כתם פז על ספר הזהר קפ

ויהי אברהם בן צ' שנה ותשע שנים. ר' אבא פתח כי מי אל מבלעדי יי' דוד מלכא אמר האי קרא. יקדים הקדמה לבאר מדרגת נבואת אברהם ע"ה ואגב ארחיה יבאר הכתוב על פנים שונים דורכים אל האמת.

מאן שליט או ממנא דיכיל למעבד מדי פי' שאע"פ שמסר הממשלות לממוניהם מאש לשרו של אש והמים לשרו של מים וכן שאר הממשלות הנה הם כלם משועבדים לרצונו אל כל יצום על פני תבל ארצה ואין כח בידם לפעול מה שניתן להם בטבעם אם לא בהסכמתו יתברך וזהו כי מי אל כלומר איזה כח יש בכל כחות מעלה שיפעל בכחו וטבעו מבלעדי מאמר יי' יתברך.

ומי צור מאן תקיף דיכיל למעבד תוקפא לפי שכל הכחות והגבורות ממנו הם נאצלים ואיך יפעלו שריהם שום גבורה בזולת רצונו אחר שגבורתם תלויה בגבורתו יתברך.

ד"א כי מי אל דקב"ה כלא ברשותיה ולא כמה דאתחזי בחיזו דכוכביא ומזלי יאמר כי אחר שהממשלות מאתו הם באים ויחוייב א"כ שתהיה ממשלתם חיובית כמו שהוא יתברך מחוייב המציאות אמר שאין הדבר כן אלא שהם ככלים שהם ברשותו ככלי האומן כי לפעמים יעשה בכלי א' ב' מלאכות הפכיות.

ולא כמה דאתחזי בחיזו דכוכביא ומזלי כי לפעמים יורו כפי מצבת מערכותיהם על פועל מה בזמנים ידועים וימירהו האל להפך בזמנים אחרים ע"ד אמרו והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וכו' הסתכל בכתוב הזה הנמרץ שהודיע בו כל מה שאמרנו כי יאמר אומר אחר שהונח והוא האמת כי כל הכחות באות ונאצלות מעצם אצילותו יתברך הנה יחוייב שלא ישתנו הוראתם כמו שהוא לא ישתנה ואם יתכן שישתנה הוראתם יחוייב שיפול שנוי ג"כ בעצמו והודיע בכתוב היה כי בו בעצמו יתברך לא שייך שום שנוי והפך כי אם באותם הכלים שעשה ע"י חכמה ותחבולה לפעול בהם דבר והפכו לצורך העולם בזמן זמן כפי מעשי התחתונים ובבחינת' נאמר שהוא מתהפך בתחבולותיו לפעלם כלומר לצורך ע"ד כל פעל ה' למענהו כלומר לצרכו ויהיה פי' הכתוב והוא יתברך לא ישתנה ח"ו ולא יתהפך מענין לענין חלילה אמנם בבחינת תחבולותיו ועליו אשר ברא לצורך הנהגת העולם אל כל יצום לפעול על פני תבל ארצה יראה שהוא מתהפך ואינו כן כי אם מפאת תחבולותם והוא שאמר בכאן ד"א כי מי אל מבלעדי יי' כלא ברשותיה ולא כמאן דאתחזי כח זו דכוכביא ומזלי שתהיה הוראתם מחוייבת כמו שהוא מחוייב אמנם הם ככלים ברשותו כי בם ידין עמים אם לשבט אם לארצו אם לחסד וקב"ה אחלף להו לגוונא אחרא מבלי שישתנה הוא ח"ו.

ומ"י צור מבלעדי אלהינו הא אוקמוה דלית צייר כקב"ה דצייר דיוקנא גו דיוקנא וכו' כל מציירי התבניות והצלמים יתכן שיציירום על שני פנים אם שתהיה הצורה שטחיית כאלו תאמר מצויירת על יריעה א' או על לוח א'. ואם שתהיה גולמיית כלומר נתפסת בעלת אורך ורוחב וגובה ממשיית הנה גם כי תהיה הצורה ההיא מצויירת בכל האיפשר מהציור נמנע ככח המצייר לצייר בקרבה צורה אחרת גולמיית אם לא יפרקנה לפרקי' ויעשה חלל בקרבה ובכן יתכן שיעשה גולם אחר ויכנסהו בחללה אמנם בהיות צורת הגולם אטום לא יוכל לצייר בקרבו שום צורה וגולם. לא בשטחיית דלא שייך בה חלל כלל לצייר בו כל תיקוני הצורה באורך ורוחב וגובה. וכ"ש ליפח באפיו נשמת חיים על תיקון עליון שלם חי מדבר שלא יאמרו לו תוב לעפרך דמן חברייא את אמנם מעשה השם כי נורא הוא שלם במעשהו שלם בציורו יתברך כי הוא צייר שלים עביד וצייר כלומר מעשה גולם כי בו שייך ענין מעשה וצייר כלומר נותן בו צורה. ועוד שהוא צר צורה בתוך צורה הולד בבטן המלאה מבלי שיפרקנה לחללה.

