כתם פז על ספר הזהר קפז

פתח אידך ואמר לולי יי' עזרתה לי וכו' תאנה במה זכאן ישראל דלא נחתי לגהינם ולא אתמסרן בידא דדומ"ה בהאי אית ובתנאי הנזכר למעלה כי ישמרנו מהביאו ביאה אסורה כאשר יבאר גם הוא בהדיא.

דהכי תאנא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא כמה חבילין טהורין כי בעוד שהנשמה בו אין להם רשות ליגע בו שהוא משכן טהרה. יוצאת ממנו מיד הם מזומנין שם וזהי סוד טומאת המת וכבר הרחבנו הענין בפ' בראשית.

זקפין וחמאן האי א"ת דהוא קיימא קדישא שהוסרה הערלה משם. אתפרשן מניה כי לא ימצאו שם אחיזה.

ולא אתיהיב בידא דדומ"ה לנחתא לגהינם ואמר שאם נמסר בידו נחית לגהינם ודאי.

מהאי את דחלין עילאין ותתאין כי שם יי' נרשם בו אי נטיר וכו' כיון דדוד כמו שביאר הפותח הקודם לו כבר פתח ואמר לולי יי' עזרתה לי כלומר שם יי' הנרשם בבשרי שהעביר השם את חטאתי ממנו כמעט נמסרתי ביד דומה. והוסיף הפותח הזה על הראשון אליו כי הפך בזכותו של דוד וסיים בזכותו.

פתח אידך ואמר מ"ד ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני יי' והשיבני והראני אותו ואח"כ ואת נוהו מאן יכיל למחמי ליה לקב"ה כי מהכרח הכתו' יובן שמלת אותו יחזור להב"ה מכפל הכתוב.

אלא הכי תנינן בההוא שעתא דאתי עליה האי עונשא שנטרד מירושלים ומהמלכו'.

ודוד ידע דעל מה דלא נטר האי את ושהיה מדה כנגד מדה ועל דא אתענש בהאי ולא בעונש אחר. דכלא כחדא אחידא הברית העליון בברית התחתון סוד והיסו"ד והעטרת.

ולא אקרי צדיק רק השומרו כראוי.

הוה בעי בעותיה ואמר והראני אותו ואת נוהו פי' אות ו"ו ואת נוהו הוא המש"כן אשר בו ישכון האות הזה וביאר הסוד ואמר מ"ט דתרין אלין מלכותא וירושלם בהאי את אחידן.

ובג"כ תלי בבעותיה אותו ואת נוהו דיתהדר האי מלכותא דהאי את לאתריה כי חשב שנאבד ממנו זכות הברית ושהפריד אלוף וכלא חד מלה האו"ת והנו"ה.

פתח אידך ואמר ומבשרי אחזה אלוה מאי ומבשרי ומעצמי מבעי ליה. זה הפסוק איוב אמרו ודרשו אותו רז"ל בשם אברהם אמרו בב"ר ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להדבק לזא"ת אות הברי"ת. ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הב"ה נגלה עלי ואל יקשה בעיניך בהיות כי הם דברי איוב וידרשום כאלו הם דהרי אברהם לפי שקבלה היתה בידם כי אפי' דברי הכתובים והמאורעות הכתובים בהרי כלם נכתבו ברוח הקדש על ידי כותבם אמרו בפרק השותפין תנו רבנן סדרן של כתובים רות תהלים איוב משלי קהלת שיר השירים קינות דניאל מגלת אסתר עזרא דברי הימים וכו' ואמרו שם ומי כתבן משה כתב ספרו וספר איוב ופרשת בלעם ויהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה ושמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות דוד כתב ס' תהלים ע"י עשרה זקנים וכו' ירמיהו כתב ספרו וספר מלכים וקינות יחזקיהו וסיעתו כתבו ס' ישעיהו משלי ושיר השירים וקהלת אנשי כנסת הגדולה כתבו ספר יחזקאל תרי עשר דניאל ומגלת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. ואסקיה נחמיה בן חכליה וכו' ואמרו עוד בפ"א דברכות א"ר לוי בר חמא אמר ר' לוי מאי דכתיב ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות האבן אלו עשרת הדברים והתורה זו מק' והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורות זו תלמוד מלמד שכלם נתנו למשה בסיני הנך רואה שאמרו אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים ואימתי נתנם הב"ה עד שיאמרו לו למשה אשר כתבתי אמנם בבחינה שהכל גלוי לפניו ית' וכתובים בספרו דור דור ופרנסיו ומנהיגיו וכתבי הזכרונות הם הנזכרים בכתובים וזולתם אשר יכתבום ברוח הקדש הגלויה עליהם הנה בבחינ' זו הלא הם כתובים לפניו ית' הראם כלם למרע"ה. הלא תראה מ"ש בכתוב ד"ה ואשתו היהודיה ר' שמואל בשם ר' יהושע ור' חמא אבוה דר' אושעיה בשם רב אמרו לא ניתן דברי הימים אלא לידרש ואשתו היהודיה זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה אלא ע"ש שהעמידה יהודים בעולם ילדה את ירד זה משה וכו' ואמרו עוד המה היוצרים זה בועז ורות יושבי נטעים זה שלמה וכו' ומדרשים אחרים על פנים שונים עד שאמרו עם המלך במלאכתו ישבו שם והדברים עתיקים ר' איבו ור' סימון הדברים האלה אמורים מעתיקו של עולם ואחר שכן הוא שכלם מיוסדים ברוח הקדש והדברים עתיקים יחוייב שיהיו דבריהם ספיריים מורים גוונים הרבה ידבר ענין וירמוז אחר בתוכו והארכתי לך בזה להסיר מכשול מלפניך כי שמעתי דבת רבים לא נכבדים אבל הורסים ומבקשים עלילות על דברי רז"ל על מדרשים כיוצא באלה והם לא ידעו דרך יי' ואת פועל יי' לא הביטו כי אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם ואנחנו אין לנו עסק בהם ולא בפת בג"ם כי פתם פת כותי ונשוב לנדון שלנו והוא כי אחר אשר אשר הדברים אמורים מפי עתיקו של עולם ומשה כתב ספרו וס' איוב היה ראוי כפי הנראה שיכתוב ומעצמי אחזה אלוה שהיה משמעו כי מעצם יצירת האדם ומתכונתו יודע כח היוצר יתב' ויותר ראוי ליחס זה אל עצמו שהוא כולל משא"כ מאל בשרו.

אלא ומבשרי ממש ומאי היא דכתיב ובשר קדש יעברו מעליך שהרמז על הברית שזה מיוחס אל הבשר בפרט שנאמר והיתה בריתי בבשרכם.

דתניא בכל זמנא דאתרשים ב"נ בהאי רשימא קדישא חמי לקב"ה ממש כי מתוך היו"ד הנרשמת שם הכוללת כל הגוף כי הוא סיומא דגופא יבא להסתכל בדוגמא של מעלה והבן זה היטב אמרו חמי לקב"ה ממש ונשמתא קדישא אתאחדת ביה מתוך כך פתאים עברו ונענשו כי את פועל יי' לא הביטו מתוך הרושם ההוא הניתן בבשרם ואינם שומרים אותו ומנשמ' אלוה יאבדו.

ואי זכי ונטיר ליה ביודעו את ערכו ואת רישומו שכינתא לא אתפרשא מניה לפי שהוא נרשם ברושם דוד"ה סוד הי"וד והנקו"דה אשר היא משתוקקת אליה. אימתי מתקיימא ביה שתהיה הדוגמא שלימה בסוד דו פרצופין פנים אל פנים כד אתנסיב והאי את עייל באתריה. ואתה בן אדם המעיין הקיצה ופקח עיני שכלך וראה טהרת מחשבתם וקדושת דבריהם מכל חלאת הרהור גשמי כ"כ שלא היו מקפידים על דבריהם פן יחשדם שומע הנבער מדעת כי במה נחשב הוא בעיניהם כי הם ע"ה היו במדרגת אדם הא' עד שלא נטה למפורסמות שלא היה מרגיש בין איברי המשגל לשאר האיברים ולא היה מבדיל בין טוב לרע המפורסם אשריהם ואשרי תורתם דתניא מ"ט ו"ו ה"א אזלין כחדא כלומר שנכתבים באלפא ביתא שניהם דבקים תמיד בארח מישר באבג"ד ולמפרע בתשר"ק אלא חד דכר וחד נוקבא אשתתפו כחדא אחים ולא יתפרדו כי על דוגמא זו מתקיים העולם בסור משפיע ומושפע ואקרי חד שמא שניהם יחד הם סוד ה"ו בסו"ד אני וה"ו והשם הראשון בע"ב שמות נקראוהו לכל צד שתהפכנו ו"ו ה"א ו"ו והבן.

כדין חס"ד עילאה שריא עליהו לזון אותם ולפרנסם באן אתר שריא באתר דדכורא כי הו"א היורש והבת ניזונת מנכסי אביה על ידו. ומאן חס"ד חס"ד א"ל עלי"ון שהוא הבינ"ה וזהו דאתי ונפיק מחכמ"ה עילאה ואמ' זה לפי שהוא חס"ד למעלה מחסדי דו"ד הנאמני' ואתעטר בדכורא כי שניהם הא"ב והא"ם מסכימים לירושת הבן והבן מפרנס לבת וזהו ובג"ב אתבסמת נוקבא כמ"ש תו תנינן אלו"ה הכי הוא פי' כי נקרא יתברך בשם זה א"ל ו"ה כי מא"ל גליון יבוא השפע לחיבור ו"ו עם ה"א. אל נהירו דחכמתא הוא הנהר היוצא מעדן ו"ו דכר ה"א נוקב"א אשתתפו כחדא אלוה אקרי ומבואר הוא.

ונשמתא מהאי אתר אתאחדת ובלא תליא מהאי את שהו"א הי"סוד הרי א"כ שהצדיק יראה מבשרו ויחזה אלו"ה.

וע"ד זכאין אינון ישראל וכו' דאחידן ביה בקב"ה בהיותם נרשמים בשמו בסוד מילה ופריעה עליהו כתיב ואתם הדבקים ביי' ממש ובג"ב חיים כלכם היום כלומר נקראים חיים בהיותם נאחזים בח"י העולמים.

