כתם פז על ספר הזהר קסז

פתח ר"ש ואמר פנה אלי וחנני האי קרא אית לאסתכלא הביא ענין דוד אגב גררא לפי שהוא נתעטר במדתו כמו שנתעטר אברהם במדתו. ואוקימנא בבמה אחר בפ' תזריע יבאר פנה אלי מענין מפנין את הדרכים אמר אלקי בהאי ואתפני מניה מענין ופנה את הבית יעויין שם בענין הנגעים. ובפ' קדושים בפ' אל תפנו אל האלילים אמר וכי לא הוה ליה לקב"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פני אלי אלא הכי תנינן דדוד אחרא אית ליה לקב"ה וכו' אמנם בכאן הקשה מדרך המוסר כי אין ראוי לעבד שיאמר לרבו הסתכל בפני ואיך יאמר דוד פני אלי ואם הכוונה לבקש ממנו שיחנהו ויברכהו יאמר בלא פנה אלי חנני יי' חנני כי האומר פנה אלי בוטח בעצמו כי הוא כ"כ ראוי שאינו חושש שיבדקו במעשיו ואין אדם צדיק בארץ שיהיה מובטח מחטוא ואיך יאמר דוד כן.

אלא בגין דרגא דיליה דאיהו אתעטר ביה קאמר היא נפשו של דו"ד העליונה כי בפנות פני המשפיע בה אליה תתמלא שפע וברכה ובכן תנה עזך לעבדך דא עוז עילאה מדת הגבורה נקראת עו"ז עליון והעטרת כמו כן כשמתלבשת בגבורה בסוד לבשי עז זרוע יי' והוא סוד ויתן עו"ז למלכו סתם כי יש מדה נקראת מל"ך עליו"ן ובהיות שהמדה הזאת מיוחסת לדור נקראת מלך המשיח שהיא נמשחת בשמן משחת קד"ש עליון וממנו נמשחים המלכים ועל סוד זה היה אומר דוד תנה עזך לעבדך.

והושיעה לבן אמתך וכי לא הוה בריה רישי עד דאיהו אמר בשמו דאמיה כי היחס אינו אלא לאבות שנאמר למשפחותם לבית אבותם אלא הא אוקימנא דכד ייתי ברנש לקבל מלה עילאה לאתדכרא בעי למהך במלה דאיהי ודאי לא ח"ו שהיה לדוד ספק שהוא בן ישי כי כ"כ היה ברור לו שהיה בן ישי כבן אמו נצבת בת עדאל בפרק המוכר את הספינה אמנם כבר ידעת סוד למה זכה יוסף לבכור' ראובן וטעם מחשבתו של יעקב שהיתה עם רחל בראשית אונו כי המחשבה היא העיקר במעשה וכבר ידעת במה שסופר מענין ישי ע"ה שתבע שפחתו והיא גלתה הדבר לגבירתה ונכנסה במקומה בלילה ההיא והנה ישי חשב שהיא שפחתו והנה א"כ לדעתו של ישי לא היה דוד בן אמו אמנם כפי האמת הוא בן אמו ולכן לא שאל כפי דעת אביו ושאל כפי האמת לא כמחשבתו של אביו. ומ"ש ותו דהא תנינן דא מלך כדקאמרן פי' כי כפי הסוד דוד התחתון יתיחס אל דוד העליון כי היא אמ"ו ונפשו של דוד.

ת"ח מה כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם יחזור לענין ראשון לענין אברהם שנתעטר במדתו על ידי המדה הזאת ויאמר ההבדל שהיה בינו ובין לוט שנדבק בו ואח"כ חזר לסורו ואמר כי זה נרמז בכתו' ויהי ריב רב כתי' והענין הוא כי בחר לו רב ואדון אחר והשמיט הי"וד המורה על היחיד יתברך שמו המתיחס אל הנקודה.

וסופיה דקרא מוכיח והכנעני אז בארץ שאם לא כן מאי אתא לאשמועינן שהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי וכו' ומאי איכפת לן שהכנעני אז בארץ לענין זה ומה ענין זה לזה אלא להודיענו כי היה הכנענ"י הידוע קרוב במחשבתו ונדבק בו.

ומנלן דלוט אהדר לסורחניה וכי האמת הוא שכתוב והכנעני רומז לזה שנאמר ויסע לוט מקדם וכבר ידוע זה מויהי בנסעם מקדם כיון דידע אברהם דלוט הכי נטי לביה מיד ויאמר אברם אל לוט הפרד נא מעלי לית אנת כדאי לאתחברא בהדאי כי כל עוף עם מינו ישכון ובן אדם עם הדומה לו.

כדין אתפרש אברהם מניה ואם לא נז' בכתוב כשאמר לו אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה משמע שאברהם נפרד ממנו. ולא בעא למהך אבתריה ולאתענשא בגיניה כי המתחבר לרשע נענש עמו משל הדיוט אומר בהדי הוצא לקי כרבא ויביא ראיה מיהושפט דאתחבר באחאב שאלמלא זכות אבות היה נענש וכן אברהם וכו' ושאר דברי המאמר מבוארים.