כתם פז על ספר הזהר רי

ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום. מ"ט ברכה דא הכא כי אין ענין לברכה זו וכבר אז"ל על זה זכר צדיק לברכה הואיל והזכירו ברכו. ותשובה זו אינה מספקת שא"כ בכל מקום שיזכר היה לו לברכו והרי ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך וכו' ורבים כמו אלה ולא מצינו שברכו על כן ביאר בכאן כי אין הטעם מפאת זכירת הצדיק רק להודיע כי לא יפול בו יתברך שום שנוי בהשתנות פעולותיו כי ההשתנות איננו רק מפאת המקבלי' שהרי מצינו בשעת עשיית הדין שישב על כסא רחמים על זה וישב על כסא דין על זה והכל בשעתא חדא וברגעא חדא וכאמרו אני יי' לא שניתי.

והקשה רבי יהודה והא כתיב ואני תפלתי לך יי' עת רצון שנראה כי יש עת רצון ועת הפכו וכן זמנין דשמע שנאמר וישמע אלהים את צעקתם ורבים כמוהו וזמנין דלא שמע כענין ולא שמע יי' בקולכם.

זמנין דאשתכח דרשו יי' בהמצאו שנראה שפעמים אינו נמצא.

א"ר אלעזר כאן ליחיד כאן לצבור כאן לאתר חד כאן לכולי עלמא יאמר כי בחינת הרבים שזכותם רב יאמר שהוא נמצא ושומע ורוצה ובבחינת היחיד שזכותו מועט יאמר שאינו נמצא כי הן אל כביר לא ימאס ובענין אברהם שהוא שקול ככל העולם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרז"ל באברהם שהוא שקול ככל הבריאה לכן נמצא לו וברכו אפילו בעשיית הדין וכתיב ואברהם היו יהיה הודיעו כי יצאו מחלציו ל' צדיקים שאין העולם חסר מהם וכי הוא לבדו שקול כנגד כלם וזהו ואברהם היה יהיה כי כן עולה יהיה ל' ולפי זה כח וזכות הרבים תלוי בו.

פתח ואמר מן השלשים הכי נכבד ואל השלשה לא בא. פתח רבי אלעזר בכתוב הזה לא לענין הסוד כי כבר נתבאר סודו בפ' בראשית מרב המנונא סבא כשנראה לרבי אלעזר ולרבי אבא כדמות טייעא וגם מרשב"י ע"ה בעובדא ההיא אמנם בכאן לא יבאר רבי אלעזר רק הפשט על בניהו בן יהוידע עצמו שספר הכתוב בשבחו ואמר ובניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מקבצאל וכו' מן השלשים הכי נכבד יבאר כי היה ממנין השלשים צדיקים שאין העולם חשד מהם ומ"ם מן השלשים מ"ם המקצת לא מ"ם היתרון רק שהיה כאחד מהם נכנס במנינם.

ואל השלשה לא בא דלא שקיל לתלתא אחרנין דעלמא קאים עלייהו הם אברהם יצחק ויעקב שלא עלה במעלתם כי מדרגתו למטה ממדרגתם יהי"ה כמה דתנינן תלתין הוו ובג"כ ברכיה קב"ה באינון צדיקים ונתן לו הסימן בהיה יהי"ה ת"ח א"ל קב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה דהא סליקת ביאר מלת כי רבה כי גדלה וגבהה עד לשמים לפי שהיו משכחים את הרגל מארצם וכמו מדרז"ל פ' חלק פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וכו' ועפרות זהב לו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרבים שהם באים לחסרנו בואו ונשכח הרגל מארצינו שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ופי' רש"י ז"ל פרץ הקב"ה נחל של גפרית ואש מעם גר ממקום הליכתו והשליכו על הנשכחי' מני רגל ונתדלדלו מאדם וכמו לדראון והנך רואה כי קשה לישב הכתוב על זה הפירוש כי חסר ההשלכה על הנשכחים מני רגל ועוד כי היה צריך לכתוב לנשכחים מני רגל או על הנשכחים. אמנם לפי' הזוהר יתישב היטב שאמר פרצה הוא פריץ נחל לאינון בני עלמא דעלין לתמן דכלהו חמאן למאן דהיו יהבי למיכל ולמשתי לב רנש אחרא שדיין ליה בעומקא דנהרא ואיהו דהוה נטיל ליה הכי נמי על דא כלהו בני עלמא הוו נשכחים מני רגל דמנעי רגליהו דלא למיעל לתמן ומאן דעאל דלו מאנוש נעו דהוו דליגופא בכפנא דלא הוו יהבי לון למיכל ולמשתי וכו'.

