כתם פז על ספר הזהר טו

רבי שמעון הוה יתיב ולעי באוריתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה הביא זה הענין לענין מה שזכר מי"ראת יי' שהיא הכלה ושכל טוב פועל בה ע"י המסייעים שהם למודי יי' וזיווג הכלה בבעלה שהם תורה שבעל פה ותורה שבכתב היה ביום שנתנו לישראל שהוא יום החמשים יום לצאתם מארץ מצרים והוכנו אז להתחתן באל יתברך בשתי התורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובכן היתה שמחת האפרי"ון העשוי מעצ"י הלבנו"ן כאשר נתבאר למעלה לכן היה רשב"י ע"ה וחביריו שהיו דוגמת למודי יי' למעלה בליל שבועות עוסקים בתורה בנביאים ובכתובים בדרש ובסוד שהם סוד פרד"ס פש"ט רמ"ז דר"ש סו"ד להכין הכלה ולסעדה בתומכיה ליום מחר ולקשטה בכל מיני הקשוט בפשט ורמז ודרש וסוד כי הם ענקים וחרוזים לצוארה ובהם תתקשט לפני החתן והיא ועולימת הא שהם המקשטות אותה נכנסות ביום מחר לפני המלך והמלך שמח בהמה כי נתגלה כחו ותהלתו על ידם בלילה שקדמה בקשוטי כלה וע"כ נקראים שושביני החופה כי הם התקינו האפריון והחופה והסוד ידוע כי אלמלא העוסקים בה והיודעים סודותיה מי ימלל גבורות יי' וישמיע קול תהל"תו כי אל זה כוון הוא יתעלה בבריאת העולם להיות שעשועיו יום יום בה וע"כ קב"ה שאל עליהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה במתנות ופרס שקבלה מאת המלך.

והוה ר"ש וחברייא מרננין וכו' כי אין רנתה של תורה אלא בלילה ודע שהיו להם רננות ושירים מייסדים ע"פ החכמה והסוד והיו מרננים בהם כדי לשמח הלבבות להדביק נפשותם בעולם העליון להמשיך משם שפע ורצון ע"ד ניגון בסוד והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח יי' וכן אנחנו נוהגין היום בכל ליל ראשון של שבועות בל"ב פיוטין המיוסדי' אצלנו ע"פ החכמה אל אלהי ישראל יעורנו לאמרם בארץ הקדושה ובבנין אפריון במהרה בימינו ומחדשין מלין דאורית' כל חד וחד מנייהו הנה רשות לת"ח לחדש מה שלא שמע ע"פ שורשי התורה כמו שאמרנו שהרי היו החברים לפני רשב"י ומחדשים לפניו והיה שמח רשב"י ואומר להם זכאה חולקכון בגין דלמחר לא תיעול כלה לחופה אלא בהדייכו. ולמדנו מכאן כי הזיווג העליון מדת לילה במדת יום אינה אלא בבקר וכן היה במעמד הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר כי אז נכללת ממשלתה של הלילה בי"ום וזה יתבאר בסוד תפלת שחרית בפ' תרומה.

וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עילאה הם סוד ע' פנים לתורה וסוד ע' סנהדרין:

פתח רבי שמעון ואמר באותה הלילה שישבו לקשט את הכלה פתח בזה המזמור שהוא מענין הנדון ואמר קרא דא הא אוקימנא ליה בפ' תרומה יבאר המזמור הזה על סגנון אחר.

אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא שהם הם המצהילים פניה ומיפים ומקשטים אותה והאם שמחה בבני חופתה. וביומא דמחר באים שושביני המלך שהם אוכלוסין ומשריין העליונים ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה שאין מכניסין אותה לחופה עד שימצאו שם עמהם העומדים בבית יי' בלילה ההוא שקישטו הכלה כי הם חברים מקשיבים אלה לאלה.

כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה פני חמ"ה בפני הלבנ"ה מה כתיב השמים מספרים כבוד אל כבר ידעת כי תפארת נקרא שמי"ם והעטרת נקרא כבו"ד אל בהיותה מלאה מטובו כי בהיותה בפגימו נקראת אל זועם ומלת א"ל תשמש לחסד ולגבורה כי הוא מלשון אילות וכח הן בחסד הן בדין אמנם בהיות חסד משפיע בה נקראת כבוד אל ויהיה שיעור הכתוב השמי"ם שהוא פני החתן מספרים ומבהירים ומזהירים את כבוד א"ל כי ממנו תקבל זוהר ותזהי"ר כספירים ודוק ותשכח בלשון המאמר בההוא שעתא דשמי"ם עאל לחופה הוא האפריון אפריונו של כלה ונהיר לה כל אינון חבריא דאתקינו לה אתפרשו בשמהן יקראו בשם כי הם קרואי מוע"ד וזהו מגיד הרקיע וכבר ידעת כי היסוד נקרא רקיע שעל גבי החיה והוא מדת הצדיקים ושם נזכרים שמות הצדיקים והוא המגיד אותם וקורא אותם בשם בסוד ראה קרא יי' בשם בצלאל. וביאר עוד כי נקראים הצדיקים מעשה ידיו כל בעלי ברי"ת בסוד ומעשה ידינו כוננהו ירצה כי מעשה ידינו הוא הברית החתום בבשרנו שאנו מתקנין אותו בידים ומבקשי' אנו מהאל יתברך שיכוננהו עליון בדוגמת הברית הקדוש העליון והנה הצדיקים המקשטים את הכלה הם בעלי בריתה שממשיכים אליה שפע הברית הקדוש ודע כי שמירת הברית מהעבירה ישמרהו מגהינם כמ"ש ז"ל כי אברהם שהוא הנכנס הראשון בברית עומד על פתח גהינם ואינו מניח כל מהול ששמר בריתו ליכנס שם ועל זה הביא מאמר רב המנונא שהוא אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשריך אזהרה שלא ידבר האדם ויוציא דברים מפיו שיביאוהו לידי הרהור כי יש בדברי תפלות כח להביא את האדם להחטיא את בשרו בשר קדש והוא גורם שימשכהו דומ"ה שרה של גהינם לגהינם. ויביא ענין דוד בבת שבע וקטרוג דומה עליו על שפגם בברית קדש ושהשיבו הקב"ה דוד זכאה איהו וברית קדישא על תיקוניה קיימא שלא חטא בו לפי שראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית והסוד ידוע כי מששת ימי הבנין היתה ב"ת שב"ע ראויה לדוד ושהשיב דומה אי קדמך גלי כלומר שהיה זה בידיעה העליונה קמיה מי גלי כי היה לו להשמר ולבחור כי מדתו אינה בידיעה אבל היא בבחירה. והשיבו האל יתברך בהיתירא עבד שהרי אוכלוסי דוד לא היו הולכים למלחמה עד שמניחין גט זמן לנשותיהם. א"ל אי הכי הוה לי' לאורכא תלת ירחי לצאת חובת ספק הולד מראשון או משני דחיישינן לולד. א"ל במאי אוקימנא מלה באתר שיש חששא מהריון וגלוי לפני שמעולם לא קרב אליה אורי"ה כי משמרת ופקדון היתה בידו של אוריה ושמי החתום בו יעיד על זה ורמוז זה בשמו או"ר י"ה שלא נשלם הזיווג בה"א אחרונה. א"ל האי מה דאמרית וכו' עתה נתחזקה הטענה הראשונה שעתה אין עליה תשובה שאם לפניך גלוי לפניו מי גלוי כי מי ידע בכל אלה שלא קרב אליה ומי הגיד לאדם מה שיחו עם אשתו ואם תאמר שיתכן זה שהיה נודע הדבר כי הנשים יגידו מסתוריהם לנשים אחרות ויתפרסם הדבר אם כן למה צוהו דוד לפקוד לאשתו בבואו מהמלחמה שנאמר רד לביתך ורחוץ ודברה תורה בלשון נקיה א"כ ודאי לא ידע ומה שקשה בזה הפועל שהוא העיקר הוא לדעת שאינה אשת איש אבל לענין חשש הולד אם הוא בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון ליכא חששא דהכי תנינן בכ"ה לניסן אעבר כרוזא דוד שיצאו ישראל למלחמה עם יואב והוו עם יואב בז' יומין דסיון הרי מ' יום או יותר שהולד נוצד בבטן אמו ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון סיון ותמוז ואב ואלול וא"כ פשו להו טובא ונסתלק הספק. וי"א בשבעה באדר וכו' ונתארך הזמן יותר הרבה וביום הכפורים נתבשר ע"י נתן הנביא גם יי' העביר חטאתך לא תמות מאי לא תמות כי המיתה נגזרה על כל חי אלא לא תמות בידא דדומא כי היא המיתה הודאית ברדתו לשחת. וכשלא מצא בעל החוב מקום לגבות את חובו שב לקטרג כי כבר קבל עליו את הדין ומשפטו הוא חרץ בפיו באמרו חי יי' כי בן מות האיש העושה זאת טרונייא אית לי עליה פי' ממשלת ורשות יש לי עליו מלשון סרני פלשתים שתרגומו טורני פלשתאי. א"ל לית לך רשו דהא אודה לגבאי ומודה יעוזב ירוחם ואע"ג דלא חב כי אשתו היתה בכשרות ומששת ימי בראשית מזומנת לו. ולא חטא כי אם בדבר אוריה עצמו שהרגו בחרב בני עמון ולא בחרבו כי. חייב מיתה היה כמ"ש ז"ל יתבאר במקומו. מיד אהדר דומה לאתריה בפחי נפש אוי לאזנים שכך שומעות אוי לנו מיום הדין אם כל החקירות והדרישות הללו עתידין אנו להם ועונות ישמר יה יי' מי יעמוד לנו זולת רחמיו הרבים ועכ"א דוד לולי יי' שהיה לי כמעט שכנה דומה נפשי דומ"ה ממש שרה של גהינם מהו כמעט כחוטא דקיק הוא הוא הפסע שיש בין מדתו של דוד ובין הקליפה כחוט השערה בינה ובין המות והוא ההבדל שיש בין אחד לאח"ר חוט דקיק בסוד ויקוב חור בדלת"ו והוא ג"כ סוד הבדל הה"א של מצה ובין החי"ת של חמ"ץ כי אין בין מצה לחמץ רק חוט דק כנודע לבעלי הסוד וזהו כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא וכו' ובגין דא בעי בר נש לאסתמרא וכו' ישלים ביאור הכתוב שהתחיל אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תאמר לפני המלאך דלא יכיל בר נש פי' מלת אל תאמר גזרה ואזהרה ולא צווי כאלו אמר כי לא תוכל לומר לפני המלאך כי שגגה היא כמו שנחשב לדוד שגיון לפי שדוד סניגורו היה האל יתברך ונצח ליה קב"ה בדינא. למה יקצוף האלהים על קולך על שהוצאת מפיך דברי תפלות והתגרית בך היצר הרע וחבל את מעשה ידיך הוא זכות הברית שהיה מעשה ידיך יסתלק ממך הרי כי הברית נקרא מעשה ידינו שאל זה היתה הכוונה של רשב"י ע"ה באמרו ומעשה ידיו מגיד הרקיע הנודע בצדיק שהוא סוד הברית ושם נזכרים ונעשים הצדקים. וחזר וביאר על מה נקרא רקיע מדת היסוד ואמר מאן רקיע לפי שיש רקיעים ז' וזה בה"א הידיעה ואמר דא איהו רקיע די ביה חמה ולבנה כוכבים ומזלות הכל נדפס בזה הרקיע שהוא ח"י העולמים כלם ודא ספר הזכרון דאיהו רשים להו וכו' הוא מדת ז"כור ושם נזכרים הנדברים איש אל רעהו בתורה וישמע יי' ויכתב בספר ז"כרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו יום יום ליום יביע אומר יומא קדישא מאינון יומין עילאין וכו' כשם שהיה עסקם בסוד הימי"ם העליונים על כן הימים עצמם ימי בראשית הם מגידים שבחם של החברים ואומר כל יום לחבירו מה שחידש כל אחד מהם לחבירו. ולילה ללילה יחוה דעת דע כי בתולותיה רעותיה הבאות עמה לבית המלך כאשר ביארתי נקראות לילות בשם המטרונה עצמה והוא סוד העומדים בבית יי' בלילות כלומר עם אוכלוסי המלכה הנקראות לילות כי עבדי יי' כשעומדים בבית יי' שם נמצאים המלאכים הנקראים לילות חברים מקשיבים לקולם והוא אמרו כל דרגא דאשלים בליליא כלומר כל המדרגות שנכללות בשם לילה הם ג"כ משבחים ומגידים שבחם של העוסקים באותה הלילה בסתרי התורה