו בבית כי אהבתם אל בניהם תמשכם לשוב אחוריהם הביתה והנה עכ"ז לא סרו אחור אבל הלכו בשירה ושמחה וזה מנפלאות תמים דעים. הכא אית לאסתכלא וכו' רצה לבאר מה שכבר כתבנו בפתיחת רבי אבא בפרשת בראשית ויאמר מנוח אל אשתו כי שם נתבאר שכל מה שברא הקב"ה בעולמו אומרים שירה כמו שאז"ל בפרקי שירה.

בין לעילא בין לתתא קלוסו של הקב"ה עולה מכל מה שברא מכל צבאי מעלה מלאכי עליון עד שלשול קטן שבים.

ואי תימא דאינהו מגרמייהו הוו אמרי שירתא דא וכו' אמר כן לפי שכבר ידעת מה שכתב הרב אברהם ב"ע ז"ל בשם הגאון כי לא דברה האתון ושרב שמואל הספרדי בעל השירים חשב להציל הנתפש והאריך הוא ז"ל שם בענין האתון האמנם כי כל המפקפק בענין זה מבקש תואנות לנסי האל והוא מקוטן האמונה ביכולת האל כי מי ששם פה לאדם יכול לשום לבהמה לעת הצורך והתבונן במה שכתב הרמב"ן ז"ל בענין האתון כי בתחלת דבריו לא שלל ממנה רק ראיית המלאך בעצם וכתב כי פי' ותרא האתון את מלאך ה' שר"ל כי הרגישה בדבר מפחיד אותה והביא ראיות ע"ז עיין שם האמנ' כי בסוף הענין חזר ואמר ז"ל ואם תאמר כי המלאכים הנראים בדמות אינושי כאשר זכרתי בפ' וארא יושגו אף לעיני הבהמות וא"כ איך לא יראנו בלעם כי לא הוכה בסנורים אלא שיתכן שהוסיף בהשגת עיניה מי שהוסיף בה השגת הדיבור וראתה כאדם וכו' כי הענין כלו באתון נס גדול בבריאה חדשה בנבראים בין השמשות הנה נתבאר מפי הרב המאמין הגדול הזה ע"ה כי לעת הצורך ישים האל יתברך פה לבהמות חוץ מהטבע ולא חשש בדבריו רק אם ראתה האתון המלאך בעצם אם לא אמנם בפתיחת פיה ח"ו שיפקפק בלי מאמין ולאפוקי מסברת המפקפקים בזה כתב רבי יוסי בכאן ואי תימא דאינהו מגרמייהו אמרי שירתא דא כלומר אולי יקשה בעיניך כפי הטבע שפתחו הפרות פיהם ואמרו שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה אל תסתפק בזה דהכי הוא ודאי. ורזא עילאה איהו בסוד הפרות העליונות הם החיות הנושאות את הכסא בגין דארונ' הוה על גבייהו והוא הנותן להם כח לשורר בדוגמא עליונה שהאופנים וחיות הקדש מתנשאי' לעומתם ואומרים בכי"מ והראיה על זה דכיון דארונא אשתקיל עלייהו ושויוה לעילא אינון שרירו שירתא כמ"ש וישרנה הפרות וכיון דאתנטיל מנייהו ארונא הוו געאן כאורח שאר פרות דעלמא כלומר חזרו לטבעם ולשירתם המיוחדת להם בגעייתם אמנם בזאת השירה ודאי ארונא דעל גבייהו עביד לון לזמרא מזמור שירו לה' וכמ"ש ז"ל בב"ר וישרנה הפרות הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו. ויבוא אגב ארחיה מה שכבר הונח להם ע"ה ההבדל שיש בין מזמור לדוד ובין לדוד מזמור ולא האריך בו והוא אמרו מזמור הא אוקימנא ואי תימא פי' כי כל מקום שנכתב מזמור קודם לדוד מדתו היתה מעוררת אותו שהיא נקרא' מזמור ושיר השירי' לפי שכל המזמורי' והשירים העולים מלמטה נדפסים בה ובכל מקום שקודם דוד למזמור הוא היה מעורר למדתו. ובכלא כתיב מזמור לדוד. או לדוד מזמור לאו דוקא קאמר אלא על הרוב שהרי מצינו מזמור לתודה. אלא מזמור דרוח קודשא זמין לזמרא ליה לזמנא דיוקים קב"ה לישראל מעפרא וכמשז"ל בב"ר פ' בשלח כל השירות שנאמרו בעולם בלשון נקבה וכו' ולכך עמדו בבל מדי ויון ואדום ושעבדו את את ישראל אבל לעתיד לבא אומרים שיר בלשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש והוא שאמר בכאן דהא שירתא כהאי לא אתמר מיומא דאתברי עלמא ורבי חייא סובר כי זה המזמור לא יאמר בגאולה העתידה עד תחיית המתים ויבאר הכתוב אין כל חדש תחת השמש וא"כ איך יחודש השיר הזה ויאמר כי