כתם פז על ספר הזהר קפח

פתח ואמר אשרי תבחר ותקרב. יבאר הכתוב באושר הנמול כקרבן ע"ג המזבח ויתחיל לבאר סוד הכתוב בסוד סדר המררגות ממטה למעלה בדוגמת מדרגות בית המקדש שהיה מכוון כנגד ב"ה של מעלה שהיו מעלותיו זו לפנים מזו עד ההיכל לפני ולפנים ואמר בקדמיתא חצירך לבתר ביתך לבתר היכלך דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וכבר ידעת כי במעלות היו עולים מהר הבית לעזרות ולאולם ולהיכל כי האולם וההיכל כלו בשוה והוא אמרו דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וכן במדרגות מעלה כאשר יבאר ישכון חצירך בקדמיתא כד"א והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ופי' בפ' ויהי בשלח דף נ"ו ע"ב ימינך יי' נאדרי בכח באר רשב"י ע"ה הכתוב הזה לאחר תחיית המתי' ז"ל אמר ר"ש זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינון תא חזי לא ישתאר מבני עלמא בר אינון גזירין דחבילו את קיימא קדישא באינון תרין חולקין כמה דאוקימנא שהכוונה בסוד מי"לה ופריע"ה שהם כנגד עטרת וי"סוד והוא נטיר ליה לההוא קיימא ולא עייליה באתר דלא אצטריך אלין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא מנ"ל דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלי"ם וכבר ידעת כי ציו"ן וירושל"ם רומזים לי"סוד ועטרת והם הרמוזים בחצריך כי בם יעלה העולה לבי"ת וההי"כל.

נשבעה בטוב ביתך לבתר אחר שנכנס בחצר המל"ך משם יעלה אל הבי"ת העליון וביאר איזה מקום יקרא בית לגבי החצרים ואמר כמה דאת אמר בכחמה יבנה בית והוכיח כי הבי"נה היא הבית שאלו כתב החכמה יבנה בית היה משמע שהחכמ"ה עצמה היה הבית אמנם באמרו בחכמה יבנה בי"ת משמע שבחכמה נבנה בית הבינ"ה והוא סוד ונהר יוצא מעדן.

קדוש היכלך לבתר דא הוה שלימו דבלא כבר ידעת מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות בית הבחירה כי עיקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש הקדשים ולפני הקדש מקום אחר נקרא אולם ושלשתם נקראים היכל ואם הוא לא כיון אל הסוד הנה כפי האמת כן הוא כי כלל הכל נקרא היכל שפירושו שלימו דכלא דהכי תנינן מהו היכל כלומר הי"כל כלומר כי בהיות כל המדות באחדות אחד ובחיבור ה"י כ"ל דכלא אשתלים בחדא ויאמר ה"י כ"ל כלומר הה"א והי"וד הם כ"ל כי חציו ככלו והכל הולך אל כוונה א רישא דקרא אוכח שאמר ענין הקרבה בחצריך כי הקרב אל השם משם יקרב מהחצרים לבוא אל הבית פנימה האי מאן דקריב בריה קרבנא קמי מאריה רעות דקב"ה בההוא קרבנא דשוי מדוריה בתרין אדרין הם י"סוד ועטרת הם סוד החצרים כמו שנתבאר בג"כ חסידי קדמאי דהכא כדן מקרבין בנייהו כלומר על זקני מתא מחסיא שהיו מקובלים כלם כאשר הביא בעל ספר פוקח עורים בספרו ז"ל מסורת חכמה מסרו גאוני הישיבה הקדושה אשר במתא מחסיא זקנים לזקנים ואבות לבנים כאשר קבלוה אנשי כנסת הגדולה וכו' עיין שם ותמצא כי מימי קדם קדמתא היו מקובלים ואמר הפותח הזה כי היו נוהגים כשהאב מקריב את בנו לקרבן מילה פתחי ואמרי האבות המקריבים אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך. והעומדים שם עונים ואומרים נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך הרי החצירי"ם והבי"ת וההי"כל נרמזים בכתוב על הסדר לבתר מברך אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו נתיחסה הברכה אליו כי הוא הראשון במצוה ההיא.

ואינון דקיימי תמן אמרי כשם שהכנסתו לברית וכו' מבקשים עליו שיראה בחופת הבן ומבקשים על הנמול שיזכה לתורה ולמצות ולחופה.

ותנינן בקדמיתא לבעי בר נש רחמי עליה וכו' יחזור למה שעונים העומדים שם נשבעה בטוב ביתך שהם מבקשים על עצמם שישבעו מטו"ב בי"תו של הב"ה בראשונה.

ואנן ארחא דא נקיטינן לנהוג מנהג אבותינו הזקנים.

א"ר אבא ודאי כך הוא ומאן דלא אמר הכי אפיק גרמיה מעשר חופות בהמוכר את הספינה אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות ז' חופות לכל צדיק וצדיק שנאמר וברא יי' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וכו'. מאי כי על כל כבוד חופה מלמד שכל א' וא' עושה לו הב"ה חופה לפי כבודו. ולא קא חשיב רק ז' חופות אמנם ר' חמא בר חנינא חשיב עשר חופות שעשה הב"ה לאדם הראשון מקרא אחריתי שנאמר בגן עדן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה וברקת וכו' והכל כוונה אחת כי סוד השבע והעשר ענין א' הם כאשר ידעת כי סוד השלש נכללים בשבע ומר חשיב ז' והשלש בכלל ומר חשיב עשר בפרט וכלם מקראי דרשי ואין חילוק ביניהם והוא מ"ש ר' אבא בכאן מאן דלא אמר הכי אפיק גרמיה מעשר חופות דזמין קב"ה למעבר לצדיקיא לעלמא דאתי וכלהו מתקשרן בהאי את כלומר בברית וע"כ זוכה אליהם כל שומר ברית.

ובג"כ עשרה מלי דמהימנותא אית בהאי עשר תיבות בכתוב אשרי תבחר ותקרב כל תיבה כנגד חופה וכלם נרמזי' בעש' בה אשר"י ובה בחיירו ובה קרי"בה ובה שכי"נה ובה חצרי"ם ובה שבי"עה ובה טו"ב ובה בי"ת ובה קדוש"ה ובה הי"כל וכלם ידועים למורגל בחכמה הזאת כי היא מליאה שבע רצון וכל טוב יי' שידה והוא שרמז ר' אבא באמרו עשרה מלי דמהימנותא אית בהאי קרא כלומר כלם שייכין בה שהיא כוללת כל העשר וכל מלה ומלה חד חופה אתעביד מינה. ושבחם על חכמתם וקבלתם האמתית ואמר זכאה חולקהון דהא אוריתא מתקשרא בלבייכו כאלו קיימיתו בגופיכו בטורא דסיני כי שם השי"גו הנפשות ההם גדולות ונפלאות מה שלא היה באיפשרות שכלם להשיג.