זעקת סדום ועמורה כי רבה א"ל אברהם אמאי. לפעמים תהיה זעקת המדינה עולה למעלה מדרך תשובה ותחנונים למקום כענין נינוה שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וכו' ויתכסו שקים וכו' וכשאמר לו הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה לא הבין אברהם אם היא זעקת תחנונים או דבר אחר ולכן א"ל אמאי. אמר לו וחטאת' כי כבדה מאד כי הזעקה עלתה מהארץ עצמה כי לא יכלה לשאת אותם מפאת חטאתם כי כבדה מאד בגין כך ארדה נא ואראה כמו שנתבאר למעלה. הכצעקתם מבעי ליה כי שני ערים היו סדום ועמורה אלא הא אוקמוה בפ' רבי אליעזר הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ולאביון ישר באש. פלטית בתו של לוט היתה נשואה לא' מגדולי הדור ראתה עני א' וכו' וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף אמרה רבש"ע עשה משפטי ודיני ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד וכו' וזה הוא הכצעקתה של ריבה זו זהו שדרשו ז"ל בהכצעקתה אבל ת"ח בסטרא דתותי קלא דברדא סלקין קיטורי כלהו בכנופיא מתכנשי בחד טיף ועאלין בגו נוקבי דתהומא רבה. אתעבידו חמש בחד חד איהו כד צלילין קלין כלהו אתעבידו חד קלא דסליק מתתא עאל ביניהו ואתמשכא כחד וההוא קלא סלקא ונחתא תבעא דינא לאתמשכא לתתא. כד האי קלא סלקא למתבע דינא כדין אתגלי קב"ה לאשגחא בדינא. הנה כתבתי הלשון המוגה לפי שנפל הטעות בכמו אלה המקומות שהם קשי ההבנה. וקודם שאבאר סוד המאמר אבאר המלות ואח"כ אציע לך ג' הקדמות הם שער להבין הסוד.