אמר להו ר' אבא ומה בכל כך אתון חכימין ואתון יתבין הכא פי' בכפר טרשא שנקראת כך ע"ש שהיה מקום טרשין טרשין וכמ"ש בפ' אלו נאמרין אין לך טרשין בכל ארץ ישראל כחברון שעפרה קלישא ומועט ומתוך כך לא היו חורשין וזורעין תבואות מאכל אדם ולפי' אמר להם כי דברי תורה צריכים מקום יפה ומרעה טוב למראה לשמח הנפש שמתוך כך ד"ת מתברכין בין העוסקים בהם. והם השיבו אי צפורא ודרורא מאתריהו יתעקרו לא ידעין ולא טאסאן רצו לומר כי הרגל על כל דבר שלטון ושאע"פ שהמקום ההוא אינו דשן כ"כ כבר הורגלו בו וחן מקום על יושביו וכ"ש שנמצא בכפר ההוא סיוע גדול לעסוק בתורה כמנהגם שהיו נוהגים לקום חצות לילה לעסוק בתורה ובקומם לבקר ריח ונהרי מים שהיו נמצאים להם כי כן יושבי הכפרים קרובים הם אל ריח השדה מה שאין כן לשוכני עיר חומה דלתים ובריח כי לא יגיעם מריח שדה שום דבר והאויר הנמצא עמהם מעופש ועל כן היה דעתם צלולה והיו ד"ת מתברכים ביניהם ומתישבת בלבם. ואתר דא דיינוה לעילא זמנא חדא שנענשו במגפה לפני יי' וכמה סרכי תריסין אסתלקו כלומר גדול הדור על עונשה דאוריתא שרפו ידיהם מן התורה ועל שרחם עליהם האל עי' ר' אחא כמוזכר בעובדא ההיא הסכימו לעסוק בתורה יומם ולילה ושאדרבה כי המקום ההוא היה מסייע להם והפורש משם כפורש מן החיים זקיף ידוי ר' אבא כלפי מעלה להמשיך עליהם ברכה וברכם יתבו עד דנהר יממא שלא פסקו מפיהם דברי תורה. אמרו לאינון דרדקי דקמייהו החכמים ההם היו מרגילים לקטניהם המנהג ההוא מנעוריהם לקום חצות לילה כדי שיורגלו בכך ושיטו אזנם לשמוע דברי חכמים והם אמרו להם חמו אי נהר יממא וכל חד לימא מלה חדתא להאי גברא רבה ר"ל לר' אבא על שקרה מקרהו להיות נמצא עמהם בלילה ההוא שיאמר כל א' מהם דבר כדמות סי' טוב על ר' אבא כי תמיד דברי דרדקי דבי רב הם סימן ע"ד אימר לי פסוקיך נפקו וחמו דהא נהר יממא ובא בפי כל אחד מהם דבר כדמות נבואה שנזרקה בפיהם אמר חד מניהו זמין הכא האי יומא אשא מלעילא אמר אחרא ובהך ביתא אמר אחרא חד סבא הכא דזמין האי יומא לאתוקדא בנורא ואמרו זה כדמות נבואה שנזרקה בפיהם. א"ר אבא רחמנא לשזבן כי אמת דבריהם כי לא ישובו אחור והיה מתירא שמא שום מקרה רע יקרהו כיום ההוא ב"מ ועל כן תווה ולא יכיל למללא מדאגה מדבר פן יגיעהו שום היזק כי הוא היה הזקן שבהם. אמר קוטרא דהורמנא בארעא אתפשת כלומר אין ספק שעשן של מעלה בארץ יהיה נתפס ונאחז כי חשב שמא שום חרון אף ירד מלמעלה על המקום ההוא לפי שהסכימו שלש התינוקות לדבר דבר א' שתרד אש מן השמים והוא לא ידע פתרון הדבר עד שהיה כך דההוא יומא חמו חבריא אנפי שכינתא וזוהר עליק ואסתחרו באשא. דע כי כשהיו החסידים הראשונים עוסקים בסתרי תורה ובסודות העליונים היו מדמים בציור מחשבתם כאלו הדברים ההם חקוקים לעיניהם חקוי מורגש לפי שהיו קושרים נפשם בנפש העליונה קשר נמרץ והיו הדברים ההם מתרבים ומתברכים מאיליהן וזה בהדביק מחשבתם למעלה עד כי מתוך העסק הנערץ ההוא היו ממשיכים כח המרכבה העליונה במעמד ההוא כזמן נתינת התורה בהר סיני שנאמר בו רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וכו' באשר יתבאר הענין הזה בארוכה באידר' בע"ה הלא תראה מה שבא בפ' ב' מפרקי ר' אליעזר כשהעמידו רבן יוחנן בן זכאי לדרוש שהיה דורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. וכדאיתא בפ' אין דורשין בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו ובא אצלו ר' עקיבא ואמר לו בן עזאי מה היום מימים שמעתי עליך שאתה יושב ושונה והאש מלהטת סביבותיך שמא בחדרי מרכבה ירדת א"ל והלא דברי תורה נמשלו לאש שנאמר הלא כה דברי כאש א"ל אני יושב ושונה והדברים יורדים ושמחים לפני. ואיתא נמי התם מעשה דר' יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ויצא מירושלם והיה ר' אליזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו ללמוד תורה מפיו וא"ל שנה לי פ' א' במעשהה מרכבה וכו' עד פתח ר' אלעזר ודרש במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסבבה את כל האילנות שכשדה וכו' ואף מלאך נענה מתוך האש ואמר ודאי הן הן מעשה מרכבה נתבאר א"כ שיש סגולה נוראה במחשבת החסיד להמשיך כח המרכבה העליונה ויש מן השמים סביבו וסביב העומדים בחברתו כאשר אירע בנדון שלפנינו שמתוך עסקם בתורה אסתחרו באשא ור' אבא אתלהיטו אנפוי בנורא מחדוותא דאוריתא. תאנא כל ההוא יומא לא נפקו כלהו מבית' שלא ניתן להם מקום לצאת וביתא אתקטר בקטורא כמ"ש במעמד הר סיני והר סיני עשן כלו מפני וכו' והוו חדאן מלי בגוויהו כאלו מקבלן וכו' בתר דאסתלקו לא הוו יודעי אי הוה יממא או ליליא מרב דבקותם למעלה לא היו מרגישי' בתנועת השמש אם זרח ואם בא כי היו מתעסקים כאור עולם התמידי ופי' בתר דאסתלקו כלומר אחר שנדבקו ועלו במחשבת' למעלה. א"ר אבא בעוד דאנן הכא קיימין וכו' אמר זה אחר ששבו נפשותם אליהם והרגישו בעצמם במקום שהיו כאיש אשר יעור משנתו. לימא כל חד מלה לקשרא טיבו למאריה דביתא מארי דהלולא כלומר שמתוך דבריהם שיהיו דורשים יתמשך ויתקשר הטוב לבעל הבית כמו שיבאר הפותח הראשון באשרי תבחר ותקרב שזה יאמר האב כנגד בנו הנמול.