כתם פז על ספר הזהר קפג

ויהי אברם בן תשעים שנה. ר' יוסי פתח ועמך כלם צדיקים וכו' זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין דקב"ה קרי לון צדיקים לכלל העם כלו.

דתניא מאה ועשרין וחמש ותמניא אלפי מארי דגדפין וכו' לא ידעתי טעם לפתיחה זו לענין הכתוב הזה ויהי אברם בן צ"ט שנה כי לא ביאר בו ר' יוסי מאומה לענין הנדון גם מ"ש דתניא מאה ועשרין וחמש ותמניא אלפי מארי דגדפין דאזלין טאסין וכו' מאי מסייע ליה לאמרו זכאין אינון ישראל דקב"ה קרא לון צדיקים על כן אמרתי שיתכן שחסר בספר ההעתקה למה נקראו צדיקים מפני שהם נמולים והוא מענין הנדון ומפני שמתעסקים בתורה כי ברי"ת ותור"ה כחדא אזלי והמשיך הענין לדבר בזכות ההוגה בתורה ואמר כי קבלה בידו ששמונת אלפים ומאה ועשרין וחמש בעלי כנפים הם הממונים על הקול היוצא מפי כל אדם אם טוב ואם רע ומוליכין אותו ומוסרין אותו לבעלי הדין לדון לאדם ההוא עליו דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר וכבר קדם בפ' בראשית כי נתיחסו המלאכים לעופות למרוצתם בשליחותם. ולפי שיאמר אומר ומה תפיסה יש בקול כי הוא הבל היוצא מהפה ואין בו ממש לזה אמר דהא תנינן דלית לך מלה בעלמא דלית ליה קלא. יודיע מתוך דבריו סוד הבריאה כי מהבל פיו של הב"ה נברא העולם שנאמר בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם ועל דרך עשה את שאינו ישנו כמו שנתבאר בס' יצירה בסוד אותיות המבטא למוצאותיו כי יעשה מההבל קול ורוח ודבור ואחר שכן הוא אין לך דבור בעולם שאין לו קל נשמע ונתפס עד שבוקע האויר ונעשה ממנו יש וממש ובכן תופסין אותו בעלי הכנפים לדון אותו.

אימתי דיינין לההוא קלא וכו' כי אין דנין למעלה בלא עדים הודאת עצמו שהיא נפשו כמאה עדים דמי וע"ז נאמר משוכבת חקיך שמור פתחי פיך כי הנפש היא השוכבת בחיקו של אדם והיא המעידה עליו.

ר' יהודה אמר כל מה דבר נש עביד לא בלבד על היוצא מפיו שהוא נרגש ומפורסם ועושה קול נשמע ממנו אבל אפי' המעשה שהוא עושה בסתר שאין בעלי כנפים נזקקין לו נשמתו של אדם מעידה עליו.

תאנא א"ר אלעזר בשעתא קמייתא דלילייא כד נשף יממא וכו'. המשיך הענין בענינים הנעשים בלילה אשר יראה כי בטלו המלאכות והמשמרות בהעדר היום ויאמר כי כשם שיש משמרות ביום פקידים למלאכת היום בגבולתו שהם שנים עשר שעות לי"ב חלונות שהשמש נכנס בכל שעה ושעה בחלון אחד וכמו שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע כן הלילה נחלקת למשמרות בי"ב שעות הנגבלות בלילה לשלשה משמרות ואמר כי כשנושף היום להעריב. מאריה דמפתחאן די ממנא על שמשא הוא מטטרו"ן שנקרא פתחו"ן בסוד אדנ"י שפתי תפתח ונקרא סגרו"ן כשסוגר השערים כדאיתא בתיקון תמני סרי.

עאל בתריסר תרעין דפתיחן ביממא כדמיון השוער שנכנס בשער ונועל הדלת אחריו והוא אמרו בתר דעאל בכלהו כל אינון תרעין סתימין.

