כתם פז על ספר הזהר קעג

עד דהוו אזלי אערע בהו ר' יסא וחד יודאי. זה הענין ראוי להקדימו לענין ומלכ"י צדק לפי שהוא ענין סמוך לענין הקודם לו דר' אלעזר הוה אזיל לבי חמוי ועד דהוו אזלי אערע בהו ר' ייסא ובעלי דפוס קלקלו את הסדר.

אמר ההוא יודאי לדוד אליך יי' נפשי אשא וכי אמאי לא כתיב מזמור לדוד או לדוד מזמור מן הטעם שרמזו כי פעמים הוא יעיר למדתו ופעמים מדתו תעירהו ובכאן לא רמז מי העיר למי.

אלא בגין דרגיה קאמר לדו"ד כלומר כי הוא היה קורא למדתו דו"ד וזהו תושבחתא דאמר בגיניה כלומר בעבור מדתו שנקראת דוד והיה אומר אליך יי' נפשי אשא כלומר אל יי' שהוא התפארת מדת הרחמים נפשי שהיא מדתי אשא ואסלקנה עמך ליחדה עמך שתהא מושפעת ממך כי זהו מבוקשו של דוד לבעבור יהיה גם הוא מושפע ממנה וזהו בגין דכל יומוי הוה משתדל לסלקא דרגיה לאעטרא לעילא ולאתקשרא בקשורא שלים.

כגוונא דא לדוד ברכי נפשי את יי' שלא נזכר בה מזמור בגין דדוד לדרגיה קאמר ואגב ארחיה יבאר הכתוב ואמר ומאי איהו דאמר ברכי נפשי את יי' א"ת לאתקשרא בקשורא לעילא מלת א"ת תורה על הסמיכות מדרך הפשט ותורה על העטרת שהיא מחבלת מאלף ועד תי"ו ותורה על לשון נקבה.

וכל קרבי מאן קרבי אלין שאר חיוון ברא דאקרון קרבים בד"א ומעי המו עליו. נקראו החיות החיצוניות קרבים הפך הנראה לכאורה כי הקרבים הכי הפנימיים והוא קורא אותם חיות ברא והסוד ידוע כי כל העליון במציאות נקרא פנימי ביען הוא מקיף למה שלמטה ממנו והוא קרוב אל הסבה הראשונה והתחתון נקרא חיצוני לגבי מה שלמעלה הימנו שהוא הקרוב אל הסבה הראשונה יתברך שהוא מקומו של עולם לפי שהוא מקיף את המקום ובהיות שהוא מקיף את הכל הנה הקרוב אליו הוא הפנימי והרחוק אליו הוא החיצוני וציורך בזה כי אם תעגל עגולות רבות זו בקרב זו כדמיון גלגלים זה בתוך זה יתבאר לך כי העליון שבכלם הוא הפנימי לגבי גבוה וגבוהים עליהם הוא הפנימי והעיגול האמצעי שבכלם הוא החיצוני לגבי גבוה והוא כקרבים בתוך הגוף וכבר ידעת כי בסוד צורת האדם העולם הקטן הקרבים דומים לגלגלים והם באמצע והם חיצוניים לגבי העולם ועל כן דמה לחיות ברא אל הקרבים וכבר כתב הרב שבתאי הרופא דמיון האדם לעולם על פנים רבים כמו שקדם ואחת מהנה היא כשם שהשריץ הים מיני דגים רבים והארץ כמו כן בהמות חיות ועופות ומיני שרצים למיניהם כן בבטן האדם נשרצים תולעים רבים גדולים וקטנים בקרביו ובבני מעיו ולפי שאותם השרצים אשר בקרביו הומים תמיד אל המאכל כן בדמיון הזה הומים אותם המדרגות החיצוניות הקרביות לטרוף טרף ולבקש מאל אכלם ונקראות חיות ברא קרבים מהטעם הזה כי כל מה שלמטה נקרא חיצוני לגבי גבוה ואל זאת הכוונה אמר ההוא יודאי וכל קרבי את שם קדשו אלין חיות ברא דאקרון קרבים. והכוונה באלה החיות החיצוניות לעולם הנפרדים שהם חיצוניות לגבי החיות הפנימיות וכבר ידעת כי יש חיות לפנים מחיות.

ד"א ברכי נפשי בגיניה קאמר וכו' לפי שלפי הפירוש הראשון מלת א"ת יתירא ולפי' הזה נפשי יחזור אל דוד עצמו ומלת א"ת למדתו שהיא שלימו דכלא כללא דכלא.

א"ל ר' אלעזר לר' ייסא חמינא לך דאת עם שכינתא כי שנים היושבים העוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם וכ"ש בהולכים בדרך שהשכינה נלוית עמהם.

א"ל הכי הוא ודאי ותלת פרסי הוו דאזילנא בהדיה ולא פסקו דברי תורה מפיו ואמר לי מלי מעלייתא פי' סודות עליונים בסתרי תורה.

א"ל ר' אלעזר מה שמך שאם יבוא לידו לומר פי' הכתובים ההם ששמע מפיו יזכרם על שמו כי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם א"ל יועזר א"ל יועזר ואלעזר מלה חדא נתן סי' בשמו שלא ישכחהו והוא כי סוד הי"וד והו"ו הם סוד האל"ף והלמ"ד כאשר ידעת בסוד הנשמ"ה שהיא הנקוד"ה היא היו"ד והיא סוד האל"ף הראשונה באותיות. והו"ו היא סוד המשך והוא סוד הלמ"ד מגדל פורח באויר נמצאו א"כ י"וד ו"ו והם הם סוד אל"ף למ"ד ושאר אותיות השמות שוים עזר עזר והוא שא"ל יועז"ר ואלעזר יתכן בחד טינרא בההוא חקל פתח ההוא יודאי ואמר אנכי אנכי הואמוחה פשעיך ענין הפתיחה את שפתח ההוא יודאי היתה ג"כ כדומת נושא לסי' שנתן ר' אלעזר לשמו כשמו שנכפלו שני השמות והם אחד כענין אנכי אנכי הוא וכן תמצא שהיה תמיד מנהגם בפתיחותיהם לקחת נושא על ענין הנדון שהיו בו ולכן פתח בכתוב אנכי אנכי הוא שם כפול ודבר א' ואגב ארחיה יבאר מ"ט תרי זימני אלא חדא בסיני וחדא בשעתא דברא עלמא והודיע בזה שאין העולם מתקיים אלא בזכות התורה שהרי נאמר בסיני אנכי ובבריאת העולם אנכי עשיתי ארץ וכבר ידעת כי מלת הו"א רומז לכת"ר הנסתר ומלת אנכ"י רומז לעטרת ובא הרמז בכתוב הזה כי אנכי והו"א הם דבר א' ושאין פירוד ביניהם ולכן כפל בכתוב אנכי אנכי הוא כלומר אנכי הוא אנכי הוא כמו שיביא ראיה בהדיא מראו עתה כי אני אני הוא מוחה פשעיך מעביר פשעיך לא כתיב שהיא אחת ממדותיו יתברך כמ"ש נושא עון ועובר על פשע בגין דלא יתחזון לעלמין כי לשון מעביר משמעו שיעבירם מלפניו לצד אחר כדי שלא להסתכל בהם אמנם עדיין רישומם עומד אבל מוחה משמעו שלא ישאר להם רושם והוא סור ותשליך במצולות י"ם כל חטאתם כי הוא תיקון ט' מתיקוני הזקן של אריך אנפין כמו שיבוא באדרת נשוא כי שם נמחים ומתכפיין כל בעלי דינין התובעים עונות בני אדם ואמר כי סבת מחיית הפשעים הוא אמרו למעני בגין אינון רחמין דתליין בי ויחזור למל"ת הו"א כי שם הם הרחמים הגמורים והוא הוא המלבן והמוחה כתם הפשעים דכתיב אל רחום יי' אלהיך. ד"א אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני ת"ח חייבין דעלמא וכו' יאמר כי מדת אנכי והו"א מוחה פשעי הרשעים הגורמים הסתלקות הרחמים מהעטרת ועושה זה למענו שלא יסתלקו הרחמים ממנה כי בהסתלק הרחמים ממנה אינה מניקה לתחתונים. כגוונא דא ראו עתה כי אני אני הוא יחזור לאנכי אנכי הוא כלומר ודכוותה אני אני הוא כי מדת אנ"י ומדת הו"א דבר א' הם ואין פירוד ביניהם כגוונא דא כדאשתכחו זכאין בעלמא אתערו ברכאן זאת החלוקה היא הפכיית למה שגורמים חייבי עלמא והיה ראוי לאמרה בהדיא אלא שהניחה לבסוף לפי שכוונתו לדבר באברהם ע"ה שהיה צדיק והוא העיר השפע והברכה לחול בעולם והביא ראיה מן והיה ברכה רמז דישתבחון ברכאן לעילא ותתא לעילא והי"ה ברכ"ה ולתתא ונברכו בך כל משפחות האדמה וכתיב ואברכה מברכך וכבר נתבאר הסוד הזה בתחלת הפרשה. ולפי שיקשה לפי המונח שהצדק מעורר השפע לעולם והרי יצחק שהיה עולה תמימה והוא העיר הדין לעולם ואת אמרת כד אשתכחו זכאין בעלמא אתערו ברכאן