כתם פז על ספר הזהר קפט

פתח אידך ואמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא סופ"י דקרא דריש בכל המקום אשר אזכיר את שמי שרומז על המילה שנאמר בה סוד יי' ליריאיו ובריתו להודיעם כי מקום הברית הוא מקום הסוד בסוד ויגד להם את בריתו וכל הגדה בדרך סוד היא ויהיה שיעור הכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי כאלו זבחת את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך וכאלו בנית מזב"ח לפני ואמר כי על סוד מזבח אדמה צריך להזמין שם כלי מלא עפר להשליך הערלה והסוד בזה ונחש עפר לחמו וזה חלקו מהמזבח הוא ולא יותר והבן.

האי מזבח אדמה ודאי כלומר מזבח ישראל הנקראים אד"ם ה' אשר חלקם ונחלתם האדמ"ה אדמ"ת קדש למעלה ולמטה. ויש מנהג שמוהלים על המים שלוקים ובהם הדס ומיני בשמים אמנם הנכון שיהיו מוהלין בעפר מן הטעם שאמרנו.

בתריה מה כתיב ואם מזבח אבנים תעשה לי שהרמז על הגרים הבאים לבנות המזב"ח הזה לכרות את בשר ערלתם הקשה כאב"ן נג"ף וצו"ר מכשול כי קשה הוא להם לפרוש מסורם הרע עד עשרה דרי בעי לאעלאה לזה לפולחנא דקב"ה מעט מעט בגין דינשי פולחנא נוכראה כי זה קשה לו מאד מצד ההרגל אשר גדל עליו בלא שום עול מצוה כפרא למוד מדבר.

ואי אתגזר ולא אעדי מניה ההוא קשיו הרי הוא כהאי פסילא דאבנא וכו' אבן היה מתחלתו ואבן גזור נשאר כי לא הועיל בו כריתת הערלה וחרבך הנפת עליה לשוא וללא הועיל וכבר ידעת כי קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונספחו על בית יעקב.

ובעי למחדי בהאי חולקא כל ההוא יומא כמו שעשה אברהם ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמ"ל את יצחק. בב"ר מחלוקת ר' הושעיא רבה ורבנן ר' הושעיא אמר נגמל מיצר הרע ליצר הטו"ב ורבנין אמרי נגמל מחלבו אמנם כפי הקבלה עשיית המשתה היה ביום שמל וסי' לדבר ביום הגמ"ל פי' לשמונה ימים שמל ואולי כי דעת ר' הושעיא זו שאמר נגמל מיצר הרע כי ביום שנימול ומסירין הערלה מתישין ממנו כח היצר הרע וכן אמר הפותח הזה ובעי למחדי בהאי חולקא כל ההוא יומא וכן אנו נוהגין.

דכתיב וישמחו כל חוסי בך כי כל מי שמקבל אות ברית קדש חוסה בצל הב"ה וצריך לשמוח ביום ההוא ומלת ב"ך הם כ"ב אותיות של תורה וברית ותורה כחדא אזלי בסוד נגילה ונשמחה ב"ך.

פתח אידך ויהי אברם בן תשעים וט' שנה האי קרא קשיא וכי עד השתא לא אתגלי ליה קב"ה לאברהם שלא נז' כל הפעמי' שדבר עמו כי אם ראשונה וירא יי' אל אברם ועוד שתלה הכתוב הראיה במלאת הימים האלה צ"ט שנים ועוד שכתב בן צ' שנה שנה יחיד ברבים ושנים במועטים.

אלא הכי תאנא כל אלין יומין וכו' זו תשובה לשנים למה נזכרו מספרם לפי שכל אותם השנים היה אטום ומכוסה בערלה ועל כן לא נזכר וירא כי לא יתגלה כראוי על המכוסה בערלה עד שיתגלה אות כתרא קדישא ועוד דבעא קב"ה לאפקא מניה זרעא קדישא ועל כן צוהו למול קודם כדי שלא יעבור הזרע דרך ערל"ה. וע"כ נראה אליו לזמן ההוא וע"כ מנה מספר השנים אזי ולא קודם.

תו תשעים שנה דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים. וזו תשובה למה אמר שנה ברבים כאלו אמר שבמספר ירחים ושנים לא יבואו כאלו לא היו רק ימי שנה אחת השתא דמטא להאי ר"ל למדרגה זו לקבל אות ברית קדש נקראו כלם שנים וכאלו כתב ויהי אברם בן צ"ט שנים כי אז נחשבו לשנים רבים ולא לשנה כי זכות הרבים תלויה בקבלתו הברית וראוי שיהיה זה בהיותו בן צ"ט שנה שהוא סמוך ליכנס בשער המאה והבן ונמשך לבאר הכתוב ויאמר אליו אני אל שדי ואמר עבד קב"ה כתרין תתאין כי זה לעומת זה עשה האלהים וכלם נרשמים בשי"ן דל"ת ש"ד בזולת י"וד וע"כ כל הערלים בצל שדי חסו לא בצל שד"י אמנם בתר דאתגזרו נפקו מאלין ועאלו בגדפוי דשכינתא דאתגלי בהו י"וד ונשלם בהם שם שד"י וע"ז כתיב אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים וכו' ומאן דאיהו ברשימא דא אתחזי לאתברכא בשמא בשם עצמו שנאמר ואל שדי יברך אותך כי משם שדי יוצאות הברכות וי"וסף הוא השליט על כל ארץ מצרים וכלא מדחלתיה דאלין כלומר ממדת הי"ראה שהיא יראתו של יוסף. ובג"כ מאן דאתגזר כל אינון כתרין דלא קדישין אתרחקן מניה שאינן יכולין להזיקו כי נרשם בצ"ל שד"י ונתלונן ושיר של פגעים יוכיח. ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם בתנאי הנז' שלא טמא בריתו ואזל בב"ר אמר ר' לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואין מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה ואותם שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם מעביר הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ומניחן עליהם ומורידן לגיהנם הה"ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. הה"ד ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגאלו ביאר הכתוב שהוא תנאי מתדבק דלא ירית האי ארץ אלא צדיק שומר הברית והנה בהשלימם דרושיהם שלשת האנשים. א"ל ר' אבא זכאין אתון וכו' וקרא עליהם הכתוב הנחלק לשלשה חלקים זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו ליי' על כי שלשתם ביארו סוד אות הברית הנרמז בשם יי' ופתח עליהם ואמר וכו'.