כתם פז על ספר הזהר קסב

וירד אברם מצרימה. הוא שאמר מנא ידע אברהם. פי' כי לא מטוהרה עדיין והשיב דכתיב לזרעך אתן כלומר ממה שנאמר לו לזרעך אתן ידע כי לא הספיקה זכותו לטהר אותה מכל וכל עד שיבא זרעו כי זרעו ירש ארץ בדין ידע אברהם דהא ארעא לא אתקנת בתיקונא קדישא אלא בדרגין ידיען דיפקון מניה כשם שהארץ העליונה צריכה אל שאר המדרגות היוצאות והנמשכות ממדתו של אברהם עד הי"סוד בה כך הארץ התחתונה ארץ ישראל צריכה אל זרעו של אברהם כי הכל בדוגמא עליונה ולסבת וזה ירד אברהם למצרים לגור שם מפני הרעב ההוא שהיה באר"ץ כח הנחש השולט עליה עדיין. ומ"ש למצרים כלומר למה בחר לרדת למצרים יותר משאר הארצות שהם חוצה לארץ ישראל אלא בגין דשקיל לגן יי' וכו' כבר ידעת כי ארץ מצרים היא מצרנית לארץ י"שראל ויש בה ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה כמדת ארץ ישראל והיא הקליפה הראשונה הקרובה לה ועל כן נקרא שרו של מצרים מצרים כלומר מצד המדה הנקראת ים. וכן היתה ארץ מצרים בישובו של עולם מצרנית לארץ ישראל לצד מערב. והנה נחל מצרים שהוא נילוס הוא בא מדרומה של ארץ ישראל ונמשך למצרים והוא הראשון שבנהרות הנקרא פישון בפ' בראשית כמו שכתב רש"י ז"ל פישון הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכים ועולים ומשקים את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו נמצא א"כ שנהר פישון בא מדרומה של ארץ ישראל ונמשך למצרים וכן תמצא בחלוקת הארץ שכתוב והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע"י אדום וכו' גבול נגב מקצה ים המלח וכו' ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבי' וכו' והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמונה ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. נמצא א"כ שהישוב התחתון מכוון בדוגמא של מעלה ואברהם ע"ה בראותו שעדיין זוהמתו של נחש שולט בארץ עד שיבא זרעו וירש הארץ בחר לו לירד מצרים מפני הרע"ב ההוא השוכן שם ורצה לדעת כל המדרגות התחתונות האחוזות מהאר"ץ העליונה ויונקים ממנה וראה כי הראשונה והמצרנית אליה היא מצרים בקליפות כי שרה של מצרים נקרא מצרי"ם בסוד והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעים לא כתיב אלא נוסע כאשר יבא בפ' בשלח ב"ה ונמשך שם הנהר הימני הוא פישון שממנו יונק מצרי"ם העליון תחלה בצאתו מהא"רץ לחוצה לארץ הנה יבחר לעולם הדרום כמו שבחר בקדושת הארץ הדרום וכמ"ש הלוך ונסוע הנגבה וכן בירידה והבן זה והוא אמרו מ"ט למצרים אלא בגין דשקיל לגן יי' דכתיב כגן יי' וכו' דתמן שקיל ונחית חד נהרא דהוא לימינא וממנו יונק שרו של מצרים.

ואברהם כיון דידע ועאל במהימנותא היא סוד הארץ העליונה בעא למנדע כל אינון דרגין דאתאחדן לתתא כי מקודם שיבא אל הארץ לא היה יודע מקום אחיזתם ויניקתם למעלה ועתה השיג סוד השתלשלותם ומקום אחיזתם.

ומצרים הוה נטיל מימינא כלומר לוקח פרס ראשונה כי הוא ימיני ולכן בחר אברהם הימין אפי' בקליפות כפנא לא אשתכח אלא כד מסתלקי רחמי מן דינא יוסיף לבאר סוד הרעב הנזכר בכאן בסוד הנח"ש השולט שאינו שולט כי אם בהסתלקות הרחמים והאור ועדיין החשך היה מכסה אר"ץ וגם כי אברהם היה איש חסד ואורו התחיל לזרוח עדיין מתחיל היהוהולך ואור עד נכון היום שיבא זרעו אחריו.

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה א"ר אלעזר כאשר קרב מבעי ליה כי מלת הקריב הוא פועל יוצא אלא כמד"א ופרעה הקריב כי הוא סבה להקריב ישראל לבם לאביהם שבשמים כן אברהם הקריב את עצמו ולבו לאביו שבשמים ובמה הקריב עצמו בבואו למצרי' כי אז ידע לבחון ולהבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך והרחיק עצמו מהאמונות ההם והקריב עצמו אל הסבה הראשונה.

