כתם פז על ספר הזהר ריא

ויגש אברהם ויאמר האף תספה. אמר רבי יהודה מאן חמא אבא דרחמנותא כאברהם וכו'. יבאר ההבדל הרב שהיה בין אברהם ע"ה ובין נח בענין הרחמנות על באי עולם וזה כי נח אחר שא"ל הקב"ה עשה לך תיבת עצי גופר כי ידע בהצלתו עוד לא בקש על זולתו לא רשע ולא צדיק.

אמנם אברה' מיד שא"ל הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו' בקש רחמים על הכל ולסברת רבי יהודה תהיה כוונת אברהם כאמרו האף תספה צדיק עם רשע שיתלה לרשע בזכות הצדיק וזה שאם היתה הגזרה כוללת לכל הערים ואין מן הדין שימותו הצדיקים הנה יתלה לרשעים בעבורם וזה האף תספה צדיק אינו מן הדין וא"כ ראוי שינצל הרשע עמו. אמנם לדעת רבי אלעזר הודיע מעלת משה ע"ה ורחמנותו על אברהם שעל כן נקרא רועה נאמן שמיד שא"ל הקב"ה סרו מהר וכו' והיה החטא כולל נתן נפשו עליהם ואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ולא רצה לבקש אם ימצאון שם צדיקים אם לא כאברהם ע"ה ולא זז משם עד שא"ל סלחתי כדברך ולא תלה הדבר בצדיקים הנמצאים בישראל הן אמת שתלה הדבר בזכות האבות אברהם יצחק ויעקב ואמר זכור לאברהם וכו' וע"ד לא הוה בעלמא דיגין על דריה כמשה דאיהו רעיא מהימנא.

ויגש אברהם ויאמר אתקין גרמיה למתבע וכו' ענין ההגשה היא בהיות האדם רחוק מהמדבר עמו אמנם בהיות ששניהם קרובים זה עם זה המדבר עם הנדבר ויזכור הכתוב ענין הגשה במדבר יחוייב שלא תהיה ההגשה הגשת מקום רק הגשת טענה ומזה דרז"ל מצינו הגשה למלחמה ויגש יואב ומצינו הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה הגשה לתפלה ויגש אליהו הנביא וכו' וכתב רש"י ז"ל כי לשלשתם נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה והוא שאמר בכאן אתקין גרמיה למתבע כי התביעה תהיה על איזה אופן שתהיה.

אולי ימצאון שם חמשים שרא מחמשים דאיהו שירותא למנדע. נקראת מדת הבינה י"ום הכפורים והיא סוד החמשים שערים שהם אבות לכל מה שנבר' בששת ימי בראשית כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמת בראשית ואלה השערים הם התחלה. ומבוא לדעת את יי' כי מהם היא נודע בסוד נודע בשערים בעלה כמ"ש והנה אברהם נתכוון כי בהמצא נ' צדיקים למטה כנגדן יהיו נפתחין השערים העליונים ובכן תמצא הכפר"ה מי"ום הכפורי"ם עצמו ולכן התחיל מסוד חמשים וסיים בעש"רה כי היא סופה דכל דרגין כי אי איפשר זולתה כי היא בי"ת שע"ר הראשון לבא אל היכל יי' והיא העשירי' במדות מלמעלה למטה ונתכוון כי גם כי לא ימצאו רק עשרה צדיקים כנגדה ממנה תמצא הכפרה כי גם היא נקראת כפורי"ם בסוד יום כפורים הוא לכם ולא כתב יום כפרה כי אם כפורי' כי ביום ההוא כאמ"ה בת"ה וכבר נתבאר זה בסוד וגם אמנה אחותי בת אבי היא ולפיכך התחיל מהעליונה וסיים בתחתונה כי אין למטה ממנה מקום לתשו"בה למצוא כפרה. ור' יצחק מסייע הוא לא חולק ואמר כי שאל אברהם בסוד העשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים וסוד העשרה ימים ידועים שהם רמז אל העשר הכתרים והכל סוד אחד.

ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. א"ר יוסי ת"ח מה כתיב לעילא וילך יי' באשר כלה לדבר וכו'. הוא מ"ש רז"ל בב"ר הדיין הזה כל זמן שהסניגו' מלמד זכות הוא ממתין, נשתתק הסניגו' עמד לו הדיין כך וילך יי' כאשר כלה וכו' והסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד עמד לו הדיין נשתתק הסניגור כך וילך יי' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו וכתיב ויבואו שני המלאכים סדומה ודרז"ל כן לפי שראו שהמתין לו הקב"ה לאברהם בלמדו זכות מחמשים עד עשרה ועמד לא ענה עוד ויכול היה לשאול עוד על חמשה אלא שלא הסביר לו הקב"ה פנים וכמ"ש רבי חייא בר אבא בקש אברהם לידו מן חמשים לחמשה א"ל הקב"ה חזור בך למפרע ודייק זה רבי חייא בר אבא מענין השאלה הראשונה שאמר הנה נא הואלתי לדבר אל יי' וכו' אולי יחסרון נ' הצדיקים חמשה התשחי' בחמשה וזה בפעם הראשונה שאמר אולי ימצאון שם חמשים לא היה בדרך שאלה רק בדרך חיוב וכאלו יאמר לו שאם ימצא המספר ההוא מחויב היה לסלק האף שלא תספה למקום והשיבו האל יתברך שכן הוא שנאמר ויאמר יי' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר מחויב אני לזה ונשאתי לכל המקום בעבורם ואברהם חשב שיתכן שיעשה גם כן בעבור החמשה שהיה ג"כ חלק העשיריות מן החמשים ונכנס בדרך תחבולה לבקש שאם ימצאו חמשה שישא בעבורם לכל המקום והתחיל כגונב דעת רבו ואמר אולי יחסרון נ' הצדיקים חמשה ושאלה זו יש לה שני פנים אם שיובן מאולי יחסרון מהחמשים חמשה וישארו מ"ה או אם יחסרון כל החמשים ולא ישארו רק חמשה שלא אמר אולי יחסרון מהחמשים הצדיקים חמשה אלא אולי יחסרון נ' הצדיקים שיובן מזה כל החמשים עד חמשה וזהו התשחית בחמשה כלומר בהמצא חמשה בלבד ואמר כן כמתלהלה היורה דברים בשני משמעיו' עד שישמע תשובת המשיב לאיזו כוונה הבין דבריו והנה כשהיתה התשובה לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה חזר למפרע וכאלו אמר לו הקב"ה חזור בך וחזר לשאול על המ' ועל הל' ועל העשרים ועל העשרה ועמד לא ענה עוד לפי שכבר הבין מהתשובה שלא יעשה בעבור החמשה. הנה א"כ נמצאו בכאן טענות המלמד זכות שהוא הסניגור והסברת הדיין לכל טענותיו ונמצא ג"כ המתנת הקטיגור למלמד ולדיין. ונמצא ג"כ עמידת המלמד מלטעון ועמידת הדיין מלשמוע עוד טענה וכלם מדוייקים מהכתובים וילך יי' כאשר כלה. כאשר כלה אברהם כאשר כלה הדיין להשיב על כל אולי ואולי לאברהם וכאשר המו< שניהם מיד ויבואו שני המלאכים סדומה וזהו שרמז בכאן רבי יוסי בלשון קצר ת"ח מה כתיב לעילא וילך יי' כאשר כלה וכו' דהא כיון דאתפרש שכינתא מאברהם ותב לאתריה כדין ויבואו שני המלאכים סדומה וכד עמידת הדיין ועמידת המלמד ומיד שליחות הקטיגור. ויאמר כי באו שני המלאכים כי השלישי והוא מיכאל שבא לבשר את שרה נסתלק עם השכינה אשתארו אינון תרין א' להפוך את סדום וא' להציל את לוט והוא רפאל כי ג"כ שייך בשליחותו הצלה כי הרפואה מעין הצלה היא. כיון דחמא לוט רהט אבתריהו שלמד מאברה' ומדכתי' ויקם לקראתם יובן שרץ לקראתם כענין אברהם שאמר וירץ לקראתם. מ"ט כלומר שאעפ"י שלמד מאברהם הנה לא יניחוהו בני סדום וא"כ מה ראה על ששם נפשו בסכנה להכניס אורחים והרי כבר עבר עליו כוס העונש שהרי בתו היתה אותה ריבה פלטית שמה שהרגוה על שנתנה מפתה לדל. אלא בגין דהוה בליליא שכן כתיב ויבואו שני המלאכים סדומה בערב חשב דלא יסתכלון בני נשא ועל זה שם נפשו בסכנה. ועם כל דא כיון דעאלו לביתא אתכנשו כלהו ואסחרו לביתא אולי פקדו פקידים בטלני העיר לחקור ולבקש על דבר זה אם יש מכניס אורחים וכשראו פנים חדשות ארבו להם לראות אם יש מי שמכניסם לביתו וכשראו שנכנסו לביתו נסבו על הבית. אמאי רהיט לוט אבתריהו כלומר אע"ג שלמד מאברהם הכנסת אורחים לא ישים נפשו בסכנה מפני כן כי יודע היה שאם ירגישו בו ימיתוהו ורבי חזקיה ורבי יסא נתנו טעם למה חד אמר דיוקנא דאברהם חמא עליהון וחד אמר שכינתא חמא דאתיא עליהו ושניהם החכמים לשון וי"רא דורשים נאמר באברהם וירא וירץ ונאמר בלוט וירא ויקם וא' דורש וירא על השכינה כי וירא וירץ לקראתם דאברהם מפת"ח האה"ל ופתח האהל כבר נתבאר שהיא השכינה. ויאמר הנה נא אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן י"וד והיא השכינה. סורו נא גשו נא מבעי ליה כי בענין זה יבוא ענין הגשה שהוא העתק ממקום למקום אלא לאהדרא לון סחרני דביתא יבאר ענין סורו מענין סרו מהר מן הדרך ורמז להם שיטו מהדרך הנהוג לבית ויבואו דרך לא סלולה מאחרי הבית כדי שלא ירגישו בהם השומרים הסובבים בעיר על זה.