כתם פז על ספר הזהר קע

ויהי בימי אמרפל מלך שנער וכו' ר' יוסי פתח מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו האי קרא אוקמוה חבריא לפנים יביא כמה דבר אחר.

אבל האי קרא ברזא דחכמתא איהו בסוד עולם האצילות ידבר דהא תנינן ז' רקיעין עבד קב"ה לעילא כשם שברא ז' רקיעים למטה הם גלגל שצ"ם חנכ"ל בדוגמתם למעלה ז' היכלות ושבע ספירות הבני"ן.

וכלהו קיימי לאשתמודעא יקרא דקב"ה אלו ואלו מספרים כבוד אל שאלמלא הגלגלים המורגשים לא היו נודעים הרקי"עים העלי"ונים הנרמזים בהם.

וכלהו קיימי לאודעא רזא דמהימנותא היא מדת המל"כות הנק' אמו"נה שיש למטה ממנה שבעה היכלות לשבעה הספירות והם היכלות להיכלות וכבר ידעת כי לפעמים נקראים היכלות ולפעמים רקיעים והכל כוונה אחת.

ת"ח אית רקיעא עילאה סתים לעילא בעולם האצילות ידבר והיא מדת הבי"נה שהיא למעלה משבע' אבני הבנין היא הנקרא' א"ס הבני"ם ודא איהו דדבר לון ונהיר לכלהו ולדעת בעלי התכונה הוא גלגל היומי שהוא הט' שהוא מסבב הכל בכ"ד שעות ואעפ"י שכל א' וא' מקיף גלגלו בזמנו הידוע לו כי כבר נתאמת להם כי מהלך שבתא"י בכל מזל שתי שנים וחצי ומשלים מהלך הגלגל בשנה וחצי. ומהלך חמ"ה בכל מזל חדש ומשלים מהלך הגלגל בשנה תמימה ומהלך נו"גה בכל מזל חדש פחות שני ימים וחצי ומשלים מהלך הגלגל בעשתי עשר חדש. ומהלך כובב בכל מזל עשרים יום וכך שעות ומשלים מהלך הגלגל בשמונה חדשים. והספרים שכתוב בהם בעשרה ימים טעות הוא בידם כי זהו החשבון האמיתי שמונה חדשים לערך עשרים יום וכך שעות בכל מזל. לבנ"ה בכל מזל שני ימים וכך שעות ומשלי' מהלך הגלגל ובתשעה ועשרים יום. והגלגל השמיני הוא גלגל המזלות שנים עשר שהם היכלות לשצ"ם חנכ"ל. והגלגל התשיעי הוא הגלגל היומי המסבב כלם בכחו בכ"ד שעות לדעת בעלי התכונה. ולדעת חכמי הקבלה בדוגמתם בעולם האצילות המדה השמינית היא המנהגת לשבעת בניה. ויקשה א"כ שהרי לפי הנראה בעולם הנגלה כי גלגל השמיני בו כל כוכבי מעלה קבועים אשר בדוגמתם במדת הבינה כל האותיות באלפא ביתא מצויירות כאשר כל הכוכבים מצויירי' בגלגל השמיני כי זה לעומת זה עשה האלהים וגלגל הט' הוא מיוחס למדת החכ"מה והוא המקיף את כלם והמנהיג' ובכאן אמר רבי יוסי אית רקיעא עילאה סתים לעילא מינייהו דאינון שבעה שהוא השמיני ודא איהו רקיעא דדבר לון ונהיר לון וזן לכלהו ודא לא אתידע וקיימא בשאלתא וכו' ואקרי מ"י וכבר נתפרסם בכל ספר הזוהר שהיא הבי"נה ולפי האמת החכ"מה היא המנהגת את כלם ואיפשר לומר כי למעלה בעולם האצילות החכמה והבינה דבר אחד הם כי שלשתם העליונות ראש אחד הנה וכח א' הם והראיה על זה כי לא הובדל בהם הפעלות הדין והרחמים כי אם בעולם הבנין ורבי יוסי מונה כל השלש בשמינית והכל כוונה אחת ואיש על מקומו יבוא בשלום מר כי אתריה ומר כי אתריה וכלא תווהין עליה כי לא ידעו מהו וכמ"ש דקיימא בשאלתא כי תספיק השאלה לתשובה והבן ובג"כ אקרי מ"י דכתיב מבטן מי יצא הקרח היא מדת המלכו"ת וכבר נתבאר בפ' בראשית למה נקראת קר"ח לפי שמימיה קפואים מצד הדין עד שבאים מימי החס"ד ומפשירים אותם ויורדים לזון לצבאיה. ואית לתתא רקיעא דאיהו תתאה מכלהו ולא נהיר כלומר שאין לו אור מעצמו בסוד הלב"נה שהיא מקבלת משמ"ש ומגן יי' וכו' והוא אמרו ובגין דלא נהיר ההוא רקיעא דעלייהו היא אם הבנים אתחבר ביה להאיר אל עבר פניה ואלין תרין אתוון כליל לון בגויה ואקרי י"ם לפי שפניה למעלה תקבל צורת האותיות הפך סדרן כאותיו' הדפוס וכמראה הזכוכית אשר אחוריה מצופים באבר שמקבלת כל הצורות ואוספת אותם אליה ובכן נעשית י"ם בהחזרת הניצוץ לאחור שאלו ידומה העברת הניצוץ מעבר אל עבר לא תקרא י"ם כי אם מ"י והבן זה בגין דכל אינון רקיעין אחרנין אתעבידו נחלין ועאלין לגביה אמר זה לפי שאמר למעלה שהרקיע המתיחס לבי"נה אתחבר בה בעטרת להאיר פניה וא"כ מה דביני ביני שהם גדו"לה גבו"רה תפארת עד היסוד בה למאי אצטריכי לזה אמר שהם הדמיון נחלים הולכי' אל הים ועל ידם הבינה משפעת בה כי עיקר השפע מהנהר הגדול היוצא מעדן החכמה. וכדין הוא ים עילאה ועביד אבין ונונין לזנייהו הרמז לעולם הנפרדים כי שם נבדלים המינים בסוד ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש חיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וכבר נתבאר הסוד במקומו שהם אוכלוסיה עליונים ותחתונים כי העליונים הם נפש לתחתונים הוא שרמז דוד זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות וכוונתו של דוד למעלה בים הגדו"ל וממילא משמע הים של מטה. ועל דא כתיב מי העיר ממזרח דא אברהם וביאור הכתוב מדת מ"י העיר ממזרח שהוא הכת"ר והמשיך האורת לחס"ד אבר"הם כי הוא הראשון באבני הבני"ן צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה פי' מדת צד"ק שהוא הי"ם הנז' יקראהו לחס"ד אברהם לרגלו שיתחבר עמה במי חסדיו להשקיט כח הדין ולהגביר כחו על כח הדי"ן ובהיות כן למעלה הנה אברהם למטה יגבר על המלכים ועל אויביו יתגבר. יתן לפניו גוים מאן כלומר עדיין איני יודע אל מי משניהם תתיחס הנקמה אם למדת ימי"ן שהתחיל הכתוב מ"י העיר ממזרח שהוא הרקיע או אלהים המקבלת ממנו והשיב האי רקיעא תתאה דעביד נוקמין אליה תתיחס עשיית הנקמה לא אל הבי"נה שהיא רחמים אעפ"י שהדין כנוס וכמוס בה. ובהאי משתבח דוד ואויבי תתה לי עורף וכו' דוד עם נפשו הוא מדבר יתן לפניו גוים אלין אינון עמין דהוה רדיף וקב"ה קטיל. ומלכים ירד אלין ממנן דלעילא שרי הגוים דכד עביד קב"ה דינא בעלמא בכלא עביד ע"ד יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. ירדפם יעבור שלום. ירדפם אברהם דאברהם הוה רדיף לון וקב"ה הוה עבר קמיה וקטיל ע"ד מ"ש ז"ל בענין ד' מלכים מה שתבע זה לא תבע זה דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם א"ל הקב"ה וכך אני עושה שנאמר ויכם דוד מהנשף ועד הערב. עמד אסא ואמר אין בי כח להרוג אלא לרדוף הריני רודף ואתה עושה א"ל וכך אני עושה שנאמר כי נשברו לפני יי' עמד יהושפט ואמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא הריני אומר שירה ואתה עושה א"ל וכך אני עושה שנאמר ובעת החלו ברנה נתן יי' מארבים וכו'. עמד חזקיה ואמר אני אין בי כח לא לרדוף ולא