כתם פז על ספר הזהר קצ

פתח ואמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין לשבח תורתם שהיתה תורת אמ"ת פתח פתיחה זו ופתח בסוף הפסוק ולא בתחלתו כדי שלא לפתוח באוי הוי קראי קשיין אהדדי ולא קשיין כי לכאורה יראה שהי"לל אי לך ארץ שמלכך נער אשריך ארץ שמלכך זקן כי הפך הנער הוא זקן או אי לך ארץ שמלכך עבד אשריך ארץ שמלכך בן חורין כי הוא הפכו א"כ למה תלה האוי בנער והאושר בבן חורין.

ולא קשיין כפי הסוד. הא דכתיב אשריך ארץ דא ארץ דלעילא היא העטרת דשלטא על כל אינון חיים דלעילא הם אוכלוסיה שהם תמידיים שעל כן נקראת ארץ החיים ואין לפרש זה על הבינה גם כי נקראת ארץ חיים לפי שמיד ביאר ואמר עלה כתיב ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כ"ל בה כ"ל דייקא והוא הי"סוד ונקראת היא כל"ה על שמו.

וכ"כ למה משום דמלכך בן חורין וביאר מי הוא הבן הזה ואמר שהוא הבן הבכור תפארת ישראל. וחורין הרמז על הי"ובל העליון כי משם בא החירות לעולם בסוד יובל קדש תהיה לכם וקראתם דרור.

ואי תימא בן חורין כלומר ויכול אתה לפרש בן חורין בן משני חורין שהם החכמ"ה והבי"נה מדלא קאמר בן חירות שכן הי"לל לכתוב במתניתא סתימאה דילן תנינא י"וד בה"א כד מתחברן כתיב ונהר יוצא מעדן ושניהם נקראים חורין כי מקור הנהר והנהר ענינם א' ולפי שבהרדפת הלשון אמר כד מתחברן שנבוא לטעות כי יש עתים שהם מתחברות דש עתים שאינם מתחברות ואין זה אמת דלא שייכי עתים אלא בו"ו והה"א הי"סוד בעטרת בסוד המלוי והפגימה אמנם בי"וד והה"א הראשונה אין הפסק ביניהם לעולם לכן חזר ואמר ולא תימא כד מתחברן אלא מתחברן ודאי כי הנ"הר אינו פוסק לעולם מראשיתו.

ובגין כך בן חורין כתיב כלומר בן משני חורין.

ושריך בעת יאכלו בחדוותא בשלימו ברעוא כלומר בעת הראוי עת רצון וזה יורה מלת בעת בקמ"ץ שאלו כתב בעת בשב"א בכל עת מהעתים ואין כל העתים שוים והרמז שהשרים והשלטונין שלה יזונו ויתרוו בעת הראוי עת הרצו"ן והשמחה והשלימות.

אי לך ארץ שמלכך נער האי דלתתא כלומר הארץ התחתונה הלזו הנשמה עולם הכלה והנפסד עליה אמר אי לך ארץ לפי שמלכה נער כמו שיבאר בהדיא דתניא כל שאר ארצות דשאר עמין אתיהיבו לרברבין אשר חלק יי' להם כל אקלים ואקלים ממונה לשר ידוע.

ועילא מכלהו ההוא דכתיב ביה נער הייתי גם זקנתי שרמזו ר"זל הענין באמרם שרו של עולם אמרו כלומר המדה אשר לפעמים היא במלוי וחסרון שאין לה מעצמה אור רק מה שמקבל' מהמשפיע בה ונקראת לפעמים נער כלומר חלש ונקראת לפעמים זקן ומלא מכ"ל טו"ב ובזמן שהארץ הלזו הנשמה מקבלת ממנה בשעת החסרון אי לך לארץ הזאת וכ"ש בזמן שישראל יושבים בגלות שניזונים מתמצית סטרא אחרא.

ושריך בבקר יאכלו ולא בכל יומא רק בבקר שהיא מתרפקת עם דודה אזי הם מקבלים פרס ולא תמיד רק בדרך הפסק.

