כתם פז על ספר הזהר קעה

אחר הדברים האלה וכו' רבי יהודה פתח אני לדודי ועלי תשוקתו. יבאר כי בהכנת התחתונים ותשוקתם אל העליונים ישפיעו עליהם העליונים טובה וברכה כי התחתונים הם כסא אל שלמעלה מהם ואם לא תמצא ההכרה למטה בתחתונים על מה ינוח השפע על העצים או על האבנים ויאמר כי מטעם זה צריך להכין למטה איזה דבר על מה שיחול הברכה עליו ויביא ראיה מאשת עובדיה ע"ה שאמר לה הנביא אלישע מה יש לך בבית כי היה מצטער לאמר על איזה דבר ימשי"ך מלמעלה הברכה וכשאמרה כי אם אסוך שמן אמר לה ניחמתני שלא היה בידי כח להמשיך ברכה על לא דבר ודייק מלת אסוך כי הי"לל פך שמן ומדקא' אסוך רמזה לו כי לא היה בפך ההוא רק כדי משיחת סיכת אצבע והסוד כדי משיחת אצבע קטנה ידוע לרגילים בחכמה שהעטרת נקראת אצבע קטנה ושם צוה יי' את הברכה מן השמן הטוב היורד על זקן אהר"ן.

ואי תימא כטל חרמון שיורד על הררי ציון אגב ארחיה יבאר הקושי המורגש בכתוב כי פעם יקראהו שמן ופעם יקראהו טל. ויאמר כי סוד השמן והטל דבר א' הוא אלא שנתיחס השפע היורד בראשונה אל הטל כשיורד מהשמן העליון שהיא החכמה אל זקן אהרן שהוא החס"ד והוא שאמר טל איהו דאטיל קב"ה ממשחא עילאה דההוא שמן נפק לסטרא דימינא תרין אינון יי"ן ושמ"ן הם סוד החכ"מה והבינה ואזלי לתרין סטרין הם החס"ד והגבו"רה השמן החסד והיא הימני והיין לגבורה והוא השמאלי ומסטר דימינא נטלי ברכאן כי השמן חלק ורך מה שאין כן היין ולפיכך מסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמ' ומתמן אתמשח מלכו"תא קדישא הרמז אל העטרת שנמשחת בשמן משחת קדש.

ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא פי' בבית המקדש כי הדל"קת הנרות היא היתה הסבה להמשכת הברכה והשמן העליון מלמעלה ויורדת אל העטרת וממנה לעולם הנפרדים והוא אמרו ת"ח מאתערותא דהאי שמן לעילא קאים לארקא על דו"ד ושל"מה לאתברכא על בנוי וכן למטה נתיחד השמן למשוח בו דוד וזרעו אחריו בדוגמא של מעלה.