להרוג ולא לומר שירה אלא הריני ישן על מטתי ואתה עושה א"ל כך אני עושה שנאמר ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור. והאי דלא חשיב אברהם בהדייהו לפי שכתוב באברהם ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם אמנם חכמי הזוהר מנוהו כי יש להם סוד בויחלק עליהם לי"לה הו"א וכו' ולכן אמר רבי יוסי אברהם הוה רדיף וקב"ה קטיל והביא ראיה מיעבור שלום כי שמו של הקב"ה שלום. ארח ברגליו לא יבא ס"ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסון ורתיכין שיאמר הכתוב ארח ברגליו לא יבא שיראה שלא שם בדרך פעמיו אלא דלא הוה קמיה דאברהם לא מלאכא ולא שליחא אלא קב"ה בלחודוי השכינה נקרא' אר"ח בסו"ד לצדי"ק מישרי"ם ודוד היה אומר תודיעני ארח חיים כי היא ארח אל החיים העליונים ויהיה שיעור הכתוב ירדפם אברהם ויעבור שלו"ם ואר"ח שהיא השכינה ברגליו שהם המלאכי' לא יבוא רק לבדו יתברך ושכינתו ונקראו המלאכים רגליו לפי שהם להדום רגליו או שהם אובלוסיו ע"ד ברגלי אעבורה. או שהם סבותיו כמ"ש הרמב"ם ז"ל לפי שעל ידם פועל הקב"ה רצונו בעולם והכל כוונה אחת והוא סוד ועמדו רגליו ביום ההוא. ד"א מי העיר ממורח בשעתא דקב"ה אתער עלמא לאיתאה לאברהם ולקרבא ליה לגביה האי אתערותא בגין דומין יעקב למיפק מניה ופי' הכתוב כך מדת מ"י כשהעיר להביא ולהמציא את חס"ד אברהם היה קרי ליה מדתו של יעקב שנקראת מזר"ח תפאר"ת ישראל שבה נרשמים י"ב הויות למספר בני ישראל והכתוב מדבר למטה ורומז למעלה כי כן דרך הכתובים. צדק יקראהו לרגלו דקב"ה הוה קרי ליה תדיר כלומר מדת הצדיק שהוא קורא הדורות מראש הוא היה קורא לאברהם שיבוא לעולם להודיע אמונתו לרגלו לאתחברא ביה בפולחניה כד"א העם אשר ברגלי כלומר בחברתי והכוונה כי טרם יצא מרחם ידעו קורא הדורות והבדילו והקדישו וזמנו לחברתו. ד"א מי העיר ממזרח דמתמן שירותא דנהורא לאנהרא בגין דדרום וכו' לפי הפי' הזה לא יפרשו מלת מם ממזרח לפי הפי' הסבה בפי' הראשון בעבור מזרח אלא מם הדבוק כמו ממנו היו קרנותיו ויהיה המזרח לפי הפי' הוה הכת"ר בסוד ממזר"ח אביא זרעך ולפי שהד"רום הוא המקבל תוקף המז"רח בראשונה שהוא סוד יום הראשון באבני הבנין אמר כי מדת מ"י שהוא הרקיע העליון הוא העיר לחס"ד אברהם הדרומי לקבל ראשונה ממזרח כי הוא הבכור ולו משפט הבכורה. צדק יקראהו לרגלו דא מערב דאיהו קרי ליה תדיר כלומר לחס"ד אברה"ם שתהיה העטרת מושפע' מהחס"ד להשקט המיית הדין כד"א אלהים אל דומי לך אל תחרש ואל תשקוט א"ל שהוא החס"ד שאם תשקוט אר"ץ מדרו"ם יהיו בגדיה חמים מצד אש הצפו"ן ואתה בני פקח עיניך והבט ימין וראה רמזיהם ע"ה בדברים האלה ודומיהם הרבה בס' הזוהר בענין היחוד כי תמיד הם מפרשים הכתובים על דרך היחוד במדותיו יתברך והקורא בדבריהם דרך העברה בזולת חשק ותשוקה רבה הלא יאמר מהו אשר הועילונו בהכפיל הדברי' בכל כתוב וכתוב ליסדו על דרך היחוד וכבר שמענו זה פעמים שלש בפ' בראשית ובפ' הבאים אחריו ומה הוספנו בדרוש התורה על הדרך ההוא ואתה בני השב תשיבהו כי למה יאכל הוא היום לחם ובשר ויין והלא כבר