לזה אמר כד אתא יצחק אודע לכלא דאית דין ואית דיין לעילא לאתפרעא מן חייביא אמר כי ח"ו שהוא העיר הדין לחול בעולם אמנם הודיע כי מדת הדין מזומנת ליפרע מן הרשעים ובבחינה זו נאמר שהעיר הטוב כי בזה ימנעו הרשעים מחטוא לו יתברך ולא ימנע השפע והטוב מהעולם וכבר ידעת שעל יד מדת הדין ירד הטוב לעולם בסוד גם את הטוב נקבל מאת האלהים. אתא יעקב ואתער רחמי ואשלים מהימנותא כדקא חזי השלים העטרת בהמזגת החסד והדין שהוא הרחמי"ם כי זהו קיום העולם בשתף הדין בחסד והחסד בדין והוא הראוי למדת העטרת להנהיג העולם. ויאמר כי אברהם הוא החל בהשלים הכס"א ברב חסד"ו כדי שמלכי צדק תוציא לח"ם ויי"ן לשמח ולכבוד כל העולמות. והוא כהן לאל עליון דאשתכח בלא בשלימו עילאה כלומר בחסד עליון לא מצד שהיו הדורות ראויים אל זה. ודייק מלת הוציא שלא כתב הביא לחם ויין ע"ד מ"ש ויבא לו יין וישת אלא הוציא רמז בזה שהעטרת היא המוציאה השפע והברכה מהמדרגות העליונות אל התחתונות ע"ר תוצא האר"ץ ויתן לו מעשר מכל מאינון ברכאן דנפקי מכל וכו' דבר אחר קב"ה יהיב ליה מעשרא וכו' קודם שאבאר ההבדל שיש בין ב' הפירושי' צריך אתה לדעת ההבדל שיש בין ב"ל ובכ"ל ומכ"ל הנז' בכתובים שהרי מצינו כתוב ביעקב כי חנני אלהים וכי יש לי כ"ל וביצחק ואוכל מכ"ל ובאברהם ויי' בירך את אברהם בכ"ל והוא סוד מ"ש רז"ל אמר ר' יהודה בר סימון בש"ר יוסי בר נהוראי מכח אותה ברכה אכלו שלש יתידות בעולם אברהם יצחק ויעקב באברהם כתיב ויי' בירך את אברהם בכל ביצחק כתיב ואוכל מכ"ל ביעקב כתיב וכי יש לי כ"ל שהרמז במלת כ"ל ליסוד עולם ונקרא כ"ל ששפע כל הספירות מתקבצות בו בסוד כל הנחלים והוא מריק הכ"ל בעטרת שהיא בתוך הכ"ל ואמרי בתוך הכ"ל לפי שכבר ידעת שהמדות כל הגדול מחבירו יסובבנהו כדמיון הגלגלים כי הגדול מקיף את הקטן והוא בתוכו כן העטרת היא בתוך הי"סוד ומהיסוד יוצא צבור כולל ומשקה העטרת ולכן נקרא כ"ל וכבר ידעת מ"ש בברור על כתוב אני יי' עושה כ"ל אני הוא שנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכ"ל וקראתי שמו כ"ל שהכל תלוי בו והכל ממנו יוציא והכל צריכים לו ובו צופים ולו מחכים ומשם פורחות הנשמות לבדי הייתי כשעשיתי אילן זה ולא יגדל עליו מלאך לאמור אני קדמתי לך גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם מי אתי שגליתי לו סוד זה נתבאר א"כ שהרמז במלת כ"ל על הי"סוד. אמנם מלת בכ"ל הרמז על העטרת שהיא בתוך הכ"ל כי הוא יסובבה עליון וככר ידעת המחלוקת הנמצא בין ר"מ ור' יהודה בכתוב ויי' בירך את אברהם בכל ר"מ אומר שלא היתה לו בת ור' יהודה אומר שהיתה לו בת ואחרים אמרו בת היתה לו ובכ"ל שמה וכתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ולרז"ל ענין נפלא וכו' אבל אחרים דרשו בפי' הכתוב הזה סוד מיסודות התורה והוא שיש להב"ה מדה אחת תקרא כ"ל מפני שהוא יסוד הכל ובה נאמר אני יי' עושה כל והוא שנאמר ויתרון ארץ בכ"ל היא יאמר כי אין יתרון הארץ וטובה הגדול השופע על כל באי עולם אלא בעבור כ"ל והיא המדה השמינית מי"ג מדות. ומדה אחת תקרא ב"ת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל והיא בית דינו של הב"ה הנרמז בויי' בכל מקום והיא שנקראת כלה בס' שיר השירים והיא שחז"ל קוראים אותה כנסת ישראל בעבור שהיא כניסת הכל והמדה הזאת היתה לאברהם כי הוא איש החסד ונתנהג בה ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שכתוב בכ"ל רומזת על שהוליד בת משרה אבל היא רומזת ענין גדול שבירך אותו במדה שהיא בתוך הכ"ל ולכן גם היא תקרא כ"ל כלשון כי שמי בקרבו עכ"ל וכו' הנה למדנו מדברי הרב שהיא בתוך הכ"ל והכ"ל בה' ושלכן נקראת בכ"ל. ויש מחכמי הקבלה מפרשים כי מחלוקת ר"מ ור' יהודה היתה אם הבת הנרמזת היא בימין או בשמאל וכתב הרב הרקנטי כי צריך עיון כי יש ראיות לכאן ולכאן אמנם הדעת נוטה שהיא בשמאל ועל כן הלב נוטה קצת לצד שמאל גם סוד התפילין של יד מוכיח וצריך להתבונן בפסוק נצבה שגל לימינך ובפסוק שב לימיני הנאמר לדוד לדעת רז"ל ובפסו' לקץ הימין השיב אחור ימינו עכ"ל האמנ' ראיתי כי המדה הזאת נקרא' ימין כשמקבלת מהימין ונקראת שמאל כשמקבלת מהגבור"ה וכן אמרו בשמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וכן כתבו בס' התיקונים כד אתנטילת מחכמה עילאה דהיא ראשית את קריאת ראשית על שמיה וכד אתנטילת מבינה אתקריאת תבונה על שמיה וכד אתנטילת מחסד אתקריאת תורה שבכתב דאיהו מימינא דכתיב מימינו אש דת למו וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבע"פ הרי א"כ נתבאר שנקראת לפעמים ימינית ולפעמים שמאלית כפי קבלתה מן הצד ההוא ויהיה א"כ המחלוקת בין ר"מ ור' יהודה אם אברהם התחתון היה צריך אליה או אם אחר שנאחז במדתו מדת החס"ד לא הוצרך לבת כי הוא הוא אשר המשיך אותה כלפי חסד וזו היא סברת ר"מ ור' יהודה אומר גם כי הוא איש החסד ועל ידו נמשך אליה הברכה הנה עכ"ז צריך הוה לבת"ו שממנה יתברך הוא. ואחרים הכריעו כדברי ר' יהודה כי בת היתה לו ובכ"ל שמה שהיא בתוך הכ"ל והכ"ל בה. אמנם ביצחק נאמר ואכל מכ"ל לפי שבפעם ההוא אכל מהמטעמים שהביא לו יעקב ממדתו שהיא כ"ל כי מקודם היה אוכל מציד עשו כי אהבו בסוד ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וע"כ אמר ואוכל מכ"ל ואברהם וגם ברוך יהיה מהכ"ל. והנה בהיות כי היסוד נקרא כ"ל הנה הכלה הכלולה ממנו נקראת מעשר מכ"ל כי הוא הנותן לה המעשר מאינון ברכאן דנפקי מכ"ל בגין דאיהו אתר דבל ברכאן דנחתי לעלמא מתמן נפקי וזהו לפי' הראשון כי אברהם העליון הוא הנותן לה מחסדו ע"י מדת כ"ל ולפי שיותר ראוי ליחס הנתינה למדת י"עקב כי הוא עצם הכ"ל בסוד אלה תולדות יעק"ב יוס"ף שעליו אמר יש לי כ"ל לזה אמר דבר אחר קב"ה הוא התפאר"ת שמדתו מדת כ"ל הוא יהב ליה מעשרא וביאר ואמר מי הוא ואי זהו ואמר דא דרגא דכל פתחין דמהימנותא שהיא סוד הכלה הנקראת אמונ"ה ביה קיימי ואליו מתיחסים. וביאר למה נקראת מעשר ואמר איהו מעשר ואיהו חד מעשרה אמר כי סוד המעשר שהיו מעשרין ישראל ע"ד זה היה שהיו מורדין ט' והעשירי קדש ליי' והוא א' מעשרה לא שהיו מודדין עשרה ואח"כ מרימין א"כ היא היתה העשירית בסוד עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר. ואיהו עשרה ממאה כי כל נקודה בת עשר נמצאו ט' הם סוד תשעים והיא סוד המאה ברכות. מכאן ולהלאה עלה אברהם בקיומא דלעילא כדקא חזי כי משם יעלה למדתו והוא צריך לבת"ו כדברי אחרים שנקראת בכ"ל.

