כתם פז על ספר הזהר קעט

ויאמר אברם אדנ"י י"הוה מה תתן לי אלף דלת נון יוד אלהים יוד הא ו"ו ה"א אמאי כבר ידעת כי השם הזה הנכתב י"הוה והוא בניקוד אלהים כי הכוונה בו למדת הבי"נה שאעפ"י שהיא רחמים הנה הדין גנוז בתוכה כי הניקוד הוא הנשמה אל האותיות וא"כ היה יותר ראוי כפי הנראה ליחס כנוי אלהים בניקודו למדת אדנ"י שהיא מדת הדין הרפה מליחסו בניקודו לשם יהוה כי הוא רחמים ולפי זה היה ראוי לכתוב יְהוָה אדני וינקד אדני בניקוד אלהים שהוא מין במינו דין בדין ואם תאמר כי י"הוה למעלה מאדנ"י ואין ראוי להקדים לאדני יהוה הרי מצינו כתוב יהוה אדני חילי וא"כ למה לא נתיחס בכאן אלהים בניקודו למדת אדני שהיא מקבל' הדין מהפחד ונתיחס לי"הוה בניקודו והוא אמרו אדנ"י אלף דלת נון יוד אלהים יוד הא וו הא אמאי. והיתה התשובה אלא רזא דמלה חיבורא דתרין עלמין כחדא עלמא תתאה בעלמא עילאה. ולהבין התשובה צריך אתה לדעת מה שכתב הרב רבי יוסף ן' גיקיטיליא ז"ל בשער הכנוי דע לך אחי ישמרך האל כי כל מי שמדבר עם האל יתברך במראה הנבואה לנוכח אי יכול לקרותו בשם י"הוה ממש שהוא השם המורה על אמתת מציאותו ומאחר שהוא עומד לפניו אם יקראנו בשמו הוא כמי שקורא לפלוני פלוני בשמו לנוכח ושם י"הוה הוא נעלם ונסתר ואיך יקראהו לנכח בשמו כאלו מדבר עמו והוא נעלם וע"כ כל נביא שידבר עם האל יתברך לנכח מעלים הזכרת שם י"הוה וקורא אותו בשם הי"כלו שהוא שם אדנ"י שההוי"ה נסתרת בו ואמר וכן תמצא באברהם אע"ה כשקראו לנכח אמר אדנ"י יהוה מה תתן לי וכן אדנ"י י"הוה במה אדע כי אירשנה וכן אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך כי ידבר לנוכח. וכתב עוד אמנם כל מי שמתפלל אעפ"י שהוא מתפלל לנוכח ע"י הזכרת השם י"הוה יתברך הוא מתפלל ע"י יראה ופניו כבושים למטה ואינו כמו מי שקורא אותו בשמו אלא בינו לבין עצמו וע"כ תמצא מרע"ה כשדבר עמו לנוכח אמר הכתוב ויאמר משה אל י"הוה בי אדנ"י כי הכתוב מודיע כי כשדבר עמו לנכח בשם אדני דבר כי הוא שם נגלה וכן אמרו בי אדנ"י לא איש דברים אנכי וכן בשירת הים מקדש אדני כוננו ידך וכתב עוד אמנם כשתמצאהו מתפלל י"הוה י"הוה אל רחום וחנון הוא כדמות תחנון ותפלה וכן בדניאל וכן אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך אדנ"י יגדל נא כח אדני זהו כוונתו בענין הסוד הזה בקצרה ואם הוא הביאו באריכות ובלשון אחר ונחזור לנידון שלנו כי בהיות כי השם נראה אל אברהם במחזה ידבר עמו והיה אברהם משיבו בדרך מענה ותשובה לנכח לא היה מן הראוי שיקראהו בשם י"הוה בתחלה רק בשם אדני כי הוא שער והי"כל לשם י"הוה עלי"ון שהיא אם הבני"ם ושאלתו אליו על הזרע היתה על יד אדנ"י כדי להמשיך אליה כח י"הוה עלי"ון כי משם י"בנה גם הוא ממנה בהחביר עלמא תתאה בעלמא עילאה.

והוא אמרו אנא רזא דמלה חיבורא דתרין עלמין כחדא עלמא תתאה כי עמה ידבר לנכח להמשיך אליה כח יהו"ה עלי"ון שהוא עלמא עילאה אם הבני"ם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ואוליפנא דכל מאן דלית ליה ברא. מלת מה משמעותה ענין הפלגה ורבוי בענין מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך ומשמעותה ענין מיעוט בענין ונחנו מה ובכאן שהבטיחו האל יתברך בעולם הבא באמרו אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד והוא הטוב הצפון הנרמז במ"ה רב טובך והוא אשר העירו לאברהם אבינו לשאול על הזרע באמרו מה תתן לי בדרך מיעוט כלומר אם לא תתן לי זרע בזה העולם מה תתן לי בעולם הבא מאותו הטוב הנקרא מה שיתמעט לי אם לא תתן לי זרע והוא מ"ש באמרו אלא א"ל קב"ה אנכי מגן לך כהאי עלמא שכרך הרבה מאד בעלמא דאתי כי מלת הרבה תורה על מה רב טובך מיד אתער אברהם כשאמר לו הרבה ברזא דחכמתא ואמר מה תתן לי שיתמעט לי אותו מה רב טוב דהא ידענא דלא קביל אגר למיעל ביה בההוא עלמא בר נש דלא אית ליה בר וע"ד מה תתן לי.

