כתם פז על ספר הזהר קסח

ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. רבי אבא פתח ויקם יונה לברוח תרשישה. יקשה בראשונה איך עלה בדעתו של יונה הנביא לברוח מלפני יי' ואנה יברח מלפניו אם יסק שמים שם הוא ויציע שאול הנו כי את השמים ואת הארץ הוא מלא ואיך עלה בדעתו לברוח מלפניו אלא כתיב יונתי בחגוי הסלע וכו' יבאר כי בהנחל עליון גוים ובהציב גבולות עמים הנה בחר לנחלה לו ארץ ישראל ובארץ ישראל ירושלם ובירושלם קדש הקדשים כי היא נקודת העולם מכוונת כנגד בית המקדש העליון וכמ"ש מכון לשבתך פעלת יי' מקדש ולפי זה יתחייב כי שכינתו תמיד תהיה בירכתי ביתו ולא תצא החוצה לאיש זר ולכן לא תחול הנבואה כי אם בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ והוא סוד אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך ובניה ישראל כשתילי זתים סביב לשולחנה מסתפקים ממנה וכמ"ש ונפלינו אני ועמך מכל העם וכו' והיה א"כ מתנאי הנבואה שלא תשרה כי אם על ישראל בהיותם על אדמתם שאז היה הכסא שלם והקרבנו' שהיו מקריבים ישראל היו עולים ובוקעים האויר דרך שם כי ש"ם שע"ר השמי"ם ובכן היה יורד השפע והברכה על ישראל ומתמציתם של ישראל היו מסתפקים אומות העולם כי אל זה היה מכוין דוד באמרו הללו את יי' כל גוים שבחוהו כל האומי' כי גבר עלינו חסדו כי בהתגבר החסד על ישראל יסתפקו מתמציתם. ויאמר כי בעונותינו שרבו גלו ישראל וגלתה שכינה עמהם והיה סיבה שנעשו רחוקים קרובים אליה שגרמו ישראל להביאה בתוכם וישראל הקרובים נעשו רחוקים כי לא תשפיע עליהם כי אם על אדמתם ונסתלקה הברכה מארץ ישראל ונמצאו מסתפקים מתמציתם של האומות. ויאמר שמאז בהיות בית ראשון בנוי לא היו שולטים אומות העולם לטעם זה עצמו ואם היו שולטים לא היתה ממשלתה דולה כ"כ כי אם בשיעור התמצי' המגיע אליהם. אמנם כשגרמו העונות נדחית השכינה ממחיצתה כ"ב יכול אל מחיצתם וזה היה סבת שולטנותם. ויאמר כי סבת דחייתה ממחיצתה היה לסבת עבוד ישראל עבודות זרות בארצה ובהקטיר להם קטרת כי הקטרת סגולתו לקשר הכחות והיו ממשיכים לשם הכחות הנכריות בהקטרתם אליהם וזה גרם שתתגרש הגבירה מביתה ותירש שפחתה מקומה והוא אמרו בגין דקטורת קטורא איהו לאתקטרא.

ובג"כ יונה הוה ערק לבר מארעא קדישא שלא תשרה עליו נבואה לא ח"ו שהיה בורח מלפניו יתברך רק היה בורח מהתנבאות וזהו סוד מלפני יי' ולא אמר מפני יי' כלומר מהנבואה הבאה מאת פני יי' שהיא השכינה כי לא תחול רק בארץ ישראל. ולפי שיקשה א"כ שהרי מצינו שחלה הנבואה על יחזקאל בחוצה לארץ. לכן אמר כי הכתוב יבאר הסוד הזה באמרו היה היה דבר יי' אל יחזקאל על נהר כבר כי הנהר ההוא להיותו א' מארבעה הנהרות הנמשכים מהנהר היוצא מעדן היה מקום הכנה לנבואת יחזקאל לפי שעה כדי שלא יתיאשו ישראל ויפרש הכתוב היה היה כלומר היה מה שלא היה מקודם אלא שהיה לפי שעה על נהר כבר נהר שכבר היה לעולמים אשר היו לפנינו כי זה היה הכנה גדולה לשיתנבא שם כי השכינה מתגלית עליו תמיד דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם ופרד וכו' והאי איהו חד מנייהו ובגין כך יונה בגין דלא תשרי עלוי שכינתא אזל מן ארעא קדישא וערק וסבת בריחתו נזכר בפ' רבי אליעזר ז"ל בשלישי תברח יונה מפני וזהו ולמה ברח שפעם ראשונה שלחו להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו שנאמר והוא השיב את ערי ישראל פעם שנית שלחו על ירושלם להחריבה כיון שעשו תשובת עשה הקב"ה כרב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה וקראו אותו הנביא השקר פעם ג' שלחו אל נינוה להחריבה ודן יונה בינו לבין עצמו ואמר יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה ומשלח רגזו על ישראל ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא שאומות העולם קורין אותי נביא השקר אברח למקום שאין כבודו נגלה שם וכבר משלו משל לעבד שברח מרבו כהן לבית הקברות מקום שאין רבו יכול ליכנס א"ל רבו יש לי עבדים כמותך שנאמר ויי' הטיל רוח סערה אל הים. ת"ח כמא דשכינתא לא אתגליא אלא באתרא דאתחזי וכו' יבאר הטעם למה לא נתנבא אברהם עד שנפרד מלוט שנאמר ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו כי הכתוב הזה מעיד שלא באתה הנבואה עד שנפרד לוט מעליו והלא בארץ היה שכן נאמר ויעל אברם ממצרים וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה ולמה נתעכבה הנבואה ממנו בהיותו בארץ ויאמר ששכונת הרשעים מעכבת הנבואה מהראוי לה אף בארץ ישראל ת"ח כיון דחמא אברהם דלוט הוה תב לסורחניה הוה דחיל דילמא ח"ו בגין חברותא דדא אבידנא בגיניה משל הדיוט אומר בהדי הוצא לקי כרבא. וכדין אתבשר דלא יעדי מניה ומן בנוי לעלמין דכתיב כי כל האר"ץ וכשם שירש האר"ץ העליונה כך ירש הארץ למטה ודייק זה מדכתב כי כל הארץ אשר אתה רואה כי לא יוכל לראות כל הארץ כי אם במראה הנבואה ובהיות שהיה הראיה במראה הנבואה היתה השגתו בארץ העליונה שהיא כלולה מכל המדרגות וכלהו אתחזון בה.