כתם פז על ספר הזהר קעא

רבי יצחק פתח דובר צדק מגיד מישרים וכו'. נמשך המאמר הזה לרבי יצחק לדבר במעלת אברהם האוחז במדת החס"ד כי הוא קיום העולם ע"ד אמרתי עולם חסד יבנה ואמר קב"ה כל מלוי אינון בקושטא גדר האמת הוא שלא יטה לאחד מן הצדדים כדמיון לשון הפלס שלא יכריעוהו המאזנים לכאן ולכאן וכן הב"ה שקל בפלס הרים וגבעות במאזנים בברוא העולם לבל ימוט עולם ועד וזה כי בשעת הבריאה נברא העולם בגבור"ה כי כל דבר שבכח לא יצא לפועל כי אם בגבורה הוא סוד הדין ולו הונח העולם ביד הדין הלא יחוייב מחוקו להשחית כל בשר אם עונות ישמור יה ועל זה היה מתמוטט ומתנודד לכאן ולכאן כדמיון הפלס המתנודד כי השקט לא יוכל על קו היושר א"ל קב"ה לעלמא מה לך דאנת מתמוטט. כל הטענות האלה וזולתם הנמצאים תמיד בדבריהם ע"ה הם מושאלים מצדנו לפאר דברי הגדותיהם בכל חלקי הסותר להודיע כי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר מחלקי הסתירה והבנין ונושאים משליהם לשכך את האזן ולהמתיק הדברים לשומעיהם כדמיון האדם המבדיל במה מיני הבדלות החוקר במחשבתו ועושה כל חלקי הסותר על איזה אופן תתקיים עצתו. הגם כי מתוך דבריהם ואגדתם רומזים סודות נפלאים ובר הלבב זורק הקליפה ואוכל תוכו.

א"ל עלמא לא יכילנא למיקם מצד הגבורה כי גם כי על ידה נבראתי יחיייב מחוקי תוקף האש לבלות ולכלות הבריאה אם לא ישתתפו בו החסד והרחמים א"ל הא זמין למיקם בך חד צדיק שעל ידו יתמשך החסד ובו יתקיים העולם ואל זה רמז הכתוב באלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכבר ביארנו במקומו כי מיתור הכתוב דרשו זה שמלת בהבראם מיותרת אחר שכתב ביום ברוא אלהים ארץ ושמים וא"כ בהבראם למאי אתא כי אם לדרשא. ורמזו בדבריהם אלה כי עד שלא בא אברהם היה העולם תוהו בלא תורה. ויהיה א"כ פירוש הכתוב לפי דעת ר' יצחק דובר היה העולם שלא היה יכול להתקיים מצד הצד"ק שהוא הדין ומשיב ומגיד הב"ה ואומר מישרים שהוא אברהם עתיד לקום כי הוא יכריע הדין ויעמיד המאזנים שוים ושקולים שניהם מישרים שלא יגבר הדין על הפסד ולא החסד על הדין כי זה קיומו של עולם. ולפי שמלת מישרים היא לשון רבים ואחר היה אברהם ועוד שנמצא פיסול בזרעו מפאת זוהמת הנחש שעדיין לא היה מטוהר העולם מזוהמתו וזה היה סבה בהשאר סיג הנחש להחריב ב"ה ולשריפת התורה ע"י הסיג ההוא הנמצא בזרעו של אברהם לזה דרש ר' חייא הכתוב בענין אחר ואמר דהא אתיב עלמא לקב"ה וכו' כלומר אחר שבא העולם בטענות עם הב"ה עדיין אם לדין יש תשובה שהרי יצא מזרעו של אברהם מחריבי עולם ועוד כי מלת מישרים לשון רבים וא"כ תשובתו של הב"ה לעולם לא היה אלא על שעתיד יעקב לעמוד שהיתה מטתו שלימה ובניו שבטי יה ישרים ותמימים י"ב בדוגמא עליונה. ואם נברא העולם בזכות אברהם הנה קיומו היה יעקב. והנה ר' אלעזר בא לבאר סוד למה שנה הכתוב פעם בלשון דבור ופעם לשון הגד"ה ואמר כי כל דברי הכתובים מיוסדים על דרך הסוד ובכל מקום שתמצא לשון דבור או הגדה או אמירה כל א' ירמוז אל מקומו כי לא נפלו הדברים במקרה וכי כל לשון דיבור ירמוז אל הדין כענין מ"ש וידבר אלהים אל משה דבר אתו קשות ואחר שבא לידינו דע כי יש הבדל גדול בין דיבור לוידבר כי וי"דבר כשהוא מתיחס אל יי' הוא רחמים וכשהוא מתיחס אל אלהי"ם הוא דין אמנם כל לשון דיבור גרידא קשה כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות. ואמר ר' אלעזר כי לכן יחס הדבור אל הצד"ק שהוא דין ואמר דובר צד"ק ולשון הגד"ה למישרי"ם שהוא תפארת ישראל כי זה נגלה וזה פנימי וכל דבר שבנגלה ידובר בקול רם וכל דבר שבסתר יוגד בלשק חשאי. והנה ר' יצחק תפס על ר' אלעזר ואמר שהרי מצינו לשון הגדה ברבים וכל הנדבר ברבים אינו בחשאי שנאמר ויגד להם בריתו. והשיבו הכי ודאי שהרי יגיד עליו רעו שהוא הברי"ת והוא דבר שבסתר וזווגו בחשאי דרגא דשלטא על תתאה בגין לאשתלא איכא כי בזיווג שניהם יעשו פרי הנשמות ולכן נמצא לשון הגד"ה בברי"ת. ודע כי דברי התורה וספוריה קדושים משוללים מכל חלאה כי על כן נקרא לשונה לשון הקדש לפי שאין בו דבר או שם של גנאי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וכבר קדם זה ועל סוד זה נקרא אבר המשגל גי"ד מלשון הגד"ה ענין נסתר וסוד האותיות יוכיחו כי הגימ"ל והדל"ת הם רומזים אל י"סוד ואל העטרת גומ"ל דלי"ם שהי"סוד משכי"ל א"ל ד"ל באמצעות הי"וד שהוא השפע הבא ממזרח והבן זה כי הוא סוד הזיווג העליון הוא שרמז ר' אלעזר באמרו הכי הוא ודאי איהו דרגא דשלטא על תתאה וגומל עמה חסד וכלא איהו בגין לאשתלא איבא בפר"י הי"וד הבא ממזרח וסוד זה נתבאר בתיקונים ובספר הזוהר תיקון עשרין ז"ל ודאי איהו גיד צדיק חי עלמין ואתה בני השמר אל תפן אל און ושלול הדברים מגשמיותם ולא תחטיא את בשרך בחשוב בדבריהם תועה ח"ו חלילה וחס כי דבריהם טהורים וקדושים ומזוקקים מכל סיג אלא שמדמים הצורה ליוצרה בקדושה ובטהרה ולזה סיים ר' אלעזר באמרו ת"ח אע"ג דדבור איהו תתאה לא תימא דלאו עילאה איהו אלא ודאי מלייא איהו מכלא ודרגא עילאה איהו כלומר כי המושפע והמשפיע דבר א' הם אע"פ שאנחנו מכנין בהם ענין זיווג כי לא יתיחס למעלה שום חיסרון במושפע שיצטרך אל המשפיע בעת מן העתים בסוד הזיווג כי אם מצדנו שנאמר כי לא דבר ריק הוא ואז"ל ואם ריק הוא מכם הוא ואנו הגורמים כי החסרון הוא מצדינו לא מצד הדבר בעצמו חס וחלילה.