כתם פז על ספר הזהר קסג

ויהי כבוא אברם מצרימה א"ר יהודה בתיבה אעיל לה ופתחו לה. למיסב קסטונא. ודייק זה מאמרו כבוא אברם כי מיד כבואו בשער העיר ראו אותה כי אשה יפת מראה היא וכי בודקים היו בנשים הנכנסות לעיר אם יפות אם כעורות היו אלא שאברהם מיראתו פן יראוה הביא אותה בתיבה א' כדמות סחורה והיא היתה הסבה שראוה כי פתחו התיבה לגבות המכס וראוה ומיד ותיקח האשה בית פרעה כיון דאתפתח הוה נהירה כנהורא דשמשא שלא היו סובלים האור ההוא ולא אמרו כנהורא דסיהרא והביאו ראיה מכ"י יפה היא מאד מאי מא"ד דחמו נהורא אחרא מאור אחר מאיר אותה בסוד אר"ם והבן זה נמצא שהיתה יפה כלבנ"ה ומא"ד הוסיף עליה אור. אפיקו לה לראות אם המאור ההוא עצמי בה או אם היה מאבן יקרה שהיה שם. וחמו לה כמלקדמין שלא זז ממנה האור ההוא.

הה"ד ויראו אותה שרי פרעה מלמד שהיו שתי ראיות ראיה ראשונה וראיה שנית להבחין אם היה האור ממנה או מדבר אחר וחמו לה כמלקדמין ומיד ויהללו אותה וכו'.

א"ר יצחק ווי לאינון חייביא דעלמא דלא ידעין ולא משגיחין בעבידתיה דקב"ה. יבאר כי תורת יי' תמימה מגדת בספוריה נפלאות תמים דעים וכי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכבר האריכו רז"ל בב"ר אמרו אמר לו הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לבניך את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ ובבניו כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ באברהם כתיב וירד אברם מצרימה בבניו כתיב וירדו אבותינו מצרימה וכו' וכל הסימנים שהביאו שם ע"ה בענין והרמב"ן ז"ל ביאר הענין ביתר שאת ז"ל אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין חברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רז"ל בלשון קצרה אמרו כל מה שאירע לאבות סי' לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכלם באים ללמד על העתיד כי כאשר יבא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא על זרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיוני תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את הספר תקשור עליו אבן והשלכתו תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וכן בענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה ליי' וחץ בארם ונאמר שם ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם. ולפי' החזיק הב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה עכ"ל ובאמרו והבן זה הודיע כי כל הפעולות הנעשות למטה עושים רושם למעלה ודמיון לזה מראה הזכוכית כי כל החקויים הנעשים נגדו יורשמו בו וכן כל החקויים הנעשים למטה יורשמו למעלה ויצאו הדברים לפועל אמנם צריך אתה לדעת שצריך שיהיו החקויים הנעשים למטה נאותים אל הפועל ההוא הנרצה בו כי לא כל פוע"ל חקו"י שיהיה יצא לפועל אם לא יהיה נחות אל הפועל ההוא הנרצה בו כאלו תאמר שחוייב שיניח אלישע זרעו על הקשת ויורה המורה ויהיה המעשה בקשת וחץ ולא באבן או באגרוף או דבר אחר מקריי והענינים האלה מהדמיונות ההם היו מראים לנביאים לעשותם על נכון כי לא כל דבר הנעשה ובמקרה יצא לפועל והאותות אשר עשה מרע"ה יוכיחו כי המטה יהפך לנחש ולא נהפך לאריה או לדבר אחר מפחיד יותר והראיה שהרי החרטומים עשו כן כי היו חכמים בדברים הראויים להוציא אותם לפועל ע"י החקויים הראויים להם ועל כן נקראו שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה לפעול כזולת חיוב מערכות יי' אמנם עשר ידות להם לנביאים עליהם נצחם כמו שכן היה המעשה ויבלע מטה אהרן את מטותם. וכן בנטיית המטה על מימי מצרים במכת הדם והצפרדעים ומכת השחין ע"י פיח הכבשן ולא בנטיית המטה וכן כל הנסים הנעשים ע"י חקויים על זה הדרך הם ונחזור לענינינו כי ירידת אברהם למצרים היה סי' לירידת בניו לשם ולקחת שרה לפרעה להלקותו היה סי' להלקות למצרים בנגעים גדולים וכמו שהיה הנס בלילה בענין שרה כן לישראל ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים יתברך ויתעלה שמו של מלך מלכי המלכים אשר לו נתכנו עלילות והוא מגיד מראשית אחרית כמו שנתבאר מדברי ר' יצחק.