ביאור המלות בצד שתחת קול הברד עולים אידים כלם בחברה א' מתחברים בטיפה א' ונכנסין בתוך נקבי תהום רבה. ונעשים חמשה כאחד. א' הוא כשהקולות צלולות כלן נעשו אחת. הקול העולה מלמטה נכנס ביניהם ונמשכ' כאחד והקול ההוא עולה ויורד ותובע דין כדי שיתמשך למטה. כשהקול הזה עולה לתבוע הדין אזי נגלה הקב"ה להשגיח בדין. והא לך ביאורו בג' הקדמות. ראשונה אתה צריך לדעת כי כל העולמות קשורים קצתם בקצתם כדמיון איברי הגוף אשר על כן נקרא אדם עולם קטן לפי שכל העולמות נרשמים בו עליון ואמצעי ושפל בסוד מל"ך מו"ח ל"ב כב"ד ואחוזת מרעיהם העורקים שהם צנורות המספיקים מזון לכל האיברים זה שואל מזה וזה נותן לזה אשר תחתיו ואשר תחתיו לאשר תחתיו כן כדוגמא הזאת הם העולמות מקושרים ושואלים זה מזה בסוד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וכמ"ש ז"ל קול שני רעים אני שומע אבע לי מימך וכבר נתבאר זה ובזה הסדר מסתפקים כל העולמות קצתם מקצתם כדמיון עורקי הגוף ועל הסדר עצמו בדמיון האדם שהם מסתפקים והם מרגישים בכאב הנופל באבר מאיבריו כי יעלה הכאב מעורק אל עורק ומאבר אל אבר עד שירגיש הלב שהוא מנהיג אותם. כן על הדרך והסדר עצמו יעלה החמס והאון הנעשה בארץ מעולם אל עולם עד הגיעו אל עלם העליון המנהיג את הכל וכמו שנמצא בעול' מתחת לארץ תהומו' וטיט ורפש כן נמצא באדם הקרב העליון והמעים המקבלי' המאכל והמשתה. וכמו ששורצים במים מן הטיט והרפש שרצים נרמשים כן נשרצים במעי האדם משמרי המאכל תולעים גדולים וקטנים. וכמו שנמצא בעולם אבנים מפולמות המשוקעו' בתהום אשר מביניהם המים היוצאים כן נמצא באדם שתי הכליות לצאת ולעבור המים מביניהם אל ביצי המבושים והערוה וכמו שנמצא בעולם תהום אל תהום קורא כן באדם הקרב התחתון כי ירעב יקרא אל הקרב העליון בקרקורים לשאול ממנו מאכל. וכמו שנמצא בעולם נהרות להשקותו כך נמצא באדם ורידין וגידי הדם להשקות את כל הגוף. וכמו שנמצא בעולם צר ודרום אשר ממני טללי רצון כן נמצא באדם בצד ימינו החום מצד המרה האדומה השוכנת בכבד אשר בו לחלוח הדם וכמו שנמצא בעולם בצד צפון השלג והברד והקרח כן נמצא באדם הקור מן הטחול והמרה השחורה השוכנת בו. וכמו שמצפון תפתח הרעה לעולם והוא מדור כל המזיקין והזוועות והרוחות והברקי' והרעמים והצלצלה והצעקה כן באדם מצד השחורה שבטחול נמשכים כל חלאים רעים ונאמנים כקדחת הרביעית ושגעון ופחד ורעדה והפא"לג ודומיהם. וכמו שעולים נשיאים ואידים לחים וקטוריים מן הארץ לחלק הרקיע בכח החום וכשפוגשים באויר הקר יולדו מפגישתם קולות ורעמים כן באדם עולים עשנים מן הקרב העליון אל המוח ויולד מהם עטושים והברה. הנה לך מבואר מטבע האדם והרכבתו דמיון לכל העולמות. עוד אתה צריך לדעת כי לא יתעורר דבר מכל אלה הדברים למעלה עד שיתעורר למטה והסוד נתבאר בכתוב ואיד יעלה מן הארץ ואח"כ והשקה את כל פני האדמה וכפי מה שיתעורר למטה טוב או רע יפעלו העליונים בתחתונים. והמשל בזה כי אם יעלו אידי הארץ בזמן הסתו לחים וקרים ירד המטר והגשם בשובה ונחת בלא רעם כלל ואם יעלו האידים קיטורים בהגיע' לחלק האויר הקר יולדו לסבת פגישת החום בקור רעמים וקולות וברקים וצעקה וזולתה וירדו אבני תותח על הארץ והכל בחפץ הבורא. עוד אתה צריך לדעת כי אלה הדמויים אשר זכרנו הנמצאים בין באדם ובעולם דוגמתם נמצאים בעולם השכל מחשביו' רוחניות כי אין