א"ל ר' אלעזר שפיר קא אמרת כלומר גם אני יודע סוד זה וטוב אתה אומר שאלו נתחדש אליו סוד זה היה מחזיק לו טובה או מנשקו או היה אומר אלמלא לא באתי אלא לשמוע סוד זה דיי כדרכם וכמנהגם בכל דבר של חידוש. א"ל מאי כבידתיך אם היתה לו מלאכה ידועה לפרנסתו. א"ל קריינא דדרדקי באתרי והשתא אתא ר' ייסא דכפר חנין וכו' מכאן נלמד צדקתם וחסידותם של ראשונים ע"ה. ראשונה כי בהמצא חכם גדול מחבירו היו מעלים אותו במקומו ולא היה חושש הראשון לכבודו כי היה מכיר יתרון חבירו עליו לא כמו שעושים היום בעונותינו שמעלים בן החכם שמת במקום אביו אע"פ שאינו ראוי וחכמים גדולים בשפל ישבו עד שהיה זה סבה שנשתכחה תורה מישראל כהיום הזה. גם למדנו מחסידותם ע"ה שלא היו רוצים לאכול הנאות מדברי תורה כדי שלא יטול חייו מן העה"ב וכבר האריך הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בענין זה ואם כפי הדין יכול לקבל שכר שימור לא שכר לימוד הנה החב' הזה היו רוצים לתת לו מתנת חנם כדי פרנסתו ולא רצה לקחת והוא שאמר אסתכלית כנפשאי דלא אתחזי לי לאתהני מניהו למגנא ולא רצה לאכול חייו בעולמו ובחר להיות נשכר שכיר יום ולא ליהנות בעולם הזה לא כמו שעושים היום בעלי תורה כי כל הגדול מחבירו תנאו וגדול ממנו וזו היא מעלתו ותפארתו שהרבו לו תנאי יותר על חבירו כי בזה הודיע כי חכמתו גדולה על חכמת חבירו כי לפי רוב התנאי ירבה חכמתו לדעתו ואין לתפוס על מי שהוא צריך אליו אלא על מי שהוא עשיר ונוטל שנמצא אוכל משל אחרים ועוזב את חילו לאחרים אוי לו ולרוע מזלו כי לא הרגיש ברעה אשר ימצאהו בפלגות נהרי נחלי השכר האמתי הנצחי הקיים. ולמדנו עוד כי המדקדק במצות שכרו אתו בעה"ז ופעולתו לפניו בעה"ב כי כן קרה לחסיד הזה. יועזר שהיה מדקדק ונוטל ידיו בשפע מים רבים ונוצל מענ"י וברכו רשב"י ע"ה ואמר לו מלא ידיו מברכותיך וכן היה שמצא סימא פי' ממון גנוז מלשון באסמיך והיה מפרנס אחרים משלו כשכר שלא רצה להתפרנס משל אחרים. ולמדנו כי המברך לחבירו יברכהו בלשון הקדש כי הוא הלשון שמלאכי השרת. נזקקים לו וע"כ בירכו רשב"י בלשון הקדש מלא ידיו מברכותיך ולא בלשון תרגום שבו היו מדברים.

(פ"ו ע"ב) ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ר"ש פתח ויהי בשלם סוכו. ת"ח כד סליק ברעותיה דקב"ה למברי עלמא נפיק חד שלהובא וכו'. כבר ביארתי בפ בראשית כי הדל"ת קודמת לריש במלת קדורנית ושהיא מלשון קדרות וזה כי כל דבר הנעלם והנסתר מהעין ייוחס אל הקדרות ע"ד ישת חשך סתרו והנשאל להם ע"ה התחלת גלוי האור קודם שיתפשט אל שביב דק חשוך ונסתר נוגע ואינו נוגע לרב העלמתו וביארנו כי כפי התפשטותו להגלות יותר יקנה לו שם הקו כי הקו יותר נגלה מהנקודה וכן אח"כ בהתפשטותו יותר להגלות יקנה לו שם קנה המדה כי כפי התלבשות האור ההוא להראות קרא לו שם. ולפי שהיה בכח הבוציצא דקדרוניתא ההיא קודם הגלותה כח הא"ש והמי"ם ולא נבדלו עד שקבלו צורה כל אחד ואחד כן היו בבוציצא ההיא כח האש והמים שהם סוד השמאל והימין. ודמו ע"ה התחלת גלוי צורתם אל שלהבת האש קטן מתלכדת בחשך בלתי נרגש. והמים אל טיף חד כלומר טפה קטנה במר מדלי בלתי נרגש וכל זה דמיון לתת ציור שכלי בנפש המבקש לדעת היאך נבדלו הצורות מהיולי אחר כי הוא התוהו המתהה לבות כל חכמי לב כי לא ידעו מהו. והוא אמרו כד סליק ברעות' דקב"ה למברי עלמא אפיק חד שלהוב' דבוציצא דקדרונית' שהיא ביחס ההיולי ונשף זיקא בזיק' חשכאת ואוקיד' פי' דפק רוח הזך ברוח החשוך ונדלק כי לא יתלכד ויתלהב האור ויגלה רק בהתלבשות האויר הזך בחשוך כדמיון התלבשות אור הנר בפתילה ובאויר כי אז יורגש האור בשלהביות ההוא. ואחר שנתן דמיון לגלוי. יסוד האש שהוא ההפך האחד שב לבאר מציאות ההפך השני שהוא יסוד המים ואמר אפיק מגו סטרי תהומי חד טיף פי' מאותו הצד והחלק שהיה ראוי לקבל צורת התהומות שמהם יצאו המים בתחלה הוציא טפה קטנה בלתי נרגשת וחבר לון כחד כלומר המזיג זה בזה בחום וקור וברא בהם העולמות מעלה ומטה ואמר עלמין בלשון רבים לפי שיש יסודין עילאין בלתי בעלי איכות והם נשמה אלה לאלה והבן זה. וזהו סוד אמרם במדרש רבה שמים אש ומים נטלן הב"ה ופתכן זה בזה ומהם נעשו שמים רומזים בזה אל ההמזגה שנתן האל יתברך בין שני ההפכים ברוחו רקדוש. ואחר שביאר סוד התפשטות אלה שני ההפכים שב לבאר קניית מקומם הראוי לכל אחד מהם בהתיחס. ואמר ההוא שלהובא סליק ואתעטר בשמאלא. וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא ומלת סליק איננה מענין עלייה כי אם מעניין הסכמה ע"ד עלה בידינו כך וכך שפי' בהסכמתנו כן עלה ההסכמה שיקנה זה השמא"ל וזה הימין. ומ"ש סליקו חד בחד ואתחלפו דוכתי דא לסטרא דא ודא לסטרא דא הוא סוד התקשרות העולמות עליון בתחתון להיות שניהם דוגמת אדם אשר עורקיו נארגים מימינו לשמאלו מעשה שבכה כי היא סבת תנוע' איבריו והתגמלותם אלה לאלה שאלו הונחו כח הימיניים בימין וכח השמאליים שמאליים מבלי התערב הכחות היה אדם בטל התנועה אמנם בהתערבות אריגתם איש אל הפכו יעזורו ולאחיו יאמר חזק והיא היא ההסכמ' הטבעית. ודוגמת זה נמצא בעולמות אשר ברא יתברך שמו וזה כי ערוב כוחות בעולם העליון סוד המי"ם בדרו"ם וסוד הא"ש בצפו"ן אמנם בעולם התחתון המים בצפון והחום והאש בדרום כי זה לעומת זה עשה האלהים לקיום העולמות יתברך ויתעלה שמו כי אין חקר לתבונתו וזהו סוד חיבור הזכר בנקבה פנים אל פנים והכן זה ומכאן אנו למדים כי כל המציאות כלו כאיש אחד אשר עורקיו וצנוריו נארגים מהימין לשמאל ומהשמאל אל הימין הוא שאמר סליקו חד בחד ואתחלפו דוכתי דא לסטרא דא ידא לסטרא דא כי על דרך זה ישלם השלום ביניהם. ומ"ש דנחית סליק ודסליק נחית הוא הסוד עצמו כי למעלה בעולם העליון סוד המים למעלה כי המים הרו וילדו אש. אמנם למטה יסוד האש למעלה ויסוד המים למטה. ומ"ש אתקטרו או אתקטרגו דא בדא נפק מביניהו רוח שלים. רמזו בדרך דמיון טבעי סבת המצא יסוד הרוח מכריע בנתים וזה בדמיון המוחש לעינינו מדרך הטבע כי אותו אנו מבקשים לצייר בשכלנו הבשריי איפשרות הדברים הנעלמי' ע"ד אמרו ומבשרי אחזה אלוה וזה שאנחנו רואים כי בהפגש שני ההפכים האלה האש והמים והתכבותם זה בזה יולד מביניהם רוח סערה כאשר נראה במלאכת הנפח בכבותו הברזל אשר נופח באש במים יתילד מכח פגישתם הנגדיית רוח סועה וכן נראה בפגישת החום והקור באויר השמים ועל דוגמא זו נשכיל כי בקטרוג הימין והשמאל נתגלה המכריע בנתים הוא רוח שלו"ם יתברך שמו. העושה שלום במרומיו הוא שאמר כדין אינון תרין סטרין אתעבידו חד כחו כדין שלם אשתכח לעילא ותתא כי בין בעולם העליון בין בעולם התחתון הרוח נמצא בנתים והשלים כוונת הסוד הזה מן הכתו' הזה ומלכי צד"ק מלך שלם כי הוא שלם מכח אותיותיו יתברך יהו"ה כי מכח אותיותיו נהיה כל מה שנהיה מהיסודות העליונים והתחתונים ואמר אתעטרת ה"א בו"ו ו"ו בה"א כלומר שנרמז הסוד באלה האותיות כי הו"ו הוא סוד הרוח והה"א הראשונה הוא סוד המים העליונים והה"א האחרונה הוא סוד האש היונקת מהגבור"ה ורחף הרוח משלימם נמצא מתעטרות זו בזו וכדין ומלכי צדק מלך שלם כלומ' העטרה מלאה מכל טוב לא יחסר כל בה. אימתי איהו מלך שלם ביומא דכפורים דכל אנפין נהירין. דע כי הסוד הזה מיוסד על שאלה אחת ששאל ר' אבא לר"ש ע"ה ז"ל ר' אבא שלח ליה לר"ש אימתי זיווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא. שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש ר' אבא ארים קליה ובכה אמר ר"ש ר"ש בוצינ' קדיש' ווי ווי ווי לעלמא כד תיפוק מניה ווי לדרייא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מינך. א"ל ר' חייא לר' אבא האי דשלח ר"ש לקבלך מאי קאמר א"ל ודאי זיווגא דמלכא במטרונית' לאו איהו אלא בשעת דנהרא מאבא עילאה וכד אתנהר' מניה קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטל' האי וכדין מזדווגי כחדא בגין דמלכ' קדש אקרי דכתיב קדש ישראל ליי' ונטיל מאתר דאקרי קד"ש בדין אחותי בת אבי היא. אך לא בת אמי דהא מבי אבא שמא דא ולא מבי אימא ועל דא ותהי לי לאשה לאזדווג' בזמנא דא ולא בזמנ' אחרא בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנ' דנטל' מבי אימא ויום הכפורים אוכח דתשמיש המטה אסיר ביה בגין דזיווגא לא אשתכח דהא מבי אמא נטלא ולאו מבי אבא. א"ר חייא ודאי זכאה דרא דר"ש שרי בגויה זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא. הנה נתבאר כי ביו"ם הכפורי"ם בפרט הוא יום מיוחד בשנה רומז למדת התשוב"ה יום המכפר והמטהר והמלבן כל אודם הדין בסוד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו יום שכל הפנים שוים באור הלבן המלבנם ומצחצחם מאירים ומזהירים כלם בהשואה דלא שייך בהו אמצעי להשפיע זה בזה בסוד זכר ונקבה משפיע ומושפע וכאמה בתה ואיך יזדווג הבן בבת אמו כי ערות אמו היא ועל כן היום ההוא אסור בתשמיש המט' דלא שייך זיווג כי אם בזמן שהשפע בא ממדרג' אל מדרגה אמנם בזמן שכל הפנים מאירים בשווי אין שם זיווג ולכן נקרא היום ההוא יום הכפורי' בלשון רבים כי כאמה בתה בענין הכפרה והלבון מהאו"ר הלב"ן. ופי' הכתוב כך וגם אמנה כי תקרא אחותי בהיות שהשפע בא מצד האב היא החכמ"ה בהדרגה מזו לזו ע"י הנחלי' ההולכים לאט אל העטר' אזי תקרא אחות לענין הזיווג כי הזיווג בעולם העליון אח ואחו"ת הם בסוד ואיש כי יקח את אחותו בת אביו או בת אמו חס"ד הוא אמנם כשהשפע יבוא אל הבינ"ה מהאור הלבן מזולת התיחס ירידתו מן החכמ"ה כי אזי כל הפנים שוים והעטר' נתעלית בבינ"ה נסתלק הזיווג מהא"ח והאחו"ת והבן זה. הוא מה שרמז ר"ש בכאן מלכי צדק מלך שלם שלם ודאי מלך איהו דשליט בשלימו ואינו צריך לבן זוג שישפיע בו. אימתי איהו שלם ביומא דכפור דכל אנפין נהירין ואינם צריכות זו לזו כי כלם נתעלו בהשואה אחת ותשוב"תם הרמתה משתמשים בכת"ר אחד. ד"א ומלכי צדק מלך שלם אר"ש בעא קב"ה לאפקא כהונתא משם וכו' בלשון הזה אמרו במס' נדרים א"ר זכריה משום ר' ישמעאל בקש הב"ה להוציא כהונה משם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם וכו' והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציא' מאברהם שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון אמר לו אברהם ברכת עבד קודמת לברכת רבו לפי' הוציאה מאברהם שנאמר לדוד מזמור נאם יי' לאדניו וכתיב בתריה נשבע יי' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן ילפי שיקשה שהרי שם בן נח היה ואברהם מזרעו של שם היה והרי זרעו של שם זכה בכהונה וא"כ איך יאמר שהוציאה מאברהם בהיותו זרעו של שם לזה פי' רש"י ז"ל אעפ"י שאברהם מזרעו של שם לא זכה בכהונה מחמת שם אלא מחמת עצמו והאי דאמרי' והוא בהן ואין זרעו בהן כלומר שלא זכה זרעו בכהונה מחמתו משום הכי נטלה מכל שאר זרעו של שם ונתנה לאברהם. האמנם כי צריכים אנו לדעת מהיכן מצא ר' ישמעאל לדרוש מהכתוב דכיון שהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום. שא"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו. ואיפשר שדרש רבי ישמעל כי אמרו קונה שמים וארץ היה מאמר אברהם אל מלכי צדק כתופס עליו כי מיד שאמ' ברוך אברם לאל עליון השיבו אברהם בתמיה קונה שמים וארץ כלומ' הקדמתני לקונה שמים וארץ ומיד אמר הוא וברוך אל עליון ולפי' הוציאה מאברהם שלא חס על כבודו וגם לא נשא פנים לשם על שהרבה בככודו בדבור ומעשה כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד יי'. ד"א מלכי צדק דא עלמא בתראה מלך שלם דא עלמא עילאה לפי הפירוש הראשון קרא לעטרת מלכי צדק מלך שלם ובהיות כי לפעמים היא בפגימו ולפעמים היא בשלימו ושם שלם לא שייך רק מי שהוא שלם תמיד לכן ביאר בדבר אחר הזה כי מלך שלם הרמז בו למדת הבינה כי ממנה נמשך שלימות הכל וחברם הכתוב לאתעטרא חד בחד בלא פירודא תרין עלמין כחדא להיות כאמה בתה והוא אמרו ואפי' עלמא תתאה כלא הוא וחד מלה איהו. הוציא לחם ויין דתרין אלין בה כלומר דין ורחמים. והוא כהן לאל עליון משמש עלמא לקבל עלמא פי' כי העול"ם התחת"ון משמש לפני עול"ם העליו"ן ועובד עבודתו: דבר אחר והוא כהן דא ימינא הוא החסד הימיני לאל עליון דא עלמא עילאה כי הכהונה נאותה אל הימינ"י לא אל מדת הדין לפי שהכהן הוא ממשיך החסד והשפע אל העולמות כלם וזהו ובגין כך בעי כהנא לברכא עלמין ולפי שיקשה לפי הפי' הזה כי הכתוב אינו מדבר רק במלכי צדק שעליו הוא אומר שהוא כהן לאל עליון ואיך יאמר הוא שהיא החסד. לזה אמר ת"ח ברכאי כד נטיל האי עלמא תתאה כד אתחבר בכהנא רבא כלומר כי על שם החסד נקראת ג"כ כהן כשמקבלת ממנו. כדין ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו' אמר כי אחר שמלכי צדק אינו מתברך כי אם מצד החסד כדין הוא מודה כברכתו ואומר ברוך אברם לאל עליון כי הטה אלי חסד מאל עליון ושיעור הכתוב ומלכי צדק הוציא לחם ויין שהם סוד ההשפעות העליונות מאותו שהוא כה"ן לאל עליון שהוא החסד ועל כן ויברכהו ויאמר ברוך אברם להמשיך אליו החסד כי מברכתו יבורך. כגוונא דא בעי כהנא לתתא לקשרא קשרין ולברכא האי דוכתא כלומר להמשיך הברכה ממקום הברכות אל העטרת כי הכהן במחשבתו בברכת כהנים היה מקשר העולמות בתיבות הברכה באשר יבאר בהדיא וממשיך הברכה אל כנסת ישראל העליונה ומשם היו מתברכים ישראל למטה. וחזר להודיע סוד הברכות אל מה שתהיה מחשבת המברך בתיבו' הברכה אשר תקנו אנשי כנסת הגדולה במטבע ההוא עצמו ואמר ברוך אברם רזה דמלה תיקונא דברכאן אמר כי מכאן למדו סוד הברכות כי באמרו ברוך אברם כאמרנו ברוך אתה. ובאמרו לאל עליון כאמרנו יי' אלהינו ובאמרו קונה שמים וארץ כאמרנו מלך העול' והאי קרא רזא דברכאן איהו כי ממנו נלמוד סוד הברכו' מהיכן ולהיכן יחשוב המברך בתיבו' הברכה. וקודם שאבוא לבאר הענין אביא לפניך דעות המקובלים בכוונת הברכו' כי ראיתי חלוק ביניהם בזה וכל א' מהם מתחזק בסברתו מקצת מאמרי התיקונים איש איש ממקומו אמנם בהתבונן האדם דבריהם ימצא שכלם פונים אל כוונה אחת ואל יחוד אחר וכלם דברי אלהים חיים. וזה כי אתה תמצא כי בעל מערכת האלהות ז"ל כתב בפ' ט"ו ז"ל אך זאת היא כוונת כל מקובל שיש בישראל בין ברכותיהם בין בתפלותיהם בין בתחנוניהם ואע"פ שצירופי השם מרובים בענין הפעולות כמ"ש בשערי השם. ובברכות יכוין במלת ברוך לראשונה שהוא מקור הברכה והיא הבריכה. ומלת אתה לשניה כי פירושה לשון אתה כי תרגום בוא הוא אתא כלומר נאצל מהראשונה אמנם המחבר אמר טעם אחר אתה כלומר א"ת ה' ואת הוא רבוי ומהו הרבוי מהראשונה ומהשניה ה"א שהיא השלישית נאצל מהשניה ולכן נקרא אתה וצריך לכוין בו בהזכרת המלה וצריך לנעוץ סופו בתחלתו בהזכר' המלה ואל תעשה מקום קבע לתפלתך כי זה יהיה קצוץ ובמלת יי' יכוין לשלישית באותיותיו ובניקודו כאשר זכרתי ויכוין במלת