דתניא בשעתא דחמה זורחת ואתיין וסגדין ליה לשמשא לזה השמש הגשמי לא לשמש ומגן יי' צבאות רוגזא תלי בעלמ' ואפילו באותה שעה שהיא שעת השפעה שהיא שעת הבקר לא יושפעו אלא בכעס וזהו ושריך בבקר יאכלו וכן בשעת המנחה שהשמש בחצי השמים והם משתחוים לו. ומאן גרים האי שימצא החסרון בעולם ושיהיו ניזוני' בני העולם בטורח ובחוסר כ"ל משום דמלכך נע"ר ודיו לעבד כרבו והבן זה היטב יתברך ויתעלה שמו שכך חפץ וכך גזר. והנני רומז לך הענין בקצרה כבר ידעת מ"ש רז"ל על סוד שני חלקי המציאו' עליון ותחתון משל לב' עבדים שנקנו באוני א' ובטייי א' ע"ז גזר שיהי' ניזון משלחן המלך וע"ז גזר שיהיה טורח ואוכל אותו שגז' עליו שיהיה יגע ואוכל נשאר תוהא ובוהא ואומר שנינו נקנינו באוני א' ובטימי א' זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל כך ישבה לה הארץ ותוהא ובוהא וכו' אמרה עליונים חיים ותחתונים מתים הנה לך מבואר כל מה שדרש רבי אבא באשריך ארץ ואי לך ארץ ההבדל שיש בין ארץ לארץ ובין פרנסת העליונים הקיימים לפרנסת התחתונים ההוים הנפסדים ולפי שנדמה מזון החכמה למזון הגוף באמרו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ויש בבני אדם שניזוני' מהחכמה בטורח גדול ויגיעה רבה כההוא תלמידא דהוה ליה לרבי פרידא דהוה תני ליה ארבע מאה זמני וגמר כדאיתא במ' עירובין פרק כיצד מעברין ויש אחרים שניזונים מטמיון של מלך בלא טורח ויגיעה כסיני ועוקר הרים וזולתם מהחכמים וכל זה יתחייב בסוד הגלגול כאשר נתבאר בתיקון ס"ט ז"ל מאן גרים דאתיליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב לעילא קודם דאתיא לעלמא ובגין דא אמרו ליה לרבי פדת דאיבעי דאחריב לעלמא וכו' עד ומזונא דנשמתא אוריתא ומזונא דגופא נהמא עיין שם כי הוא סוד גדול ונפלא. ואל כוונה זו אמר שלמה אשריך ארץ שמלכך בן חורין הרמז לתפארת ישראל כשהם מושפעים ממנו אי לך ארץ שמלכך נע"ר כשהם ניזונים מפגימתה של לבנ"ה כי קשין מזונותיו הן במזון החכמה הן במזון הגוף. לכן היה רומז להם רבי אבא לשלשת הדורשים האלה שהיו הם ניזונים מהחכ"מה חכ"מת של"מה לא מהקליפה והחסרון רק מאור פני מלך חיים לא מאוד מוצל מאש והבן והוא אמרו ואתון זכאי קשוט קדישי עליונין בני מלכא קדישא לא ינקין מהאי סטרא להיות ניזונים מהחכמה בטורח ויגיעה אלא מההוא אתר קדישא דלעילא מקום המלוי לא ממקום הפגימה עליכו כתיב ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם וכו'.

רבי אבא פתח ואמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. יחתום גם הוא בסוד הברית ובכן חתמו דברי הדרשה במעמד ההוא הני קראי אית לאסתכל' בהו אמאי כתיב שירה תוכחה מבעי ליה כי דברי קנטורין הם שכן כתיב לבסוף ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדרו והיה למרמס לידידי לדודי מבעי ליה כמא דכתיב שירת דודי ואין לומר כי יהיו שנים ידיד ודוד שהרי חזר הכתוב לומר כרם היה לידידי והוא הוא בעצמו שירת דודי לכרמו א"כ למה שינה הכתוב.

