כתם פז על ספר הזהר קסט

ר' אלעזר אערע בבי אושפיוא בלוד וכו' א"ר אלעזר בקסטוטירא דקסטרא חבריא שכיחי. לפי שנתאכסן עם רבי חזקיה אמר כי בזהירות הפנס נמצאו שניהם כי יתחברו לאור באור התורה כאשר יתקבץ זוהר הנר בפנס שיאיר קצתו בקצתו כן בהתחבר שניהם איש יחד פני רעהו.

פתח ר' אלעזר בתפוח בעצי היער. יבאר סוד התפוח הנזכר בשיר השירים כי שלמה ע"ה היה מדמה כל עניני מעלה בסוד אילנות ידועים כתמ"ר וכאר"ז והתפו"ח והאגו"ז והשושנ"ה לדמיונים ידועים בהם כפי טבע צורת יצירתם רומזים למעל' ודמה לדו"ד הרעי"ה יתברך שמו והדרו לתפוח הזה כי הוא נחמד למראה כלול בגווניו לוב"ן ואוד"ם וירוק ובריח משובח רשום בכל ונחמד מכל שאין כמוהו בכל הפירות כולל בגווני' ובריח וכנס"ת ישראל אומרת בצלו חמדתי וישבתי ולא בצלא אחרא ולא בצלא דשאר ממנן אשר חסים בצלם אומות העולם. חמדתי אימתי כלומר מאימתי התחילה החמדה והאהבה הזאת מיומא דאברהם הוה בעלמא כי הוא היה המתחיל להכיר בוראו מכל באי עולם וע"ד קראו אהוב וזרעו נקראו זרע אברהם אוהבי.

ופריו מתוק לחכי דא י"וסף הצדי"ק דעביד פירין בסוד מדתו ע"ד ממני פריך נמצא וע"כ נתיחסו על תולדות יעקב ליוסף וכל השבטים נקראים בשם אפרים זרעו של יוסף של דוגמא עליונה שכל התולדות העליונות ממדת הצדיק באות והוא הזן ומפרנס כמו שנא' ביוסף ויכלכל יוסף וכו'.

ד"א כתפוח בעצי היער דא אברהם דדמי לתפוח דסליק ריחין כמו שמשלוהו רז"ל לצלוחית של אפרסמון לענין הריח וכאן ידמהו לתפוח הידוע בריח הטוב והרשום באמונ"ה על כל בני דורו כי אחד היה אברהם ולא א' בהם שנתעורר באמונה יותר ממנו א"ל ר' חזקיה והא כתיב ואת הנפש אשר עשו ואיך יקרא אברהם אחד כי גדר האחד שלא ימצא לו שני דומה לו והנה נמצאו נפשות רבות שעשו בחרן דומות לו באמונה והיה ראוי לקראו ראשון כי אין גדר הראשון כגדר האחד כי הראשון מורה על ההתחל' והא' מורה על נמצא בלי ראשי'. א"ל עד כען לא הוו בדרגין עילאין דאתעטר בהו אברהם אמר כי כן הוא האמת שיקר' אברהם א' בהיות כי דבקה נפשו בשלימות אמונת האחדות העליונה במדותיו יתברך כי אברהם לבדו יותר של מכלם שהשיג סוד האחדות יתברך במדותיו על הדרך שהוא מתיחד בהם ולא א' בהם שהיה יכול ליטול את השם מתאחד במלבושיו כאברהם כי איפשר שהיו נוטלים תערו"בת וזו איננה אחדות שלימה וע"כ נקרא אברהם אחד בהשיג נפשו סוד האחדות על מתכונתה והוא שרמז באמרו עד כען לא הוו בדרגין עילאין דאתעטר בהו אברהם כי לא יקרא מיחד האומר בפה יי' אחד אם לא יהיה יודע ומשיג סוד האחדות העליונה במדותיו יתברך. לבתר אמר ליה תו שמענא דלא אקרי אברהם אחר עד דאסתלק ביצחק ויעקב כיון דאסתלק ביצחק ויעקב והוו תלתהון אבהן דעלמא כדין אקרי אברהם אחד. בין תבין את אשר לפניך עומק דבריהם וחכמת' ע"ה ובלא ספק מי שלא בא בסוד הישרים האלה ע"ה כמה הררי נחשת יעמדו בפניו כי ישים לאל מליהם בראותו אמרם שלא נקרא אברהם