ואשלים לההוא דיוקנא בכל תיקוניה באורך ורוחב וגובה מה שאי איפשר בצורה השטחיית כי גם כי יצייר המצייר צורה בתוך צורה איננה בכל תיקוניה בעלת ג' קצוות.

ואעיל בה נפש עילאה כלומר נפש חיה רוח ממללא דדמי לתיקונ' כלומר בסוד רו"ח נפ"ש ונשמה בג"כ לית צייר בר קב"ה ית' ויתעלה שמו והדרו.

ת"ח בההוא זרעא דבר נש כד אתער תיאובתיה וכו' אמר עוד זאת אחרת עושה הב"ה בענין הציור מה שאין כח בכל מצייר בעולם שיצייר צורה דומה לשתי צורות כי כל מצייר איזה צורה הנה היא קבועה על ציור א' ואין באיפשרותו שיצייר צורה א' שתהיה דומה לשתי צורות אמנם פועל האל יתברך שהוא מצייר צורה דומה לשתים מפן א' דומה לאביו ומפן אחר דומה לאמו והכל צורה אחת וזהו מפועל הנפש שנפח בו יתברך ומכח דמיון תשוקת האב לאב ומכח תשוקת האם לאב תתהפך הצורה לחצאין והבן זה מאד כי כח דמיון נפש האב ונפש האם פועלים בצורת הבן. ויהיה לפי הפי' הזה ג"כ צר צורה בתוך צורה צורה כוללת שתי צורות זו בתוך זו וזו בתוך זו וזהו מנפלאות תמים דעות יתב' ויאמר כי לסבה זו צריך אדם לקדש ומחשבתו בשעת זיווגו עם אשתו שלא להרהר באשה אחרת כי יביא להכחיש מעשה השם אשר זווגם להוציא מביניהם צורה דומה לשניהם והוא יסבב להביא בולד ההוא צורה נכרית וזהו מין א' ממיני הניאוף והכלאים המחשביי' כי כל דבר לא יכחד מן המלך והבן זה והוא מ"ש וע"ד בעי בר נש לקדשא גרמיה בההוא זמנא בגין דישתכח ההוא דיוקנא בציורא שלים כדקא חזי ולא יכחיש כח אלוה ממעל.

א"ר חייא ת"ח כמה אינון רברבן עובדין דק"בה דהא אומנותא וציור דבר נש הוא כגוונא דעלמא וכו' אמר כי כל איש ואיש מאישי העולם נברא בצלם ודמות העולם כי ע"כ נקרא אדם עולם קטן בציור וכבר כתבנו הדמויים שבהם ידמה האדם לעולם וא"כ בהיות כל איש מאישיו דומה לעולם בפני עצמו הנה בבחינה זו בכל יום ויום הוא בורא עולמות ומזווג זיווגין כל חד וחד כדקא חזי בדוגמת העולמות אשר ברא משפיע ומושפע כל מין ומין הראוי לו. ויאמר כי כל הציורין קדמו בציורו העליון עד שלא באו לעולם לא שנתחדשו לו בעת בואם לעול' ויביא ראיה מקבלת רשב"י ע"ה בכתוב זה ספר תולדות אדם שלא היה ספר ממש של נייר ודיו אבל ענינו ראיה מוחשיית שהראהו הב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דוד דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו כאלו היו מצויירי' בספר בששר והוא אמרו וכי תימא דחמא ברוחא דקודש' ושהייתה צפייתו כדרך צפיית כל חוזה ונביא שמראין לו ענינים דמיונים ורואה אותם בשכלו וחכמתו אף על פי שאינם במציאות לאו הכי אלא דחמא בעינא כלהו בההוא דיוקנא דזמינין למיקם בעלמא כלומר שהלבישם הב"ה בתמונה ההיא אשר הם עתידים להתלבש בעולם והעבירם לפניו כבני מרון כדי שיראם במוחש העין ממש ולא שהיה דמיון וזהו סוד זה ספר תולדות אדם כי הראוהו תולדותיו כלם העתידים לבא לעולם כאלו היו מצויירים בספר ומטעם זה נאמר ונגולו בספר לפי שההוראות המערכיות מצויירות שם כאלו הם אותיות נרשמות בספר. ולא יקשה בעיניך אמרם בכמה מקומות אשכחנא בספרא דאדם קדמאה כי אחד שהראוהו כל העתיד לצור ולבא כתב הוא ספרו לבאים אחריו אמנם הכתוב הזה זה ספר תולדות אדם לא היה ענינו רק ראייה מוחשית כמו שביאר רשב"י ע"ה.