א"ר יהודה ת"ח כיון דנחת אברהם למצרים וכו' רבים מבקשים פני הסבה למה גלו ישראל למצרים מבלי קדימת חטא והנה לדעת רז"ל היה בחטא שאמר במה אדע כי אירשנה אמרו הוא אמר במה אדע והקב"ה אמר לו ידוע תדע. ולדעת הרמב"ן ז"ל היה החטא בעבור שהביא אשתו הצדק' במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו כי היה לו לבטוח בשם יתברך שיציל אותו ואת אשתו ועוד שחטא בצאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחלה ויצא משם על אודות הרעב כי היה לו לבטוח בשי"ת כי יפדנו ברעב ממות ועל החטא הזה נגזר על זרעו גלות מצרים כי במקום החטא שמה העונש. אמנם רבי יהודה סובר כי לא נגזרה על זרעו שירדו בגלות למצרים רק על שלא ירד ברשות כי הי"ל לימלך בקונו הנראה אליו ואח"כ ירד או יחדל כפי אשר יצוהו לעשות כן יעשה והוא אמרו ת"ח כיון דנחית אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ת' שנין דהא כתיב וירד אברם מצרימה ולא כתיב רד דלא אתפחד.

ואצטערכל ההוא לילא בגינה דשרה פי' בעבור שר"ה העליונה שלא נטל רשות ממנה והביאה בגלות מצרים כי לא תעזבהו ועמו תהיה בצרה אחר שנדבק בה והדוגמא בשרה אשתו שהביא' בצער כל אותה הלילה ונצטע' הו"א על זה בעבור' והבן כי הכל דוגמ' וסימן כי אין נעשה פתגם בארץ שאין דוגמתו למעלה ובהדיא יתבאר כי שרה דוגמת השכינה היא.

ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכי עד ההוא שעתא לא הוה ידע. מלת נא תשמש בלשון עכשו ובלשון בקשה שניהם יחד אחים לא יתפרדו במשמעו' אחד בכל מקום וענין מלת נא בכל מקום כי בשעה ההיא הוא מרגיש צורך הבק"שה ההיא אשר הוא מבקש ועל כן יחלה פני הנשאל עליה שישלים שאלתי לשעתו כי עתה הוא מרגיש בצורך אליה מה שלא היה מרגיש מקודם ועל דרך זה תדין כל נא האמור במקרא לפי מקומו ואין צורך להביאם כלם והנה אברהם ע"ה כוונתו לבקש משרה שתאמר אחותי את כי בשעה ההיא היה מרגיש יופיה וירא היה פן יהרגוהו בסבתה וע"כ הקשה ואמר כי גם כי מלת נא תורה על הבקשה הנה לא יחדל משמעותה השני כי היה ג"כ משמעותה משמעות עתה וא"כ עד ההוא שעתא לא הוה ידע דאשה יפת מראה הות.

אלא הא אוקמוה דעד ההוא שעתא וכו' לדעת רז"ל כי מעולם לא כרת כל בה לענותנותו אמרו עפרא בפומיה דאיוב דאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה באחריני לא מסתכל אבל בדידיה מסתכל אבל אברהם אף בדידיה לא מסתכל שנא' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.

וכד אתקריב למצרים אתגליא איהי וחמא לה כי טלטול הדרך ותנועתו לירד או לרכוב על הבהמה יגרום לגלות פניה ואז נסתכל ביופיה בפתאום.

ד"א במה ידע פי' כי יתכן כי האשה תתקשט תמיד בביתה בשמן המור ובתמרוקי הנשים ותמיד יתראו פניה יפים גם כי לא יהיו כ"כ יפים אמנם בהעדר תמרוקי העדי יוכרו פניה אם יפים ואם כעורים וכ"ש בטורח בדרך אם היא עומדת על בוריה ואין פניה משתני' ובזה הכיר יופיה בעצם ד"א הנה נא ידעתי דחמא עמה שכינת' כבר נתבאר למעלה בפ' נח כי השכינה תתכנה במלת הנ"ה והנני להיותה מזומנת לפעול בזה העולם וגם כי היא נגלית אל הנביאים ומזומנת אליהם והיה יכול לכתוב עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את ובאמרו הנה נא ידעתי ירמוז כי הרגיש כי נזדמנה לה שכינה להצילה ובגין כך אתרחיץ אברהם לומר אחותי היא כי ידע כי היא שלימה באמו"נה כמוהו כמוה.

ומלה דא איסתלק לתרין גוונין חד כמשמעו כמו שנתבאר וחד דכתיב אמור לחכמה אחותי את וכן דרשו בעלי רשומות שנים במקרא אמרי נא אחות"י את אמור לחכמה אחותי את לומר שאברהם וגם שרה היו גדולים בחכ"מה וכבר ידעת כי החכמ"ה הואת היא חכמת שלמה אמנם בכאן דייקו מלת א"ת הנרמזת בנקבה בסוד וא"ת תדבר אלינו והסוד בזה כי למדתה של שרה הוא מבקש שלא תתפרד ממנו גם בירידתו למצרים תרד עמו בצרתו ותהיה באחוה עמו למען ייטב לי בעבורך כלפי שכינתה אמר כי ראה אותה על ראשה של שרה.

ייטב לי הקב"ה התפאר' המשפיע בך וחיתה נפשי בגללך בגין דבדא יסתלק בר נש ויזכה לאסתלקא לארחא דחיי ע"י המדה הזאת יעלה ויזכה האדם למדת אלהי"ם חיים ומל"ך עול"ם.

רבי ייסא אמר ידע אברהם דכלהו מצראי שביופי זמה אינון וכו' מתוך הקושיא הזאת הוא מכריע שיהיה אמרו אמרי נא אחותי את לשכינה שאל"כ למה יסתכן בנפשו ונפש אשתו ולא יסתלק מן הספק אלא בגין דחמא שכינתא.