אלהינו לשלישית כלולה מדין ורחמים. ובהזכרת מלך העולם שהוא התפאר' בלול מכלם ויכוין עוד שהעולם מתנהג על ידי העטרת והוא אשר ברא ואשר יצר ואשר עשה ואשר קדש וכיוצא בזה כפי הברכה. ויש מפרשים מלת אתה כפשטה והוא מדבר לנכח עם השלישית והוא עיקר וכאשר יתבאר עוד. ודע כי כל כוונת הברכות הוא להמשיך מן השלש ראשונות לזרועות ולתפאר' שהוא עיקר והכל מן הבנין וכן לעטר' צריך להמשיך אבל לא בכל הזמנים אע"פ שהיא רמוזה בכלל הבנין עם כל זה צריך לרמזה לבדה כמו שהבנת. עוד דע כי מ"ש כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה הטעם הוא כי בזכירת השם באותיותיו ובניקודו תלויה הברכה כי בזכירה ובכוונה יצא כח השלישית אל הפועל. גם אמרם כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה רמז במלכות לשלישית שהוא המלך אשר ממנה מתברך הכל כי הוא המפרנס את ז' הנערות היושבות ראשונה במלכות והם יסוד הכל ומהם צוה המלך את הברכ"ה חיים עד העולם ובלא זכירת מלכות אינה ברכה בעבור שגוזל אביו ואמו וזכירת השם בלא מלכות לא תורה על ממשלה ועל שפע כי לשון מלכות תורה על ממשלה כי הוא מחיה את כלם זהו שקבלתי על המימרא דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ואני אומר אם קבלה נקבל אני חושב כי המלכות שהזכירו רמז לעטר' הנקרא מלבוש בכל מקום ועליה מברכין הכרכה כי שם צוה יי' את הברכה. א"כ יהיה הזכרת המלכות שבברכה רמז לעטר' וממשיכים במלת ברוך מן הראשונות אל העטרת ולעטרת אנו אומרים ברוך אתה שאתה כלול ברחמים ובדין ואתה מלך מן העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו כי יקרא פעמים מלך מי שהוא תחתון במדרגה ע"ד ואני נסכתי מלכי כי אמר השי"ת כי נסך את מלכו שהוא בארץ. אמנם דבר נכון כוונת הראשונים אשר קבלנו אמנם המימרא כפשטה נראית כמו שביארתי עכ"ל. ואתה עתה בני ברוך יי' תן לבך לכל אשר אני מצווה אותך בסוד כוונת הברכות אל תרף יד מחשבתך ממנו בברכותיך ואל תט ימין ושמאל להפריד במחשבתך שום פירוד והבדל בספירותיו יתברך שהם מדותיו בין הימין לשמאל ובין השמאל לימין ובין העליונות לתחתונות ובין התחתונות לעליונות אמנם ידוע תדע כי הוא יתברך אחד בהם ולא הובדלו שמותיהם במעל"ה ומט"ה רק בבחינת השתלחות חפצו על ידם לפעול בתחתונים לדין או לרחמים או אל שניהם יחד כי הוא הטו"ב. ועל כן תמצא כי כל השמות והכינויים אשר בהם הם מתכנים אינם מונחים בהם אבל מושאלים לכלנ' כי לפעמים נקראות אלה בשם אלה אלה בשם אלה בהיות הסכמתו יתברך בהן לפעול בתחתונים אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאנו כי כל העד"ה עשרה כלם קדושים ובתוכם י"הוה הוא השם הלבן הבלתי נרשם בשום רושם אות כלל הוא כבלתי נכתב ובלתי נקרא רק בספירותיו כי שם בחר לקרוא שמו בשם יהו"ה הנכתב ובלתי נקרא לפי שאלה האותיות מורות על כל ההויות נמצאו מאמתת מציאותו יתברך ולכן תמצא כי אלה האותיות הארבע אם תהפכם לארבעת רבעיהם לא תזוז שם ההוי"ה מהם ומקום שיפול העץ שם י"הו יתברך ויתעלה שמו הבלתי משתנה כאמרו אני יי' לא שניתי. ואם בין תבין דבר זה על בוריו תשכיל ממוצא דבר כי כח השלש העליונות בשניות ובשלישיות וכח אחד יכללם בעטרת. ותבין כי אין הבדל בין האומר כי צריך לכוין במלת ברו"ך בכת"ר כי הוא ברוך מהאי"ן סו"ף ובין האומר כי צריך לכוין בו בצדי"ק יסוד והמלך שלמ"ה ברו"ך מושפע מהכת"ר והכל משך אחד ובין האומר כי צריך לכוין במל"ת את"ה לשנייה. ובין האומר כי צריך לכוין בעטר' כי בבחינת גלוי האצילות כלם נקראות בשם אתה לנוכח שהרי מצינו בס' התיקונים ובספר הזוהר שמלת אתה פעמים לעטרת ופעמים לתפארת ופעמים לחסד בסוד אתה כהן לעולם והוא החס"ד. אתה כוננת מישרים והוא התפארת אתה יודוך אחיך והוא העטרת וכמו שביאר ההוא סבא ע"ה בפ' משפטים עיין שם ובסוף הענין אמר ידענא חבריא ידענא דהא אתה שמא דא אתון אמרין לאתר אחדא עילאה דכתיב אתה כהן לעול' ימינא עילאה ושפיר איהו דהא כיון דרשב"י אודאן ליה עילאין ותתאין וזכה לכלא כל מה דאיהו אמר הרי הוא נמצא כי כל האצילות מחכמה ולמטה יקרא בשם אתה בבחינת גלוי האצילות דבר בלשון נוכח וכן תמצא באדרת האזינו ז"ל האי עדן אתמשך מעדן עילאה סתימא דכל סתימין וכו' ובגין דלא הוי ביה שירותא וסיומא לא אקרי אתה וכו' ומאתר דשירותא אשתכח אקרי אתה אקרי א"ב עיין שם וכן במל"ך העול"ם בין האומר כי צריך לכוין בבינה ובין האומר כי צריך לכוין בעטרת שזאת מלך בעליונים וזאת מלך בתחתונים וזאת מצווה וזאת עושה וכאמה בתה ואם תעיין בתיקון ט"ל יתבאר לך כל זה היטב ושם יאורו עיניך בסוד כוונת הברכות ושם תמצא מה שנאמר בזה נאמר בזה וסך הדברים כי אע"פ שתראה בדבריהם ע"ה כי פעם יכנו למדה זו לזו הכל כוונה אחת כי בהיות מחשבת המברך ברו"ך את"ה יי' אלה"ינו מל"ך העול"ם בשלש העליונו' הוא יהיה ממשיך הכוונה אל האחרונות באמרו ברוך אתה ליסו' ולעטר' והוא סוד אמרם כל הכורע כורע בברוך כי הכריעה תורה על ההמשכה מברוך עליון לברו"ך תחתון וכן בשאר תיבות הברכה וכל הזוקף זוקף בשם הוא סוד החזרת הכוונה אל המקור כי הוא נעלם ולכן אנחנו אומרים בלשון נסתר אשר קדשנו ולא קדשתנו לנכח ואלמלא יראת האריכו' הייתי מביא לפניך כמה ראי' מס' התיקונים ואם תרצ' לטרוח בזה עיין בתיקון י"ח ובתיקון ט"ל כולו מראשו לסופו ובתיקון ע' בשני מקומות בסוד אותיות ברו"ך ובסוד כל הכורע כורע בברוך ובמקום שאומר אדהכי אתא אליהו ז"ל ובצלותא בא"י אמ"ה שם יבאר סוד המשכת המברך מלמעלה למטה וכן בפ' תרומה ברכו את ה' המבורך א"ת דייקא דא שבת דמעלי שבתא. ברוך יי' המבורך דא אפיקו דברכאן ממקורא דחיי מאתר דנפיק מניה כל שקיו לאשקאה לכלא ובגין דאיהו מקורא ברזא דאת קיימא קרינן ליה המבורך איהו מבועא דבירא וכיון דמטו תמן הא ודאי אתמליא. הנך רואה שקרא ראש הנהר בשם סופו וסופו בשם ראשו אם כן צדק בעל המערכת ע"ה וכל דבריו האמת והצדק מיוסדים על אדני פז. ואתה בני הרף ידך אל תפן אל השגות המתחכם ומשיג עליו בפלפוליו כי לא נעלמו מהרב כל המימרות הנמצאות בס' התיקונים ובס' הזוהר ומי הוא ואיזהו שיבוא אחרי המלך. ונשוב למה שהיינו בו והוא כי רשב"י ע"ה יבאר בכאן כי סוד סדר הברכות אשר תקנו הראשונים ז"ל הם נרמזים בכתו' הזה אשר בירך שם בן נח לאל עליון והוא כי באמרו ברוך אברם באמרנו ברוך אתה כי ברוך רומז לכתר הברוך מהאין סוף. ומלת אתה להמשיך לשניה שהיא החכמה שהיא נרמזת בא"ב ור"ם א"ב האל"ף הרמז שהיא ראשונה לגלוי והבית שהיא שנייה לאצילות הנסתר שהוא הכת"ר. ורם שהיא למעלה מכל הספירות. ובאמרו לאל עליון באמרנו יי'. אלהינו שהרמז לבינה הכלולה מן רחמים ודין הסתר. ובאמרו קונה שמים וארץ באמרנו מלך העולם שהיא מלך על התפאר' שהוא כולל דו פרצופין מהעול"ם ועד העול"ם. והאי קרא רזא דברכאן איהו כי ממנו נלמד לברך סוד סדר הברכות בגין כך ויברכהו מתתא לעיל' הוא סוד ההמשכה וסוד כל הכור"ע כורע בברו"ך וכל הזוקף זוקף בשם מתת' לעילא וברוך אל עליון אשר מגן צריך מעילא לתתאה הוא המושל מעלה ומטה והוא הנותן לו חיל להכניע צריו למטה ולמוסרם בידו. ויתן לו מעשר מכ"ל לאתדבקא באתר דקשורא אתקשר כי היא נקראת מעשר מכ"ל שמדת כ"ל משפיע בה והוא מקום היחוד והקשר והכוונה כי אברהם בנותנו המעשר מכל מה שלקח כיון גם הוא למקום היחוד. שהוא מעשר מכ"ל לקשר וליחד העולמות.

אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם וכו' אחר הדברים אלין פתגמי אוריתא לפי שהיה ראוי לכתוב ויהי אחרי כן היה דבר יי' אל אברם כי למעלה מהענין ספר הכתוב הנס שנעשה לו בנצחון המלכים ואחר זה בסמוך באת לו הנבואה וכמו שכתב רש"י ז"ל כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג בב"ר אחר שנעשה לו נס שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא וא"כ היה ראוי לכתוב ויהי אחרי כן היה דבר יי' אל אברם מהו הדברים האלה על כן ביאר ואמר כי מלת דברים בכאן הוא מענין דיבור והגייה כמו את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם שענינו על עשרת הדברות שהם כלל התורה ויהיה הרמז בכאן כי אחר שהשתדל אברה' בתורה וכמ"ש ז"ל בוישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי וכו' קב"ה מבשר ליה אל תירא אברם אנכי מגן לך מכל זינין בישין דגהינ' וכמ"ש ז"ל במוכר את הספינה אמר רב יהודה אמר רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו שנא' ונתתי פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם ופי' רש"י ז"ל מהאש יצאו מן התורה פירשו דכתיב בה הלא כה דברי כאש וכתיב מימינו אש דת למו וע"כ האש תאכלם אישה של גהינם. כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל בגהינם שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאום ינוח ואין רפאים אלא יורדי גהינם שנא' ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה וכתב רש"י ז"ל כפל לשון הוא אולי כזונתו שהראיה היא מעמקי שאול קרואיה שנסמך לרפאים כי מענין רפאים גרידא אין משמעו גהינם כי רפאים וחללים ענין אחד הוא ואין במשמעם גהינם ולפי' אמר כי כפל לשון הוא ומהכפל הסמוך לרפאים ראיה. שכרך הרבה מאד בגין דכל מאן דאשתדל וכו' מאי י"ש דא י"ש מאי"ן תליסר מכילן. בפ' חלק אמרו כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה א"ל אביי וכי איפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן א"ל מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מארי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש יש בגימטריא הכי הוי. וצריכים אנו לדעת היאך הם השלש עשרה סוד השלש מאות ועשר עולמות וזה בהביא לפניך לשון השאלה ששאלו רב פלטוי וחביריו ז"ל מהמאור הגדול אדון החכמים רבינו האי גאון ז"ל זה לשונו ילמדנו רבינו מצינו לרז"ל י"ג מדות שקבל מרע"ה בספר יצירה יחסוהו רבותינו על שם אברהם מונה שם עשר ספירות ואנחנו צריכין ללמוד מפי קדוש אם עשר ספירות הם עשר מדות א"כ י"ג מדות לא מצינו או י"ג מדות לבד ועשר ספירות לבד לתורתך אנו צריכים ותשובתך אנו מיחלים. וזאת היתה תשובת הגאון לשאלה זו צריכה לפנים ולפני לפנים וכמה זמנים לפנינו נשאלה שאלה זו בימי הדורות מפי זקנינו הקדמונים והביאור ארוך לא ליום א' ולא לשנים עד היותו אחוז בחבלי חכמה הנעלמת הגנוזה בחדרי הנבואות ובמסורת החכמים בעלי רשומות ומכל מקום אין אנו רואים מצד חכמתכם ובינתכם להוציא שאלתכם ריקני' מכל וכל ודרכי תשובה זו עמוקים אמנם תגיע לכם בקצרה. י"ג מדות האמירות בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מעשר מעלות נקראות ספירות ואלו עם אלו גנוזות ראשי ראשים ואם אינם מצויות לכם נמסרות הם לקדמונים הקדושי' איש מפי איש עד מפי אדון הנביאים ע"ה והתולדות הם הפעולות נקראות מדות והשורש שהם האבות הם נקראו ספירות לא מפני שיש להם מספר או הם עצמן חשבון ומנין רק על דרך סוד עשר עולמות שנתחדש מהן שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו הוא אדון על הכל שאינו נישג בשום צד ובשום ידיעה כלל יתברך בהעלמתו. ושלמה החכם רמז זה בשירה השירים ועלמות אין מספר שאינם נכנסות בשום מספר וחשבון ומנין. ומפני כבוד תורתכם ראינו למסור לכם שמות הספירו' כמו שקבלנו אותם מזקנינו ז"ל ואין לנו רשות לגלות יותר מכבוד נעלם כמ"ש בספר משלי כבוד אלהים הסתר דבר עשר ספירות נחלקות ביצירתן שלש ראשונות או"ר מופל"א שהוא אור שאינו מושג רק הוא מיוחס ונערך למחשבה הטהורה ונערכים אליה מאורות השכ"ל והמד"ע כי המחשבה תכון בשתיהם. ושבע האחרונות הם ז' מאורות השלשה מהם כף זכות וכך חובה ולשון הסליחה המכריע ביניהם והמאור הרביעי הוא המחדש עולם הנשמות קראוהו יסוד עולם בעלי רשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדי"קו של עולם ויש עוד אור חיצון נקרא ואור חיצון ונקרא אש אוכלת וזרועותיו צפון וימין והוא סוף כל המאורות והתחלת כל והמעשים. ועתה ארמוז לכם. השלשה המאורות העליונות על עשר הספירות אין להם התחלה כי הם שם ועצם לשרש כל השרשים ואין המחשבה יכולה להשיג בהם כי ההשגה מנועה ודעת כל נברא קצרה מהשיג ובשם זקנינו הקדושים קבלנו שמותיהם אור פנימי קדמו"ן והיא מתפשט בשורש הנעלם ומתנוצץ מכח הפשיטות כדמיון שני מאורים גדולים אור מצוח"צח ואור צ"ח וכלו אור אחד ועצם ושורש א' נעלם לאין סוף. וחכמי התלמוד הזהירו מלפרש החכמה והמחשבה ממה שאינו מושג לשום נברא ואמרו במופ"לא ממך אל תדרוש ואין לך עסק בנסתרות. ומה שאמרו בעלי רשומות שהספירות מאורות לא בדמיון מאורות שמש וירח והכוכבים רק מאורות רוחניות דקות וזכות פנימיות זוהר מזהיר הנפשות. וחפשנו בכל צדי החקירה מרבותינו ז"ל המקובלים מפי ז' זקנים קדמונים לדעת אם לשלש העליונות שמות נבדלים בעצמם מאשר לשל מטה מהם ומצאנום כלם בדעת מוסכמת שאין להם שם ידוע מרב העלמתן זולתי השמות המיוחסים להם בשם מאורות וכן השורש שאין לו שום התחלה אין לו שם ידוע. ועוד האריך בענין ואין כוונתו רק להודיע כי יש למעלה מעשר הספירות אור פנימי קדמון מצוחצח רמזוהו בעלי הקבלה בקמ"ץ לפי שהוא קמוץ וחתום לא נודע לו שום ציור וכל מחשבה לא תתפשהו נק' בשלש שמות הללו וזהו סוד אמרם בס' התיקונים תלת טפין עילאין אינון סגולתא דתליין ממוחא סתימא עתיקא דעתיקין עיין בתיקון ס"ט ויתבאר לך כי מהכח הנעלם הזה הנקר' בשלש שמות קדמון מצוחצח צח נתפשטה הנקודה הראשונה הכוללת שלש של שלש שלש והאחרונה הכוללת כלם והם עשר וכלם נמצאות בכח ההוא הנעלם והם כלם י"ג באריך אנפין שהוא הכת"ר והם רחמים גמורים שאין תערובת בהם דין כלל. וכנגדם יש י"ג של רחמים ואינם גמורים כאלה בספיר' התפארת. ויש דעות הרבה בסדר הנחתן בעשר הספירות האמנם למדנו כי הם י"ו והם סוד שלש מאות ועשר עולמות שמתפשטת מהם בסוד האלפא ביתא דאיק בכר גלש כי כל אמרך י"ג כאמרך י"ש כי י"ג יורה על עשר ושלש וכן י"ש יורה על עשר ושלש. וכבר כתב בעל ס' שערי אורה שאלה י"ש עולמות מסר האל יתברך חותמן ביד אברהם במדת א"ל כי סוד א"ל הוא חותם י"ש הרי נתבאר כי סוד י"ג וסוד י"ש וסוד א"ל ענין א' הוא. והוא שרמז בכאן להנחיל אוהבי י"ש מאי י"ש דא י"ש מאין כי משם נתפשטו תליסר מכילן דיהבי ליה אחסנתא עילאה בעלמא דאתי וכבר ידעת כי החכמה בבינה נקרא עולם הבא והם סוד תלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא שהראוהו לרבי אבהו. ואוצרותיהם אמלא בהאי עלמא דייק מלת אמלא דלא שייך אמלא אלא במקום ריקן כי הי"ש עולמות מלאים הם תמיד ועכ"א ואוצרותיהם אמלא בהאי עלמא הצריך מלוי. ומאן דאזיל לימינא כלומר שעוסק בתורה לשמה ואינו עושה אותה קרדום לחתוך בו זכי לעלמא דאתי ומאן דאזיל לשמאלא שאינו עוסק בה לשמה רק לאכול הנאותיו בזה העולם אין ספק שבשמאלה עושר וכבוד. ויאמר כי יש עושר מצד שמאל של קדושה בסוד הרוצה להעשיר יצפין והוא הנא"ה לצדיק כי זוכה לשתי שולחנות בעולם הזה ויש עושר צד שמאל של טומאה