מ"ט בגין דמיומא דאתברי עלמא כלהו נפשאן דזמינין למיקם בבני נשא כלהו קיימי קמי קב"ה בההוא דיוקנא ממש כלומר באותו תואר ואותה תמונה שעתידה להתלבש בחומר ההוא הראוי להם מופשטות מחומר העב ומלובשות בסוד החלוק הנז' להם לרז"ל והוא שרמז באמרו כגוונא דא כל אינון צדיקייא בתר דנפקי מהאי עלמא כלהו נפשן סלקן וקב"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו פי' כי יפשטו מעליהם את כתונת הפסים הארבע החומריים וילבשו מלבוש אחר רוחני הראוי אחר המות דוגמת התואר והתמונה שהיו בו בעולם. בג"כ קיימין קמיה וכו' דרז"ל הענין הזה בכתוב דברי הימים המה היוצרים יושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם אלו נשמותיהם של צדיקים ואחר שהיו במנאו' קודם בואנה לעולם הראם לו הב"ה לאדם הראשון בחוש העין שאלו לא היו נמצאות לא יראם. ת"ח כל מלוי דקב"ה בקיומא אינון וכו' יאמר כי מעשה האל יתברך אינו דומה למעשה בשר ודם כי מעש' בשר ודם מחשב לעשות איזה מלאכה ואח"כ ממציא אותה ואינו דומה זמן המחשב' לזמן המעשה כי בזמן המחשבה היה נעדר המעשה אמנם פעולותיו של הב"ה זמן המחשבה והמעשה הכל א' כי לא יתחדש אליו שום חדוש בזמן המעשה כי הכל מצוייר בציורו העליון ועשוי ומונח עד הגיע תור צאתו לעולם הגלוי. כגונא דא כתיב כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו וזו ראיה שעד שלא באו לעולם היו נמצאות שם במעמד הברית. ויקשה מהכתוב מעצמו לעצמו שיראה מסוף הכתוב שלא היו נמצאות שם לפי שבראש הכתוב אומר אשר ישנו פה עמנו ועומד וענין עמידה הוא לשון מציאות קיים שהכוונ' על העומדי' שם ובסוף הכתוב לא נאמר עומד שיראה שהבאים אחריהם שלא היו שם במציאות קיים ויתכן לפי זה שיתפרש הכתוב כי את אשר ישנו עתה במציאות הוא העומד ואת אשר איננו שהוא בהעדר עד שיברא ויבוא לעולם אזי יכנס בברית הזה ואיך ישביע באלה ההיא למי שהוא נעדר המציאות ואם כן אין משם ראיה על שהיו הנפשות העתידות לבא לעולם קיימות ונמצאות. אלה ודאי הכא הוו קיימין כלהו וכו' אמר כי שם היו נמצאות במציאות קיום אמנם בבחינה שלא היו נראות אל העומדים שם לא זכר בהם לשון עמידה. ואי תימא מ"ט לא אתחזון הכא בהיות שהיו ישראל אזי ראוים להשיג כל האיפשר למה לא היו נראות להם כמו שנראו לאדם הראשון. אלא הכא כד אתיהיבת אוריתא לישראל חיזו אחרא ודרגין עילאין הוו חמאן היו עיניהם של ישראל עסוקים לראות מראות גדולות ונוראות ונפלאות מהמה ואין כח בעיני בשר להסתכל אלא בדבר שהוא עסוק בו ולפי' לא זכר בהם לשון עמידה בבחינתם של ישראל שלא הסתכלו בהם כי לא שמו לב אליהם. ואמרו כד את יהיבת אוריתא לישראל לפי שאז עברו בברית השם וכמ"ש רז"ל ג' בריתות כרת הב"ה עם ישראל א' כשיצאו ממצרים וא' בחורב וא' בערבו' מואב לפי שאותה שכרת בחורב בטלוה באמרם אלה אלהיך ישראל וזו עיקר שנאמר לעברך בברית יי' אלהיך הה"ד גולמי ראו עיניך וכו' מאי טעמא בגין דדיוקנא אחרא עילאה הוי כהאי אמר כי מצד שהנשמה יש לה מלבוש רוחני אחר וזולת הגולמי ואותו המלבוש מתואר במחוגה אלהית על אותה התמונה אשר הנשמה עתידה להתצייר בגולם ומצד זה נאמר גולמי