כתם פז על ספר הזהר קפד

רבי אבא הוה אתי מטבריה לבי בירוניא דחמוי. טרוניא מענין שררה תרגום סרני פלשתים טורני פלשתא.

ורבי יעקב בר רב עמיה אולי היה תלמידו והלך בחברתו. אערבו ברפר טרשא כך היתה שמה בראשונה ונקראת אח"כ מתא מחסיא על ההוא עובדא דר' אחא כשבא שם ומצא שהיו מתים במגפה והתקין להם לומר מעשה הקטרת ונעצרה המגפה ואחלפו שמא דאתרא מתא מחסיא לפי שחס הקב"ה עליהם.

כד בעו למשכב א"ר אבא למאריה דביתא אית הכא תרנגולי וכו' א"ל לא אצטריכנא דהא סימן אית לי בביתא דהדין טיקלא דקמי ערסאי מלינא מיא הוא כלי מכוין השעות והוא עשוי ע"י תחבולה כי בכלות המים הנוטפים ממנו טיף טיף יתגלגל הכלי ע"י התחבולה ההיא ומשמיע קול הרעשה גדולה שהוא של נחשת וע"ד משקל הוא עשוי ויש תחבולות אחרות רבות על אופנים רבים לכוין השעות. והוא אמרו ונטיף טיף טיף בפלגו' ליליא ממש אתרוקן כלהו ואתגלגל האי קלא טילקא ונהום ואשתמע קליה בכל ביתא וכדין הוא פלגות ליליא כי היה מכוון לשיעור שש שעות כי יש אחרים לשעה ולחצי שעה ולשתי שעות. ואמר שזקן א' היה אצלו והוא עשה התחבולה ההיא לכוין חצות לילה לקום לעסוק בתורה.

בפלגות נהים ההוא גלגלא וכו' קמו רבי אבא ורבי יעקב שמעו לההוא גברא דהוה יתיב בשפולי ביתא ותרין בנוי עמיה שקדמו לקום והיו מורגלי' בכך והוה אמר חצות לילה מאי חמא דוד דאמר חצות ולא בחצות כי כן היה ראוי לומר אם היתה הכוונה לומר שריה קם בחצות לילה.

ודאי לקב"ה הוה אמר הכי כאלו קורא לשכינה חצות לילה לטעם שבחצות לילה ממש הוא ופמליא שלו נמצאים בג"ע ולפי זה יקרא הקב"ה בשם הזמן ההוא.

א"ל רבי יעקב נשתתף בשכינתא לעסוק בתורה.

א"ל אימא מלה דפומך מנ"ל האי מילתא שנקראת חצות לילה א"ל מלה דא אוליפנא מסבאי קבלה בידי מזקני. ותו הוה אמר הכוונה שכל בעלי דינין של מטה הולכים ומתחזקים עד חצות וחצות ולמעלה מתעוררין כל נימוסי דלעילא שהם בעלי הרחמים. ואותו הרגע אשר יחצה הלילה הוא העיקר שכן באברהם כתיב ויחלק עליהם לילה הוא החלק המחצה הלילה לחצאין וכן ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור בחצי הלילה ממש ודוד הוה ידע בסוד הכנו"ר כי הרגע ההוא אין מי שיעמוד עליו כי על כן אמר משה ע"ה כה אמר יי' כחצות ולא בחצות וכמ"ש ז"ל שאמר כן כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא וז"ש בכאן ומנה הוה ידע אלא הכי אמר סבא דמלכותא דיליה בהאי ליליא תליא וע"ד קאים בההוא שעתא ואמר שירתא והכי קרא לקב"ה חצות לילה ממש ע"ש שמלכו"תו יתברך מחצות לילה ולמעלה נראית ומתעוררת במשפטי צד"ק וכבר ידעת כי משפט הוא רחמים בסוד משפט לאלהי יעקב והיא נקראת צד"ק על שם הדי"ן.

וההוא שעתא אתקטיר בה דוד כי היא נפשו וע"כ היה קם בחצות והיה גם הוא עושה משפ"ט וצד"קה לכל עמו. וע"כ היה הוא אומר על משפט"י צדק"ך בשירתו.

אתא רבי אבא ונשקיה להדביק נפשו בנפשו כמנהגם תמיד בשמחת לבבם כדברי תורה ואמר בריך רחמנא דשדרני הכא.

ת"ח ליליא דינא בכל אתר הם דברי רבי אבא מסכים ומסייע ליה למריה דביתא. והא אתער קמיה דר"ש שכבר שמע הסוד ההוא בחברת ר"ש ומוסכם הוא אל האמת ושמח מאד בשמעו אותו מפיו של בעל הבית כי נתברר לו כי תורתו של רשב"י נתפשטה בכל מקום.

אמר ההוא ינוקא בריה דההוא גברא אי הכי אמאי כתיב חצות כלומר שהיה יכול לכתוב בחצי הלילה אקום וכמ"ש ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור. ודברי הנער כלפי רבי אבא היא והשיב ר' אבא לנער הא אתמר כלומר כבר ביאר אביך הסוד דפלגות ליליא מלכותא דשמיא אתער ולא שם הבדל רבי אבא בין חצי לחצות אמר אנא שמענא מלה כי יש הבדל בין חצי לחצות והרגיש רבי אבא כי נכון הוא לשום הבדל בין חצי לחצות ואמר לו אימא ברי דברירא דפומך קלא דבוצינא ליהוי. כלומר דעת שפתיך ברור מללו ולפי טבע הלשון הנוסח האמיתי הוא דברוחא דפומך קלא דבוצינא להוי כלומר דבר בני דבר כי מהבל פיך שהוא הבל שאין בו חטא נעשה קול עולה כשלהבת הנר המאיר.

אמר אנא שמענא דהא ליליא דינא דמלכותא איהו ובכל אתר דינא הוא כלומר ידוע הוא ומקובל מה שאמרתם שמלת לילה בכל מקום שנכתב יורה על מלכו"ת שמים שהיא דין וכן שמעתי אני אמנם נקראת חצות לפי שהיא נחלקת לשתי חצאין החצי הראשון מתמלא בדי"ן והחצי האחרון בחס"ד וזהו חצות פי' ב' חצאין שהיא יונקת מהם והוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והבן זה כי השמאל מתחיל מלמט' והימין חובק בחסדו מלמעלה קם רבי אבא ושוי ידוי ברישיה שתי ידיו סמך על ראשו לברכו בדרך הסוד עצמו אשריהם ואשרי דבריהם ומעשה ידיהם כי כלם מכוונים למעלה אמר ודאי חשיבנא דחכמתא לא אשתכח וכו' יתיבו עד צפרא ואשתדלו באוריתא ואלה הם דברי העסק.