כוונתו באמרו תחת השמש רומז לכנסת ישראל שהיא תחת השמ"ש שהיא שמ"ש ומג"ן ה' וכדין הוי חדש תחת השמש ולא קודם ומאי טעמא בגין כי נפלאות עשה ומאן אינון נפלאות האי דכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו וכו' כי היא כביכול הנושעת עמנו מהגלות ואמר ימינו וזרוע קדשו על שתהיה נשפעת מהימין ומהשמאל כי עתה בעונותינו השיב אחור ימינו וז"א הושיעה לו ימינו ודאי לההוא דרגא דהאי מזמור. אימתי בזמנא דיקומון מתי עלמא כדין יהא חדש כי זה הענין של תחיית המתים הוא דבר חדש בעצם שלא נעשה כמוהו משנברא העולם. אמנם רבי יוסי סובר שיושר השיר הזה בזמן שיעשה האל יתברך נקמה בא"ה בעבורם של ישראל והוא בזמן הגאולה קודם תחיית המתים ויקרא שיר חדש בבחינת שלא תהיה התשועה בתשועות שעברו שחזרו ונשתעבדו ישראל תחת האומות אמנם התשועה ההיא תהיה תשועת עולמים. ויאמר כי אחרי הגאולה ההיא יתערון מעפרא מתי עלמא ויתחדש עלמא בקיום שלים דלא להוי כקדמיתא וכו' כמ"ש הכתוב בלע המות לנצח וכו' כי יתבטל כח הנח"ש אשר גרם המות והחשיך פני הבריות ואין הכוונה שיתבטל לגמרי כי צורך גדול לעולם בו כנודע לבעלי החכמה. אמנם הכוונה כי לא יבקשו כל בני העולם שום מותר מהתאוות הגשמיות רק המוכרח ממנו לקיום המין בלבד ומ"ש ת"ח מה כתיב ואיבה אשית בינך ובין האשה כד"א חלפו עם אניות אבה דהא כמא ארבין וכו' כי עיקר איבת הנחש המפתה היא עם ישראל להחטיאם בזה העולם ולקטרג עליהם למעלה כי כשם שיש ספינות למטה בים מהם פורשים לשלול שלל ולבוז בז ומהם מתעסקים בפרקמטיא ובישובו של עולם להוליך ממדינה למדינה צורך הבריות קצתם לקצתם וכן ובדוגמא הזאת יש למעלה בי"ם הגדו"ל כחות זו למעלה מזו לטובה ולרעה ואותם הכחות של הנחש נקראות אניות אבה שהם ממונים על האיבה והקטרוג והם הם אשר שם השם איבה ביניהם ובין האשה אשר הוכיח ה' לחלק ונחלה לישראל עמו היא האשה הרמוזה באשה יראת ה' אשת חיל מ"י ימצא בודאי האמנם כי אומות העולם מתיחסים אל זרע הנחש וישראל אל זרע האש"ה ואמר כי מהאיבה אשר יש למעלה בין הנח"ש ובין האש"ה נמשך למטה כמו כן בין זרעו וזרעה זרע קדש ויתמיד זה עד שיגיע עתה עת דודים כי אז יבער אותו האל מן העולם וזה יהיה בזמן דיתערון מתייא דהא כדין להוי עלמא ראש וביאור הכתוב כך הוא הקב"ה ישופך בהגיע תור העולם הזה להיות מתקיים בכח העולם העליון שהוא הראש. ואתה תשופנו עקב בהאי עלמא דאיהו עקב כי ערך העולם העליון עם עולם השפל כערך הראש עם העקב. ת"ח יומין דבר נש אתבריאו וקיימו באינון יומין ידיען וכו' יחזור לענין הפרשה לפי שהקדים לומר כי ימי העולם הזה הם ימי הנח"ש הוויים ונפסדים ימים של קץ לפי שהם נתלים באותם המדרגות הידועות לנח"ש שהם תקופות של ז' כוכבי לכת שהם בעלי קץ וקצבה שאל זה כיון דוד ע"ה באמרו ימי שנותינו בהם ע' שנה ובאמרו בהם הורה שחיי בני האדם תלויים בהם וכמו שהם בעלי קצבה והם צבא לאנוש עלי ארץ בהשלים הקפתם ישלמו ימיהם כי הם בדמיון שני השמטה כי בהגיע השנה השביעית תשבות הארץ מחריש ומקציר כן האדם בהגיעו לע' שנה הוא מואס ושובת מתאוותיו ולכן זכר דוד ע"ה ואמר ורהבם עמל ואון ואמר כי זה לשאר בני אדם ההמוניים אמנם שנות הצדיקים הם שנות ימין עליון ויש להם הויה וקיום ימים שאין להם קצבה ושנים מיוחסים לשני"ם קדמוניו"ת אשר תכליתן אין להם סוף ולכן נזכר בהם הויה שנאמר ויהיו חיי שרה ואלה שני ימי אברהם ימים ושנים ואם נזכר בישמעאל שני חיי ישמעאל היה לפי שחזר בתשובה וע"ד קרי ביומוי ויהיו: