כתם פז על ספר הזהר קפו

פתח ר' אבא ואמר בפרוע פרעות בישראל. יבאר כי הברית הוא קיום עליוני' ותחתוני' כי הוא סוד י"סוד עולם ושבעוד שישראל שומרי' הברית הם עליון על כל גויי הארץ לפי שמסירים כחות הערלה מבשרם ומשליכין לאותה ערלה למטה בעפר תחת רגליהם וכמ"ש בלעם כשראה בנבואתו גבעת הערלות שמל יהושע אמר מי מנה עפר יעקב אמנם כשישראל מפירין ברית ומניחים הערלה בבשרם הנה הנם משועבדים לכחות הערלה וזהו אמרו ת"ח לאו שלטו שאר עמין על ישראל אלא כד בטילו קיימא דא. וביאר מהו אשר בטלו כי מולים היו ומהו אשר בטלו ואמר דלא אתפרען ולא אתגליין ובפ' הערל הביאו הענין היה אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם ע"ה שנאמ' בעת ההיא אמר יי' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וכו' ודילמא הנך דלא מהול כלל דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו א"כ מאי שוב ומאי שנית אלא לאו לפריעה ולאקושי סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת דתנן אלו הן ציצין המעכבים את המילה בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכו' ואמרו ובמדבר מ"ט לאו מהול אי בעי' אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית אי בעית אמא משום דנזופים הוא ואי בעית אימא משום דלא נבדרו ענני כבוד. וכתבו בתוספות מ"מ אברהם פרע מילתו. אע"ג דלא נצטוה כדאמרי' בב"ר דאפי' עירובי תבשילין קיים הרי כי ישראל היו מלים ולא פורעים ועדין המילה מכוסה ולא נגלית כתקנה ועל זה כתיב ויעזבו בני ישראל את יי' ממש כי שם יי' נרשם בברית בסוד היו"ד כמו שנתבאר עד דאתת דבורה ואתנדיבת לכל ישראל במלה דא שהגידה להם כי בעוד שלא יהיו פורעים לא ינצחו את אויביהם ובכן התנדבו העם לפרוע כדין אתכנען שנאיהון תחותיהו.

והיינו דתנינן אמר הב"ה ליהושע וכי ישראל אטימין אינון וכו' כי לא יזכה בארץ אלא בעל ברית וכמ"ש למעלה ועמך כלם צדיקים כי בהסיר והשליך הערלה מבשרם יוסר כחה למעלה וישלטו ישראל עליה.

אוף הכא וכו' מבואר הוא.

קם אחרא ופתח ואמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי' וכו' למאן למשה כי לא נז' בכתוב למי לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש מיתה וכן איתא במס' נדרים גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה אפי' מלא שעה ושם מי שאמר כי ויבקש המיתו כי חוזר אל הנער לא למשה והיא דעת רשב"ג שאמר לא למשה בקש אותו שטן להרוג אלא לאותו תינוק נאמר כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן משה או אותו התינוק הוי אומר זה התינוק ופי' רש"י ז"ל שנעשה חתן ע"י הברית אמנם לדעת כלם יהיה פי' ויפגשהו יי' ויבקש המיתו על ידי השטן ומה שהסכימו בס' הזוהר שיחזור למשה כסברא הראשונה על שנתרשל במילת בנו.

א"ל הב"ה וכי את אזיל לאפקא ית ישראל וכו' ואת אנשית מינך קיימא דברך לא אתגזר מיד ויבקש המיתו ותאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא וכו' הסתכל שדקדקו מלת ויפגשהו יי' ואח"כ מלת ויבקש המיתו וביארו כי ענין אמרו ויפגשהו יי' רוצה לומר שקנטדו ותפס עליו הב"ה ואמר לו את אזיל לאפקא ית ישראל ממצרים ולאכנעא מלכא רב ושליטא ואת אנשית קיימי וכו' זהו ויפגשהו יי' כלומר בדברי קנטור אמנם ויבקש המיתו ע"י גבריאל נחת גבריאל בשלהוב' דאשא לאוקדיה ואתרמיז חד חויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה וכו' מלשון הגמרא יראה כי זה הנחש השורף היה בולע התינוק עד רגליו שכן אמרו דרש ר' יהודה בר זבינא בשעה שנתרש"ל מרע"ה מן המילה באו א"ף וחמ"ה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותגע לרגליו כלומר שהיה מלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד יריכיו כמו שפי' רש"י ז"ל וחוזר ובולעו מראשו ועד אותו מקום ואז הבינה צפורה שבשביל המילה הוא וא"כ לפי זה שניהם היו בסכנה מרע"ה על יד גבריאל והתינוק ע"י הנחש ומה שהעירני על זה מה שכתב רש"י ז"ל ותאמר חתן דמים אתה לי ותאמר על בנה חתן דמים אתה לי אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח הורג אישי אתה לי וזהו שרמז בכאן הפותח הזה כי שניהם היו בסכנה באמרו תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדי' כלומר למשה שכן התחיל לדרוש למאן למשה ובאומרו ואתרמיז חד חויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה יחזור אל התינוק ונתן הטעם למה בא השטן בדמות נחש ואמר א"ל הב"ה את אזיל לקטלא חויא רברבא ותקיפא וברך לא אתגזר הבט ימין וראה כי זהו הנכון כפי האמת כי הנחש לא ישלוט במרע"ה ע"ה שנולד מהול כי אין כח לנחש עליו אבל הוא היה גובר עליו בסוד המטה אמנם ישלוט על בנו שעדיין היה ערל.