א' עד שבאו יצחק ויעקב ע"ה ואם הכוונה לומר כי הוא היה האחד והראשון באמונה ושנתאמת זה מצד הנמשכים אחריו באמונה ההיא הנה הנפש אשר עשו בחרן שנמשכו על אמונתו הם המודיעי' כי אחד היה אברהם וראשון באמונתו וכי הוא התחיל לקרוא בשם יי' אל עולם. ואם הכוונה לעשות עיקר האמונה ביוצא חלציו ולא מן הגרים היה לו לומ' עד שעמדו יש' בסיני כי אז נתפרסם אחדותו יתברך בזרעו אחריו ונודע כי א' היה אברהם וראשון באמונה ההיא ולמה לא זכר כי אם יצחק ויעקב ואם תאמר כי יעקב בשם ישראל כלם יכונה הי"לל ולא אקרי אברהם א' עד דאסתלק כיעקב כי הוא שם כולל לכל ישראל והוא אשר פדה את אברהם ולמה הוצרך לזכור יצחק כי עיקר הזרע ביעקב שמו. האמנה כי ר' אלעזר ע"ה רומז בכאן לענינים גדולים בסוד אחדותו ית' במדותיו ועל איזה אופן נודע הוא ית' מצד מדותיו כי הם הם המפרסמי' אחדותו ובלתם לא יתפרסם ולא יודע כי הוא אחד ואין שני דומה לו ית' ויתעלה שמו והדרו ולכן נשא המשל באברהם ויצחק ויעקב כי שלשתם נתאחזו וביום ראשון ויום שני ויום שלישי המתיחסי' כפי התחלת הבריאה למספר הז' אבני הבנין לגדול"ה וגבור"ה ותפאר"ת כי הם הם מדותיו המפרסמי' אחדותו ית' במציאות. וזה כי כבר ידעת כי האחד לא יקרא בשם אחר כי אם בהמצא השני המבחינו שאם לא נמצא השני אפי' בשם אחד לא יכונה כמו שידעת מחכמת המספר כי האחר הוא התחלת המספר ואינו נגדר במספר וא"כ מי הוא שיבחנהו ליגדר במספר האחד כי אם הב' שהוא הפכו וכבר ידעת כי הדבר אינו נבחן כי אם מצד הפכו כי לא יקרא האור בשם אור כי אם בהמצא החשך ולא יקרא הטוב טוב ולא יורגש כי אם בהמצא הרע אמר על סוד זה יחסו ליום השני כל מחלוקת וקטטה וגהינם וחשך וצלמו"ת וסלקה התורה ממנו כי טוב וזה לפי שהרע מבחין את הטוב והחשך מבחין את האור וזהו סוד והאלהים נסה את אברהם כי מדת הדין הוא המודיע כח החסד ולא יודע השכר כי אם מפאת העונש ויצחק היה נענש ואברה"ם מתנסה והבן זה מאד כי לא יורגש טוב החסד כי אם מפאת הדין. האמנה כי בהמצא שניהם האחר והשני הפכו זה לעומת זה עדיין אין שבח האחד ויתרונו נודע ממשלת הראשיות מפאת פעולתם בהיות כל אחד משניהם המלכים על עבודתו ועל משאו כי זה יקרא א' במלאכתו וכבר משלו רז"ל זה הענין בפ' ויקרא אלהים לאור יום אמרו משל למלך שהיו לו שני אצטרטנין א' שליט בעיר וא' שליט במדינה והיו שניהם מדיינין זה עם זה אומר ביום אני שליט וזה אומר ביום אני שליט קרא המלך לראשון ואמר יום יהיה תחומך וקרא לשני ואמר לילה תהא תחומך הוא שאמר הב"ה לאיוב המימיך צוית בקר וכו' הנה ביארו במתק צחות המשל הזה היות האור שליט בפני עצמו והחשך ההפכי לו שליט בפני עצמו וא"כ עדיין ממשלת הראשיות בין האחד הנגדר במספר והשני ההפכי אליו ולא יודע כי אם בהמצא השלישי כי הוא המכריע והמבדיל והמודיע והמגיד מהללו ושבחו של האחד ויתרונו על השני. וזה כי בהמצא השלישי יוצא ומשתלשל מהשני אזי יודע