כרוזא קאים ושארי לאכרזא שיאספו ביתה כל אותם הממונים והשלוחים של יום כי כבר הגיע תור ממוני הלילה להתפשט בעולם ונאספים אלה מפני אלה כי לכל יש גבול ממשלת היום לחוד וממשלת הלילה לחוד קם מאן דקאים ואחיד לאינון מפתחן כי מלכותא דרקיעא מעין מלכותא דארעא וכשם שהשוער אחר שסוגר שערי העיר מוסר המפתחות לרבו כן השוער הזה מוסר המפתחות לרבו לפי שאינו פותח חלוני הרקיע אם לא ברשות רבו והכוונה בזה ידועה כי אין השליח עושה שום דבר אם לא ברשות אדוניו ואע"פ ששמו כשם רבו כחו תלוי בכח רבו בסוד אל תמר בו אל תמירני בו.

בתר דסיים כרוזא כל אינון נטורי עלמא מתכנשין וסלקין הם השומרים הסובבים בעיר כי על הדוגמא הזאת היתה ירושלם של מטה בסוד על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו.

ולית מאן דפתח פטרא מהם כי הגיע תור ממוני הלילה שנחלקים לשלש משמרות וכדין דינין דלתתא מתערין הוא סוד אמרם במ' ברכות שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הב"ה ושואג שנאמר יי' ממרום ישאג וה' שאוג ישאג על נוהו והסוד בזה שנתן כח לבעלי הדין התחתונים ממוני הלילה להחריב ביתו בעון בניו וזוכר הוא משמרות בית המקדש שהיו דוגמא לבית המקדש של מעלה שבטלו. והסימן שנתן ר' אלעזר בשלשה המשמרות משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. ידוע לרגילים בחכמה. כי הם סימן לכתות המושלים בלילה והוא אמרו כדין דינין מתערין ואזלין ושטאן בעלמא. וסיהרא שרי לאנהרא היא מדת הדין הרפה שממשלתה נראית בלילה ומארי דיבבא תקעין ומילנין תקיעה כתרועה כי התרועה מורה על דין רפה והשברים על דין קשה.

תקעין תנינות בתרועה כדין מתערין שירתא ומזמרין קמי מאריהון והשירה שאומרים הכת הראשונה הוא מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו שהרמז בו על הנשמות הצדיקים העולות ככל לילה להראות למעלה לדעת העתידות לבא וע"כ אומרים מי יעלה בהר יי'. וכן כל משמרה ומשמרה מה שמשוררת כאשר יבוא בפ' ויקהל כי בכאי הוא מקצר והולך.

כמה מארי תריסין קיימי בקיומיהו ואתערין דינין בעלמא למטה לפי שהם בעלי מלחמה מכנה אותם לבעלי מגינים.

כדין בני נשא ניימין כי המות פורשת כנפיה על באי עולם בלילה ונשמתא נפקת ואסהידת סהדותא וכל דבר לא יכחד מן המלך. ואתחייבת בדינא אם היתה חייבת. דכד קב"ה עביד חסד בבר נש נשמתא תאבת לאתרהא שאין בעל הדין שולח ידו בפקדון לגבות חובו עד שיחזירנו לבעליו ובכן יגבה חובו כפי הדין והנשמה נתנה לו כפקדון בשבא לישן שאמר בידך אפקיד רוחי ואע"פ שהיא חייבת מחזירה לו.

בפלגות ליליא כד צפרין מתערין הם התרנגולים.

סטרא דצפון אתער ברוחא הוא סוד התרנגו"ל הדופק בכנפי התרנגולים שיעוררו לבני אדם ובשעה ההיא מתחזק מדת הדין בהרגישה שמדת הרחמים מתעוררת כאשר יתחזק ההפך אל הפכו.

קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטש בההוא רוחא להשקיט הדין ויתבסם מהרחמים ויחלש כחו.