בקרן בן שמן אסתכלנא בכל אוריתא ולא אשכחנא אתר דאקרי בן שמן כי יכנה הכתוב פעמים רבות המעשה למקום מה ואינו נמצא בכל המקומו' הנז' בתורה ונזכר כך לדרשא כמ"ש ותשב בפתח עינים וזולתם רבים אלא הני קראי הא אוקמוה חברייא בכמה גווני דרשוהו רז"ל על השיתין שנבראו מששת ימי ובראשית ועליהם כרה דוד י"ו אלף אמה וכו' כדאית' בסוכה. ודרשוהו על ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות ושמנה מכלן ומדרשים אחרים וכלהו שפיר והכי הוא כי במה פנים לתורה ולמקרא. אבל אשירה נא לידידי דא יצחק דהוה ידיד כאשר יבאר בהדיא דרחימו סגיא הוה ליה לקב"ה ביה וכו' ואקרי ידיד וכן נרמז בברכת המילה אשר קדש ידיד מבטן ר"ת אקים ע"ש ואת בריתי אקים את יצחק ונקרא ידיד לפי שלא נולד עד שמל אברהם שלא יעבור מעבר הערלה ואותסף ליה ה"א לאשלמותא כי הה"א תורה על מלוי הלבנה נקודה בגו היכליה. וכן לשרה האי ה"א אתיהיבת לה להשלימה מעקרותה. הכא אית לאסתכלא ה"א לשרה שפיר כי הה"א סוד הנקבה היא ותנוח ותעמוד בשרה שהיא נקבה. לאברהם שרומז לעולם הזכר אמאי ה"א ולא י"וד י"וד מן הראוי שיתוסף בשמו ויהיו נא שנים י"וד וה"א י"וד לזכר וה"א לנקבה על פי הסוד. אלא רזא עילאה הוא סתים בגוון שאין מגלין אותו לכל אדם אם לא לדומים לכם שאתם יודעים בסתרי תורה. אברהם סליק לעילא לסוד הה"א הראשונה שבשם שהוא עולם הזכר בבחינת הה"א האחרונה כי שני ההי"ן זו למעלה משפעת וזו למטה מקבלת והוא אמרו האי תליא בדכורא והאי בנוקבא כלומר בסוד משפיע ומושפע. בגין כך אברהם סליק בה"א דלעילא להיות שלם בהשפעה. ושרה נחתת בה"א דלתתא להיות מקבלת ונשלמת ממנו. דכתיב כה יהיה זרעך פי' כ"ה עולה י"וד ה"א כלומר יוד ה' יהיה זרעך וכבר ידעת כי היוד נרשמת בנקודת הה"א והיא הממלאת ביתה כל טוב נמצאת הה"א נשלמת ביו"ד. והכל ה"א ותניא זרעך ממש כי לא נקרא זרע טהור אם לא כשנכנס בסוד הה"א בסוד כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בישמעאל שנולד בערלה ואברהם לא הוליד את יצחק עד שנכנס בסוד הה"א כי היא בית שער לברי"ת העליון ובג"כ גיורא דאתגזר גר צד"ק אקרי על שמה לפי שיוצא מכח הערלה ונדבק בה' דאברהם בג"כ כתיב כ"ה יהיה זרעך זרעך ממש כמ"ש ואתמסר ה"א לשרה כדי שיוליד בה אברהם בקדושת הה"א ואי לא אתמסר ה"א לשרה הוה ליה לאוליד לתתא ולא יעלה ממנה דרך גבולו אל הה"א הראשונה להיות מוליד כדוגמא עליונה אלא היה מוליד למטה בערלה. כמא דהאי כ"ה אולידת לתתא בגניזת האור והבן זה נמצא א"כ כי בהכנס אברהם בסוד ה"א אחרונה כלומר הברית נתעלה אל הה"א הראשונה וילד בקדושה ובטהרה ואתחברו תדין ההי"ן כחדא אבר"הם ושר"ה ואולידו לעיל' בסוד עולם האצילות. ומאי דנפיק מנייהו הוא י"וד כח השני ההי"ן נתחברו ויצא מהם יו"ד כמספרם כמשפט ובג"כ יו"ד את רישא דיצחק. כי מן הדין היה ראוי ליקרא צחוק ע"ש הצחו"ק שצח"ק אברהם ושעתידה שרה לצחוק אמנם נקרא שמו יצחק לרמוז כי בחבור ב' ההי"ן יצא הי"וד