מצד יצר הרע והסוד הכולל בזה כי ישרים דרכי יי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם זה אוכל פסח לשם מצוה וזה אוכל לשם אכילה גסה. ויביא ענין רבי אבא כד אתא מהתם דהוה מכריז מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי דעלמ' דאתי וכו' כי שניהם אלה נמצאי' בעסק התורה הוו מתכנשין גביה לזכות בשניהם. הוה חד גברא בשביבותיה שהיה נבהל להון א"ל בעינא למלעי באוריתא ודי לי שאהיה עשיר כי בזה אני חפץ. א"ל מה שמך כדי לכנות לו שום העושר כאלו כבר השיג מעלת העושר ואמר לבני חבורתו שיקראוהו רבי יוסי מאריה דעותרא כלומר כי בהיותו נקרא רבי בלימודו אזי יעשיר. תיב ואתעסק באוריתא כדי שיקרא רבי. ליומין א"ל אן הוא עותרא שכבר הגעתי למדרגת רבי אמר שמע מינה דלאו לשום שמים עביד כי היה לו להסתפק בעושר החכמה ולההביל העושר המדומה כי לכך היתה כוונתו של רבי אבא למושכו מתוך כך אל התורה וחשב כי בהגיעו למדרגת רבי שימאס העושר המדומה ויסתפק בתורה שהיא העושר האמיתי. עאל לאדריה להענישו. שמע חד קלא דאמר לא תענשיה דגברא רבה להוי. בלגביה לפייסו ולהסביר לו פניו ואמר ליה תיב ברי תיב כלומר המתן כי סוף הכבוד לבא אדהכי אתא גברא שלוח מההשגחה עליונה שלא יאחר דברו של רבי אבא ומאנא דפז בידיה אפקיה ונפל נהורא בביתא וזה יורה כי הפז היא אבן יקרה מאירה כמו שכתבנו בעובד' דרומי. א"ל רבי בעינא למזכי באוריתא וזה היה הפבי לרבי יוסי זה שהיה חומד התורה יותר מפז ומזהב רב. דהא אית לי עותרא סגי דקא שבק לי אבא ועיני שבעה עושר המדומה דכד הוה יתיב הוה מסדר על פתוריה תליסר כסי כאלין ובעינא למזכי באוריתא להרויח י"ג מדות כנגדן. ואנא יהיבנא ליה עותרא ואמירנו רע בטוב קרא רבי אבא לרבי יוסי שיזכה בפז ההוא וא"ל רבי אבא לרבי יוסי הראית כי לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז קום זכה בו. יתיב ולעא באוריתא וההוא בר נש יהיב ליה עותרא כדי שיחלוק עמו זכות התורה ליומין עאל חמידו דאורייתא במעוי של רבי יוסי והכיר כי עושר העולם הזה עמל ורעות רוח והכיר בנפשו חסרון דעתו שהיה לו מקודם יומא חד הוה יתיב והוה בכי כי המיר העושר התמידי הנצחי בנפסד א"ל רבי אבא על מה קא בכית כי חשב כי עינו עדין לא אמרה הון. א"ל ומה מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי כלומר בעבור הפז הזה לא בעינא אלא למזכי גבאי כלומר לזכות עצמי ולא לחלוק זכותי עם זולתי קרא ליה לההוא גברא רבי אבא ואמר ליה טול עותרך והב ליה ליתמי ומסכיני כי רבי יוסי לא בחר בו ואנא יהיבנא לך חולק יתיר באוריתא בכל מה דאנן לעאן כי כל אחד ממנו יתן לך חלק קטן ונמצא שכרך הרבה מאד כי יתקבץ לך מעט מעט מכל אחד ונעשה הרבה. אהדר ליה רבי יוסי ההוא כסא ועד יומא לא אעדי מן שמיה ומן בנוי בן פזי והיינו רבי יוסי בן פזי וזכה לכמה אוריתא וכו' והמכוון בזה לאברהם כי זכה לשכר הרבה י"ש עולמות הנמשכות מי"ג מדות בזכות התורה ועל זה נאמר לו שכרך הרבה מאד.

אחר הדברים האלה. בכל אתר דכתיב באוריתא במחזה שמא דאתגלי לאבהן ומאן איהו שדי. העטרת נקראת שד"י כי היסוד נקרא א"ל שד"י לפי שהוא נותן ברב חסדו שלימו ושפע די לעטרת ליתן לכל חי די ספוקו וגם תקרא העטרת אל שדי בדבוקה עם יסוד וזהו סוד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ונקראת מראה לפי שהכל נראה בה כמראה ומטעם זה נקראת מחזה וגי חזי"ון גי שהכל חוזים בו ואז"ל גי חזיון זה ירושל"ם. ומהן תבין ההבדל שיש בין אמרו במחז"ה ובין אמרו באל שדי כי אעפ"י שההשגה אחת היא מתוך העטרת הנקראת שד"י ומחז"ה השגת באל שד"י גדולה מהשגת מחזה וסימן לדבר מחזה מול מחזה הנז' בבית שענינו חלון נגד חלון כי הצופה מתוך החלון אל פנימית הבית אין צפייתו שלימה ומזה הטעם נאמר בבלעם אשר מחזה שדי יחזה מחזה שדי ולא שדי ובאברהם כתיב היה דבר יי' אל אברם במחזה וכבר ידעת כי העטרת נקראת דבר יי' דברו של השם המיוחד אמנם לפי שעדיין לא מל היה דברו במחזה כלומר לא בשלימות. ויאמר כי ענין מחז"ה וענין מרא"ה אחד הוא אלא שזה תרגום וזה לשון הקדש וכוונתו בזה לשום הבדל ביניהם כהבדל עלוי לשון הקדש מלשון התרגום אעפ"י שהמשמעות אחד. ומ"ש רבי יוסי סגיאין אינון באוריתא דעתו בזה כי אין הטעם לשום הבדל בין מראה למחזה מטעם עלוי הלשון כי רבים הם בתורה כתובים בלשון תרגום שהרי נאמר במשה אדון הנביאים ואתה תחזה מכל העם ובאצילי בני ישראל ויחזו את האלהים. ביד כל נביא וחוזה וידבר יי' אל גד חוזה דוד לאמר חזון ישעיהו בצדק אחזה פניך לחזות בנועם יי'. וגם באל תברך נאמר עיניו יחזו עפעפיו יבחנו וכן רבים כי התורה כוללת כל הלשונות ולית מלה דלא רמיזא באוריתא. ואם נאמר באברהם במחזה להודיענו כי באתהו הנבואה ההיא בדרך גניבה והחבא ממלאכי השרת שלא ירגישו כדי שלא יהיה להם פתחון פה כי ידבר אלהים את האדם בעודו ערל כי מזה הטעם באתהו הנבואה לבלעם בדרך גניבה והחבא ע"ד מ"ש אליפז ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו ופי' הכתוב אחר הדברים האלה היה דבר יי' שהיא העטרת אל אברהם לפי שעדין לא היה שלם עד שמל ונקרא אברהם באתהו במחזה כלומר בלשון שאין מלאכי השרת נזקקין לו שהוא התרגום דלא יהא לון פטרא דקב"ה וכו'. דהא מלאכי השרת לא יקרון בלשון תרגום. כלומר אינם קורן שירתם בלשון תרגום כי אם בשפה ברורה והוא לשון הקדש כאשר נתבאר. ואי תימא דלא ידעי כך הקשו במסכת סוטה פ' אלו נאמרים תפל"ה בכל לשון והא אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. והקשו ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי והא תניא יוחנן כהן גדול שמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא מאמר סנאה לאיתאה על היכל' ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה וכוונוה ובלשון ארמי אמרום אי בעית אימא בת קול שאני דלשמועי עבידא ופי' רש"י ז"ל בת קול אותה מד"ה הממונה על כך יודעת ע' לשון מפני שהיא עשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות ואי בעית אימא וגבריאל הוא דאמר מר בא גבריאל ולמדו ע' לשון ליוסף נראה מהגמרא שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ושפי' אין מכירין אין יודעין אמנם בספר הזוהר יראה שהם יודעים אותו שהרי גבריאל אוליף ליה ליוסף ע' לשון ומנדע ידעי אבל אין נזקקין תנן דלא חיישי ולא משגיחין עליה וביאור זה שאלו אמרו אין מכירין בו היה משמע שאינם יודעים אותו אמנם באמרם אין נזקקין לו משמע שיודעים ואין נזקקין לו ופי' אין מכירין בו שאינו נערך בעיניהם לכלום כאלו הם מתנכרים ממנו והוא אמרו אלא מנדע ידעי אבל אין נזקקין תנן וזה יורה כי אמרם אין מכירין כלומר דלא חיישי ולא משגיחין עליה דהא מאיס הוא קמייהו מכל שאר לישני. וזהו הנכון לפי האמת כי תשובת התלמוד אי בעית אימא גבריאל הוה הנה גבריאל אחד ממלאכי השרת הוא המשרתים בעולם הנפרדים בימי החול. ואי תימא הואיל ומאיס הוא ממלאכי עילאי אמאי תרגם אנקלוס אורייתא בהאי לשון שהוא לשון מאוס ואם תאמר כי הוא יחידי וטעה הרי גם יונתן בן עוזיאל שהיה הגדול שבכל הפ' תלמידים שהיו להלל הזקן ומשבח הקטן שבהם נודע הגדול והוא תרגם המקרא בלשון ארמי ואי איפשר שעשו זה בזולת כוונה מכוונת. אלא מאיס הוא קמייהו והכי אצטריך דלית קנאה למלאכי עילאי בהדייהו דישראל יתיר סבת קנאתם של מלאכי השרת על ישראל הוא בראות' כמה גדול כחם למעלה כי יש כח בידם להמשיך בתפלותיה' שפע וברכה לכל העולמות וכל העולמות מתברכים בשבילם כי הם תכלית הבריאה כלה ורואים כי השפעתם של מלאכי