כתם פז על ספר הזהר יז

פתח ואמר הוא הכה את איש מצרי איש מדה חמש באמה וכלא רזא חדא איהו כלומר כי בספר שמואל קראו איש מראה וכאן איש מדה איש המצרי ההוא דאשתמודע כי כתב בה"א הידיעה לרמוז על המצרי הידוע שהוא משה כי בספר שמואל לא כתב כי אם איש מצרי וכאן כתבו בהא הידיעה אותו הידוע גדול מאוד בעיני פרעה וכו' כמה דגלי ההוא סבא כי יפה אמר והאי קרא במתיבתא עילאה אתמר שם ביארו פי' זה הפסוק על הסוד הנזכר ואליהו גלה לו זה.

איש מדה כלא חד בגין דאיהו שבת ותחומיה כלומר כי הכח ההוא של יסוד הנרמז באיש מראה בוקע ויוצא לתחום שבת שהוא מדת אלפים אמה לכל רוח והוא סוד ונהר יוצא מעדן וכו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהוא תחום שבת והוא סוד ומדותם מחוץ לעיר וכבר ביארתי למעלה כי העטרת נקראת עיר גבורים כמו שנתבאר מפי רב המנונא סבא. ומ"ש וכתיב לא תעשו עול במשפט במדה. כבר ידעת כי מדת התפארת נקראת משפ"ט אלה"י י"עקב וק"ו המדה נמשך ממנו שהוא משך הו"ו שבכחו נמדדו כל העולמות ואמר לעולמו די. ומכאן תבין סוד מרידת התחומין בשבת שהיה צריך שלא למדוד רק בחבל של נ' אמה לא פחות ולא יותר ולא ימדוד אלא כנגד לב"ו לדקדק במד"ה כדי שלא יערב תחום שבת בחוצה לו כי לכל דבר ניתן לו רשותו במדה והתבונן בדבריהם ע"ה במשנה שאמרו היה מודד לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו כדי לדקדק במדה הרבה בצמצום שלא לערב חול בקדש והוא אמרם ובלבד שלא יצא חוץ לתחום כי המכניס חול בקדש חייב מיתה בסוד מחלליה מות יומת כי נתן חלל בקדש כמו שכבר נתבאר והכוונה לרשב"י ע"ה כי איש מרא"ה שהיא התפארת ואיש מדה שהוא הי"סוד הכל אחד ו"ו ומשך הו"ו וז"א וע"ד איש מראה איהו ואיהו ממש איש מדה. ונתן טוב טעם ודעת למה נקרא איש מדה לפי שבו נמדד העולם העליון מקצה השמי"ם ועד קצה השמי"ם כלומר מראש הנהר לסופו ואמרי סופו לא שיש סוף ח"ו כי תכליתן אין להם סוף וז"א אורכיה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. ואמר שעל סוד זה היה קומתו של אדם הא' מסוף העולם עד סוף העולם לפי שנברא על דוגמא עליונה.

ואי תימא הא כתיב חמש באמה פי' אם יקשה השואל ויאמר כי כפי שרשי החכמה כי איש מדה הוא סוד הו"ו שהוא ששה כמו שביארנו וא"כ היאך יובן שהיה חמש באמה שהוא הה"א והשיב ואמר אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה כלומר הו"ו מדד בה"א חמש מאות שנה שהוא מהלך העולם מסופו לסופו.