השתלשלות השני מן האחד ומתיש כח הב' בהמצאי ואם הוא אביו ועל סוד זה שמו חכמי המספר השלישי ראש לנפרדים והשני ראש לזוגות כי השלישי יגיד שבח הורו הנפרד הראשון בהיותו משתלשל מן השני כי הוא יגיד השתלשלות השני מן האחד הבלתי מורגש. וזהו סוד ביאור השב"ל והמשכי"ל והמושכ"ל ואל תפן לזולתו מהפי' שנתבארו בענינו זולת זה כי הוא האמת כפי הקבלה וזה כי השכל הוא המתבודד ועומד בעצמו והמושכל הוא דבר מרגיש מצד המשכיל המבדיל בין השכל והמושכל ולכן שמו המשכיל בין השכל והמושכל להיותו מכריע ביניהם ומודיע שבח השכ"ל על המושכ"ל והבן זה היטב מאד מאד די הוא סוד האחדות האמיתי בסוד יי' אלהינו יי' אחד. וסך הדברים כי השלישי אשר בשם ישרא"ל יכונה הוא המגיד שבחו של אברה"ם ופודהו מן שניות יצח"ק אביו בהודיע כי הכל שב אל האח"ד אח"ד היה אברהם ומאמתת מציאותו נמצאו כל הנמצאים שניים שלישים והוא אחד בהם יתברך ויתעלה שמו והדרו והוא שרמז בכאן ר' אלעזר א"ל תו שמענא כלו' סוד אמתי קבלתי בענין זה דלא אקרי אברה"ם אחד עד דאסתלק בי"צחק ויעקב כי בלתי שניהם השני והשלישי לא יקרא אברהם א' כי השני יורה על רבוי והשלישי מחזירו אל האחדות כמו שנתבאר כי הוא המכריע וקראם כלהו אבהן דעלמא בסוד המי"ם והא"ש והרו"ח המכריע בנתים כי מהם יסד היכלו יתברך וכשמוע ר' חזקיה דברי פי חכם חן בקבלתו אמר לו שפיר קאמרת כי לא הספי"ק לשאלתו התשובה הראשונה כפי הפשט באמרו עד כען אינון לא הוו בדרגין עילאין כי אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ולפי זה שפה אחת ודברים אחדים לכלם האמונת האחדות ולא אחד היה אברהם לבדו ונסתפק בזאת התשובה האחרונה האמיתית ואמר לי שפיר קאמרת.

ד"א כתפוח בעצי היער דא קב"ה כן דודי בין הבנים דא קב"ה בצלו דא קב"ה. זאת מבארת סוד האחדות וכי אין הבדל בין מדותיו יתברך כי כלם אחדות אחת וכלם נקראות הב"ה וכן דרשו רז"ל בסוד הד' מינין לולב זה הב"ה הדס זה הב"ה ערב' זה הב"ה אתרוג זה הב"ה לסוד ד' אותיות השם כי כלן אחדות אחד ואם הם נבדלים בשם הכל אחדות א' והתפוח הרמוז בכאן הוא התפארת שהוא כולל ההדסים והדוד הוא היסו"ד בין הבנים הם הערבות שהם נקראים בני"ם למודי יי' והצ"ל הוא סוד האתרו"ג שהיא צל לכל אשר תחתיה שהם חשים בצל שדי והבן. חמדתי וישבתי ישראל המיחדים אומרים כן בשעה שנגלה הב"ה על הר סיני שהקדימו נעשה לנשמע מרוב החמדה לשבת בצלו יתברך ולא בצל אלהים אחרים. ופריו מתוק לחכי אלין מלין דאוריתא הם הדברות ששמעו שהם ריש מלין לכל מצות התורה ואבות לכלנה והם מתוקי' מדבש ונופת צופים. ד"א ופריו מתוק לחכי אינון נשמתהון דצדיקיא דכלהו איכא דקב"ה וקיימי עמיה לעילא אותם שעדיין לא באו לעולם בסוד כי את אשר ישנו עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום הם פריו של הב"ה והם מתוקי' למדה הנקראת חי"ך בסוד חכו ממתקי' כאשר יתבאר במקומו ב"ה אמר כי בעודם שם בחיך