כתם פז על ספר הזהר קנח

לך לך. אמר ר"ש מ"ט דגלויא קדמאה דאתגלי קב"ה לאברהם פתח בלך לך. הנה רז"ל בראותם שלא נזכר בכתוב מן הכתובים אשר למעלה מהאמירה הזאת שידבר בשלימותו של אברהם לשיחייבהו לעלות למדרגת הנבואה כמו שנזכר בזולתו שכן מצינו בנח קודם שיבואהו הדיבור נאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח ואח"כ נאמר ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וכו' וכן מצינו ביצחק שיגיד הכתוב משלימותו בכתוב ויצחק בא ומבוא באר לחי רואי שהכוונה כי תמיד היה דבק שם לפי שהיה מקום מוכן לדבקות הבא"ר העליו"נה שהיא לח"י רוא"י הוא חי העולמים ויגיד עליו רעו שנאמר וישב יצחק עם באר לחי רואי שאם היתה הכוונה שהיה גר שם במקום הנקרא באר לחי רואי כמ"ש המפרש הי"לל וישב יצחק בבאר לחי רואי ובאמרו עם באר רומז כי תמיד היה דורש ומבקש למקום ההוא הנרמז בבאר לחי רואי ואח"כ נאמר לו וירא אליו יי' ויאמר אל תרד מצרימה. וכן ביעקב קודם שיבואהו הדיבור כבר הקדים הכתוב להגיד משלימותו בחלום הסולם כי זה יורה על מחשבתו הטהור' שהיה דורש ומבקש סוד המציאות והראוהו מענין הרהורי לבו קשר המציאות ואח"ז נאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני יי' אלהי אברהם אביך וכו' וכן מצינו ברבן של נביאים ע"ה קודם שיבואהו הדיבור הגיד הכתוב משלימותו במראה הסנה והליכתו אל הר האלהי' חורבה גרם לו זה ובכן נאמר וירא יי' כי סר לראות כי זה יורה על בקשתו כמו שיתבאר במקומו ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אלהי אברהם וכו'. ולא מצינו כן באברהם שום כתוב שיגיד משלימותו שום סיפור רק מולדתו שהיה בן תרח ואחי הרן ואחי נחור ושלקחו הוא ונחור אח"ז להם נשים ושהיתה שרי אשתו עקרה ושלקח תרח אותו ואת לוט בן אחיו ללכת ארצה כנען ומיד נאמר בסמוך ויאמר יי' אל אברם לך לך מבלי הגיד לנו דבר משלימותו ולכך הוצרכו רז"ל למשול משל לאחד שהיה עובר ממקו' למקום וראה בירה דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה ראה דבריהם ע"ה טובים ונכוחים כי בכאן גלו שלימותו של אברהם ואם לא נזכר בכתוב הנה סוף הענין הוכיח על תחילתו וזה כי כשאנו רואים שבא לו האמירה והדיבור מאת השם אי אפשר מבלי שקדם לו השלימו' הראוי אל הבריאה ואמרו כי ידמה זה הענין לעובר ממקום למקום שאינו נח במקום אחד כי כן היה ענינו של אברהם שהיה נעתק מחקירה אל חקירה לדעת ולהשיג הסבה הראשונה המנהגת העולם ובראותו מיני המנויים זה עולה וזה יורד ואח"כ היורד עולה והעולה יורד שהרמז על שני המאורות והוא הנרמז בבירה הדולקת חקר בשכלו לדעת הסבה הראשונה המניעה את הכל ולא מצאה מצד החקירה ואמר בדעתו תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג זה אי איפשר כי הסדר הנמצא באלה המשרתים יורה על מסדרם אלא שהוא נעלה ונשגב מחק השגתי ופליאה דעת ממני עד שהציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה הוכרחו רז"ל למשול המשל הזה להודיע שהוא מן הנמנע שינבא שום אדם פתאום מבלי שיקדמו בו התנאים הצריכים אל הנבואה ואם לא נזכרו בכתיב והוכיחו זה מאמרו ויאמר יי' אל אברם והודיעו שלא היה הדיבור ההוא או האמירה פתאומית אמנם כבד קדם לו השלימו' המביא אל הנבואה. אמנם רשב"י ע"ה בכאן לא חשש לדרשה זו כי זה הענין ידוע ומפורסם לכל כי לא יתנבא שום נביא מבלי שיקדמו לו התנאים המביאי' אותו אל מדרגת הנבואה אמנם מה שהקשה הוא כי למה תחלת דבר יי' באברהם יתחיל בלך לך הי"ל להציע עמו דברים אחרים כמו שתאמר אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים או כדומה לזה ואח"כ יאמר לו לך או צא מארצך ומבית אביך וכו' ולמה כתב לך לך. אלא הא קאמרו כבר דרשוהו שרמז לו שלבן מאה שנה אתייליד ליה בר הוא אשר יקרא בר באמת כי ישמעאל שנולד מקודם בר דלא בר הוא.