וביד המצרי חנית כמא דאמר פי' כמ"ש רב המנונא סבא כמנור אורגים וכו' דהוה בידיה חקיק בשמא מפרש וכו' אז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ שנאמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמ"ה בתבו"נה ובדע"ת וסוד שם המפורש היוצא מויסע ויבא ויט יוצא משלשה האבות שהם מיוחסים לאברהם יצחק ויעקב הבאים מכח השלש העליונות חכמ"ה ותבו"נה ודע"ת הם ונתיחס ידיעת השם לבצלאל וכבר ידעת כי מדתו כצ"ל א"ל חי והוא האורג את יריעות האה"ל והמבריח את כלם מן הקצה אל הקצה ובסוד הזה נקרא בצלאל אורג ומעשה המשכן על ידו כדוגמת בצל א"ל העליון האורג את יריעות האה"ל והוא סוד המט"ה שהיה ביד מש"ה העליון אשר יעשה בו את האותות כי בו היה חקוק גם כן שם המפורש במ"ב אותיות מהשמאל הוא אבגיתץ קרע שטן נגדיכש וכו' כי בזה השם נבראו שמים וארץ וזה השם היה יודע בצלאל ע"כ נקרא מנור אורגים כי הוא עץ שכופלים בו בגד האריגה והוא משל לקו האמצעי המבריח והכל מבואר. מכאן ולהלאה כמא דאמר כלומר מה שנשאר מהכתוב הוא כמו שפי' רב המנונא ואין לי בו שום חידוש אחר לחדש כי לא הבאתי הכתובים הללו לחדש דבר עליו רק לבאר ההבדל שיש בין הכתוב שבספר שמואל ובין הכתוב שבספר דברי הימים זכאה חולקיה של רב המנונא תיבו יקירין תיבו על רבי אבא ורב אלעזר אמר שישבו כל הלילה עד הבקר לתקן ולקשט הכל"ה בכל קישוטיה במקרא במשנה בכתובים ובדרש ואגדה וכו' עם החברים ויאמר כי המוציא הלילה ההיא בד"ת יהיה שמור כל השנה ההיא מכל רע ותצא לו כל שנתו בשלום:

פתח ר"ש בראשית ברא אלהים. פתח מתחלת התורה שכן ראוי לענין מתן תורה להתחיל מבראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם והנה בעמדם בני ישראל על הר סיני כאלו אז נבראו והיום ההוא הרת עולם כי אז פסקה זוהמתו של נחש ולכן פתח ראשונה בבראשית ברא אלהים. ומ"ש האי קרא אית לאסתכלא ביה דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא וכו' אמר זה כפי דעות הכופרים החושבים שהם שתי רשויות ומביאים ראיה מהכתוב הזה בראשית ברא אלהים כי אלהים לשון רבים והנה רז"ל ע"ה אמרו א"ר יוחנן כל מקום שפקרו האפיקורוסים תשובתן בצדן נעשה אדם ויברא אלהים את האדם ויבראו לא נאמר אלא ויברא. הבה נרדה ונבלה וירד יי' לראות את העיר. כי שם נגלו אליו האלהים האל העונה אותי ביום צרתי כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כיי' אלהינו בכל קראינו אליו. אשר הלכו אלהים לפדות לו. עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב ואל זה כיוון רשב"י ע"ה באמרו בראשית ברא אלהים כל מאן דאמר אית אלהא אחרא. כלומר מכח הכתוב הזה כי אלהים האמור משמע לשון רבים אישתא דעלמא יוקיד ליה כלומר שתהיה מיתתו בשריפ' בזה העולם לעיני הכל וזהו אישתא דעלמא שהרי חנניה מישאל ועזריה ניצולו מן השריפה מפני שלא שנו אבל האמינו ביחידו של עולם ורשב"י אומר כי המשנה ואומר כי הם שתי רשויות האש של העולם הזה תאכלהו מלבד האש אשר לא נופח כי היא תאכלהו לעה"ב כמ"ש כדנא תימרון להון