הנז' מתוקים עד שלא ירדו לעולם הפירוד לפי שהם מתחברות שם זכר ונקבה באחדות אחת אמנם כשירדו לעולם הפירוד הם בצער מתי יתחברון כל א' בבת זוגו והמשיך הענין לדבר במציאות הנפשות והוייתם למעלה זכר ונקבה ואמר ת"א כל נשמתין דעלמא דאינון איבא דעובדוי דקב"ה כלהו חד ברזא חד כלומר שניהם הזכר והנקבה הם ביחוד א' בסוד החיבור העליון פניהם איש אל אחיו ואיש יחד פני רעהו אחים לא יתפרדו נפש הזכר בנפש הנקבה נפש בנפש בזולת הבדל ניכר בסוד אד"ם שנבר' דו פרצופין בדוגמ' מעלה כח הנקבה בזכר והבן זה אמנם כד נחתי לעלמין כלהו מתפרשן בגוונין וכו' פי' ברדתם לעולם הנפרדים שם יובדלו הזכר מהנקבה בקבלם צורה לסבת החומר הנושא אותה כי ובו יובדל צורת הזכר מצורת הנקבה. ואינון דכר ונוקבא מחוברין כחדא יחזור לענין ראשון בעוד שלא ירדו לעולם הפירוד והוסיף עוד ביאור והודיע סוד מציאות שתי הנפשות ביחוד אחד בזולת הבדל צורת הזכר מצורת הנקבה לפי שאין בפועלי"ם שניהם שום הרכבה רק ענין חשק ורצון שכלי פשוט מכל הרכב' החשק לנקבה והרצון לזכ"ר הפועל בה רו"ח ברו"ח פשוט בתכלית הפשיטות ואיך יצוייר שום הבדל צורה בדבר החשק והרצון המחשביי כי הבדל הצורו' לא ימצאו כי אם מפאת החומר הנושא אותם לא מצד עצמותם והבן זה מאד מאד כי ממנו תוצאות חיים לכל דבר שבקדוש"ה והוא אמרו ת"ח תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש היא חלק עולם הנקב"ה ורעותא ותיאובתא דדכורא לגבי נוקבא אפיק נפש והיא חלק עולם הזכ"ר ואין שם רק רצון וחשק רוחני שכלי מחשביי בסוד ישקני מנשיקות פיהו כמו שביאר רשב"י ע"ה דבקותא דרוחא ברוחא כי בנשיקת הפה אל הפה אין שם רק רוח ברוח. וזכר לשון מעשה בעולם הנקב"ה באמרו עביד נפש ולשון הוצאה בעולם הזכר באמרו אפיק נפש לפי שהזכר הוא המוציא הדבר לפועל ודבר זה נודע מדרך הטבע שאלמלא זרע הזכר לא יצא הפועל זרע הנקב' והסימן נתנו רז"ל בפ"ק דיום טוב יהבו ליה ביעי דספנא מארעא אזל אותיבנהו ולא אפרחו כי הזכר הוא המוציא הדבר לפועל וכן בעולם המחשב' והוא אמרו אפיק נפש וכליל ועביד תיאובת' דנוקבא ונטיל לה ואתכליל תיאובתא תתאה בתיאובתא דלעילא ואתעבידו רעותא חדא בלא פירודא כמו שביארנו כי אין שם רק רצון וחשק שכלי בלתי מתפרד כי הפירוד אינו נופל רק בגשם. וכדין נטיל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא פי' כי תקח פי שנים ברוחו אליה והנה תאומים בבטנה זכר ונקבה נפש בנפש ותיאובתין דתרוויהו מתדבקן בחדא כלא כליל דא בדא רצון ברצון בזולת פירוד. וכד נשמתין נפקי דכר ונוקבא נפקי הודיע כי אפי' בשעת יציאתם לעולם אין מוקדם ומאוחר בהם לפי שלא יצוייר למעל' זמן כלל כי הזמן הוא המבדיל בין הנמצאו' בהתחלקו ליום ולילה ולשעות ועתים ורגעים והוא המבדיל הצורות בהמתנ' ואיחור אמנם למעל' בעולם המחשביי המאוח' הוא הקודם והקודם הוא המאוח' ואין שם לא מאוחר ולא קודם כי הקודם מצדנו