והצדי צ' שנה של שרה בלדתה אותו והחי"ת ח' ימים שנמול כי הוא היה הראשון בעולם שנמול לשמונה ימים והקו"ף למאה שנה של אברהם כשהוליד אותו. והוליד זכר בסוד היוד שהיא זכר. מכאן שרי דבורא לאתפשטא כלומר כי מסוד היו"ד שהיא החכמ"ה הוחל עול"ם הז"כר להתפשט עד העטרת ולכן נולד יצחק מכח עו"לם הזכר והיו"ד שבראש שמו תוכיח וע"ד כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא בך לפי שבא אברהם מהערלה ואעפ"י שמל ערלתו אינו בשלימות יצחק שנולד בקדושה ומל לשמונה ימים בסוד הברי"ת העליון שהוא שמיני אל הי"וד. ועל כן יצחק אוליד לעילא שאם לא כן לא היה מוליד אלא לתתא כי כך תחייב מדתו בסוד ויאהב יצחק את עשו אלא שהריונו ולידתו בקדושה גרמה שיוליד ליעקב שמדתו מדת אמ"ת כי הוא איש תם יושב אוהלים וכבר ידעת כי השם הזה אמ"ת כלול מראש וסוף ואמצע כשם שאותיותיו ראש האלפ' ביתא ואמנעיתה וסופה ומח"לף ועד מ"ם זכות וממ"ם עד תי"ו חובה והוא סוד האמ"ת כי לא יבחן האמ"ת כי אם מצד השקר ובכן יצא הדין לאמתו. ועל כן יעקב אשלים כלא ונותן שלום באהליהם והוא השלם שבהם. ואי תימא אברהם בהאי אתאחיד ולא יתיר כלומר בסוד הה"א ולא יותר והא כתיב חסד לאברהם שנראה שמדתו מדת החס"ד ובה נאחז והיא המיוחסת אליו יותר ממדת הה"א. אלא חולקא דיליה כך הוא בבחינה שהיה עושה חסד עם כל באי עולם אמנם בבחינת ההולדה נאחז בסוד הה"א כי היא סוד הזרע בסוד ה"א לכם זרע. וע"ד לא אתגזר אברהם אלא בן צ"ט שנה כי קרוב הוא ליכנס למדת הה"א שנקראת מא"ה. ורזא דמלה הא אתידע ואוקימנא במתניתא דילן הטעם למה נקראת מאה בסוד מאה ברכות ומאת אדני"ם וכבר נתבאר זה והכוונה כי בהגיעו לצ"ט שנה יצא משני ערלה ונכנס בסוד הברית. ובג"כ יצחק דינא קשיא נפק לאחדא בחולקיה במדת הגבורה כי אברה"ם הוליד את י"צחק בסוד המי"ם הרו וילדו א"ש כי כן יחוייב כפי הבריאה ולאולד' חס"ד אקרי כי מימיו ממימי החס"ד באים ואם הם מועטים כי רובו דין ובבחינה זו נקרא זכר כאשר יבאר בהדיא. וע"ד יעקב אשלים כלא מהאי סטרא ומהאי סטר' אם מפאת הימין והשמאל שאחזו בהם אבותיו אברהם ויצחק אם מפאת ההולדה מלמטה למעלה בס"ד הה"א האחרונה והראשונה להוליד י"ב שבטי' כנגד י"ב הויות שבסוד הב"ן הבכו"ר וכנגד י"ב גבולי אלכסון שבעטר' כי בזה אשלים כלא והוא סוד ישראל אשר בך אתפאר. ביה אתאחדו גוונין מעיל' ומתתא מעיל' בסוד ההויות שבמדת התפארת ומתתא בסוד האלכסונו' שבעטר'. וע"ד כתיב הכא שירה וכו' יחזור לבאר הכתוב שבו פתח אשירה נא לידידי שדרשו על יצחק שנקרא ידיד מבטן ומדתו מדת השידה בסוד הלויים המשוררים על הדוכן כי מדתו מדת הלו"י. שורה ודאי דהא אחר לאולדא דכר ואם הוא שמאלי והשמאל תתיחס אל הנקבה הנה נרשמה הי"וד בראש שמו להורות על כי מצד ימין הוא בא לענין ההולדה כמו שנתבאר. וזהו דהא אקרי עד לא יפוק לעלמא כלומר בשם יצחק יו"ד בראש השם. ואית דאמרי אשירה נא לידידי וכו' כלומר כי אעפ"י שנדרש הכתוב ג"כ על אברה' כמו