אלהא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מן ארעא ומן תחות שמיא אלה. והנה הרגיש רשב"י בכתוב זה שלשה ענינים האחד כי כפי המונח מדבריהם ע"ה שהמלאכים אינן נזקקים ללשון תרגום או כפי מה שסוברים אחרים שאינם מכירים בו שההבדיל ביניהם ר"ל בין נזקקין נמכירים הוא על דעת האומר שאינן נזקקין לו אעפ"י שמבינים לשון תרגום אינו חשוב בעיניהם ואינם נזקקין לו אמנם האומר שאינם מכירין בו אלו היו מבינים אותו היו נזקקין לו ואמר ר"ש כי בין למ"ד אינם נזקקים ובין למ"ד אינם מכירים בו הנה הטעם אחד הוא והיה ראוי לאמר זה הכתוב בלשון הקדש מפני שגם הם נקראים אלהים בשתוף השם יודו על ככה כי אין בורא זולתו יתברך כי הם הם המבקשים איה מקום כבודו להעריצו ומודים הם בדבר הזה לא ככחות הקליפה שהם מכחישין את השרש. וא"כ למה נכתב הכתוב הזה בלשון תרגום ועוד הרגיש כי מצינו בכתוב עצמו תיבה אחת בלשון הקדש והיא אלה שנאמר יאבדו מן ארעא ומן תחות שמיא אלה ועוד כי למה פעם יאמר ארקא ופעם ארעא ומהו ארקא. ויאמר כי מן הטעם עצמו נכתב בלשון תרגום כדי שלא יזדקקו מלאכי השרת לדברי הכתוב ויבינוהו ויהיה סבה שיתקנאו בישראל וזהו לפי שהם נקראים אלהים בשתוף השם וכדי בזיון וקצף להם באמרינו אלהא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מן ארעא. ויבינו שהם נכללים ח"ו בקללה זו והכוונה אינה כן כי לא נאמר זה רק על אלהי העמים החיצוניים בעלי הקליפה המצויירים בפסל וכל תמונה ולפי זה נכתב בלשון תרגום ולפי דרכנו למדנו שהוא כדעת האומר שאינן נזקקין לו שאינו חשוב בעיניהם אבל אם היו נזקקין לו אין ספק שמכירים ומבינים אותו שהם אמרו ז"ל שירד גבריאל ולימד ליוסף ע' לשון הנה התרגו' הוא הראשון מהם שהוא למטה מלשון הקדש כאשר יתבאר בע"ה בסוד סדרא דקדושא ונתן טעם למה אמר לשון ארקא ואמר בגין דארק' איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא. דע שיש חלוק בזה הענין רצוני באלה ז' ארצות בין חז"ל אם נקראים שבע ארצות בבחינת הא יקלימים שהם ז' חלקים שחלקו בעלי התיכונה את הארץ לז' חלקי הישוב. או אם הם כפי בעליהקבלה כגלדי בצלים כדמות הרקיעים שזה סובב את זה וכן קבלו כי תחת הארץ הלזו יש חלל אחר ובחלל ההוא מצויירים כוכבים ומזלות אחרים ותחת החלל ההוא יש ארץ אחרת ותחת הארץ ההיא יש אחר ובו כוכבים ומזלות אחרים ותחתיהם ארץ אחרת וכן עד ז' ארצות זו למטה מזו וזו למטה מזו כלומר בחללה של זו כי סובבות זו לזו כגלדי בצלים ועל כן נקראו בשבע שמות אר"ץ אדמ"ה גי"א נשי"ה צי"ה ארק"א תב"ל וגדול שבכלן תב"ל ואל זה הדעת נטה רשב"י באמרו בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא כי באמרו דלתתא הודיע שהם זו למטה מזו ובמקומו יתבאר זה בארוכה ב"ה ואמר כי בחלק הנקרא ארקא שוכנים שם בני בניו של קין אחר שנטרד מהארץ ר"ל מתב"ל כי נקרא תבל לפי שהוא מתובל מכולם כאשר יתבאר. נחתו לתמן ועבדו תולדות הנה באמרו נחתו יורה כי היא למטה מהארץ הזו. ואיהי ארעא כפולה דאתכפל מחשוכ' ונהור' כי לא הובדלו שם היום מהלילה כאשר הם אצלנו אבל אורם מעור' בחשך