ראו עיניך על התמונה והתואר שהוא במלבוש ההוא הרוחני שהוא מעין תואר הגולם וזהו צר צורה בתוך צורה כלומר צורת המלבוש בתוך צור' הגולם והוא אמרו ובגין כך כתיב ומי צור זולתי אלהיו מאן צייר טב דכליל דא בדא כקב"ה. ד"א כי ומי אל מבלעדי יי' רזא דמלה דהא א"ל כללא דאתכליל מכלהו דרגין יבאר כי מלת אל הוא מלשון כח ואילות והוא שם כולל בכל המדות אם לרחמים ואם לדין ולכן תמצא שם א"ל נזכר בחס"ד שנאמר חסד א"ל כל היום ותמצאהו נזכר בדין ואל זועם בכל יום וזו ראיה שהוא כח אחד יתברך שמו והדרו שאינו משתנה רק בבחינת המקבלים כי הוא אל אחד יתברך. והוא אמרו ואי תימא דא א"ל איהו דרגא אחרא בגין דכתיב ואל זועם בכל יום וש"חו הם שתי רשויות אל של חסד ואל של דין ח"ו ח"ו ת"ח דהא לית אל מבלעדי יי' דלא איהו בלחודוי כלומר שאינו שם נפרד ונבדל מיוחד לפעול המיוחדת שאם היה שם מיוחד לפעולה מיוחדת יחוייב שימצאו סבות רבות לכל פעולה מיוחדת ואינו כן כי הוא יתברך סבת כל הסבות ומיוחד בהם ושם א"ל לא יתהפך ולא ישתנה בהשתנות הפעולות אם לחסד אם לדין שם א"ל אחד הוא ואינו נפרד מבלעדי יי' דלאו איהו בלחודוי כלומר נפרד מבלעדי יי' ומי צור זולתי אלהינו דהא צור לאו איהו בלחודוי כלומר נפרד ממנו יתברך כדכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים. וזה הסוד רמוז ומבואר בס' הזוהר בכמה מקומות אמרו אי את בעי למנדע כי יי' הוא האלהים וידעת היום כלו' הסתכל ביום שמתחלק בבחינת הכדור לאור וחשך חציו נקרא יום וחציו נקרא לילה ובבחינ' עצמו בכל מקום שהולך אל דרום ואל צפון ומעלה או מטה אור שכן באהלו אבל בבחינ' שוכני המוצק יתחלק ליקרא בשם יום ולילה ומכאן תדע כי יי' הוא האלהים כי לא ישתנה לרחמים או לדין כי אם מפאת המקבלים. ואם לא יספיק לך זה המופת והשבות אל לבבך כי מבשרך תחזה אלוה וזה כי ידוע הוא שאין באדם רק לב אחד אמנם כפי המחשבות אם טוב ואם רע יתחלק לשנים ויקראו שני לבבות לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כלומ' כי בבחינתו יקרא האדם חכם או כסיל כלומר בבחינת הפעולות שהוא עושה לא מפאת הלב כי הלב אחד הוא ולא שנים וזהו והשבות אל לבבך כלומר הסתכל ותן דעתך אל לבבך כי הוא אחד ונקרא בשם שנים לבבך כתיב ולא לבך ומ"ש רז"ל ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך וכו' הבן זה הענין כי הוא יתד תקועה במקום נאמן לסוד היחוד חדשתיהו מדבריהם ע"ה כי הם לא ביארו רק ברמז ואני הרחבתיהו לך כאשר יתבאר במקומו ב"ה. ת"ח עד לא יתגזר אברהם וכו' כל מה שהקדים למעלה ר' אבא היה להוציא נפקותא זו להודיע כי יש למעלה מדות על ידם הוא יתברך פועל פעולותיו למטה פעולות משתנות כפי הכנת המקבלי' מזולת שישתנה הוא יתברך שמו ויביא הראיה מנבואת אברהם וכאלו הוא מודיע הענין הזה ממה שנזכר בתורה מהבדל נבואתו כי קודם שנימול היה מדבר עמו במחזה שהיא מדרגה אחת שמקבל' כל הגוונין העליונים. והאי מחזה איהו רזא דברית כלומר לפי שהיא מקבלת מיסו"ד שהוא גם הוא מקבל מכל המדות שלמעלה והוא יריק בעטרת ועל כן נקראת רזא דברי"ת ומתוך המדה הזו היה מדבר עם אברהם קודם שימול