שדרשו אותו בכתוב מה לידידי וכו' בביתי בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה יושב בב"ה יאמר לו מה לידידי בביתי וכו' ויש טעם לדבר שיקרא אברהם ידיד לפי שאברהם ירית ירותא דאחסנתא לבאים אחריו והוא היה המתחיל במצוה זו הנה עכ"ז על מה דאמינא דדא יצחק הכי הוא ויותר ראוי ליקרא יצחק בשם ידיד מאברהם בכתוב הזה מהטעם שנזכר כי הוא קבל הברית בן שמנה ימים ומבטן ומלידה ומהריון נקרא ידיד. וביאר מי הוא הדוד הנז' בכתוב כי הידיד כבר אמר כי הוא י"צחק ואמר דודי זה הקב"ה הרמז על התפאר' דאקרי דוד לגבי הרעיה שנאמר דודי צח ואדום כי כך תקראהו היא בשם דוד ולפי שהוא כולל כל הגוונין תשוקתה אליו להתלבש בגווניו גווני הברית והבן זה. ידי"די אחיד בדוד"י ומניה את נטע כרם כי יצח"ק הוא סבה שיטע הדו"ד הכר"ם ולכן נקראת הכרם על שמו שנאמר כרם היה לידידי אחד שהוא סבת החיבור והנטיעה. מאי בקרן בן שמן במה נפיק האי כרם ובמה אתנטע כלומר באיזה מקום. חזר ואמר בקרן וסו"ד הקר"ן ידוע בסוד בא לו לקרן דרומית ונקראת קרן הי"ובל כי האם מקשטת הבת בקשוטהא והבן זה ובכן הכרם מתאחזת בעולם הזכר בסוד ויביאה אל האד"ם הוא הנקרא בן שמן כמא דאמרינן בן חורין ותרוייהו מלה חד שניהם המדות ענין אחד הם לפי שהם ראש שמנים לאדלקא בוצינין הם נרות במנורת הבנין. עד דכניש ליה האי כרם כל השפע היורד משמן משחת קדש בה מתקבץ בסוד כל הנחלים יורדים אל הים. ודא אקרי קרן היובל כי כל מגמתו של יוב"ל להשפיע ולמלא הקרן ההוא מב"ן שמ"ן. בגין כך לית משיכותא דמלכותא אלא בקרן שהוא סוד מן העול"ם ועד העו"לם והוא סוד אמרם במס' הוריות ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם שנאמר ויאמר להם המלך קחו עמכם עבדי אדוניכם והורדתם אותו אל גיחון וכו' והוא סוד ההמשכה מראש הנהר לסוף הנהר. וע"ד אתמשך מלכותא דדוד על שנמשח בקרן היובל שהיא סוד מדתו מן העו"לם ועד העו"לם. ויעזקהו כהאי עזקא דאתסחר לכל סטרין כי יסובבנהו ומכל משמר יצרנהו לבלתי קרוב אליו טמא וערל וזהו ויסקלהו מכחות הקליפה סקלו מאבן נג"ף וצור מכשז"ל. ויטעהו שו"רק הוא הי"סוד שהוא ענף הכל כל"ה זר"ע אמ"ת ולכן בל"ה בה"א על שמדת כל נטוע בכל"ה. מכאן שרי אברהם לאולדא לעילא ולכן נתוספה הה"א בשמו שבה עלה לה"א הראשונה להוליד בדוגמ' מעלה וזהו ב"ה יהיה זרעך. זכאה חולקהון דישראל דירתין ירותא דא יותר מכל אומה ולשון מילה ופריעה וגם כי ישמעאלים מלים אינם פורעים ומל ולא פרע כאלו לא מל וכל הגוים ערלים. סופיה דקרא ויבן מגד"ל בתוכו מהו מגדל וכו' פי' כי אחר שנטע בו השורק ונעשה ממנו כרם בנה בו מגדל הפורח באויר בו ירוץ צדי"ק ודאי ודאי והוא סוד כמג"דל דו"ד צוארך וגם יקב חצב בו דא תרע' דצד"ק פי' יק"ב מענין נקב וחלון ופתח כד"א פתחו לי שערי צדק מאי משמע פי' באמרו שערי בלשון רבים שהרי כתוב אחד אומר זה השער בלשון יחיד אלא דכל בר ישראל דאתגזר עאל בתרוייהו וזכי בתרוייהו כלומר בצד"ק