והחשך והאור משמשים פא' תמיד ועל כן נקראת ארץ עיפתה כמו אופל כי תרגום וכפלת ותעיף ור"ל כפולה מדבר והפכו. ואית תמן תרין ממנן שליטין וכו' ותמן קטרוגא דא בדא שלא הובדלה ממשלתם לשמש כל אחד בגבולו זה בגבול יום וזה בגבול לילה כמ"ש ז"ל בפ' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך משל למלך שהיו לו ב' אצטרטיגין פי' נציבים א שליט בעיר וא' במדינה והיו שניהם מריבים זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון וא"ל יום יהיה תחומך וקרא לשני ואמר לילה תחומך הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו כד"א יוצר אור ובורא חשך עושה שלום במרומיו הה"ד ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה והתבונן כי אגב ארחנו למדנו כי האור הוא הראשון כי כן אמרו קרא לראשון וא"ל יום יהיה תחומך ואין לנו עסק עם הסובר כי ההעדר והחשך היה תחלה כי לא ימצא החשך כי אם בהסתלק האור. וזו היא אמונתנו וקבלתנו לא בסברת האומר כי ההעדר קודם להויה כי ההויה הוא האור הראשון יתברך ויתעלה שמו וממנו נתאצלו ספירותיו ומהספירות יצאו כל צבאי אור הנקראים מאורי אור ואחריהם באו בעלי החשך אחר שעמד האור במקום שעמד. ונחזור לענינינו כי בהיות השליטין ממשלתם בלתי נגבלת ימצא ביניהם הקטרוג אם לא ימצא ביניהם התשעבד זה לזה כי הוא מבט' האהבה. ומ"ש ובשעתא דנחית לתמן קין אשתתפו דא בדא אמר זה בבחינ' התולדו' שהוליד שם קין שהוליד בכח שני השליטין הגופות ההם כי נשתתפו שני הכחו' בגופו' ההם ו' שתלימו כחדא והוא וכלא כד חזי לאינון תולדין דקין. וע"ד אינון בתרין רישין וכו' יחזור אל תולדות קין שנבראו בשני ראשין כי בהסכמת שני השלישים נבראו וזה יורה על מה שכתבתי כי עדיין הקטרוג ביניהם שאלו גבר הא' על חבירו לא יבראו רק בראש א' ולפי שיקשה לפי זה שאם נמצא ביניהם הקטרוג שוה בשוה הנה לא יסכימו בציור אחד. כי כל אחד יחפוץ לנצח את חבירו ולא תפול הסכמה ביניהם לעולם לזה אמר בר דההוא נהורא שליט ונצה דידיה ונצח על אחרא וע"ד אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו כחדא אמר כי אלו נמצא ביניהם הקטרוג בשווי לא תפול ההסכמה ביניהם לעולם כי כל א' יחפוץ לצייר צורתו בתולדה ההיא משלי שיצייר חבירו האמנם כי השליט הא' באור לעולם גובר כי כח האור גובר על החשך כנודע מדרך הטבע כי נר א' ואם הוא קטן יגבר גבול גדול מהחשך ולכן נכלל עמו בהכרח ולפי שלא הובדל גבול כל אחד לבדו כהבדל היום והלילה צייר כל אחד חלקו בתולדות ההם ונעשו שני ראשים בגופות ההם בערוב אחד. ועתה בני פקח עיני שכלך להבין שורש הסוד הזה מעיקרו כי הוא מהסודות הנעלמים בענין הבריאה וברוך יי' אשר יעצני על סוד זה כבר ידעת כי חייבה החכמה בסוד עולם האחדות לברוא דו פרצופין בגוף א' כי אדם הא' ובת זוגו דו פרצופין נבראו להורות על אחדות האצילות מה שלא היתה זו הבריאה בכל שאר בעלי חיים כי נבראו הזכר לבד והנקבה לבד אמנם באדם הראשון ובת זוגו כי הם צל"ם ודמו"ת נבראו דו פרצופין בגוף א' להורות על האדם העלי"ון אשר נברא האדם בצלמו