כתם פז על ספר הזהר קצג

וירא אליו יי' באלוני ממרא. ר' חייא פתח הנצנים נראו בארץ כד ברא קב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה, יבאר מעלת האדם וכי הוא השלם שבכל הנבראים וכי הוא היה תכלית כוונת הבריאה ושכל מה שנברא בעולם למענהו נברא. ועל כן לא יצאו כל הדברים לפועל ולא נגלה מה שהיה בכחם עד שנבראו אדם ואם הם קדמו לו בזמן הנה קדם הוא במחשבה והיה סוף המעשה והביא ראיה מכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' שפירושו עדיין לא היה בארץ ולא קודם וכן כתב רש"י ז"ל כל טרם שבמקרא עד לא והכוונה שעמדו על פתח קרקע ולא נראו לתת פירותיהן עד שבא אדם כי לצרכו נבראו וקודם שיבא למי יבראו פירותיהן והסתכל שהוציא הכתוב בריאתם בלשון שיח ולא כתב וכל עץ השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי בזה ירמוז שקילוסו של הב"ה ושכחו היה כשנגמרה פעולתם ונגלה חציר ונראה דשא ובכן אמרו הכל שירה וכל עצי השדה ימחאו כף ולכן הוציאם הכתוב בלשון שיחה כי שיחתם ושירתם היתה תלויה בבריאת האדם כי לכך נבראו וזהו עת הזמיר הגיע כמו שיבאר לפנים דאתתקן תיקונא דתושבחן לזמרא קמי קב"ה. ואמר כי לא כלבד מה שהיה בכח הארץ שלא נגלה אבל אפי' השמים לא נתנו משטרם בארץ לשיגמר פעולתם לפי שאדם אין כלומר היה באי"ן והבן כיון דאתחזי אדם מיד הנצנים שהיו עומדות על פתח קרקע נראו ונגלו ובכן עת הזמיר והשבח הגיע כמ"ש מה דלא אשתכח בעלמ' עד לא אתברי אדם כי הוא הוא המכיר גדולתו ויכולתו יתברך מתוך בריאתם וקול התור נשמע בארצנו פי' קול התייר הגדול שהוא דבורו אשר בו ברא כל מה שנברא שנאמר בדבר יי' שמים נעשו לא נשמע ולא נגלה עד שנברא אדם ובכן נשמע שיצא לפועל. בתר דחטא כלא אסתלק ואתלטיא ארעא כי כן יחוייב כי בהעדר התכלית יעדרו הכנותיו. אתא נח ותקן קרדומין המציא איזו הכנה להקל טורח החרישה שהיו חורשין ביד ובזיעת אפיהם היו אוכלים מזונותיהם הן מזון הגוף הן מזון הנפש. ולבתר וישת מן היין וכו' ויתגל בתוך אהלה אהל ה' כמו שנתבאר במקומו כי הרס מה שבנה. אתו בני עלמא וחבו קמיה דור המבול ודור הפלגה. ואסתלקו חילין דארעא למעלה ולמטה.