בשר ערלתו. ולא הספיק לבאר סוד ההבדל שיש בין התחלתו בנבואה קודם שימול לנבואתו אחר שמל לפי שתעמוד קושיא גדולה בדבריו והוא זו וכי תימא דבג"כ אקרי מחזה וכו' כלומר הנה יקשה בעיניך דבר זה בתחל' העיון בדברי והוא כי כבר הקדמתי לך כי לפי שהיא מקבלת כל הגוונין נקראת מחז"ה ואם נקראת מחזה מטעם זה הנה קודם שמל מצינו שדבר עמו במחזה שהיא מקבלת כל הגוונין ונמצאו דברי סותרין זה את זה שכבר אמרתי שקודם שמל לא היה מדבר עמו בר האי דרגא דלא שרא עלוי דרגין אחרנין והשיב אלא האי דרגא חיזו דכל דרגין איהו כלומר מעולם ועד עולם ומשני"ם קדמוניות המדה הזו מתתקנת ומקבלת מהם. וחיזו דאינון גוונין קיימי תחותה שירש בהיכלות אשר למטה ממנה חד מימינא גוון חיוור. חד משמאלא גוון סומק. חד דכליל כל וגוונין וכו' והנני מבאר לך הענין בריוח כי בכאן לא האריך בו ר' אבא כי הוא מקצר והולך לבא אל הכוונה לשום הבדל בנבוא' אברהם מקודם שמל לאחר שמל ובזה יתבא' לך כי כל נבואת הנביאים היה מההיכלות אשר למטה מהאצילות הנעלם אשר למטה מהעטרת זולת מרע"ה שבכל בי"תו נאמן הוא כלומר בעטרת עצמה. דע כי למטה מהאצילות הנעלם נבראו עשר מעלות נקראות היכלות להיכלות ונקראות ההיכלות האלה עולם הנקבה ביען המה מקבלות מההיכלות אשר באצילות הנעלם ומראים בהם כחותיהם אשר על כן נקראות עולם הזכר ונכללות בשבעה היכלות כמו שהעליונות להם נכללות בשבעה בסוד חצבה עמודיה שבעה כי השלש הראשונות נחשבות לראש אחד כן בתחתונות נחשבות לראש א' כאשר יתבאר בסוד ההיכלות בפ' תרומה ובפ' ויקהל ובפ' פקודי כי שם יכנה אותם בשם היכל הרצו"ן והוא לתפארת היכל האהבה והוא לחסד. היכל הזכות והוא לגבור"ה. היכל הנוג"ה והוא לנצ"ח. היכל עצם השמים והוא להו"ד. היכל לבנ"ת הספיר והוא לי"סוד ומלכו"ת אחים לא יתפרדו כי מה שבזה בזה כמו שידעת מענין הסוד. הנה לך מבואר כי למטה מהאצילות הנעלם יש דוגמתו למטה מהעטרת וא"כ יהיה מחזה מול מחזה ויאמר כי קודם שמל אברהם היתה נבואתו באותו מחזה התחתון בדפוס הדפוס. אמנם אחר שמל היתה נבואתו במחזה עליון שנאמר וירא יי' אל אברם זהו המכוון באמרו וחיזו דאינון גוונין קיימי תחותיה חד מימינא וכו' אלא שמקצר והולך להודיע כוונתו באמרו וע"ד בהאי חיזו קאים עליה ומליל עמיה עד לא אתגזר כיון דאתגזר מה כתיב וירא יי' אל אברם במחזה עלי"ון. ויאמר כי הבדל גדול יש בין המחזה הזה הנז' באברהם עד שלא מל למחזה הנז' בבלעם ושההבדל רמוז באמרו באברהם מחזה סתם ובמחזה בלעם נאמר מחזה שד"י וכבר ביארנו שהעטרת נקראת שדי כי היסוד נקרא א"ל שד"י בסוד אמרם שאמר לעולמו די מה בין האי להאי כלומר בין המחזה המיוחס לשד"י ובין מחזה סתם. אלא מחזה שד"י אלין דלתתא דנפקו מניה ואינון חיזו דיליה פי' צל הצל מהמדרגות התחתונות ומחזה סתם הוא שם האדנו"ת אדנ"י שכל המדרגות העליונות נראים בה והיא הנקראת מחזה סתם והשאר מבואר. ת"ח כיון דאתגזר אברהם נפק מערלה פי' מרשות הנחש הרמוז בערלה ועאל בקיימא קדישא ואתעטר בעטרא קדישא בגלותו העטרה שהיתה מכוסה בבשר קליפת הערלה. ועאל בקיומא שלים דעלמא קאים עליה הוא סוד הברית כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה סוד י"ומם ולי"לה כי שניהם נקראים ברית וכבר נתבאר זה והם שניהם נקראים חוקות שמים וארץ. וכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם באברה"ם שנכנס בסוד הה"א האחרונה. וכלא ברזא חד קאים כלומר זה ספר תולדות אדם ותולדות שמים והארץ והרי שנרמז באלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם ביאת אברהם לעולם וכן בזה ספר תולדות אדם הראהו הב"ה לאדם והראשון דור דור ופרנסיו כל הדורות כל א' וא'. וחמא לון כל חד וחד דרא ודרא קיימי בג"ע כלומר בעוד שהיה הוא בג"ע עד שלא גורש משם הראם לו בההוא דיוקנא דזמינין לקיימא בהאי עלמא פי' שראם בסוד המלבוש על התואר והתמונה שהיו עתידים להתצייר בגולם כמו שנתבאר. ות"ח הא איתמר כיון דחמא ליה לדוד וכו' כי כך חייבה נפש"ו של דוד שאין לה אור ומעצמה אלא ממה שמקבלת מסוד אד"ם העליון מסוד ע' שנה המשפיעים בה. ובן אדם נתן לדוד שבעים שנה משנותיו שהיה לו לחיות אלף שנים יומו של הב"ה ולא חי רק תשע מאות ושלשים שנה וחסרו משנותיו שבעים שנה אותם שנתן לדוד והוא אמרו ומלה דא רזא דחכמתא איהו וכל מה דלתתא כלא איהו ברזא דלעילא. ואגב ארחיה ידבר בענין הנשמות שהם עומדות לפניו יתברך זוגות זוגות אמנם כשיורדות לעולם הפירוד הם נפרדות זו מזו כל א' וא' בגוף הראוי לה ואח"כ הב"ה מזווגן בגופותיהם אחת אל אחת. א"ר יהודה קב"ה מזווג זיווגין ואומר בת פלוני לפלוני. א"ר יוסי מאי קא מיירי והא כתיב אין כל חדש וכו' אמר ר' יהודה תחת השמש כתיב וכו' א"ר יוסי מאי כרוזא הכא. הנה תואר מחלקותם הוא על זה האופן כי ת"ק סבר והוא ר' אבא שהתחיל בפתיחה כי מי אל מבלעדי יי' כי צלמי הנשמות עד שלא יבואו לעולם הנה הנם עומדות לפניו זוגות ובבואנה לעולם יתפרדו אשה מאחותה וחוזר הב"ה ומחברן אשה אל אחותה בגופותיהן והיו לבשר אחד וכוונתו שזה הענין כבר קדם בציורו יתברך משעה שנבראו הנשמות ועמדו לפניו להיות זו בת זוג לזו. והוסיף ר' יהודה ואמר כי בעת בואנה לעולם אומר הב"ה בת פלוני לפלוני כאלו עתה מחדש תתחדש הגזרה ולא מקודם בהיותם במעמדן לפניו יתברך וע"ז תפש עליו ר' יוסי ואמר והא כתיב אין כל חדש תחת השמש שיראה שכבר היו לעולמים אשר היו לפנינו עומדות זוגות כדברי ר' אבא ושלא יתחדש שום זיווג בעת בואנה כי מה שהיה הוא שיהיה ואת אמרת שבעת בואנה אומר הב"ה בת פלוני לפלוני. והשיב ר' יהודה כי זאת לאו קושיא היא כי כוונת הכתוב באין כל חדש הוא תחת השמש שלא יתחדש שום חידוש כי הגזירה מלמעלה מהשמש תבוא ולעולם אימא לך כי בעת בואנה קודם שיבואו תחת השמש בעת צאתם מהאוצר אזי גוזר הב"ה ואומר בת פלוני לפלוני וזהו אמרו שאני לעילא כי שם תהיה הגזירה קודם שירדו למטה תחת השמש. ומה שחזר ר' יוסי להקשות באמרו ומאי כרוזא הכא שהראה לכאורה דלאו קושיא היא שכבר ביאר ר' יהודה כי הכרוז הוא למעלה מהשמש ומאי קושיא באמרו מאי כרוזא הכא כי היה יכול להשיב ר' יהודה כי אין נעשה פתגם למטה עד שיכריזו עליו מלמעלה. ועוד שעמד ר' יהודה לא ענה עוד לפי שהרגיש כי תשובת ר' יוסי תשובה נצחת. האמנם צריך אתה לדעת כי מחלקותם