עד דחמאת צפורה וגזרת ברא ואשתזיב. מאי צור אלא אסוותא ביאר מלת צור מענין צרי הצרי אין בגלעד.

קם אחרא פתח ואמר ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו אמאי קרי להו והא קריבין אינון לגביה ושומעין היו דבריו ולמה יגשו עוד אליו אם לא לומר וללחוש באזניהם דבר של סוד והוא שהיו תמהים שראו אותו במלכו עילאה רב ושליט ועליון על כל גוי הארץ ולא ידעו מהיכן זכה לזה עד שאמר להם גשו נא אלי להראות להם שהוא מהול ועל ששמר הברית לא הביאו בבת אל נכר נתעלה על כח הנחש ועל אוכלוסיו של מטה א"ל דא גרמא לי מלכו דא בגין דנטרת ליה. מנ"ל מבועז כלומר ראיה לדבר שכל השומר הברית עולה למלוכ' שהרי בועז לפי שנשבע ליצרו ואמר חי יי' שכבי עד הבקר זכה ויצאו מחלציו מלכי' שליטין על שאר מלכי העולם דוד ושלמה ומלך המשיח שעתיד לקום מזרעו שנאמר ודוד עבדי נשיא להם וכו'.

פתח אידך ואמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי. הכי תאנא מהו בזאת אני בוטח וכו' כל זה וזאת נאמר על הדבר המזומן והנמצא שם א"כ מהו בזאת אני בוטח מהו אשר עליו אמר דוד זאת אשר יבטח בו שלא יגיעהו בעבורו שום נזק מלחמה אלא דא את קיימ' דהיא זמינא תדיר לגביה דבר נש ואתרמיז לעילא כלומר שהברית תמיד מזומנ' וקבוע' בבשרו ונקראת זאת כמ"ש זאת אות הברית ונרמזת בשכינה למעלה ובהיות שהברית קבוע בבשרו יתחייב שתמצא השכינה בעזרו וכלא בחד דרגא כלומר יסו"ד ועטר' שניהם נקראי' ברי"ת ותאנא ז"ה וזא"ת בחד דרגא אינון כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי ואין פירוד והבדל ביניהם.

ואי תימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי כלומר ישראל כלם בני ברית ולמה יתפאר דוד בזא"ת יותר מכלם אלא בגין דארידא ביה ואתרמיזא ביה כי מדתו תמיד אחוזה בו בדוד לא תרפנו ולא יסור שבט מלכות מזרעו וברית"ו נאמנת לו ונרמזת במלכות בית דוד.

ת"ח בגין דהאי זאת לא נטר דוד כדקא חזי באכלו לבת שבע פגה מלכותא אתערי מניה כל ההוא זמנא שנטרד מהמלכות בברחו מפני אבשלום בנו.

והכי אוליפנא האי זאת אתרמיזא במלכותא דלעילא כמו שנתבאר ואתרמיזא בירושלים קרתא קדישא שנאמר זא"ת ירושלים בקרב עמים שמתיה הזא"ת העיר שיאמרו כלילת יופי. בההוא שעתא דדוד עבר עלה ולא שמר הברית נטרד מהמלכו"ת ויצאת בת קול ואמרה במה דאתקטרת תשתרי כלומר במדה הזא"ת שהיתה אחוז בה וקשור הותר הקשר ההוא ממך לך טרדין מירושלם הנרמזת לירושל"ם של מעלה ומלכותא אתעדי מינך כי המלכו"ת בי"רושלם היא.

והכי הוא מדה כנגד מדה.