וצדי"ק וצדי"קים יבאו בו סוד מילה ופריעה. הנה דרש רבי אבא יקב מענין נקב ופתח לענין הנדון שזה השער ליי' וצדיקים יבואו בו. אמנם ראיתי אני מי שפירש וגם י"קב חצב בו סוד יב"ק שהוא סוד אהי"ה י"הוה אדנ"י הנרמזים בקו המישור סוד החוט המשולש חוט השדרה אשר עולה בחשבונם יב"ק והוא סוד ויעבור את מעבר יבק כי אל שלשת השמות האלה כיוון יעקב בעברו את הנח"ל אליהם כיון דוד באמרו יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ר"ת י"בק ושלשת השמות האלה חצובים בכר"ם יי' צבאות והם סוד המגדל הפורח באויר מלמטה עד האויר הקדמון וכלם דברי אלהים חיים וכשהשלים רבי אבא פתיחתו דבר בשבח בעל הברית ואמר והאי מאריה דהלולא דא זכה לכלא כי מאת יי' היתה נסבה שיתקבצו שם אלה החכמים לחזות בנועם יי' במעמד הקדוש ההוא כמו שיראו הם עין בעין דביתא אתקטר בקוטרא. זכאה חולקנא דזכינא להאי יומא וזכאה חולקיה עמנא תלה עיקר הזכות ברבים. והאי ברא דאתיליד לך קרינא עליה כל הנקרא בשמי כי שם יי' נקרא עליו בקבלו אות ברית קדש. ולכבודי בראתיו יצרתיו ועשיתיו בי"ע כי זה כל הא"דם בריאה יצירה עשיה. אוזפוה לרבי אבא תלת מילין אולי כי גם בענין הלויה היו מכוונים אל סוד כי כל מעשיהם לא היו במקרה ואלה התלת מילין תמצא במקומות מהזוהר ואין ספק כי לא נפלו במקרה וסוד השלש ידוע. אמרו ליה האי מאריה דהלולא דא אושפיזך הודיעוהו כי הילד היה בן יבם ושמצוה גוררת מצוה. והנה שאל רבי אבא על המאורע איך היה והשיבו אבי הילד דביתאי אתת אחי הות וכו' וקרינא ליה בשמא דאחי להקים שם המת. א"ל מכאן ולהלאה קרייה ליה אידי לא כן היה שם אחיו המת כי שם אחר היה לו ואם לא נזכר בכאן אמנם זה השם שם חדש קורא לו על פי רב אבא לרמוז על הגלגול להודיע כי נפש המת הנה זה בא פעם אחרת בגלגול ועל זה הסוד צוהו שמהיום ההוא והלאה יקראהו אידי כלומר זהו והוא היה הנודע בשם אידי בר יעקב. בריך לון בשעה שנפטרו ממנו על שלווהו. כד אתא למתיבתא דר"ש סדר מלי לרבי אלעזר להודיעו כל הדרשות ההם והמעמד ההוא כי היה ירא להגיד הדבר לר"ש כי עשו כנופיא וישיבה שם בלי רשותו בסתרי התורה וכן לא יעשה חוץ לישיבתו שהיה ברשות גבוה ופחד פן יענישם והסתיר הדבר עד שקרה מקרה יום מימים שדרש ר"ש בענין המילה מ"ד ויפול אברהם על פניו וידבר אתו אלהים ודרש מה שדרש. א"ל רבי אבא אי ניחא קמי דמר וכו' הנה כל דבר חכמה שבלב כל חכם לב כאש בוער' עצור בעצמותיו ובטנו כיין לא יפתח השקט לא יוכל עד שיוציאו בשפתיו וביחוד אם יהיה בחברת בעלי הסוד כי ימצא אזי מרגוע לנפשו במוסרו להם. ולכן א"ל רבי אבא אי ניחא קמיה דמר דלימא קמיה מאינון מלי מעלייתא דשמעית וא"ל אימא כי אין מדרש בלא חידוש א"ל דחילנא דלא יתענשון על ידאי כי יחרה אף אדוני בהם על שעשו בלא רשותך ואתה תשמע השמים עליהם להענישם א"ל משמועה רעה לא ירא כי ענוש לצדיק לא טוב ונכון לבו בטוח ביי'. או איפשר שתהיה הכוונה כי ר' אבא איש טוב ואל בשורה טובה