תלויה בהבנת הכתוב מהו אין כל חדש תחת השמש כי ר' יהודה סובר כי פי' תחת השמש הוא מגלגל השמש ולמטה ולמעלה מהשמש פי' למעלה מגלגל השמש ור' יוסי סובר כי פי' תחת השמש ענינו אחר שנברא השמש שאז נברא הזמן כי הזמן הוא מקרה דבק בתנועה ושפי' למעלה מהשמש ר"ל קודם שנברא הממש והזמן וסברת ר' יוסי היא הנכונה והאמיתית בכוונת הכתוב וכן דרז"ל בכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחלתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמר ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם השמש יש לו וסופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וכו' הנה מבואר שהבינו שענין אמרו תחת השמש אחר שנברא השמש מההפך מאמר הא קודם השמש יש לו שלא אמרו הא למעלה מהשמש אלא קודם כי מלת קודם תורה על קדימת סדר זמן ואם תמצא כתוב הא למעלה מהשמש כוונתו קודם קודם השמש ולפי זה יקשה ר' יוסי לר' יהודה ואומר בשלמא לדידי ניחא שאני סובר שכוונת הכתוב באמרו תחת השמש הוא אחר שנברא השמש והיה הזמן יתבאר היטב הכתוב שאמר אין כל חדש תחת השמש כי אחר שנברא השמש ונהיה הזמן אין כל חדש. אמנם קודם השמש שזהו משמעות אבל למעלה מהשמש ולא שהוא ענין מעלת מחום אלא קדימת זמן יש חדש כי מאז נבראו הנשמות ועם המלוך במלאכתו ישבו שם והיו מאז עומדות לפניו זוגות זוגות אשה אל אחותה בסוד האצילות כסברת ר' אבא שאמר כל אינון דיוקנין דנשמתין דעלמא כלהו זווגין זווגין קמי הכי מאז היה החדוש ההוא. אלא לדידך כי אתה סובר כי פי' תחת השמש או למעלה מהשמש שניהם ענין אחר כלומר אחר שנברא השמש ונהיה הזמן ושענין למעלה הוא עלוי מקום לא קדימת זמן מאי כרוזא הכא למאי אצטריך הכרוז את אשר כבר עשוהו ומה יוסיף ומה יגרע הכרוז וכבר היה הדבר לעולמים ואשר היו מלפנינו והנה הכתובים עצמם מורים על כי סברת ר' יוסי נכונה ואמיתית שכן כתיב ומה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש וסמיך ליה יש דבר שיאמר ראה זה חדש כבר היה לעולמים אשר היו לפנינו יגיד הכתוב כי לא יקרא שום דבר חדש בהתחדשו עתה תחת השמש לפי שכבר היה ונגזר הדבר ההוא לעולמים אשר לפנינו והוא סוד אצילות המדות שנקראות כל מדה ומדה עולם ומאז נתחדש מה שנתחדש לא בבואו לעולם תחת השמש ולפי שראה ר' יהודה כי דבריו נכוחים שתק והודה ולא בוש על האמת. וחזה טענתו ר' יוסי במ"ש ר' חזקיה בשם ר' חייא בההוא שעתא ממש דנפיק בר נש לעלמא בת זוגיה אזדמנת ליה לפי שכבר היו זוגות מקודם בואנה לעולם ואין כל חדש תחת השמש. והנה ר' אבא אחר ששמע דברי מחלוקתם בא לבאר על איזה אופן יובן הכרוז שאז"ל ולמה יצטרך כרוז ומהו הכרוז בסוד הגלגול כאשר תראה בדבריו דברי האמת והצדק. והקדים ואמר זכאין אינון צדיקיא דנשמתהון מתעטרין קמי מלכא קדישא כלומר באוצר עד לא יתון לעלמא ובאמרו מתעטרן פי' שהיו מתעטרות אשה אל אחותה זוגות זוגות כאשר יבאר דהכי תנינן בההוא שעתא דאפי' קב"ה נשמתין לעלמא כל אינון רוחין ונשמתין כלילן דכר ונוקבא ומתחברן כחדא אתמסרן בידא דההוא ממנה וכו' פי' כי בשעה שנמסרין בידו זוגות זוגות נמסרות כאשר היו בתחלה אלא שבעת