אבל ת"ח כל מה דעביד קב"ה וכו' כלומר אמנם הרמז האמיתי בלך לך בגין דאברהם לא הוה דביק ביה בקב"ה כדקא חזי שעדיין היה מבחוץ בחקירותיו הטבעיות והיה לואה למצוא הפתח והשע"ר ליי' הנרמזת במאה שערים סוד מאה ברכות וסוד מאה אדנים לפי שהמדה הזאת יש לה מאה ולכל פנה ופנה בית קבול לקבל עשרה עשרה פעמים ומהם נובעות ההשפעות לעולם ולפי שעד עכשיו לא בא אברהם בשער ההוא הנה עתה שנפתח לו השער ההוא הנרמז במאה פתח לו האל יתברך במנין ל"ך ל"ך לרמוז כי בא יבא בשער ההוא.

והאי דרגא לא יכיל אברהם לאתאחדא ביה עד דיעול לארעא כי אחד מתנאי הנבואה היה ארץ ישראל המכוונת כנגד הארץ העליונה ושם ידבר עמו וזהו שנרמז לו בל"ך ל"ך אל הארץ אשר אראך הרי נתבאר דכל מה דעבד קב"ה בארעא כלא רזא דחכמתא איהו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכי מכון לשבתו פעל מקדש יי' מכוון זה כנגד זה ולא השיג אברהם סוד הארץ העליונה עד שנכנס בארץ התחתונה כגוונא דא כתיב וישאל דוד ביי' האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יי' אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברונה וכי כיון דמית שאול ומלכותא אתחזי לדוד אמאי לא קביל מלכותא על כל ישראל לאחר כשבאו כל שבטי ישראל והמליכוהו עליהם ואמרו הננו עצמך ובשרך אנחנו גם אתמול גם שלשם בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ונתעכב שבע שנים בחברון אחר שהודו כל ישראל במלכותו.

אלא בלא רזא דחכמת' איהו והוא אשר זכרנו כי לא יעלה שום נביא ושום מלך אלא המכוון אליו עד שיתיעץ במכתי' אותו והיא המדה הזאת כי היא שער לכל אשר עליה ודוד המלך היה רגל רביעי במרכבה והוצרך להתחבר בחברון עם האבות השלשה הקבורים שם להשלים ד' רגלי המרכבה ונתעכב שם ז' שנים להמשיך שם כח השבעה המריקים אליה כי על כן נקראת ב"ת שב"ע לקבל המלכות על ההדר העליון בגין דיתתקן מלכותיה ולא יהיה עראי כמלכותו של שאול אבל יהיה תמידי לו ולזרעו אחריו כגוונא דא אברהם לא עאל בקיומא דקב"ה עד דעאל לארעא כי הוא מקום הנבואה חזי מה כתיב ויעבור אברם בארץ וילך מבעי ליה כי ענין העברה משמע מעבר אל עבר כענין אעברה נא בארצך לא נטה בשדה ובכרם ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו כי כוונתם לעבור דרך שם אל ארץ ישראל לא לשבת שם והנה בכאן אחר שאמר הכתוב עד מקום שכם עד אלון מורה כי שם עמד למה יכתוב ויעבור אברם בארץ ואין הכוונה שעבד בכלה לתור לו מקום מנוחה שא"כ הי"לל ויתהלך אברם בארץ ולא יכתו' עד מקום שכם שמשמע כי מדי הגיעו לשם לא עבר עוד משם וע"ז פרש"י ז"ל ויעבור אברם בארץ נכנס לתוכה וא"כ הי"לל וילך אברם ולא ויעבור.

אלא הכא הוא רמז שמא קדישא דאתחתים ביה עלמא בע"ב אתוון גליפן הוא שם בן ע"ב היוצא מויסע ויבא וי"ט שיש בו ע"ב תיבות רי"ו אותיות כמנין ויעב"ר וכתיב התם ויעב"ר יי' על פניו והוא הסוד עצמו וכבר ידעת כי זה השם המפורש הוא הנוסע למלא"ך האלהי"ם ההולך לפני מחנה ישראל ושנרשם בשם הזה סוד המרכבה העליונה.

בספרא דרבי ייסא סבא כתיב הכא ויעבר אברם בארץ וכתיב התם אני אעביר כל טובי רמז לקדושה דארעא מאתר עילאה כדקא חזי. פי' מדת אנ"י אומרת אעביר כ"ל טוב"י כלומר הטוב והכ"ל שהוא הי"סוד על פניך וכן בכאן ויעבר מדת אברהם החס"ד אר"ץ.

עד מקום שכם עד אלון מורה מסטרא דא לסטרא דא. הנה הכתוב הזה קשה ההבנה מאד וזה כי שכם ואלון מורה מקום א' הוא ושם הר גריזים והר עיבל בשכם וכתיב מול הגלגל אצל אלוני מורה ואם כן למה יזכור הכתוב שני השמות למקום א' כי אלון מורה הוא בשכם. ועוד שלא כתב עד מקום שכם ואלון מורה שהיה משמע ששכם הוא אלון מורה אבל כתב עד מקום שכם עד אלון מורה שיורה שכל א' מהם מקום בפני עצמו ורש"י ז"ל הרגיש הקושי הזה וכתב עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו לשכם וכתב אלון מורה הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה הנך רואה שדרש הכתוכ על צד הרמז כי לפי הפשט קשה להבינו האמנם הרמז המקובל בספר הזוהר ירמוז שעבר אברהם בארץ העליונה והשיג בה עולם האצילות מלמטה למעלה וכבר ידעת כי מלת שכ"ם ירמוז לש"ם כבוד מלכותו ומלת אלו"ן עולה פ"ז והסוד בזה ראשו כתם פז וכן עולה לב"נה לרמוז כי הסוד הוא הראש והראש הוא הסוף ונקרא הראש מורה כי הוא מורה על הסוף והבן זה והוא שאמר עד מקו"ם שכ"ם עד אלו"ן מורה מסטרא דא לסטרא דא שירמוז שהשיג בארץ העליונה עולם האצילות מעבר אל עבר ומסופו לראשו וברוך שנתן לנו תורת אמת שמתוך דבריה מחכימת פתיים ופוקחת עורים לאור באור החיים והדברים עתיקים.

והכנעני אז בארץ הא אתמר דעד כדין שלטא חויא בישא וכו' פי' שעד עתה לא מטוהרה היא מזוהמתו של נחש שהביא קללה לעולם כי הוא נקרא בשם כנעני נאמר כאן ארור כנען ונאמר בנחש ארור אתה מכל הבהמה.

ותמן אתקרב אברהם לגבי קב"ה הקריבו אליו והבדילו מהחכמות ההם החיצוניות המיוחסות לנחש מה כתיב וירא יי' אל אברם כלומר וסמיך ליה לויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וירא יי' אל אברם ויאמר לזרעך אתן וכו' הכא אתגלי ליה מה דלא הוה ידע ההוא חילא עמיקא דשלטא על ארעא מה שלא היה יודע קודם הכנסו לארץ. וכדין ויבן שם מזבח ליי' הנראה אליו וכו' כי עד עכשו לא היה נראה אליו המדה השולטת על הארץ.