מכאן בר נש דלא זכי בבנין וכו' לא זכי בההוא עלמא לאעלא בפרגודא כי נהרס בנינו למעלה.

ואברהם הוי חמי באצטגנינותא דיליה וכו' הוא מ"ש רז"ל בב"ר ויוצא אותו החוצה וכי חוץ לעולם הוציאו אלא אחזי ליה שקקי שמיא כד"א עד לא עשה ארץ וחוצות והעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר ליה הבט נא השמימה ואין הבטה אלא מלמעלה למטה בד"א הביטה ענני יי' אלהי וא"ל צא מאצטגנינות שלך נביא אתה ואין אתה אסטרולוגוס וכו' הנה ביארו בתוך דבריהם ע"ה שהשמים אשר על ראשינו נקראים חוצות לגבי מעלה וכבר נתבאר כי המעלה הוא הפנימי כל מה שהוא קרוב אל הסבה והמטה הוא החיצוני. האמנם כי יש להסתכל בדבריהם בהקשותם וכי חוץ לעולם הוציאו ומי אמר לך שהוציאו חוץ לעולם כי פשט הכתוב הוא שהוציאו חוץ לאהלו ואמ"ל הבט נא השמימה ולול' הקשו וכי מחוץ לעול' הוציאו אלא שדרשו זה ע"ד דרש אין בכך כלום כי כן דרך המדרש לדרוש דבר שהוא חוץ לפשט וכמה פנים לתורה אמנם בהקשותם וכי מחוץ לעולם הוציאו נראה שהכתוב לא יתכן בפשטו והפשט ידוע ומתישב כמו שפי' רש"י ז"ל כי הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. אמנם הסתכל בחכמתם ע"ה כי כפי האמת לא היה צריך אברה' שיצא מחוץ לאהלו לספר הכוכבים כי אצטגנין גדול היה והיה יודע אם יש מספר לכוכבים אם לא ועוד כי הנבואה הזאת היתה ביום ולא בחלום הלילה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ואיך יספור הכוכבים ביום ואחר שכן הוא למה יצטרך לכתוב ויוצא אותו החוצה הי"לל והנה דבר יי' אליו לאמר אם ימנו כוכבי השמים גם זרעך ימנה כי לא היה צריך להוציאו חוץ לאהלו לספור אותם כי אצטגנין גדול היה וא"כ ויוצא אותו החוצה יחוייב שתהיה היציאה נדרשת לענין אחר שלא כפי הפשט ועל כן הקשו וכי חוץ לעולם הוציאו כי יציאת אהלו לא היה צריך אלוה אלא שבהכרח נאמר שהוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מהכוכבים ולשון הבטה זו א"כ תהיה מלמעלה למטה בהכרח אחר שהעלהו למעלה לפי שגם יש הבטה לנכח והביטו אחרי משה הבט ימין וראה והביט אל נחש הנחשת ויבט הפלשתי וכאלה רבים ועל זה בלבד אמרו ואין הבטה אלא מלמעלה למטה מכח הדרשה כי לא נעלם מהם כי יש הבטה נכחי' וזולתה מהצד ונשוב לעניננו שא"ל צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד פי' בדמותו בצלמו כי כבר הוליד לישמעאל. אברהם מוליד בדמותו בצלמו מכח הה"א שניתוספה בשמו שנקראת כ"ה שהוא סוד השם הקדוש וביאר למה נקראת כ"ה דאיהי תרעא לצלותא כי מלת כ"ה משמעותה כאן ולפי שהמדה הזאת היא שער והזמנה לשם יי' נקראת כ"ה כלומר כאן מקום ידיעת השם הקדוש כלומר כ"ה ישתכח ברכה וכ"ה ישכח בר נש שאלתיה. ומ"ש ב"ה ההוא סטרא דאתי' מסטר' דגבו"רה דהא מסטר' דגבורה אתא יצחק דמתמן אתיין איבין ופירין הודיע סוד נכמס כי סבת הפריה ורביה הוא השמאל כי הוא מעורר האה"בה והבן זה. וכדין והאמין ביי' אתדבק לעילא בשם השם ולא לתתא בכחות המערכה. והאמין ביי' דאבטח ליה דיסגי אגריה וכן כל מיני ההבטחות תלה בשם יי' ויחשבה לו צדקה דאע"ג דאיהי דינא כאלו היא רחמי כבר ידעת כי העטרת היא מדת הדין הרפה ובה הובטח אברהם שיהיה לו זרע מכח הה"א והנה אברהם חשבה לצדקה כי צדק"ה היא מדת צדי"ק הנותן צדקה לענ"י וביאור הכתוב ויחשב ה' שהיה מידת דין למדת רחמים שהיא ו"ו אחר שעל ידה יבא לו הזרע. ד"א ויחשבה לו צדקה דקשיר קשרא עילאה בתתאה המשיך כח ה"א הראשונה לה"א האחרונה והרי הן כאמ"ה בת"ה להפיק זרעו מא"ם הבני"ם ת"ח אברהם מוליד אברם אינו מוליד וכ"ת והא אוליד ישמעאל הוא הדבר שכתבנו שהכוונה להוליד בדמותו בצלמו ומבואר הוא.