כתם פז על ספר הזהר יח

אמר ליה ר' אלעזר האי קרא דאמר מי לא יראך מלך הגוים כי לך וכו' לפי שפתח אביו בפסוק כדנא תימרון להון אלהיא דשמיא וארקא לא עבדו שהענין מדבר באלהי העמים ועובדיהם מצא מקום ר' אלעזר בנו חכם בנו שואלו ואמר לו האי קרא דאמר מי לא יראך מלך הגוים וכו' מאי שבחא איהו אם בא הנביא לספר בשבחו של מקום כאשר יראה מהכתוב מהו השבח הגדול הזה אשר בו שבחו באמור מי לא יראך מלך הגוים ומי לא ידע בכל אלה שאלו אמר מי לא יראך מאלהי העמים היה השבח נכון ומתקבל שהיה מודיע לכל באי עולם כי מי אלוה מבלעדי יי' ומי צור זולתי אלהינו כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ואמנם באמרו מי לא יראך מלך הגוים מאי שבחא איהו שיקרא מלך הגוים והוא מלך מלכי המלכים העליונים בסוד כל המלכי"ם שלשים ואחד על כלם. והנה השיבו אביו ואמר לו אלעזר האי קרא בכמה דוכתי אתמר ובפנים שונים אבל ודאי לאו הכי כלומר עדין לא נאמר בו אמיתת כוונת הכתוב וזה לפי שהכתוב אומר בהדיא כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך וזו קשה מן הראשונה כי יתן צד דמיון בין האל יתברך ובין חכמי הגוים ומלכותם ויאמר כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך.

דהא אתא למפתח פומא דחיבייא וכו' כלומר יראה כי לא הועילנו הכתוב הזה רק לתת פתחון פה לאפיקורוסין דחשבין דקב"ה לא ידע הרהורין ומחשבין דלהון וזה כי בדמות הנביא האל יתברך לחכמי הגויים הנה יבואו לידי אפקירותא ויאמרו כי יש צד דמיון ביניהם וכשם שחכמי הגוים גם כי יחכמו אינם יודעים מה שבלב בני האדם והרהוריהם כי זה נמנע בחקם כן האל יתברך אינו בוחן לבות וכליות וכמוהו כמוהם אלא שיש הבדל בינו ובין חכמי הגוים בין רב למעט ושזהו כוונת הנביא באמרו כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך כלומר שאתה גדול מהם בצד מה אמנם כמוך כמוהם בענין המחשבה ובא הכתוב להודיע שטותם.

דזמנ' חדא אתא פילוסופא חד לגבאי וכו' ואמר כלהון חיילין ומשריין לא אתדבקן ולא ידעין אחר דיליה שכן כתוב ברוך כבוד יי' ממקומו שאינם משיגין איו.

האי קרא לא אסגי יקריה אבל מעט בכבודו באמרו כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו.