אכלם כתמול שלשום ולמה יוסיף עוד לאבלם. והנה התורה ערכה שלחנה וטבחה טבחה מסכה יינה ומכרזת לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי והיא אומרת והגית בו יומם ולילה כי בהגיית התורה הוגה וחושב בו יתברך תמיד לא יסור מלבו לפי שכל התורה שמותיו של הקב"ה ומצירוף אותיותיה נודע שם יי' יתברך כי הוא הכל ובו הכל ונמצא בכל ואין בלעדיו כל יתברך ויתעלה ולכן בכל ספורי התורה הוא נרשם ונרמז להודיע כי שם היה ובתוכם יי' יי' בם סיני בקדש. ומלבד זה הם ע"ה מעוררים לבות הנרדמים בשינת טרדת העולם כמונו היום לשאת למרום עינינו להבינו פועל יי' כי נורא הוא כי בהביטנו מנהגו של עולם בזריחת השמש ממזרח ובסבובו מן הדרום אל הצפון אל המערב הלא הוא מגיד יחודו יתברך במדותיו לבאים בסוד יי' ומעשהו השכילו בתכונ' העולם ומנהגו שהוא נוהג וזה כי בזריחת השמש שהוא נושא האור תולד התשוקה בנבראים כי אין ערוך אליו שישוהו בכל החפצים כי טוב הוא ומתק האור וטוב לעינים והכל יכספו אל הטוב אשר לזאת הסבה המרגליות ואבני אקדח המתנוצצות באדמה הם נאהבות לעין כל רואה. ובתחלת זריחתו הנה הקצה הקרוב אליו שהוא הדרום יאחזהו ברב תשוקתו אליו ולא ירפהו והנה הקצה הרחוק ממנו שהוא המערב אין ספק כי השכל גוזר כן כי יהיה בתשוקה רבה מתי יבא ללון שם כי בא השמש כי שם ביתו באשר הוא סוף ותכלית הזריחה אלינו. והנה בראותנו כי אל מקומו שואף זורח הוא שם תמיד היאמר אומר מה המעשה הזה אשר הוא עושה בחדש בכל יום מעשה בראשי' ולחזור תמיד חלילה ואין כל חדש תחת השמש ומה יוסיף ומה יתן ומה תועלת יש בדבר בחזור ובהכפיל המעשה פעמים אין מספר. אמנם אם ישיב אל לבו כי לא תתחדש התשוקה בנבראים כי אם על הדרך הזה אזי ידע כי יי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ושכלם משתוקקים אל אורו והמופת נראה לעין מענין השמש הגשמי כי יזרח והקרוב אליו יאחזהו הוא הדרום כאשר עשה אברהם אהובו איש ימיני שדבק באור הראשון והוא סוד המרגלית שהיתה בצוארו שתלאה בגלגל חמה שהיא המודעת זאת בכל הארץ סוד יחודו במדותיו כמו שהוא סובב בכל פאותיו כן הוא יתברך נורא על כל סביביו וכלם בתשוקה רבה אל אורו העליון וסובב סובב הולך הרו"ח החפציי בהם כי בלתו לא יתקיימו וזהו סוד היחוד שהם מבארים ע"ה בכל הכתובים וחוזרים וכופלים בכל כתוב וכתוב כי כן יסד המלך יתברך בסוד הרצוא והשוב כי הוא קבלת מזונות העליונים והתחתונים חזור חזור. ומעתה לא יפקפק שום מפקפק בדבריהם ע"ה באמרם זה הקב"ה זה הקב"ה זה הקב"ה בכל דבר כאשר אנו רואים בכל מקום כי לחכמה גדולה תחשב להם והשומע ישמע והחדל יחדל ונחזור למה שהיינו בו בגין דמערב קרי ליה תדיר ולא שכיך כמו שנתבאר. יתן לפניו גוים ומלכים ירד דהא מניה נטיל תוקפא לאכנעא כל אינון עמין דעלמא. והסוד בזה כי בהופיע האור העליון נבלעים כל מאורי הא"ש והבן. רבי יהודה אמר מי העיר ממזרח דא אברהם דלא נטיל אתערותא לגבי קב"ה אלא ממזרח הוא הדבר שהקדמנו כי סבוב השמש בהקפותיו הוא המורה על שולטנות האדון יתברך וממנו למד אברהם להכיר בוראו והשאר מבואר הוא.