כי כח המשפיע והמושפע באחדות אחת היו בעמקי האי"ן וכשגזרה חכמתו להאציל ולגלות כבודו נמשך האצילות מלז ללז עד עמדו במקום שעמד כאשר חייבה חכמתו יתברך וחוייב לחזור האור שהיה מתמתח והולך לשוב לאחור וליגנז כמו שאמרנו פעמים ושבו פני הלבנ"ה אל פני השמ"ש פנים בפנים ובכן הובדלו הי"ום מהלי"לה שהיו משתמשים בכת"ר אחד ונתמעטה הלבנ"ה לקבל האור מהשמ"ש ובדוגמא הזאת היו אדם הראשון בתחלת הבריאה דו פרצופין אח"כ נסרם הב"ה ושבו פנים אל פנים על דוגמת המאורות. ומכאן תבין קטרוג הלבנה בשמש הרמוז בדבריהם ע"ה אמרה לבנה לפניו יתברך אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. ותרעומת הארץ בשמים בסוד והארץ היתה תוהו ובוהו תוהה ובוהה ומשלו משל למלך שקנה שני עבדים על הא' גזר וכו' והכלל העולה מכל זה כי כשניתן גבול לכל א' ונתמנה על מלאכתו על שליט היום שיהיה מושל ביום ועל שליט הלילה שיהיה ממשלתו בלילה כמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת בלילה קם השלום בעולם כי נשתעבד הקטן לגדול ושבו במבט האהבה. והנה בהיות שבארץ הנקראת ארקא לא הובדלו שריה ולא נתן גבול לכל א' שישתמש לבדו כי אם בעירוב הנה נתחייב שימצא הקטרוג ביניהם לבלתי המצא ביניהם ההשתעבד זה לזה כמו שנמצא בעולמנו זה בין ההפכים כי יתגבר האחד על הפכו בהכרח והם נשמעים זה לזה הירח לשמש והארץ להשמים וכן כל מדרגה ומדרגה אל שלמעלה הימנה ולכן הם בקטרוג שני השרים האלה כי ישתמשו יחד בדבר א' ובהיות האמת כי כל שליט ושליט לא ינוח אפי' שעה אחת מלפעול חוייב להמצא ההסכמה ביניהם לגבי קבלת הצורה וציירו בכנוי דקין שני ראשים ראש א' לכל שליט בגוף א' ובבחינה זו אמר בר דההוא נהורא שליט ונצח דידיה ונצח על אחרא ואתכלילו די בחשוכא בנהורא כלומר נסתכמו יחד לא על דרך ההשתעבד רק ע"ד הנצוח והבן זה מאוד וההבדל שיש בין הסכמת הניצוח ובין הסכמת ההשתעבד. ואמר כי שני השליטים האלה האחד שמו עפרירא והוא שר החשך ושמו מורה עליו והב' קסטירון שמשמעו זהרירות מלשון מקסטוטירא דמר חקלא נהיר. חד דיוקניה כתורא וחד דיוקניה כנשרא בסוד הפנים העליונים פני שור ופני נשר כי הם השמאליים בפנים ומכחם הם באים אלא שנשתנו מראיתם וזה שכבר ידעת כי נשתנו הפנים כפי מקומותיהם כי כל מה שנתרחקו מהאור משחת מאי"ש מראיהם ותוארם מבני אד"ם כאשר נשתנו הלשונות זו מזו עד ע' לשון אשר על סוד זה אמרו שניתנה תורה בשבעים לשון וסוד ע' פנים לתורה ודיוקנא דילהון כדיוקנא דמלאכין קדישין כי זה לעומת זה עשה האלהים וכשם שד' פנים העליונים שבים אל פני אדם כמ"ש ודמות פניהם פני אדם כן אלה השרים כד מתחברן אתעבידו פני אדם. וכד אינון בחשוכא מתהפכין לצורת נחש בשני ראשין וע"כ באו בני קין בצל קורתם. וטאסין גו תהומא כי משם שואבים פרנסתם. כד מטאן לשלשלא דעזא ועזאל שהם הנפילים שנפלו מקדושתם והם אחוזים בשלשלאות של ברזל בארץ כי לאחר שירדו מקדושתם עוד לא שבו אל מקומם ולא יוכלו לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי קדש כבראשונה והם הם השלשלאות של ברזל כי אחר