ובשלימו סגיא אתעבידו לון חברים ורחימין כי אין אהבה כאהבת התורה. אין אומר ואין דברים כשאר מלין דעלמא יבאר מעלת דברי החכמים שמהבל פיהם נעשים שמים חדשים וארץ חדשה כאשר נתבאר למעלה בפסוק לנטוע שמים וליסוד ארץ ואלה הדברים הם הנשמעים ועומדים ברומו של עולם ולא כן שאר דברי הבאי שאינם נשמעים לפניו ויהיה שיעור הכתוב אין אומר זה ואין דברים הללו כשאר דברי הבאי שהם בלתי נשמע קולם לפניו ותברך. בכל הארץ יצא קום עבדי משיחה אינון מלין הם מודדים עולמות חדשים כשם שמדת הקב"ה שמים וארץ כשברא' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ מאליו אתעבידו שמים ומאליו אתעביד ארץ כפי ערך הדברים אם הם סו"ד או פש"ט. ואי תימא דאינון מלין באתר ולא משטטי ושהם בעלי תכלית וגבול ידוע חזר ואמר בקצה תבל מליהם כי הם כוללים כל המציאות. כיון דאתעבידו רקיעין אם תאמר מהו השוכן בתוכם חזר ואמר לשמש שם אהל בהם שמ"ש ומגן יי' צבאות שוכן בהם ומשים אהלו בהם. כיון דשארי באינון רקיעין וכו' כדין והוא כחתן יוצא מחופתו וחדי ורהיט גו מגדלא חדא אחרא כי מדבריהם נעשה מגדל פורח באויר במקום אחר חדש מקצה השמים מוצאו ודאי מעלמא עילאה היא הבי"נה שהוא עלמא עילאה שהוא הנרמז מקצה השמים. ותקופתו זה העטרת שעל פיה נחשבים תקופות השנה הארבעה ואין נסתר מחמתו דההיא תקופה דא ותקופה דשמשא דאסתר בכל סטרא כי מחיבור שניהם בהקפתם נמצאים כל יצורי עולם ואין נסתר א' מהם ממנו כי הוא משגיח בהם ובאים לבקש מאל אכלם ברצוא ושוב. ושב לבאר מהו ואין נסתר מחמתו כי יותר היה ראוי לכתוב אין נסתר מאורו כי על מי לא יקום אורהו וא"כ למה אמר מחמתו מענין חמימות ואמר בשעתא דאתחמם ושב לגבייהו כל תשוקה יתיחס אליה חמימות הלב כמ"ש כי יחם לבבו שהוא משתוקק לנקום נקמת אחיו והרמז כי סבת תשוקתו של הקב"ה ומגמתו הוא בעבור התורה היא תורה שבעל פה שקישוטה ע"י החברים ועל רזא דא כתיב תורת יי' תמימה כי העטרת היא תורת יי' ודאי היא תמימה ומשלמת דברי תורה שבכתב. שית זמנין כתיב הכא יי' ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת יי' תמימה ועל רזא דא כתיב בראשית הא שית אתוון ברא אלהים את השמים וכו' הא שית תיבין וכו' ירמוז כי המזמור הזה נרמז בו סוד הבריאה וזה לעומת זה כי בשם שיש שש פסוקים מתחילת המזמור עד תורת יי' תמימה ואח"כ שש שמות יי' כן במלת בראשית שיש בה ו' אותיות ובתיבות הכתוב שש תיבות וזה לעומת זה להודיע שכל מה שנברא מכח הו"ו נברא והכל בששיות ומדה אחת לכל היריעות והרקיעים ובמעלת המזמור הזה יגיד כי בו נרמז כל הבריאה בסוד האצילות הנרמז בו. עד דהוו יתבי בההוא הלילה ליל שבועות עאלו רבי אלעזר ורבי אבא אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין וכו' ודאי דמלה עתיקא איהו וכו' וההוא דסתים מכלא אמרו אמר זה לפי שרב המנונא סבא לא ביאר בכתוב מהאצילות רק מ"יסוד עד הבינה וכלל במדת הבינה כל השלש העליונות שכן אמר מאן דרגא אתא אהדר ואמר מקבצאל דרגא עילאה סתימאה דעין לא ראתה וכו' ורשב"י אמר כי הכתוב הזה אמרו ההוא דסתים מכלא שהוא הכת"ר וא"כ הרי כל העשר נזכרים בכתוב מן ח"י רב פעלים עד קבציאל ועם המדבר עצמו הרי כל האצילות רמוז. והאי קרא איהו באתר אחרא בגוונא אחרא בדברי הימים נכתב הכתוב הזה על אופן אחר ורצה רשב"י ז"ל לבארו: