כתם פז על ספר הזהר רא

וזהו ת"ח בתר דאתגזר אברהם הוה כאיב ובעבור דבקותו באלהיו שדר ליה וכו' כמי שנתבאר ואע"ג דכאיב ממילה נפק ורהיט אבתרייהו כי היה מורגל בכך ולא מנעהו הכאב. ואם כן לדעת רבי אבא אעפ"י שהיו מלאכים נדמו לו כדמות אנשים ובעיניו אנשים היו. אמנם קבלת רשב"י ע"ה כי מיד הכיר בהם שהיו מלאכים ממה דכתיב אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן י"וד וא"ת איך יקרא למלאכים אדני לזה אמר שכינתא הוה אתיא ואלין הוו סמיכין דילה וכרסיא לגבה וכנגד השכינה אמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך. וכבר ידעת כי יש מחלוקת כמ' שבועות אם זה השם הנז' בכאן אדנ"י אם הוא חול או קדש אמרו שם כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש חוץ מזה אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. חנניא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש. וכן הוא קבלת ר"ש ממה דכתיב אדני כי זה השם יורה על מרכבת רכ"ב אלהים רבותים אלפ"י שנא"ן שו"ר נש"ר ארי"ה שהם תלת גוונין דתחותה ודמות פני אד"ם היא השכינה וכנגדה אמר אדנ"י אם נא מצאתי וכוונת ר' שמעון כי נתגלית עליו השכינה בשלש גווניה שהיא סוד המרכבה אחר שהסוד הערלה כי היא אשר היתה המונעת ממנו ההשגה.

בקדמיתא לא הוה ידע אלא דאינון בני נשא וזה אינו סותר למה שאמר בראשונה בודאי בחיזו דמלאכים חמא לון לפי שכתוב וירא וירא שני פעמים בתחלה ראה ג' אנשים וחשב שהיו אנשים ואח"כ וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה כי הכיר שהיו מלאכים ואמר שנתאמת לו זה בשעתא דאמרו ליה איה שרה אשתך ובשרוהו בשורת יצחק כי מי הוא מבני אדם שיוכל לבשרו בשורה כזאת אם לא שהיו מלאכים ויבאר סוד למה נקוד על אותיות אי"ו שבתיבת אליו ויאמר כי שלש אלה האותיות רומזים לעולם הזכר כי האל"ף של אהי"ה בבת"ר והיו"ד של חכמ"ת אלהים והו"ו של תפארת והם שלשתן מידות למעלה וסימן ואות הם לפי שהנקודה רבה על הכתב וכמו שאמרו ז"ל ר' שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב וכל מקום שהנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה וכאן הנקודה רבה על הכתב ואתה דורש את וסימן מסרו לו שהיה אברהם במדרגת עולם הזכר ושרה במדרגת עולם הנקבה לעשות פרי קדוש ולכן אי"ו אי"ה סמוכים. וכדין אמר הנה באה"ל כי שם הוא החיבור הו"ו בה"א וסוד האה"ל היא האה"ל בל יצען בל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו כי היא נקשר' בקשר עליון. וחזר לכא' כפי הפשט למה אמרו לו לאברהם איה שרה וכי לא הוו ידעי ורז"ל במ' מציעא אמרו יודעים היו המלאכי' היכן היתה שרה אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה וביאור זה כי לא היו צריכין לדעת היכן היתה כי יודעים היו אלא שמתוך שאלתם איה שרה אשתך יחוייב שישיב להם הנה באהל ומתוך כך תתחבב על בעלה בהודיע שצנועה היתה האמנם כפי הקבלה לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע כבר ידעת שכל מלאך ומלאך ממונה על הדבר אשר הופקד עליו ולא זולת כי זו היא השכלתו כי אין לו השכלה זולת הדבר ההוא ומטעם זה אמרו אין מלאך עושה שתי שליחיות ויביא ראיה ממכת בכורות שהיתה על ידו יתברך כי כמה שלוחים למקום ולא שלח המלאך המשחית להשחית ולנגוף בכורי מצרים אלא בגין דאינון לא ידעין בין טפה דבוכרא לההוא דלא בוכרא זולתו יתברך ולכן חוייב שתהיה המגפה ע"י הבוחן ית' ויתעלה שמו ובמקומו יתבאר בע"ה היאך היתה המכה נעשית על ידו יתברך בסוד אמרם אני ולא מלאך אני ולא שרף ויביא ראיה ג"כ מענין והתוית תיו על מצחות האנשים ואמאי צריכין כלומר למה הוצרך לתת סימן בהם אם לא שאינן מבחינין מי מהאנשים ההם ראוי להנצל ומי מהם חייב מיתה ולפי ששלל כל הידיעה מהם דרך כלל ואין האמת כן כי לא יבצר מהם כל העתיד לבא שאם היה כן היאך יגידו הם העתידות לראויים להם ע"ז חזר ואמר אבל מה דאתמסר להון למנדע ידעי כגון כל מלין דזמין קב"ה לאיתאה על עלמא אמנם יהיה זה אחר שעובר הכרוז בכל רקיעי מעלה כי אז אין דבר נעלם מהם אבל מקודם הכרוז אין להם ידיעה זולת הדבר אשר הופקדו עליו כי זו השכלתם הפרטית בהם איש איש על עבודתו ועל משאו. כגוונא דא כד מחבל' אשתכח בעלמ' וכו' מטעם שאינו מבחין מחבל כל הנמצא לפניו בסוד כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש ועל כן בעי בר נש לאסתמרא שלא תפגע בו מדת הדין המסורה בעול' וגם כי אינו נוטל נשמתו משחית הוא לפחות וצריך זכות לינצל מהשחתתו וזהו סוד ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו אין אבל מקמי קב"ה לא בעי לאסתמרא יאמר כי הזהרתו להם להסתר מפני חרון אף יי' אין הכוונה לומר שיסתר מהאל יתברך כי אם יסתר איש במסתרים שם השגחתו יתב' כי אנה מפניו יברח ואנה ילך מרוחו אמנם הכוונה להסתר מהמלאך המשחי' שאינו מבחין בין צדיק לרשע.