רבי יוסי פתח ואתה יי' מגן בעדי אמר דוד אע"ג דכל בני עלמא וכו'. מדתו של דוד נקראת מג"ן ביען היא צנה וסוחרה ומגן ותריס לפני הפורענות למנוסים והולכי תם והיא היתה הלוחמת מלחמותיו של דוד בסוד ותתן לי מגן ישעך והיא היא אשר הבטיחתו לאברהם אנכי מגן לך ודוד בבטחו במדה הזאת שתלחם מלחמותיו היה אומר אם תקום עלי מלחמה בז"את אני בוטח שהיא תגין בעדו וכבר ידעת שהמגן בשמאל הלוחם וגם היא מקבלת הגבורה מצד שמאל ועל כן היה אומר אע"ג דכל בני עלמא יתון לאגחא בי קרבא אתה יי' מגן בעדי. ולפי שהמדה הזו היא בתו של אברה"ם והיא אשר עשתה מלחמתו שנאמר ויחלק עליהם לילה ועל כן ברכו מלכי צדק בלשון הזה אשר מג"ן צריך בידך ובאתהו הנבואה בלשון עצמו אנכי מג"ן לך לכן קבעו אנשי כנסת הגדולה בברכת אברהם בא"י מגן אברהם ובהיות המדה הזאת נפש"ו של דוד המקבלת ע' שנה מסוד אד"ם רצה דוד והתאוה שיחתמו בו מגן דוד כי היא תמיד עמו ועל כן אמר לפניו מאריה דעלמא מפני מה לא עבדי בי חתימה כאברהם כי כשם שהיית לו למגן כן היית לי א"ל הב"ה אברהם בחנתיו וצרפתיו בעשר הנסיונו' וקאים קמאי בקיומ' שלים והמד' הזאת היא מקום הנסיון כי בה יבחנו המנוסים באשר ידעת בסוד הנסיון וכאשר יבוא בפ' והאלהים נסה את אברהם והיא מג"ן למנוסים ולפי' חותמין מגן אברהם והשיב דוד בחנני יי' ונסני וכו' ויהיו חותמין בי ג"כ ונמצא חסר בענין ב"ת שב"ע בסוד הפגימה שאכלה פגה וע"כ הודה ואמר צרפתני בל תמצא זמותי והלואי שלא יעבור פי ע"ד אחת דברתי ולא אענה ולפי שהודה זכה וחותמין בו בברכות ההפטרה מג"ן דוד ועל כן אמר ואתה יי' מג"ן בעדי כבוד"י שהיא כבודו של דוד והביא הזוהר המאמר הזה בכאן להגיד שבחו ומעלתו של אברהם כי הוא היה המתחיל בהשלמת המדה הזאת וע"כ גדלה מעלתו שיחתמו בו בראשית כל שמונה עשרה שהם כנגד י"ח חוליות כי זה כל האד"ם.

ויצו עליו פרעה. ר' יצחק פתח צדיק כתמר יפרח. דרשה זו נמשכת מענין לענין על מעלת הצדיק והכוונה על אברהם ע"ה כי ירד למצרים הרי שמשם יעלה ויפרח בתמר שאלו לא ירד לשם לא נתעלה כמו שיבאר בסוף המאמר והתחיל ואמר מ"ט אקיש צדיק לתמר כלומר יותר מכל שאר האילנות שהרי יש אילנות אחרים בעלי פירות משובחות כמו הגפן והתפות ולא נזכר בהם דמיון בשם צדיק גם כי נמשלו לכדומ' לו כמ"ש כתפוח בעצי היער בן דודי בין הבנים אמנם בשם צדי"ק לא נמשל רק התמר.

אלא מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק תחותוי עד זמן סגיא. במדרש תלים נתבאר הענין זה היטב והוא אמרם מה תמר אין גופו מחליף אלא לזמן מרובה וזה כי טבע כל אילן דעלמא אם יכרת ועוד יחליף בזמן מועט והיה מקודם ועשה קציר כמו נטע אמנם התמר אם יכרת אינו מחליף כי אם מגזעו ולזמן מרובה כן הצדיק לא יחליפנו צדיק אחר מיד למלא מקומו בשלימותו כי אם בזמן מרובה וזה אינו סותר למ"ש רז"ל בפ' וזרח השמש ובא השמש עד שלא באה שמשו של פלוני זרח' שמשו של פלוני כי הכוונה אחת היא כי הזריחה אינה אלא התחלה הופעת האור ואח"כ הולך ואור עד נכון היום.

מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא. דע כל האילנות אינם פרים ורבים כי אם זכר ונקבה ואפי' העשבים וצמחי האדמה ואפי' האבנים ולא יצליחו אם לא ימצא הנקבה אצל הזכר אמנם יש מהם שצריכים לתלות להם הזכר בנקבה ומצליח ויש מהם כי בראיית העין בלבד יצליחו מבלי פגיעת גשם בגשם כענין הנרצ"ג והראווב"ד כי די להם בראיי' הנקבה לזכר גם כי יהיו רחוקים זה מזה אמנם התמר ביחוד צריך שיהיה חבור הזכר בנקבה הכנסת גשם בגשם ודבר זה נודע ומפורסם בחבור הזכר מבני אדם בנקבתו ולכן דמה ענין הצדיק לתמר בענין החיבור ועיקר הרמז אל הצדי"ק העליון בעטרת כי מהם תוצאות כל ההצלחו' הנמשכות לעולם.

בארז בלבנון ישג"א מה ארז עילאה על כלא אין בכל האילנות גבוה מהארז בסוד מראהו כלבנו"ן בחור כארזים כן הצדיק הוא עליון לכל גויי הארץ למעלה ולמטה.

ועלמא לא קיימא אלא על צדי"ק חד. כבר נתבאר זה הענין במאמר אוי להם לבריות שרואות וכו' הארץ על מה היא עומדת וכו' ר' יהודה אמר והא תנן דעל ז' סמכין וכו' דכתיב חצב עמודיה שבעה א"ל ר' יוסי הכי הוא ודאי פי' שהוא יסוד לכל השבעה וכלם מריקים בו והוא משקה ומזין לכל מה שתחתיו ובפי' אמרו בסנהדרין פ' דיני ממונות חכמות נשים בנתה ביתה זו מדתו של הב"ה שברא את כל העול' כלו בחכמתו חצב' עמודיה ז' אלו ז' ימי בראשית סוד ימ"י בראשי"ת ידוע שהם סוד הז' עמודים העומדים על צדיק אמרו צדיק כי טוב וכו'. א"ר יצחק הא כתיב ונהר יוצא מעדן מביא ראיה לדבריו מסוד הבריאה שנאמר שם ונהר יוצא מעד"ן להשקות את הג"ן והנהר הזה הוא כולל כל השבעה מראשו לסופו וביאר כי פירותיו של זה הנהר המשקה לגן הם נשמותיהם של הצדיקי' שהם פרי מעשיו של הב"ה בסוד ממני פריך נמצא. וכלהו פירין פרחין בעלמא ואינון קיומא דעלמ' כשם שהצדיק העליון הוא קיום הכל וכד אתפליג ליליא קב"ה אתי לג"ע לאשתעשע' בהו לפי שהם עוסקים בתורה בלילה והיא היתה שעשועיו של הב"ה קודם שנברא העולם שנאמר ואהיה שעשועים יום יום. במאן כלומר במי הוא משתעשע באותם הנשמו"ת הצדי"קים שהם בג"ע או באותם שעדיין הם בעולם והשיב ר' יוסי בכלם והענין הזה מבואר הוא בכמה מקומות מהזוהר. ועל דא תושבחן דסלקי בליליא אינון תושבחן שלימין כי יהיו חבירו' מקשיבי' ואלה לאלה וקרא זה אל זה ואמר וזהו השבח השלם בענין מ"ש ז"ל אין מלאכי השרת אומרים שורה למעלה עד שאומרים יש' שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים וכן בענין שעשוע הנשמות בחצות הלילה נשמות החיי' עם נשמות הצדיקי' אשר בג"ע עולה קלוסו של הב"ה שלם בכלם. ת"ח בשעתא דישראל הוו סגירין בבתיהון הוו אמרי הליליא ותושבחן לפי שהיה בחצי הלילה והיו ישראל אומרים ההלל כמ"ש אזכרה נגינתי בלילה אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה רבש"ע מזכרת אני נסים שעשית עמי בלילה במצרים והייתי מנגנת לך על אותם הנסים ואומרת שירים וזמירים בלילה שנאמר השיר הזה יהיה לכם בליל התקדש חג ואימתי כשהרגת בכורי מצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה. ת"ח דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא כי והיה יודע מעלת השעה ההיא. דאי תימא הוה יתיב או שכיב בערסיה שהיה מתעצל ולא היה קם ושם היה מרנן