מנא לן דכתיב ויעמד השמן וכתיב שרש ישי אשר עומד פי' כי אחר שנתבאר שהשמן ההוא היה רמז לשמן העליון היורד לעטר' ונאמר בו ויעמד השמן בסוד ותעמוד מלדת ולא כתב ויכלא השמן או ויפסק השמן אלא בלשון עמידה וקיום כן נאמר במלכו' דוד שורש יש"י אשר עומד כי לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שלה ואז יובילו ש"י למורא ואליו גוים ידרושו ולא לחות הנכריות והבן זה כי על כן נכתב בלשון עמידה שמשמעה ענין הפסקה וקיום. ת"ח משלחן דלחם הפנים יחזור להביא ג"כ ראיה למה שהקדים שצריך לעשות למטה דוגמא וכסא והכנה על אשר יחול השפע והברכה מלמעלה כי על סוד זה ג"כ היו נותנים על השלחן לחם הפנים תמיד כדי שלא יפסק מלמעלה וככר ידעת כיצד היו מסדרין לחם הפנים כדאיתא במנחות פ' שתי הלחם ד' כהנים נכנסים שנים בידם שני הדרים ושנים בידם ב' בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול ב' בזיכין המכניסין עומדים בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד. והיו עושים כדי שלא ימצא השול"חן ריקן אפילו רגע קטן כי השולחן של מטה דוגמת השולחן של מעלה והוא סוד אני לדודי וסוד המדה הנקראת אנ"י ידוע כי היא משתוקקת לדודה ובכן ועלי תשוקתו להשפיע והוא סוד אלהי"ם אל דומי לך אל תחרש ואל תשקוט א"ל. ד"א דהא תנינן שכינתא לא אשתכחת עמהון דחייביא אל זה היתה הכוונה בפתיחה כדי לדבר בענין אברהם שהיה ירא מדאגה מדבר אולי חטא ואשם בהריגת הנפשות והבטיחו האל יתברך ומבואר הוא. היה דבר יי' אליו במחזה מאי במחזה כלומר מאי שנא הכא שהזכיר לשון מחזה מכל מקום שנזכר שבאתהו הנבואה שלא נזכר בהם מחזה. אלא בההוא חיזו דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה אמר כי בפעם הזאת הודיענו הכתוב כי נבואתו של אברה' היתה מקודם באספקלריא שאינה מאירה שהיא כמראה אשר כל הצורות מתציירות ונראות בה ור"ש יבאר הענין יותר ואמר ת"ח עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא ממלל עמיה ומאן הוא מחזה כמו שנז' העטרת לבדה בזולת הציורין העליונים הנראין בה שלא היה אברהם משיג עדין לפי שהיה ערל וכחות הערלה קרובים אל העטרת כאשר ידעת וע"כ היו מונעין אותו מהשיג יותר כיון דאתגזר הוסר המסך ההוא שהיה מפסיק ומבדיל בינו ובין המדרגות אשר למעלה מהעטרת הנדפסים בה ובכן השיגם כלם ודבר עמו כמו שנז' למעלה וידבר אתו לאמר ואמר שזהו סוד אמרו למרע"ה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי כלומר אחר שמל שכן כתיב וירא יי' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי. ואי תימא וכו' שנראה שעד שלא מל היה משיג בעטרת כל הציורין הנדפסים בה: והשיב ת"ח בקדמיתא יהב קב"ה חכמה לאברהם וכו' אמר שענין אמרו וירא יי' אל אברם ויבן שם מזבח ליי' הנראה אליו וזולתם הכוונה ביום שנתן לו האל יתברך חכמה ותבונה להדבק בו ובמדותיו והיה משיג כי יש למעלה מהעטרת מדות משפיעות בה בסוד ההיכלות אמנם בענין הדיבור לא היה מדבר עמו רק סוד המחזה לבד. כיון דאתגזר כלהו דרגין עילאין הוו שראן עלהאי דרגא ומדברת עמו מוכללת בכלם כי הוסר מסך הערלה ונכנס בסוד הברי"ת העליון המקבל כל הגוונים. ת"ח עד לא אתגזר בר נש לא אתיחד בשמא דקב"ה הוא שם שד"י כי עדיין הוא בסוד ש"ד בעוד שלא גלה סוד הי"וד המכוסה בערלה כיון דאתגזר עאל בשמיה כי יצא מרשות השד ונכנס ברשות שד"י שהוא שמו של הקב"ה. ואי תימא הא אברהם דאתאחיד ביה וכו' שהרי כתובים רבים מורים על זה קודם שמל. והשב הכי הוא דאתאחיד ביה ולא כדקא יאות דהא מגו רחימות' עילאה דרחים ליה קב"ה קריב כלומר מפאת האהבה שאהבהו האל יתברך נאמר שנתאחז בו לא מפאת אברהם שהיה ערל. ולבתר פקיד ליה דיתגזר כדי שתהיה האחיזה אמיתית ושלימה. ואתיהיב ליה ברי"ת קשורא דכלהו דרגין עילאין כי בו נכללים ונקשרים כל האיברים העליונים והוא מריק בעטרת לאתכללא דא בדא להיות נכלל עולם הזכר בעולם הנקבה ונקשר יחד. ובג"כ אברהם עד לא אתגזר מלוי לא הוה עמיה אלא במחזה יאמר שזה אב לכלם היה דבר יי' אל אברם במחזה. ת"ח בשעתא דקב"ה ברא עלמא לא אתברי אלא על ברית יאמר כי על זה נקרא שמו ברית מלשון בריאה וכבר ביאר זה הרמב"ן ז"ל בכתוב והקימותי את בריתי דנח כתב ועד"ה הברית מעולם היתה והמלה נגזר' מבראשית ברא אלהים והנה בריתי כמו ברייתי והמלה כמו סמוכה כי היא סמוכה לעולמים אשר היו לפנינו ביאר כי המלה מלשון הבריאה קדומה ובאמרו בריתי שמשמעה ברית הסמוך לי בקדימת הבריאה בעולמי"ם אשר היו לפנינו הם ההויות כי כל הויה והויה נקראת עולם. א"ר אלעזר כד ברא קב"ה עלמא על תנאי הוה דכד יתון ישראל אם יקבלון וכו' אמר כי הברית והתורה דבר א' הם כמו שידעת מדרך הסוד תפארת וי"סוד ועל כן תקנו בברכת המזון ברי"ת ותו"רה חיים ומזון וכן עולים במספר א' ועל שניהם העולם קיים ועלמא לא אתקיים עד דקיימו ישראל על טורא דסיני כי אז נתיחדו בשניהם במילה שבבשרם ובתורה שקבלו. ומההוא יומא ולהלאה קב"ה ברי עלמין ומאן אינון זיווגין דבני נשא כי זה היום היה תחלת מעשיו של הקב"ה בסוד זיווג הנשמות בד בבד כי מקודם היו נמסרות בכח הנחש ומאז והלאה נבררו מתערובת הנחש ומן זוהמתו ולזאת תקרא בריאה באמת שהיה בורא עולמות בסוד האצילות הקדוש. ת"ח אנכי מגן לך אנא הוא דרגא דאתאחדת ביה בקדמיתא והודיע כי היא מגינו של אברהם.