עומד בפועל והמאוחר מצדדנו עומד בפועל והראשי' הוא האחרית והאחרית הוא הראשי' ולכן בשעת יציאת הנפשו' האלה אין מוקדם ומאוחר ולא יובדלו עד שנופלי' תחת הזמן והוא אמרו ולבתר כיון דנחתי מתפרשן דא לסטרא ודא לסטרא דא דא לקבל דא כל אחד מהנה צורה קבועה מובדלת זו מזו מצד הזמן המבדיל הצורו' ולכן יצטרך המתנת זמן להזדווג זו בזו מפאת הרכבת' בנושאיהן הוא החומר הנופל תחת הזמן המבדיל הצורות בנושאיהן ויתכן לפי זה כי ישא יצחק לרבקה בן ארבעים שנה ורבקה בת שלש שנים לענין הרכבתם ושניהם שוים לענין יציאת לעולם הפירוד וזהו יסוד א' מסוד הגלגול הנופל תחת הזמן המתהוה מתנועת הגלגל כי בו יתגלגלו הנפשות עד הגיע תור זווג הזכר בבת זוגו והכל ביד האדם ובהכשר מעשיו כאשר יבאר בהדיא והב"ה מזווגם לפי מעשיו של אדם והוא אמרו מזווג לון לבתר כלומר במשך הזמן כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמי ודאי יש זמן ועת אמנם למעלה מן השמים אין זמן ולא עת ולא איחור ולא המתנה כי הכל עומד בפועל את אשר ישנו ואת אשר איננו פה והבן זה הענין מאד כי זה ירים מכשול ויסקל הדרך לפני הנכשלים בפחזותם האומרים כי בעלי הקבלה מגשימים בדמות' הצורה ליוצרה צורם יבלה שאול ולא אתיהיב ידיעא לאחרא בזווגא אלא לקב"ה בלחודוי הוא סוד הכרוז בת פלוני לפלוני ואפי' מעב"ר לי"ם ועבר לים הוא עולם הפרוד כי גם שם ידו תנחם לחברא לון כדקא יאות זכאה איהו ב"נ דזכי בעובדוי ולא יגרום שיקדמנו אחר ברחמים כמו שיתבאר בפ' משפטים ב"ה דא הוא בר נש שליר בהזדווגו בבת זוגו האמיתית בסוד אד"ם השלם יתברך סוד הצל"ם והדמו"ת. ובג"כ ופריו מתוק לחכי דאיהו תקונא מברך לאתברכא מניה עלמא כי על הדרך הזה מתברך העולם בסוד משפיע ומושפ' במינו המיוחד לו וזהו תלוי במעשיו של אדם להזדווג בבת זוגו המיוחדת לו על דוגמא עליונה. א"ר חזקיה הכי שמענא דכתי' ממני פריך נמצא דקב"ה אמר לה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא כי עולם הזכר הוא המוצי' פרי עולם הנקבה לפועל ודייק מלת פריך מיוחס לנקבה וההוצאה לזכר כפי שנז' וזה במחשבה ורצון ותשוקה רוחנית והוא אמרו ההוא תיאובתי' דנוקבא דעבד נפש אתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כלומ' בזולת פירוד מורגש כי לא יובדלו רק מצד החומר הנושא אותם הוא המבדיל צורת הזכר מהנקבה כמו שנתבאר והוא אמרו לבתר אשתכחו תרוויהו בעלמא כלומר נפרדים. ודא בחילא דדכורא אשתכח איכא דנוקבא כלומר לפי זה הדרך כח הזכר ממציא פרי הנקבה והוא הפך דבר אחר שאמר בתיאובתא דנוקבא אשתכ' איכא דדכורא כי הפרי מתיחס אל הזכר הה"ד ממני פריך נמצא תאמר כנס"ת ישראל ממני כלומר לסבת תשוקתי אליך פריך נמצא שאלמלא תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לא אתעבידו פירין לעלמין והענין הזה מבואר לברי לבב נקיי הדעת מסבוך סיג הסברא החומרית המחשבת עיני הלב ונפש היפה תאכלהו.