כדין אתער קב"ה כנמוסוי לאשתעשעא עם צדיקיא בג"ע כי אין לו מנוח כביכול מעצבונו על חרבן בית המקדש כי אם באותה שעה שהוא משתעשע בנשמותיהן של צדיקים וסי' לזה כי נמכרנו אני ועמי והמלך קם בחמתו אל גינת הביתן.

זכאה בר נש דקאים לאשתעשע' באורית' שמתחב' עמהם בשעשוע ההוא ובאין שם לשמוע דברי תורה ומכאן נלמוד שצריך לעסוק בתורה בלילה בקול רם כי אין רנתה של תורה אלא בלילה הה"ד היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני בקול רם ולא עוד אלא דקב"ה משוך עליה וכו' לשומרו שהוא נרשם בחוט ההוא שנאמ' יומם יצוה יי' וכו' א"ר חזקיה כל מאן דאשתדל וכו' אית ליה חולק' תדיר ואפי' בעודו בעה"ז א"ל ר' יוסי מ"ט תדיר על איזה אופן יובן שיש לו חלק העה"ב בזה והעולם א"ל הכי אוליפנ' דכל פלגות ליליא כד קב"ה וכו' כלהו נטיען דג"ע אתשקיין יתיר מההוא נחל דאקרי נחל קדומים. ראיתי בספר השם שהחכמ"ה נקראת קדומים לפי שהיא קדמון לכל הנחלים ולפי מה שנראה מס' הזוהר היא הבינה שהיא סוד הנהר היוצא מעדן וכבר ידעת כי ענין עדן הוא ענין מקור של עונג וכן קורין בלשון ערבי למקור ולמוצא מעדן לפי שהוא מקור לדבר ונמצא ההוא ומטעם זה אמרה שרה אחרי בלותי היתה לי עדנה לפי שנפסק מקור דמיה והנה לפי זה אין המקור נקרא נהר ולא נחל כי אם אחר שיתפשטו מימיו וכבר ידעת כי הכתר נקרא קדם בסוד מעונה אלהי קד"ם שהוא מעון וקדמון לכל מה שנאצל ממנו והסוד נדמו בכתוב ויטע ה' אלהים גן בעד"ן מקד"ם ולפי זה תקרא הבינה נחל הבא מקדומים מהמוצא והמקור הנעלם וכי המוצא הוא התחלת גלוי המקור כי המקור אינו נגלה כי עמוק עמוק הוא מ"י ימצאנו כאשר מקור המים אינו נודע רק מפי המוצא וא"כ ראוי שיתיחס הנהר והנחל אל הבי"נה יותר מהחכמה כי לא יקרא המוצא לא נחל ולא נהר עד שיתפשטו המים וימשכו אל מקום נהרים יאורים וזה הנהר הוא נהר שאין מימיו פוסקים לעולמים והוא נחל קדומים כלומר יוצא מחכמ"ה ומכת"ר וכמו כן נחל עדנים ויאמר כי בחצי הלילה כשבא הב"ה לג"ע להשתעשע עם נשמות הצדיקים ימשך הנהר והנחל הנקרא נחל קדומים בהשפעה רבה על הנטיעות אשר בג"ע וגם ימשך כח השפע ההוא על הקם בחצות לילה לעסוק בתורה כי בהמצא השפע יחול על המובן אליו. א"ר יוסי הואיל וכלהו צדיקיא דבגו גנתא צייתין ליה לקליה וכו' אמר למדתי מדבריך שהשפע הוא מתרבה בחצות לילה על נשמות הצדיקים אשר בג"ע וא"כ באמצעותם יחול השפע ההוא על הקם לעסוק בתורה ומברכתם יתברך גם הוא אחרי שהם באים לשמוע קולו ולפי זה יש לו חלק בנחל ההוא שנקרא עה"ב והוא אמרו אשתכח דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי שהוא נחל קדומים כמו שנתבאר.