כיון דאתא אברהם מיד הנצנים נראו בארץ כי הוא בנה מזבח יי' והושפע העולם בחסד. עת הזמיר הגיע בשעתא דא"ל קב"ה דיתגזר ביאר זמיר מלשון כריתה מענין ושש שנים תזמור כרמך בדין אתקיים כל האי קרא ומלה דקב"ה הוה באתגליא כלומר קול התור נשמע שדבר עמו בדרך פרסום ונגלה לא בסתר ובהחבא כמו שנתבא' בהיה דבר יי' אליו במחזה הה"ד וירא אליו יי'. רבי אלעזר פתח האי קרא כלומר פסוק הנצנים נראו בארץ ע"ד הסוד בשעתא דאתגזר אברהם יבאר כי מקודם שמל אברתם היה מדבר עמו מתוך המדרגה התחתונה מבלי הראות בה שום השגה מהמדרגות העליונות אשר עליה שלא היה משיגם. כיון דאתגזר מיד הנים< שהם סוד ארז"י לבנו"ן נראו בארץ כי עלה להשיגם בהשכלתו במראה הנבואה. עת הזמיר הגיע ענפוי הערלה כמו שנתבאר שכרת הזלזלים במזמרות. וקול התור דא קול דנפיק מגו ההוא פנימאה דכלא וההוא קול אשתמע הוא קולו של שו"פר קולו של יעקב שהוא פנימי ואינו נשמע עד הגיעו וצאתו לחוץ ואז הוא נשמע וזה ירמז כי מקודם שמל אברהם היתה השגתו שמדרגת הדבור בזולת השגה אחרת פנימית המיוחסת לקול וכבר ידעת כי אין דבור בלא קול וכאלו לא היה הדבור עמו שלם רק הכרת דברים בלא כריתת המלות כי הל"שון המיוחס אל הקו"ל הוא המבדיל המלות אמנם אחר שמל באתהו הנבואה מבוארת שנאמר וירא אליו יי'. ולפי שיקשה היאך יתכן שירא אליו יי' שהיא אספקלריא המאירה ולא היה שום נביא שינבא מתוך אספקלריא המאירה רק מרע"ה ואיך יאמר וירא אליו יי' לזה חזר ואמר למאן כלומר למי נגלה שם יי' שזה לא יתכן שתהיה הראיה לאברהם דהא לא כתיב וירא יי' אל אברם כמו שנאמר בראשונה שאביו היתה הכוונה לחברהם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד דלא אתגזר שנאמר שם וירא יי' אל אברם ומה הרויח עתה אחרי שמל שנאמר וירא אליו יי'. אלא רזא סתימאה איהו כי מלת אליו חוזרת לאותה המדרגה שהיה המדבר עמו בראשונה קודם שמל ובהיות כי יי' אספקלרי' המאירה התחברה באספקלריא שאינה מאירה להאיר אל עבר פניה כי זהו חיבור הקו"ל בדי"בור הנה יחוייב שירויח אברהם בהשגתו יותר מקודם שמל שהיתה השגתו בלתי מבוארת ויהיה ביאור הכתוב וירא אליו כלומר אל המדרגה התחתונה יי' שהיא התפארת כאלוני ממרא כלומר בכל הנצנים והאילנות שלמעלה הימנה שנראו בארץ ובכן הרויח הוא כי באתהו הנבואה ביתר שאת ויתר עז שנתמלאת הבית אורה בחבור הקו"ל בדיבור. והוא יושב פתח האהל ולא גלי למאן שאלו היתה הכוונה על אברם הי"לל ואברהם יושב פתח האהל שהרי לא נזכר אברהם כלל אפי' בראיה שאלו כתב וירא יי' אל אברהם באלוני ממרא היה משמע כי והוא יושב פתח האהל יחזור אל אברהם ואחר שלא נז' אברהם בראיה למי יחזור מלת והוא כי לא פורש למי ויחוייב א"כ דהכא גני רזא דחכמתא והוא דכלהו דרגין שרו על האי דרגא כי מלת והוא תרמוז על הנסתר הכולל הכל שכל המדרגות נכללים בו הוא היה היושב פתח האה"ל הנרמז בעטרת להאיר אל עבר פניה. וביאר הענין מרווח ואמר ת"ח וירא אליו יי' דא הוא רזא דקול דאשתמע ואתחבר בדיבור והוא יושב פתח האה"ל דא עלמא עילאה דקיימא לאנהרא עליה כלומר על התפארת הנרמז בקו"ל באופן שלא חסרה הלב"נה כל כי הושפעה מכל המדרגות והרמז ג"כ באמרו כחום היום ודהא אתנהיר ימינא הוא הדרום שהיא מדתו של אברהם המקבלת תחלה מן המור"ח בסוד הולך אל דרו"ם וסובב אל צפו"ן ולפי שקשה ליחס למדתו של אברהם החום כי שלהבת האהבה והחיבור ומצפון תבוא כי רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה ואליו ראוי ליחס החום לא אל הדרום כי המים מן הדרום הם והאש מן הצפון לזה חזר ואמר ד"א כחום היום בשעתא דאתקריב דרגא לדרגא כלומר דו פרצופין פנים אל פנים בתיאובתא אזי יולד חום התשוקה ושלהביות האהבה ביניהם ז"ה להשפיע וזאת לקבל.