ירידתם ואחר שנמסרו בידו מתפרשן לקנות כל א' וא' גוף למשכנה. ולזמנין דא אקדים מן דא ובסוד הגלגול כאשר יתבאר בפ' משפטים ואחית להו בבני נשא מלבשם מלבוש גופני כל א' כפי הראוי לה חומר הראוי לזכר לזכר וחומר הראוי לנקבה לנקבה. וכד מביא זמן זיווגא דלהון קב"ה דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כקדמיתא ומכרזא עליהו כלומר מודיע שזה בת זוגו של זה לפי שאין מי שידע זה זולתו יתברך ובהפגשם אשה אל אחותה הוא הוא ענין הכרוז כי בכן נודע כי אלהים מושיב יחידים ביתה כמו שהיו מאז קודם בואנה ולפי זה אין כל חדש תחת השמש שהרי ומאז כן היו חוברות אשה אל אחותה והוא אמרו וכד מתחברן אתעבידו חד גופא חד נשמתא ימינא ושמאלא כדקא חזי כי הימין מיוחס לזכר והשמאל מיוחס לנקבה. ובג"כ אין כל חדש תחת השמש כי קודם הזמן והשמש היה זה החיבור אלא שנתגלה הדבר במשך הזמן תחת השמש בהתלבשם בחומר ואין כל חדש תחת השמש כסברת ר' יוסי בפי' הכתוב וענין הכרוז הנז' כאן הוא רומז למה שכתב ההוא סבא ע"ה בפ' אלה המשפטים כי שם יבאר כי יש זיווג שאין מכריזין עליו והוא של בן היבם שאין לו בת זוג ידועה כי אמו שבה בת זוגו ואחיו שבאביו ואין מכריזין עליו הנה א"כ נראה כי כוונתם בענין הכרוז הוא כי יפגשו ונצמדו הזוגות אשה אל אחותה בשעת זיווגם שכן אמר כד מטא עידן זיווגא דלהון אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כקדמיתא ומכרזא עליהו שנראה שהכרוז הוא בשעת זיווג שהוא זמן גלוי הגזרה. ואי תימא הא תנינן דלית זיווגא דבר נש אלא לפום ארחוי הכי איתא בפ"ק דסוטה אמר רב שמואל בר יצחק כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וא"ר יוחנן וקשה לזווגן בקריעת ים סוף שנאמר ומושיב יחידים ביתה מוציא וכו' פירוש כמו מוציא והקשו איני והא אמר רב יהודה אמר רב מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פ' לפ' ותירצו לא קשיא כאן בזיווג ראשון וכאן בזיווג שני ובעלי האמת יש להם סוד בכאן בזיווג ראשון וכו' בסוד הגלגול. והשיב הכי הוא וודאי דאי זכי ועובדוי אתכשרן זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק כלומר כשעת יציאתם לעולם שהיו חוברות אשה אל אחותה ומכלל הן אתה שומע לאו שאם לא יזכה יצטרך לגלגול ולא יזכה בבת זוגו כי יתכן שיקדמנו אחר ברחמים באשר יבאר לפנים. א"ל ר' חייא לר' אבא מאן דאתכשרן עובדוי מאן אתר יתבע וכו' לפי שהאיש חייב לחזר אחר אבידתו ונקראת אבידה כי נפרדה ממנו בשעת צאתם לעולם לאיזה מקום ישים מגמתו וישתדל למצוא אבידתו. א"ל הא תנינן לעולם ימכור אדם וכו' וישא בת ת"ח וזהו השתדלותו שישתדל. דת"ח פקדונא דמאריה אתפקדא בידיה. דע כי התפאר' נקרא חתן יוצא מחופתו העליונה לקראת כל"ה לשום עטרת מלכות בראשה והוא סוד כחתן יכהן פא"ר וזה החתן הוא ת"ח תלמידו של חכמה פקדונא דמאריה הוא הכת"ר בידיה כי ממזרח יביא זרעו בקדושה ובטהרה וכן בדוגמא הזאת ת"ח של מטה כי ימשיך נפש בתו ממקום קדוש ואליו צריך כל אדם להשתדל לקחת לו בת זוגו דפקדונא דמאריה בידיה כי בידו ובמחשבתו הטהור' ימשיך הרוח ההוא הנקר' פקדון ע"ד בידך אפקיד רוחי.