השרת תלויה ביד צדיקיהם וכמ"ש ז"ל שא"ל הקב"ה למשה היה לך לעזרני כביכול שהכוונה על העטרת ואמר הוא ועתה יגדל נא כח אדנ"י כב יכול כביכול והנה בראותם כי הם קרובים למל"כות שמים במצב וישראל בשפל המקומות במוצק הארץ ועכ"ז גדלה מעלתם של ישראל את פני האדון יתברך שמו ושאינם רשאין לומר שירה עד שיתחילו ישראל וכמו שדר' ז"ל ברון יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת ושדורונם של ישראל הוא העיקר והמתקבל תחלה לזאת הסבה הם מתקנאים בהם ולסבה זו כדי שלא יתקנאו בהם תמצא שישראל מקדימים בתפלה מיושב לספר בשבחם של מלאכי השרת ואומרים עליהם כלם גבורים כלם קדושים כלם עושים באימה וביראה רצון קוניהם וכלם פותחין את פיהם בקדושה ובטהרה וכו' וכל המעלות ההם שאנו מיחסים להם הם כדמות שוחד וכדמיון השוערים העומדים בשער המלך כי צריך כל הרוצה ליכנס בשער המלך לרצות השוערים ההם וכל זה יתבאר בפ' תרומה ב"ה ולפי שבפי' התורה והנביאים בלשון תרגום מתגלים סתרי תורה בסוד האצילות במדותיו יתברך מה שאינו מובן מהכתובים בלשון הקדש כי סתומים וחתומים הסודות בהם כמו שתאמר וירד יי' שתרגם אנקלוס ואתגלי יקרא דיי' וכן את האלהי"ם התהלך נח תרגם בתר דחלתא דיי'. וכן ויהי יי' את יוסף והוה מימרא דיי' בסעדיה דיוסף. הלא בלכתך עמנו במהך שכינתך וכאלה רבים מגלים סוד אצילות המדות ולא שהיתה הכוונה בזה לסלק הגשמות כמו שכתב הרב הגדול הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ז מהחלק הראשון שהרי תפס עליו הרמב"ן ז"ל בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה והוכיח הוא שם כי כוונת אונקלוס ויונתן ב"ע בענינים האלה דברי קבלה ושסודם ליודעי חן. וכבר רמזו זה רז"ל במס' מגילה פ' ראשון אמרו שם א"ר ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא תרגום של תורה אנקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ומפי רבי יהושע ושל נביאים יונתן ב"ע אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי באותה שעה נזדעזע הארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה יצאת ב"ק ואמרה מי הוא זה שגלה סתרי לבני אדם עמד יונתן ב"ע על רגליו ואמר אני שגליתי את סתריך לבני אדם וגלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ופי' רש"י ז"ל שלא ירבו מחלוקת לפרש המקראות הסתומים ועוד בקש לגלות תרגום של כתובים יצאת ב"ק ואמרה דייך י"בע מ"ט משום דאית כהן קץ משיח. נתבאר א"ב שבפי' התרגום יש סתרי תורה שלא היו נשגים מתוך הכתובים ואם היו אנקלוס וי"ובע מגלים אותם בלשון הקדש שמלאכי השרת נזקקים היו מרגישים במעלתם של ישראל עליהם שנגלה להם מה שלא נגלה להם ע"ד מ"ש ז"ל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שמלאכי השרת יהיו שואלים לישראל מה פעל אל ולסבה זו תרגמום בלשון תרגום שאינם נזקקים לו כי הוא מאוס להם ובזה תחדל קנאתם מעליהם כי בלעגי שפה ובלשון אחר נחשב בעיניהם התרגום והוא שאמר בכאן והכי אצטריך דלית קנאה בהדיהו דישראל יתיר לפי שאין חוששין ולא משגיחין בו. ומה שחזר ואמר ולאו מאיס איהו כלומר אעפ"י שהוא מאוס בעיניהם אין האמת כן כי הוא הקרוב ללשון הקדש יותר מכל הלשונות הע' ואמר כי הראיה ע"ז שהוא נכתב בתורה בכמה דוכתי ואם היה מאוס לא היה נזכר בתורה שמץ מנהו. וע"ד סתים איהו מגו מלאכי עילאי כלומר ובבחינה זו אנו אומרים שהוא סתום מהם כי כל מי שאינו חפץ לשמוע מה שמדבר עמו חבירו ואוטם אזניו משמוע סתומים וחתומים הם הדברים אליו. וע"ד אתגלי ליה לאברהם בארח סתים בלשון שאין מ"ה נזקקין לו כדי שלא יהיה להם פטרא דקב"ה אתגלי על ערל אימתי אתגלי ליה באתגליא דמלאכי השרת ידעי כד יהיב ליה ברית וכו' דכתיב וידבר אתו אלהים לאמר אמר שבנבואת הברית לא נזכר בם מחזה כמו שנזכר כנבואת בין הבתרים שכתב היה דבר יי' אל אברם במחזה וכבר ידעת כי דבר יי' ואלהי"ם הכל דבר א' אמנם ההבדל ביניהם בהיות צפייתו במחזה שענינו צפייה באמצעות דבר אחר כמו שביארנו במחזה מול מחזה או בין שתהיה הצפייה בלא מחזה אמצעי מבדיל והוא שאמר וידבר אתו אלהים שמא דקודשא ולא כתיב במחזה כלומר כי דבר יי' ואלהים דבר א' הוא אלא שבזה לא נזכר מחזה כי אם שמא באתגליא כלומר בלא מחזה והוא לשון שירגישו בו מ"ה ועכ"א לאמר מאי לאמר לאברזא ולא יקשה בעיניך כי גם בנבואת בין הבתרים כתיב היה דבר יי' אל אברם לאמר כי יש לאמר ליחיד ולרבים והודיע כי בהיות הנבואה באמצעות מחזה יחוייב שתהיה מלת לאשר לאברהם לבד ובהיות הנבואה בלא מחזה יחוייב שתהיה מלת לאמר לרבים בדרך כרוז. בגין דהוה מעייל ליה בברית קיימא קדישא וכו' הנך רואה כי יקשה לפי המונח שידבר עמו אלהי"ם בדרך גלוי והכרזה והוא עדין ערל ועדיין יהא פטרא למלאכי עינאי כי ידבר אלהים עמו בעודו ערל אמנם התשובה בזה כי אתה תמצא כי כשנגלה עליו האלהי"ם נאמר ויפול אברם על פניו ואח"כ כתיב וידבר אתו אלהים והרמז בזה כי גם כי חפץ השם לקרבו אליו לא נתן האל יתברך בכחו של אברהם הכנה לנבואה ההיא הנגלית לסבול כדי שלא יקטרגו מ"ה וע"כ לא תמצא בנבואת המחזה נפילה שהיה יכול לסבול שלא הרגישו בה מלאכי השרת אמנם עתה שחפץ להקריב אליו לעיניהם נפל על פניו והמה הם הרואים כי לא תחול הנבואה על אדם ערל ובזה לא יהיה פטרא. רבי יהודה אמר בגין כך אות ה"א לא אתיהיבת ליה עד דאתגזר מסייע ליה לת"ק כי עתה שמל נתוספה בו הה"א האחרונה שבשם כי זה יורה על גלוי שכינה עליו בפרהסיא וביאר הסוד ואמר מ"ט דאיהי ממש ברי"ת אקרי. הסוד הזה נרמז בס' יצירה בענינו של אברהם ז"ל כשבא אברהם ע"ה והביט וחקק והבין וחצב ועלה בידו נגלה עליו אדון העולם וקראו אוהבו וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה וזה נקרא ברית בש"ר וברית המעו"ר בסוד מילה ופריעה והוא שרמז רבי יהודה באמרו דאיהי ממש ברית אקרי והבן אמנם יש לשאול במה שאמר אות ה"א לא אתיהיבת ליה עד דאתגזר שנראת מהכתובים שנקרא אברהם בה"א קודם שימול שהרי נאמר ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את ברית תשמור וכן ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי וכן ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך ואח"כ נאמר ויכל לדבר ויעל אלהים מעל אברהם. ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילדי ביתו וגו' וימל את בשר ערלתם ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו בשר ערלתו שנראה שנקרא אברהם קודם שמל והתשובה בזה כי היה קבלה בידם שמיד שדבר את אלהים קודם שיעלה מעליו מל וכמו שדרז"ל בוכרות עמו הברית מלמד שהיה הקב"ה אוחז ואברה' חותך ונרמז זה באמרו בסמוך וידבר אתו אלהים אמר אני בריתי אתך שכבר נאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך ואח"כ הנה בריתי אתך יראה כי מיד מל עצמו קודם שמל את ישמעאל ואח"כ ילידי ביתו ואם הקדים הכתוב לומר ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו וימל את בשר ערלתם כבר מל את עצמו מקודם שכבר הודיעו האל יתברך כי המוהל צריך שיהא מהול שנאמר המול ימול ולסוד זה חזר הכתוב ואמר ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו בשר ערלתו ואחר כך אמר וישמעאל בנו בן י"ג שנה בהמולו את בשר ערלתו הקרים מילת אברהם למילת ישמעאל להודיע כי מיד ולאלתר שדבר אתו אלהים מל את עצמו שם קודם שעלה מעליו ובכן נקראו אברהם בתוספת הה"א האחרונה והוא מ"ש רבי יהודה אות ה"א לא אתיהיבת ליה עד דאתגזר ודכתיב אני הנה בריתי אתך וכו' ולא יקרא עוד שמך אברם כי כבר מל את עצמו