יבא ומשמועה רעה בטוח הוא ונכון לבו שלא יביא שמועה רעה שבעבורה יהיו ראוי לעונש והכל סובל הכתוב בענין הנדון. סח ליה עובדא ממה שקרה במעמד ההוא נוראות להודיעו כי הסכימו עליו מלמעלה. וסדר קמיה כל אינון מלין לא הניח דבר שלא הגיד לו מכל אשר דרשו כל היום ההוא ושתי הלילות. א"ל וכי כל הני מלי מעלייתא הוו טמירין גבך ועצרת מלין עד היום גוזרנא עלך דכל תלתין יומין אלין תלעי ותנשי אולי היו כמספר הימים שעצר אותם בלבו ולא כתיב אל תמנע טוב מבעליו ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וכך הוה כמו שגזר כי דברו לא ישוב אחור. אמר גוזרנא דבאורייתא דא יגלון לבבל ביני חבריא כדי שיזכו בהם חכמי בבל לפי שלא היו מתעסקים בסתרי תורה כחכמי ארץ ישראל וכמו שהביא רשב"י בפ' ויחי ז"ל אמר ר"ש כד אנא בין אינון חברי' דבבל מתכנשי גבאי ואולפי מלי באתגלי' ואינון עיילי לון בגושפנק' דפרזלא תקיעא סתימא מכל סטרין כלומר שלא היה פלפולם אלא בנגלה מן התורה ועושים בו משא ומתן חזק כאלו הוא סתום מכל צד לדעתם וכמה זמנין אוליפנא לון אורחוי דגנתא דמלכא אורחוי דמלכא כמה זמנין אוליפנא לון כל אינון דרגין דצדיקיא בההוא עלמא וכלהו מסתפו למימר מלין אלין אלא מעלעלין בגמגומא בג"כ פסילוסין אקרון כהדין פסילוסא דמגמגם בפומיה אבל לזכותא דאיננא להו הואיל ומסתפי כי מיראה מגמגמים ולא מקלות ראש וליצנות ח"ו דהא אוירא קדישא ורוחא קדישא אתעדי מנייהו וינקי מאוירא ורוחא דרשות' אחרא וכו' הנה לך מבואר שחכמי בבל כל עסקם היה בפלפול התלמוד כפי הנגלה המסבב קושיות והויות ולא היו בקיאים בסתרי תורה ולכן גזר ר"ש על אותם החכמים של מתא מחסיא שיגלו בתורתם לבבל ביני החבירים כי אז יהיו דבריהם נסתרים ולא כ"כ בפרסום לפי שלא היו חכמי בבל כ"כ בקיאים וגם כי ירצי הם לפרסם חכמתם לא ימצאו חפצם בחכמי בבל כי אם מעט מזער ור' אבא חשב שגזר עליהם גלות להענישם וע"כ חלש דעתיה. יומא חד חמא ליה ר"ש שנשתנו פניו מדאגתו שנתגלגל זה על ידו. א"ל טופסא דלכך באנפך שכיח פי' הצער שבלבך נראה בפיך כי לב ייטב גהה. א"ל לאו על דידי הוא אלא על דידהו כלומר שנענשו בגלות. א"ל ח"ו דאתענשו כי לא יקרם אסון בלכתם לבבל. אלא בגין דמלין אתגליין בינייהו כ"כ וכן לא יעשה כי כבוד אלהים הסתר דבר. וכד יגלון ביני חבריא ילפון אינון אורחי כלומר ילמדו ממני וממנהגי שאני מגלה סודות התורה אלא בחברתנו. דהא קב"ה אסתכם עמנא וברשותו אנו נכנסים לפרדס כדאית' בהקדמת התיקונים והמשכילים יזהירו אלין ר"ש וחבריא יזהירו כד אתכנשו למעבר האי חיבורא רשותא אתיהיב לון ולאליהו עמהון וכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו ולכל מלאכי' באתכסי' ובארח שכל ועילת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין ולכל הויין ולכל בנויין לגלאה לון רזין טמירין דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא יהי רצון מלפניו ית' ויתעלה להיות מהדור ההוא אמן תם תם.