שקולא דא לבני נשא יש דמיון בינו ובין בני האדם כי האומר זה גדול מזה הנה ימצא ביניהם דמיון בין רב למעט והביא ראיה וחוזק לדבריו ממה שדייקו רז"ל בפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שדרשו כף הדמיון ואמרו בישראל לא קם כמוהו אבל באו"ה קם. והנה בכתוב הזה נאמר בהפך כי בכל חכמי הגוים מאין כמוהו אבל בישראל יש כמוהו. אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כלומר מכאן אתה למד שאינו שליט שהרי ישראל אין להם שולטנות בעולם והאלוה שלהם דומה להם. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא בדקא יאות שאין על דברי תשובה כי דומה בדומה הוא דיוק הכתו' הזה לכתו' ולא קם נביא עוד בישראל ומדבריכם אני תופס. אמרית ליה וכו' כן הוא האמת ומה שדייקת היטב דייקת ולא בא הכתו' לספר בכבוד אלהינו כי כבודו מודעת בכל הארץ אמנם בא הכתו' לספר בשבחן של צדיקי' שעושי' וגוזרי' בעולם כרצונם ונעשה חפצם וכמו שדרז"ל בפסוק אשריך ישראל מי כמוך מה הב"ה מחיה מתים ומוריד גשמים ופוקד עקרות כך אליהו ואלישע וכו'. ועוד שהב"ה גוזר וצדיק מפיר שהרי אליהו מנע הגשמים ואח"כ הורידם. מאן עבד שמיא וכו' אתא אברהם ואתקיימו שקלקלו הדורות והיה העולם מתמוטט והולך עד שבא אברהם ובזכותו נתקיים. מאן מנהיג שמשא וכו' שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וסדרם על הסדר הזה כי יומם ולילה תמיד לא ישבותו מתנועתם. והנה יהושע בטל הסדר מדת זמן ואמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וכתיב ויעמוד השמש בחצי השמים ונחו מתנועתם ולפי טבע הבריאה היה שב העולם לתוהו ובוהו בבטול התנועה והוא אמר ויהי וצוה ויעמוד שלא כטבע הבריאה וז"א ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך כלומר שזה נמנע שיתקיים במנוחת התנועה. קב"ה גוזר גזר דין אוף הכי משה גזר דין ואתקיימו כלומר עמדו שמים וארץ במאמר משה בשעה שאמר האזינו השמי' ואדברה ותשמע הארץ שעמדו מתנועתם לשמוע בקול דברו. וצדקייא מבטלי לון דכתיב צדיק מושל יראת אלהים שאין הכתוב מתיישב כפי פשטו רק באמור כי הצדיק מושל ביראת אלהים ממש ומבטל גזרתו ולפי שיראה מזה שהעבד גדול מרבו והרי כבוד הרב מתמעט בהפר העבד מאמר אדוניו וזה הוא המבוקש של הפילוסוף באמרו אלהא דאית בחכמי ישראל לאו איהו שליטא לזה אמר ותו דאיהו פקיד לון למהך בארחוי ממש לאדמאה ליה בכלא כלומר שברשותו הם עושים כל מה שהם עושים גוזרים גזירות ומתקיימות ומבטלי גזירות והם בטלים וזה לפי שהוא צוה אותם שידמו לו ויעשו כמעשיו וכגבורותיו וזה הרשות נתן להם בכח המצות שהם עושים ובלכת בדרכיו ואמר שכבר נכנסו דברי רשב"י באזניו עד שנתגייר בכפר שחלים מקום ששמו כך. וקרון ליה יוסף קטינאה ואולי קראוהו כן לפי שהיה מקודם שנתגייר מקטין בכבוד האל בשאלותיו. ואוליף אוריתא סגיא למד הוא מחכמי ישראל תורה הרבה. ואיהו בין חכימין וכו' תמיד היה נמצא עמהם ושוקד על פתחיהם. השתא אית לאסתכלא כלומר עתה נחזור לבאר הקושי אשר בכתוב דהא כתיב כל הגוים כאין ולא יתגדל כבודו ושבחו במשול על מי שאינו כלום ואינו שבח. ועוד למה ייחס מלכותו על הגוים ולא על ישראל אלא בכל אתר בעי קב"ה לאשתבחא בישראל אין שבחו של הקב"ה אלא בישראל שנאמר ישראל אשר בך אתפאר כי ביחס מלכותו בישראל זו היא תפארתו ושבחו שנאמר אלהי העברים אלהי ישראל מלך ישראל מלך ישראל ודאי כי עיקר מלכותו לא תתיחס רק על ישראל שהרי הרבה פעמים נקרא מלך ישראל. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא באלה השמים אשר על ראשינו דהא מלכיכון שליט עלייכו כי יש אלוהות הרבה וכל א' לקח אומה אחת לחלקו ונחלתו וחלק יי' עמו ישראל ועליכם הוא שולט ולא בנו. אתא קרא ואמר מי לא ייראך מלך הגוים אין הכוונה לומר שקרא שמו עליהם ויחס מלכותו עליהם לשבח רק על אלהיהם אשר חלק להם הם הם הנקראים חכמי הגוים כי הם מתנהגים על פי חכמתם כפי מה שתחייב הוראתם במערכת הכוכבים על כן נקראים חכמי הגוים כי חכמתם מהם ובכל מלכותם לית בההוא מלכו דלעילא דהא ד' מלכוון שליטין וכו' יאמר כי אפילו למעלה למעלה מן השמים התחתונים הללו ולמעלה ממנהיגיהם תחת כסא הכבוד ששם נצטיירו ד' פנים שהם כנגד ד' מלכיות שבקליפה כי זה לעומת זה עשה האלהים אין בהם כח לעשות שום דבר קטון או גדול שלא ברשותו יתברך דכתיב כמצבייה עביד בחיל שמיא וכו' הנה כי קרא חכמי הגוים לשליטיהם אשר בשמים לפי שהם מתנהגים על פיהם ומלכותם על הכחות המנהיגים על כוכבי השמים וכפיליהם ואמר ובכל מלכותם להורות על כי יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם ובכל מלכותם מאין כמוהו שכח כלם נמשך מכחו יתברך ואין להם מעצמם כלום. דא הוא קרא כפשטיה אבל אשכחנא בספרי קדמאי וכו' ההבדל שיש בין הפירוש הראשון לשני הוא כי הפירוש הראשון ר"ל שכח כל השליטים הוא מכחו יתברך ועושים רצון קוניהם על מה שהפקידם תמיד לא יסורו ממנו ואין ספק שזה אמת אמנם יתחייב מזה שנמסר כל מעשה העולם אל חיוב המערכות כפי מה שיורו על התחתונים באין מונע והנה אמונתינו אנחנו עם ישראל שהאל יתברך מהפך חיוב המערכות מרעה לטובה ומטובה אל הפכה כרצון המניעם יתברך שמו כמו שיתבאר בפסוק והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם. ועל כן אמר כי כפי פשט הכתוב הנראה לכאורה נאה הוא ומתקבל הפירוש הראשון אמנם כפי מה שמצאנו בספרי הקדמונים בביאור הכתוב הזה להסיר האדם מטעות חיוב המערכה כך הוא מאין כמוך מאן הוא כסתימא קדישא דיעביד שום חד מנייהו ולא ברעותיה כמוך זו היא הגרסא האמיתית והכוונה מי הוא זה ואי זה הוא שיהיה בידו כח לעשות שום דבר שלא כרצון סתימא קדישא ואע"ג שכבר נתמנה על פעולתו ויתחייב כפי הוראתו ורצונו על דבר מה שיהיה כך ורצון האל יתברך על הפכו שיוכל לעשותו כרצונו ולא כרצון בוראו שהוא הפך הוראתו כמוך שאתה לבדך עושה רצונך בשמים ובארץ. בגין דאתרשים לעילא ורשים בעובדך. ירצה כי כח שמו יתברך י"הוה המורה על כל ההויות עליונות ותחתונות רשום בעלוי ובמעשה כלומר כי אותיותיו הם מרכבה ראשונה ולפיהם היוד' אותיות אחרות אדנ"י שם מרכבת המשנה ואחריהם באו סוד ד' פנים תחתיהם שהם סוד ארגמן וכן כל המרכבות אשר למטה מהם על סוד ד' אותיות מארבע ארבע עד הארבעה יסודות שהם עולם מעשה הנה שהוא רשום בעלוי ובמעשה להורות שהוא הכל והכל בו מה שאין כן בשאר השליטים כי הם חלקי' בלתי כוללים כי כח מיכאל לבד וכח גבריאל לבד ואינם נכללים רק בהסכמתו יתברך אל אשר יהיה שמה הרוח שהוא הכולל ואם כן מאין כמוך רשום בעלוי ורשום במעשה. ודא הוא מאין כמוך יי' ירצה לבאר מה שכתבנו כי שם יי' רשום בכל ואין כמוהו בכלם כי אין בשמם כולל רק פרטי כל אחד על מה שהופקד וז"א מאן הוא סתימא קדישא כמוך שאתה בחביון עוזך. ורשום בכל עילא ותתא ויהי דמי לך בכלא כלומר בכולל. ואמר ההבדל שיש בינו ובין ברואיו לענין בריאת שמים וארץ הנזכרים במעשהו כי בם רצה להודיע ממשלתו על ברואיו וזה שאלו הבריאה היתה שוה במעלה מקומיית בלא שום הבדל רק שיהיה מקום המעלה כמקום המטה ומקום המטה כמקום המעלה באי זה ענין יובדל הוא יתב' מברואיו והנם שוים במקום כי ישיבת המקום יורה על הבדל היושב בו מזולתו באמרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי ואל זה כוונה החכמה העליונה בגניזת האור במקום שעמד לשום הבדל בין המדרגות העליונות למדרגות התחתונות בהגביל לכל מדרגה ומדרגה מקומה הראוי לה את אשר לאור לאור ואת אשר לחשך לחשך וז"א עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ כלומר שזה נרמז בתורה באמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שהם סוד השמים העליונים והארץ העליונה שבחר יי' לשבת ואמנם במלכות התחתונים נזכר אח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך לפי שאין להם שום שלימות מעצמם ועתידים הם לשוב אל תוהו וחמודיהם בל יועילו נמצא כי כל מלאכה וכל מעשה המיוחס לאל יתברך במקום מה מורה עליו והמיוחס לנבראיו מורה עליהם כי המקום יבדיל בין העלה והעלול והבן זה היטב. ואחר שקשט רשב"י ע"ה תקון זה לכלה אמר לחביריו בני הילולא דא כל חד מנכון יקשט קישוטא חד לכלה כי קישוטי הכלה הם הם החידושים שמחדשים ת"ח בדברי תורה שבעל פה כי היא נקראת תורה שבעל פה והרשה לרבי אלעזר בריה להתחיל הוא בראשונה ואם היו שם זקנים ממנו לימים כדי לזרזם אל מה שיאמרו ויחשבו בלבם ביני ביני כל אחד ואחד פתיחתו אשר יפתח כי לא רצה לקרא להם פתאם והוא מדרך המוסר והאהבה. ואם לא מצינו בספר הזוהר שדבר שום אחד מהם אין ספק שכל אחד פתח פתיחתו והאריכו עד עלות השחר ואם לא מצינו הענין בארוכה הסיבה היא כי בעונותינו הרבים ספר הזוהר על הדרן כמו שהיה בימי הבאים אחרי רשב"י אבד אם לסבת טלטול הגלות ממקום למקום כי זה היה סבה לאבדנו אותו ורבים מספרי הקדמונים גם לרוב עומק דבריו רפו ידיהם ממנו הדורות האחרונים עד שבלי הספרים ההם ולא נמצא מהם כי אם שנים שלשה גרגרים בראש אמיר וילקטו אותם עמרים עמרים אחד מפה ואחד מפה והוא הוא הנמצא אצלנו היום: