כתם פז על ספר הזהר רו

רבי אליעזר שאיל יומא חד לר"ש אבוי א"ל האי דקרא ליה קב"ה יצחק דכתיב וקראת שמו יצחק אמאי תואר השאלה הזאת כן היא דע כי רבי אלעזר לא שאל לאביו טעם לקריא' השם יצחק ע"ש המאורע שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק כי כן מן הדין היה ליקרא ע"ש הצחוק אבל כוונתו בשאלה הזאת כי יראה כי מאת יי' היתה לו ליצחק ליקרא שמו יצחק ולא על הצחוק שצחק אברהם וזה לפי שנקרא שמו יצחק קודם בואו לעולם שאם היתה הסבה בעבור שצחק אביו היה לו להמתין עד שיולד ובכן יאמר לו קרא את שמו יצחק לאמר כי צחקת ועוד שאלו היתה הסבה לקרותו יצתק על ידי המאורע היה ראוי לכתוב הסבה כמו בשאר הנקראים בשם הסבה כראובן ושמעון ולוי ויהודה וזולתם אמנם בכאן אחר שנפל אברהם על פניו וצחק ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך א"ל הקב"ה אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק ולא זכר הסבה שנראה מזה כי לא על הצחוק נקרא שמו יצחק אבל כבר נקרא שמו ונודע כי הוא יצחק וא"כ מה היא הסבה.

א"ל הא אתמר דאשא נטל מייא דהא מיין מסטרא דגבורה קא אתיין אמר כי אין ספק בדבר כי יש סבה עליונה לקריאתו יצחק מזולת הצחוק ואולי כי גם לצחוק ההוא היה סבה מאת האל יתברך וזה משרש מדותיה' אשר הם נאחזים בהם אברהם יצחק שזה יסודו מים וזה יסודו אש וכמ"ש המים הרו וילדו אש והנה כפי הסוד אלמלא שאש הגבורה לא תתפשר ממי החסד היתה שורפת כל העולם אמנם יסד הקב"ה מעונו עלזה האופן שתטול האש הקשה חלק המים כי בזה היא מתמזגת והראיה לזה שאין הגשמים יורדים כי אם בגבורה כי בהם מדת הדין מתמתקת ותא שאיל לליואי דאינון בדחין לההוא סטר במאני זמר ותושבחן להמתיק בשמחה מדתם שהיא מדת הדין כדי לבשמה שלא תפעול ומטעם זה יתיחס אל המדה הזאת צחוק ושמחה והבן זה כי לא יאמר לאדם שמח ושחק אם לא שקדם לו הכעס והחרון ונסתלק ממנו ושמח כי השמח תמיד לא יאמר לו שמח כי לא נתחדש לו השמחה ובהיות כי מדתו של יצחק מיוחס אל הכעס והחרון הנה בהתערב עמו מדתו של אברהם יצחק וישמח וימתק דינו והוא שהשיב ר"ש הא אתמר דאשא נטלו מייא כלומר שהפחד נתערב בחסד וא"כ יתחייב שימצ' בשמחה והצחוק בה מפאת מתיקות המי"ם וכן היה בחיוב שיקרא שמו של יצחק יצחק מפאת אברהם המצחקו וע"ד אקרי הכי ובג"כ קרא ליה קב"ה עד לא יפוק לעלמא שמא דא כי כן יחוייב מפאת התאחזם שרשם ועיקרם במדות העליונות. ואודע ליה לאברהם הודיעו הסוד. ות"ח שכלהו אחרנין וכו' ראיה לדבר שבשאר כל הנקראים בשם היו נקראים בשמותם אפי' מפי הנשים ותקרא את שמו ב' אמנם ביצחק לא הניח הקב"ה הדבר לכשיגיע יום הלידה כי אולי תקראהו שרה השם שתעלה בדעתה אם יצחק או זולתו מהשמות רק לאברהם המוליד בו הצחוק כפי הסוד ואמר לו וקראת את שמו יצחק אנת ולא אחרא כי הממתק דינו של יצחק מאברהם יבוא כמו שנזכר בגין לאתערבא מיא באשא ואשא במיא לאכללא ליה בסטריה להפיג הדין ולהמזיגו בחסד.