שלבשו בגדי העולם הזה ותאוותיו לא יכלו עוד לפשוט אותם וזה היה להם חלף קטרוגם לפני בוראם ביצירת אדם הראשון כאשר יתבאר לפנים וכשמגיעין השליטים האלה לשלשלאותיהם מרגיזים אותם ואימה גדולה נופלת עליהם לחשבם כי הגיע עתם לעמוד בדין לפני יוצרם ואינון מדלגי גו טורי חשוכאן לחשבם כי יתחבאו עד יעבור זעם הדין וכל הענין הזה מבואר במקומות מהזוהר בסירוגין מעט פה ומעט פה ובפרשת בלק תמנא שעזא ועזאל הם הנקראים נופ"ל וגלוי עיני"ם האחד חשוך והאחד מזהיר מעט כערך עפרירא וקסטירון. ואלין תרין ממנן שאטין וכו' ואזלין לגבי נעמה אמהון דשדין דטעו אבתרהא דחלן קדמאין הם הנפילים אשר זכרנו שנאמר עליהם ויראו בני האלהים את בנות האדם ולדעת ר' חייא היו בנות קין כי כל מין יקרב אל רומהו כאשר יתבאר לפנים. ואיהי דליגת שתין אלפין פרסי ובורחת מהן כי אינה חפצה רק בזיווג בני אדם והיא מצטיירת בחלום חזיון לילה לבני אדם על צורת אשת יפת תואר להחלימם למשוך מהם שכבת זרע מקרה לילה ונעשו מהם שדים ונקראים נגעי בני האדם. ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטאן בעלמא לעורר התאוה לבני קין לעשות תולדות באותה הארץ הנקראת ארקא. שמיא דשלטין תמן לאו כהני. פי' אינם על מתכונת השמים שלנו ועל סדרם כי נשתנה מתכונת' וסדרם מסדר שמים שלנו שאינם סובבים על הסדר שסובבים הגלגלים שהגלגול היומי מסבב אותם בכל יום ויום על כרחם אבל תנועת גלגליהם מאוחרת ואינם סובבים סבובם כי אם לכמה שנים. גם הארץ שלהם הנקראת ארקא אינה מוציאה תבואתה בכחם כמו שמוציאה הארץ שלנו מכח השמים.

ואינון אלהיא דשמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא עילאה דתבל שהיא ארצנו זו שלא יהיה להם ממשלה בה להחטיא בני אדם להביאם לידי קרי וע"ד יאבדו מארעא מהארץ הנקרא תבל. ומתחות שמיא דאתעבידו בשמא דאל"ה כמו שכבר נתבאר בסוד ח"י ברא אל"ה. ובאלה תולדות השמים והארץ וע"כ באה התיבה הזאת בלשון הקדש כי לפי שהיא מורה על סוד השמים והארץ הקדושים לא החליפה בלשון תרגום וכדי שלא יבינו מלאכי השרת או לא יזדקקו אל לשון הבבלי ויחשבו שעליהם אם אומרים אלהיא דשמיא וארקא לא עבדו יאבדו לכן נכתב פסוק זה בלשון תרגום. והתבונן כי מכאן אנו למדין כי האמת הוא הגירסת אינן נזקקין ללשון תרגום לפי שאינו חשוב בעיניהם כי לשונם הוא לשון הקדש וגם כי הם מבינים לשון התרגום אינם נזקקין לו לענין שאלת האדם צרכיו בלשון ההוא וזה שאם היה האמת כמי שסובר שאינם מכירים ומבינים אותו מהו אשר יבינו במלת אל"ה הגרידא ולדעתו אינם מבינים את דברי האלה הזאת הכתובה בראש הפסוק כדנא תימרון להון וכו' ועל מי ועל מה יתקנאו במה שאינם מבינים האמנם כי הם מבינים כל ע' לשון כמו שכתבתי אלא שאינם נזקקים להם בענין שאלת צרכים להוליך את קול התפלה הנאמרת בלשון תרגום ולהעלותה לפני בוראם ומכאן תבין סגולת לשון הקדש כי גם כי לא בין המתפלל דברי תפלתו בלשון הקדש תפלתו מקובלת יותר ממה שאומרה בלשון אחרת אף כי יבינה לפי שהמלאך המוביל את התפלה נזקק ללשון הקדש ומלמד זכות על המתפלל בלשון הקדש: