כתם פז על ספר הזהר רה

רבי שמעון פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו. יבאר כי גם כי היו צדיקים רבים בעולם שהיו להם בנים הגונים כמו"תם הנה לענין כבוד אב לא נמצא ביצחק ע"ה כי לא נוסה אחד מהם כמו שנתנסה יצחק בהיותו בן ל"ז שנה לפשוט צוארי כיונה נאלמה לעשות רצון אביו. ועבד אדוניו זה אליעזר כי לא נתגאה בשום ענין בשליחותו בכל טוב אדוניו בידו אמנם אמר עבד אברהם אנכי כאשר יבאר הענין ואמר כי זאת היתה תוכחה לישראל שנקראו בנים למקום כמ"ש בנים אתם ועבדים שנא' כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם והם לא כבדוהו בחיוב הבן לאב וכחיוב העבד לאדוניו והוא אמרו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי כמו שעשה יצחק ע"ה כי לזה יקרא בן אמיתי דא הוא בן דאוקיר לאבוי כדק' חזי ואם תאמר והרי ישמעאל נקרא בן לאברהם ג"כ שנאמר ותלד הגר לאברם בן התשובה שלא נאמר בו והנה בן כמו שנאמר ביצחק כי אמרו הנה בן פירושו זהו הראוי שיקרא בן ולא זולתו.

לשרה אשתך דבגיניה מיתת דבגיניה באיבת נפשה כשבאת לה בשורת העקידה שפרחה נשמתה ומתה.

והוא אחריו והיא אחריו מבעי ליה כן היה ראוי לכתוב כפי הנראה שהרי עם אברהם היה הדיבור ושרה היתה שומע' פתח האהל מאחריו של אברהם וא"כ והיא אחריו היה ראוי לכתוב וזה א' מהכתובים שנבוכו כל המפרשים לפותרו והראיה על זה שהרי הרמב"ן ז"ל ראש המפרשים לא באר בו מאומה. ורש"י ז"ל כתב והוא אחריו הפתח היה אחר המלאך והכוונה לומר כי מתחלה היתה שרה באהל פנימה ועמדה ובאה אל פתח האהל לשמוע הבשורה והמלאך המדבר בשם שולחו לסברתו שהיה מלאך היה עומד בקרוב אחרי הפתח שזה היה סבה ששמעה הבשורה שאלו היה המלאך רחוק מפתח האהל אולי לא תשמע ועדין קשה כי היה יכול לכתוב ושרה שומעת פתח האהל מאחריו כלומר מאחורי המבשר. ובב"ר אמרו והוא אחריו זה ישמעאל והוא אחריו מפני היחוד והוא אחריו זה המלאך שהביט לאחוריו והרגיש שבאה אורה מאחריו פי' שהיה ישמעאל ממצע בין שרה למלאך מפני היחוד כך פי' רש"י ז"ל וקשה גם למדרש הזה כי המלאך היה עם אברהם תחת העץ ושרה היתה פתח האהל ולא שייך יחוד אלא כשהיו שניהם בבית או באהל פנימה גם הדבר אחר שהביט המלאך מאחוריו והרגיש שבאה אורה לא יסבלהו הכתוב והוא אחריו כי חסר ההבט' וחסר האורה מהכתו' וזה לך האות כי יש כתובי' בתורה שלא יכול הולם להולמם אם לא ע"ד הקבלה כי הוא יסוד ועיקר לכל ספורי התורה וזהו שהק' בכאן והוא אחריו והיא מבעי ליה כי היותר נכון כפי הפשט הנראה שאברהם שהיה עומד עליהם יהיו אחוריו אל פתח האהל ושרה השומעת פתח האהל אחריו של אברהם או אם תרצה לומר אחריו של מלאך סוף סוף הן שיהיה המלאך או אברהם הי"לל והיא אחריו. אלא רזא איהו כלומר כי לא יתישב הכתוב בשום פנים רק כפי הסוד והוא כי פתח האהל סודו ידוע כי היא השכינה אה"ל בל יצען בסוד וידבר יי' אל משה מאה"ל מועד והשכינה הנקראת אה"ל ופת"ח ושע"ר השמים היא היתה האומרת שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת מה שפת"ח האה"ל מדברת עם אברהם והו"א אחריו כלומר והעליון הנסתר כי להסתרו ולהעלמתו נקרא הו"א מסכים לדברי פתח האהל לגמור בעדו. ויאמר כי מן יומא דהות שרה בעלמא לא שמעת מלה הקב"ה בר ההוא שעתא וכו' דבר אחר והוא אחריו אברהם דהוה יתיב אחורי דשכינתא מסוד וראית את אחורי ופני לא יראו ופי' הכתיב כן ושרה שומעת פתח האהל בעוד שאברהם היה עומד אחרי השכינה המדברת עמו.

ואברהם ושרה זקנים באים בימים. מאי באים בימים שאם היתה הכוונה לומר שהיו זקנים באו בימים הי"לל כי כבר באו בימים כי מלת באים משמע שעתה הם באים בהם כמו אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. ויאמר כי עניי אמרו באים בימים הוא שיעורא דיומין דאתחזי כדין להו חד מאה וחד תשעים כלומר כי הגיעו הימים הראויים לשניהם מאה לאברהם וצ' לשרה שהיו שני ערלה להם וקרובים לצאת מהם ליכנס בשני הקדושה וביאר כי ענין באים הוא מענין כי בא השמש שפירושו דעאל שמשא דאערב יומא למיעל וביאור הכתוב ואברהם ושרה זקנים כי בא עכשו שמשם של הימים הראשונים אשר יפלו כי כלים ועובדים והעיקריים הם להם עתה.

חדל להיות לשרה ארח כנשים וההיא שעתא חמאת גרמה בעידונא אחרא דייק מלת היתה שלא אמר תהיה לי עדנה מלמד שבאה לה וסתה כמקודם ובגין כך אמרה ואדוני זקן דהא איהו לאו כדאי כלומר כי המניעה מההולדה לא תהיה מצדה כי מוכנת היא להריון ואין המניעה כי אם מפאת אברהם כי הוא זקן כי מפאתה היתה לה עידון בשר כמקודם.

רבי יהודה פתח נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ, ת"ח קב"ה לא אייתי בעלמא וכו'. לא לענין מה שדרש רבי יהודה בכתוב הזה הביאו כי אינו מהנדון רק בעבור מה שדרש בו ר"ש שהוא מענין הנדון. יבאר רבי יהודה שלא נברא שום נברא בעולם ולא הביא הקב"ה לעולם מי שיוכל לעמוד על חכמתו יתברך בברואיו וכ"ש על עצמותו לפי שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו והחקירה בו נמנעת מהנבראים העליונים והתחתונים עד דכלהו אמרי ברוך כבוד יי' ממקומו כי לא ראו לו מקום מיוחד שיגבלהו כי העליונים בבקשתם להשיג מקומו הנעלם מהם חושבים שהוא למטה והתחתונים חושבים שהוא למעלה שנאמר רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך נמצא שכלם נבוכים בבקשתו תמיד לא יחשו עד שאומרים ברוך כבוד יי' ממקומו שהוא נעלם מהשיג ואולי כי סברת רבי יהודה בזה שבקשתם זאת חייבה תנועת כל צבא השמים סביב סביב לבקש ולא לסכלו' תחשב להם כסברת מי שאמר שאם היתה הכוונה בסבוב להשיג הנה בפעם הראשונה והשנית שלא השיגו לסכלות תחשב להם הסבוב תמיד כי כל משתוקק לא ינוח מלבקש גם כי לא ימצא ותשוקת הרעי"ה אל הדו"ד שנא' אקומה נא ואסובבה בעי"ר בשווקי"ם וברחו"בות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו והבן שהכתוב ידבר בלשון עתיד אקומה אסובבה אבקשה שירמוז שהי"א אומרת שאעפ"י שבקשתיו ולא מצאתיו עוד אבקשנו עוד כי לא תנוח בקשתה ממנו לעולם כי הוא חייה וכן תשוק' העליונים ובקשתם תמיד הוא מזונם וקיומם ואם אינם משיגים עכ"ז הם מרויחים שבח וגדולה וכבוד בבקשתם את פני האדון אשר הם מבקשים כי הוא קיומם וקיום כל נבראי מטה. ולבאר זה הענין היטב יקשה ויאמר וא"כ איפה שאין בכח כל מבקשי יי' להשיג אפילו מקומו היאך יכתוב הענין שהוא היה המבקש והחוקר הגדול והחכם מכל האדם נודע בשערים בעלה של אשת חיל הרמוזה בכנס"ת ישראל העליונה. אלא ודאי נודע בשערים דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער כל חד יאמר כי ההשגה בו נמנעת מצד עצמה אמנם הוא נישג לברואיו לכל אחד כפי השכלתו והשערתו בו כי בו יסתפק ומה לעשות וז"א נודע בשערים באינון שערים כלומר באותם ההשערות אבל דיתידע כדקא יאות לא הוה מאן דיכיל לאדבקא ולמנדע ליה הנה ביאר ר' יהודה מלת שערים מענין השערה ואומר אמנם ר"ש הניח המלה על משמעותה מענין פתחי' ושערים ואמר מאן שערים כמד"א שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם הרמז על נ' שערי בינה שכלם נדפסי' בעטר' ובגיניהו ר"ל ומדפוס שלהם בהו אתיד' קב"ה ואי לאו לא יכלין לאדבק' לפי שהם כמו מלבוש לעצם הבורא ואינו ניכר רק ממלבושיו ע"ד ומבשרי אחזה אלוה ויביא ראיה לדבר ומופת מנפש האדם דהא נשמתא דבר נש לאו מאן דיביל למנדע לה אלא בגין אלין שייפין הם הם המלבוש שהנפש מתלבשת בהם ועושה באמצעות' מלאכתה ופועלת בהם חפצה ורצונה בגין כך אתידע ולא אתידע כלומר באמצעותם ניכרת ואינה ניכרת מעצמותה. כך קב"ה אתידע ולא אתידע נודע מצד פעולותיו ואינו נודע מצד עצמותו יתברך לפי שהוא נשמה לנשמה גניז וטמיר מבלא. אבל באינון שערים דאינון פתחין לנשמתא שהם מבוא ושער להשיג יכולתו. ת"ח אית פתתא לפתחא ודרגא לדרגא זו לפנים מזו וכן בהשגות יש מי שעומד בפתח החיצון ואינו זוכה עוד ליכנס לפנים ממנו ועדיו יבא ולא יוסיף ויש מי שנכנס לפנים ויש מי שזוכה לפני לפנים ומנייהו אתידע קב"ה אם מעט ואם הרבה אמנם מכלל כלם נודע כבודו ויכלתו. ת"ח פתח האהל דא פתחא דצד"ק היא העטרת שהיא בית שער לכל מבקשי יי'. ובהאי פתחא אתחזון כל שאר פתחין עילאין כי אין שום נביא וחוזה רשאי לעלות למעלה הימנה ואפי' מרע"ה לא עלה למעלה מהעשירית כי שם השיג מה שהשיג ובאמצעותה השיג אספקלריא המאירה הנדפסת בה והסוד וידבר יי' אל משה מאה"ל מוע"ד. מאן דזכי להאי זכי למנדע ביה בכלהו במרע"ה כי שאר הנביאים לא היו נכנסים אל האהל רק אל פתח האהל ומשה מהאהל עצמו כי בה נדפסי' כל השערים העליוני' והשתא דפתחא דא לא אתידע בגין דישראל בגלותא שנסתלחה הנבואה שהוא מתנאי הארץ הקדושה. כלהו פתחין אסתלקו מניה כביכול המדה חסרה מכלהו ולגבי ישראל בעונותינו נסגר השער ההוא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו נסתתר אבל בזמנ' ודיפקון ישראל מן גלותא. כי אז ישובו אל ארצם ואל נחלתם זמינין בלהו דרגין עילאין למשרי עלה ותשוב העטרת ליושנה. וכדין ינדעון בני עלמא חכמתא עילאה תרבה הדעת שכן כתיב ונחה עליו רוח יי' כלומר כי יחולו על הפתח הזה הרמוז בעטרת כל מה שנזכר בכתוב הזה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי' שהרמז על כל המדות חכמה ובינה ידועי' עצה וגבורה חסד וגבורה כי החס"ד עצת חכמ"ה היא דעת זו תפארת ויראת יי' היא אוצרו כי נצח והוד בכלל הזרועות הם הנה א"כ תתמלא העטרת משפע כלם ובהיות כן היא גם היא תשפיע על מלך המשיח שנמשח מקרנה כדי שידין כל באי עולם בצד"ק שהיא מדתו שנאמר ושפט בצדק דלים בגין כך כד אתבשר אברהם בהאי דרגא הוה אלוה היתה כוונת הפתיחה להודיע כי המבשר היא השכינה הנקרא' פת"ח האה"ל וששרה השומעת מפתח האהל היא שומעת שאומר' לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. ויאמר כי לכך נימול אברהם בצאתו משני ערלה ונכנס בשני קדושה כדי שיוליד ליצחק בקדושה ובטהרה ומבואר הוא.