במורגש אלא מה שבמושכל שהם כדמיון הנפש עם הגוף כי לא יעשה הגוף דבר רק מה שציירה נפשו. ובאלה ההקדמות יתבאר המאמר וזה שכבר ידעת כי תמיד בעלי הזוהר נוהגים לדמות הדברים העליונים לדברים התחתונים לתת קצת ציור אל שכל האדם להבין שורש הענינים בנפשותם. וכאלו הם ממשלים משל מהמורגש אל המושכל בדבריהם אלו להודיע סוד הכצעקתה הבאה אלי כי הרמז הוא על מדת הדין הרפה סוד הה"א האחרונה צעקת ה"א כשהיא מתעוררת לעשות דין בעולם כפי מעשי התחתוני' כאלו היא צועקת למדת הדין הקשה להעלות חמה ולנקום נקם מהחמס הנעשה בארץ דמה הענין כדמיון האידים הקיטורים העולים מן הארץ אשר הם סבה לרעמים ולצלצלה ולצעקה אשר בהמצא החיבור והפגישה וההסכמה ביניהם יולדו הקולות והברד כן מדת הדין הרפה כשמסכמת בארבע קיטוריה המיוחסים למי"ם ולא"ש ולרו"ח ולע"פר וכלם מסכימים עמה להעלות חמה ולנקום נקם אזי הדין נעשה ורמה הענין לענין והוא אמרו בסטרא דתותי קלא דברדא כלומר בצד התחתון אשר שם נשמע קול הברד מתכנשי קיטורי כלהו בכנופיא ובכאן יודיע לפי דרכו טבע האידים הקטוריים העולים מן הארץ כי יעלו בכנופיא ובחברת החום הבא מיסוד האש והלח הבא מפאת המים שהחום מעלה אותו בחומו גם חלקים אבקים דקים מהעפר העולי' בחברתם אשר מהם יתהוו אבני תותח היורדים בצלצלה ברעם גם הרוח המתלבש עמהם הנה בהצמדם והסכמתם יתהוה הרעם והרעש והצלצלה לרדת למטה. כן ובדוגמא הזאת שרשיהם למעלה הארבע מתחברים עם הה"א שהיא מדת הדי"ן הרפ"ה והיו לאחדים ובכן המדה צועקת לשאול דין קשה להעניש התחתונים. וזה בהתלבש קול החמס והאון העולה מלמטה בקול ההוא כי אז נגלה הקב"ה ויושב על כסא דין ועושה דין בעולם ודוק ותשכח בלשון המאמר הסוד הזה כי מבואר הוא במה שהקדמתי ומ"ש מתכנשי בחד טיף כלומר בחבור נצמד בטפה אחת וכבר ביארנו סוד הטיף בפ' ומלכי צדק מלך שלם. ועאלין בתהומא רבה המיוחס אל מקום הדין אשר כרגליה היורדות מות. כד צלילן קלין ששבות לקול א' בהסכמה אחת ובזה די הערה למבין. א"ר שמעון סיוע הוא לדברי רבי אלעזר ומוסיף ביאור כי מלת הכצעקתה היא סוד הה"א האחרונה שהיא נקראת גזרת הדין כי כשמגיע כח הדין הקשה אליה כבר נחתך הדין ונגזר ולפי שהיתה המדה הזאת צועקת ותובעת דין יום יום על אנשי סדום נגזר דינם על פיה. דהא תנינן כמה שנין קיימת גזרת דינא ותבעה מקמי קב"ה על דזבינו אחוי ליוסף וכמו שאמר רבי אחא בריה דרבי זעירא עבידתן של שבטים זכורה לעולם הה"ד בלע יי' ולא חמל את כל נאות יעקב מאן אינון כגון רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ור"ש בן גמליאל ורבי יהודה בן בבא ורבי חנניה בן תרדיון ורבי ישבב הסופר ורבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה הנחתום ורבי אלעזר בן דמא ורבי אלעזר בן שמוע כל אלה נהרגו על שמכרו השבטים את יוסף אחיהם אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע שבטים מכרו את יוסף אחיה' אין אתה פורע מהם והלא כתבת בתורתך וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת ובשביל עון זה לא מת אחד מהם מיד נגזרה גזרה על עשרה צדיקי' הללו. מאי הבאה אלי דא הוא רזא בערב היא באה ובבקר היא שבה ירמוז שהמדה הזאת לפעמים מיוחסת לערב כשהיא בדין ולפעמים מיוחסת לבקר כשהיא בזיווג הרחמי"ם. ושהיא תובעת דין תמיד בעת הכעס וזהו הבאה אלי בסוד קץ כל בשר בא אלי.