בערסו בשיריו וזמיריו לא אלא כמה דכתיב אקום להודות קימה דוקא מעומד כי השכיבה תורה על מיתה והקימה תורה על חיים ובג"כ דוד מלכא חי לעלמין כי בהתדבקותו ובמדתו שהיא מד"ה מיוש"ב נדבק בח"י העולמי' שהיא מדה מעומ"ד כאשר ידעת בסו"ד תפל"ה מיוש"ב ותפל"ה מעומ"ד. דהא תנן מלכא משיחא אי מן חיייא הוא דוד שמיה ואי מן מיתיא הוא דוד שמיה הענין הזה בפ' חלק אמדו שם מה שמו דבי ר' שילא אמרי שי"לה שמו שנאמר עד כי יבא שיל"ה. דבי ר' ינאי אמרי ינון שמו שנאמר לפני שמש ינון שמו. דבי ר' חנינא אמרי חביבה שמו שנאמר אשר לא אתן להם חנינה. וי"א מנחם בן חזקיה שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ורבנן אמרי חוורא דבי ר' שמו שנאמ' לכן חליינו הוא נשא ומכאובנו הוא סבל ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה. אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא. אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבי' הקדוש אי מן מיתייא איהו כגון דניאל איש חמודות אמר ר' יהודה אמר רב עתיד הב"ה להעמיד להם לישראל דור אחר שנאמר ועבדו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ר פפא לאביי והא כתי' ודוד עבדי נשיא להם לעולם א"ל כגון קיסר ופלגו קיסר ואתה המעיין אל תתמה על דבריהם ע"ה אלה בהעלותך על לבבך בתחלת המחשבה שח"ו הם מפקפקים בביאתו ושכל אחד מהם מתאר ואומר אני הוא בראותך שכל א' מיחס עצמו אליו דבי ר' שילה שילה דבי ר' יבא ינון דבי ר' חנינא חנינה וזולתם אמנם כוונתם לומר שהיו החסידים ההם שלמים באמונ' ביאת המשיח כאילו ראוהו בימיהם והנך רואה שלא הי' מתפאר ר' שילא עצמו בזה אבל דבי ר' שילא היו משבחים אותו שהיו בו מדות מעולות ואמונה גדולה בענינו של משיח וכן דבי ר' ינאי וזולתו וכן מ"ש רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש מדמה הוא אותו אליו ביסורין דסובל יסורין היה כדפירש רש"י ז"ל ואי מן מתיא כגון דניאל שנדון ביסורין בגוב האריות וכתב רש"י ז"ל האי כגון לאו דוקא. וענין אמרם אי מן חייא אי מן מתייא הוא כלומר אם יש דוגמתו בחיים או במתים בלישנא בתראה דרש"י ז"ל כי הוא המובן ממלת כגון ורבנן שאמרו חוורא דבי ר' שמו פי' מצורע הכוונה על החלאים שהוא סובל שנאמר אכן חליינו הוא נשא וכן איתא תמן רי"בל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפיתח' דמערתא דרשב"י ע"ה א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה אדון זה פירש"י שכינ"ה היתה עמהם אמינא ליה אימת אתי משיחא א"ל זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפתחא דרומי ומאי סימניה יתיב בין עניי סובלי חולאים וכלם שרו ואסרי בחד זמנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב וכו' ולפי שזה הענין קשה לפי הנראה שיהיה הוא בפתחא דרומי עומד בין מוכי שחין וא"כ מן החיים הוא ולמה יסתפקו אם מן חייא הוא או מן מתייא כתב רש"י ז"ל נר' למורי לאו בפתח רומי ממש אלא ג"ע היא כנגד כל העול' וקאמ' ליה דבאותו צד של ג"ע שכנגד פתח רומי משיח שרוי וזאת היא סברת בעלי הזוהר ע"ה בענין ההיכלות שהביא רשב"י ע"ה בראשית דף צ"ה כי בהיכל השני שבג"ע הם סובלי חלאים אמרו ז"ל בהאי היכלא קיימין כל אינון דסבלו יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין לאתתקנא והוו מודן ומשבחן למאריהון כל יומא ולא מבטלי צלותא מפומייהו וכו' ועילא מנהון משיח דאיהו עאל וקאים בינייהו ונחם לון נמצא שכל דבריהם האמת והצדק אלא שמדברים דרך רמז וריב"ל ע"ה יודע היה ההיכלות ההם באין ספק ואמנ' אמרם אם מן חייא הוא או מן מתייא הוא הוא סוד העיב"ור וכוונת לו' אם נשמתו היא חדשה שעדיין לא באה לעולם או אם כבר באה ונתגלג' עוד לבוא להושי' את ישראל כאשר נתגלגל' נשמתו של משה ע"ה מש"ת והבל שי' משה וכן אמרו בסוד אדם אדם דוד משיח ומשה בכלל והוא סוד המ"ם כפולה ובסוד מה שהיה הו"א שיהיה ואל תתמה על החפץ כי הנפ"ש הכללי' כוללת כלם ונר לאחד נר למאה והוא סוד קיסר ופלגו קיסר ודי בזה הערה למבין ואין דבורנו עם המפקפקים והמלגלגים על דבריהם ח"ו כי לא יבואו בסוד השם הוא שאמ' בכאן מלכא משיחא אם מן חייא הוא דוד שמיה אי מן מתייא הוא דוד שמיה והוא מה שהקשה רב פפא לאביי והא כתיב ודוד עבדי נשיא להם לעול' וא"כ אינו דוד אחר והשיבו כגון קיסר ופלגו קיסר כלו' כי יהיה נערך דוד הראשון בביאתו ראשונה בפלגו קיסר ובבואו באחרונה בסוד העיבור כקיסר השולט בכל העולם וכבר ידעת שלא היה בכל מלכי ישראל מושיע ורב כדוד ע"ה לוחם מלחמות יי' וגם עתה שיבו' במהרה בימינו שלום ואמת יהיה בימיו כי לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה והיתה מנוחתו כבוד ונחזור לעניננו שאמר ואיהו אתער בצפר' כלומר היה קם בחצות לילה כי מדתו תתעודרהו בסוד אעירה שחר שנאמר עורה כבודי היא כבודו של דוד עורה הנבל וכנו"ר בסוד ים כנרת כמו שכבר קדם בפ' בראשית אעירה השחר וכמ"ש ז"ל אני מעורר השחר ואין השחר מעודרני ת"ח כל היוצא ליליא דשדה הות לגביה דפרעה אל זה היה כוונת המאמר בכל מה שקדם אתו מלאכי עילאה לזמרא ליה לקב"ה בשירין ותושבחן כדרכם וכמנהגם. א"ל קב"ה זילו כלכו עבידו מכתשין רברבין בפרעה רשימו למה דאנא זמין למעבד לבתר הוא מה שכתב הרמב"ן ז"ל כי כשתצא הגזרה אל פועל דמיוני הגזרה מתקיימת וזה הוא סי' לנגעי' של מצרים. ויקרא פרעה אל אברם ויאמר מה זאת עשית למה לא הגדת לי כי אשתך היא מנא ידע מי הגיד לו שהוכה בנגעים על דבר שרי דהא לא כתיב הכא כמא דאתמר באבימלך שגלו את אזנו בחלום הלילה ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וכו' והשיב ר' יצחק ואמר הא כתיב על דבר שרי אשת אברם דהכי הוו אמרי הוא שאז"ל על פי דבורה אומרת למלאך והוא מכה או שהמלאך היה אומר לו על דבר שרי אני מכה אותך. דהא לא הוה ממלל עמיה כמא דממליל באבימלך כי אבימלך היה א' מנביאי אומות העולם שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה וכבר האריכו ז"ל בענינו וענין לבן שנאמר בו ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ?כמו שיבוא במקומו ב"ה אלא תלה דא אתמר ולא יתיר היה שומע קול אומר על דבר שרי לא שהיה מדבר עמו שאלו היה מדבר עמו היה או' לו בלשון נכח הנני מכה אותך על דבר שרי אשת אברהם ומכאן שלא היה מנביאי או"הע. ויצו עליו פרעה בגין דלא יקרב ב"נ בהו כי שטופים היו בזמה. וישלחו אותו לויה עבדו ליה בכל ארעא דמצרים שלא היה השתלחות בזיון אלא כתרגומו ואלויאי יתיה.

א"ל קב"ה הוא וכו' ויהי בשלח פרעה דאוזיף לון מכל ארעיה וכמ"ש ויקרא למשה ולאהרן לילה מגיד הכתו' שהיה מחזר על פתחי העיר צועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי וא"ל קומו צאו מתוך עמי ולכו עבדו את יי' כדברכם ולא כשאמרתי אני, בטל לא אשלח, בטל מי ומי ההולכים וכתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ וזהו וישלחו אותו כי היה סי' לבנים כי כל מצרים ישלחום ולא פרעה בלבד מדלא כתיב וישלח אותו. א"ר אבא כ"כ למה אזדמן לאברהם שאם לא הסכימו על המאורע ההוא מלמעלה שיראו אותה שרי פרעה לא אירע וכל המעשה ההוא לא היה מקריי כי כמה בני אדם באו למצרים ולא בדקו בנשותיהם ומיד בבוא אברם מצרימה ויראו המצרים ונזדמן לו בהסכמה עליונה המאורע ההוא אלא בגין לגדלא שמיה דאברהם לקיים מ"ש ואגדלה שמך וכמ"ש בב"ר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך א"ר ברביה למה אברהם אע"ה דומה לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית לא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטלטל' היה ריחה נודף כך אמר ה"בה לאברה' טלטל עצמך ממקו' למקום ושמך מתגדל בעולם יראה מדבריה' כי גם טלטולו למצרים לא היה בזולת הסכמה עליונה אמנם האשם המושב לו היה על שלא נטל רשות קודם וכלם סבות אלהיות כי לא' נפל דברבמקרה כי לא יגדל שמו כי אם ברדתו למצרים שהיא מליאה חרשים יותר מכל שאר הארצות וניצל מהם במעש' ובמחשבה שלא טעה אחריהם וזהו ויעל אברם ממצרים כי משם נתעלה וקנה שלימות כי שם נצרך ויצא מזוקק שבעתים כאמונתו הראשונה ולאן אתר הנג"בה כלו' אל המקום אשר היה שם מחשבתו ודבוקו בתחלה הלוך ונסוע הנגבה. ומ"ט הוא ואשתו וכל אשר לו דלא גזלו מדעם וכו' כי הסבלונות שנתן לה פרעה על דעת שתהיה לו לאשה היו וכן המתנות שנתנו לאברהם שנאמר ולאברם היטב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' ולא הסירום ממנו כהסיר הסבה. אר"ש ת"ח כלא רזא דחכמתא איהו ביאר הענין ביתר שאת כי כל מה שכתו' בתורה מהמאורע ההוא הכל רמז למעלה כי הירידה למצרים רמז שירד אברהם לעומק החכמו' המצריות ולא נפתה לבבו אחריהם כי אדם ונח נפתה לבבם בנח"ש כמוזכר בענינם. והעליה הנז' בו רמז שלא נשתקע באמונה נכרית. ועובדא הוה בגין לאחזאה חכמתא. אמר כי כן צריך שיהיה המעשה בפועל כלומר הירידה והעליה ממצרים כי לא יתקיים הציור והמחשבה כי אם במעש' כי המעש' הוא קיומה של מחשבה וכבר נתבאר זה למעלה בדברי הרמב"ן ז"ל. ת"ח רזא דמלה אי אברהם לא יחות למצרים וכו' כגוונא דא לבנוי כד בעא למעבד להו עמא חדא עמא שלים וכו' יתן ביוב טעם ודעת בסבת ירידתם של ישראל למצרים והשתעבדם שם בזולת חטא שקדם ויאמר כי כך חייבה החכמה העליונה שתקדם ממשלת הקליפה כי היא הנגלית ראשונה בעולם השפל והבן זה מאד ולא יצרפו ויבחנו הדברים כי אם על ידה והיא סבה לקנות כל שלימות ומעלה כי הרע מבחין את הטוב ואם לא ירד אברהם למצרים לא יתעלה וכן אם לא ירדו ישראל למצרים לא נתעלו כי מצרף הטוב הוא הרע והוא שצריך שיתחיל ומטעם סוד זה שלט הכנעני בארץ תחלה וכלא רזא ועיקרא חדא כי העולם הזה הוא עולם הקליפה והוא הקודם אלינו להשיג העליון וע"ב נקרא עולם הבחינה כי על ידו יצרפו ויבחנו הדברים להבדיל בין רע לטוב ובין טוב לרע ואם המר ימירנו האדם בבחירתו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש ובכאן נרמז סוד הבחירה והרשות נתונה כאמרם הכל צפוי והרשות נתונה ודום ליי' והתחולל לו כי כך עלה במחשבה ונפש היפה תאכלנו ומאן דלא מטי בשרא אמר סריא היא האל לנו למושעו' יושיענו ויצילנו משגיאו' המחשבו' הנכריות אמן ועל דרך הסוד הזה עצמו הביא הזהר העובדא הזה.