כתם פז על ספר הזהר קנז

ויקח אברם את שרי אשתו מהו ויקח כי לשון לקיחה הנזכר במקרא תתפרש לפי ענינה אם שיהיה ענינה דליקה והבערה כענין ואש מתלקחת בתוך הברד ואם שיהיה ענינה שלל ובזה כענין את השבי ואת המלקוח. ואם שיהיה ענינה צבת כענין במלקחים לקח מעל המזבח ואם שיהיה ענינה דבר הנקנה מהדת והתורה אז דברים כמו עמכם דברים כי לקח טוב נתתי לכם וכלם מיוחסים אל אב אחד כי הדליקה הוא התאחז האש בנושא והשלל מעותד אל הלקיחה. והמלקחים למה שהם כלי הלקיחה. והקנין או הדת כי באמצעותו יאחז האוחז אז יקבל ויקנה הדעת ההוא או האמונה ההיא ע"ד מה יקחך לבך ולטעם זה דרשו בויקח כי משך ראשי סנהדראות שלהם בדברים כמ"ש קח את אהרן קחו עמכם דברים וכן באברה' ויקח אברם את שרי אשתו אמשיך לה במילי מעליותא ונתן טעם ואמר בגין דלית ליה רשו לבר נש לאפקא אתתיה למהך וכו' וכמו שתקנו בתנאי הכתובה שלא יוציאינה וכו' שלא על פיה ורצונה ואם מצד הדין יכול לכוף אותה לעלות לארץ ישראל החמיר אברהם על עצמו ופייסה בדברים והודיע אותה מעשיהם הרעים ואמונתם הרעה כדי שתסכים אל ההליכה משם וזהו ויקח אברם את שרי אשתו לקחה בדברים.

ואת לוט בן אחיו מה חמא אברהם לאדבקא עמיה עי' כי נביא היה אברהם מעתה ולא נעלם ממנו סופו ואחריתו ועוד שמו מורה עליו לו"ט ולא בדיק בשמיה.

אלא בגין דצפה ברוח הקדש דזמין למיפק מניה דוד ועל זה הקריבו אליו.

ואת הנפש אשר עשו בחרן אלין גרים וגיורות וכן אז"ל בב"ר אם מתכנשים כל באי עולם לבראת אפילו יתוש א' ולהטיל בו נשמה אינם יכולים ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שהוא תיקון הנפש ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום.

א"ר אבא אי הכי כמה בני נשא הוו סברת ר' אבא היא שהיו נפשות רבות לא כסברת בר קפרא במדרש וירק את חניכיו ילידי ביתו שאומר שהיה אליעזר לבדו שכן עולה אליעזר שלש מאות ושמונה עשר אמנם סובר כי ברבים היו עמו בחרן והוקשה לו שילכו כלם עם אברהם ותואר השאלה הכי הכתוב אומד שכל הנפשות שעשו בחרן עלו עמו והנה חיל כבד מאד וכי כלם עלו עמו כי יהיה רב מאד מאד מחנהו יותר ויותר מילדי ביתו הנז' בכתוב וירק את חניכיו וזהו ואי תימא דכלהו אזלו עמיה והשיבו רבי אלעזר אין כי עם כבד ורב עלו עמו ועליהם נאמר עם אלהי אברהם והראיה ע"ז ויעבר אברם בארץ ולא היה מתירא פן בחרב יצאו לקראתו יושבי הארץ.

א"ל רבי אבא אי כתיב והנפש אשר עשו בחרן היה משמע שהוציא עמו הנפשות אשר עשה כלם כי מלת נפש כוללת גם לרבים ע"ד כל הנפש הבאה ליעקב וכו' אמנם ריבה הכתוב באמרו ואת הנפש כי כל אתין רבויין ומהו אשר ירבה הכתוב עם הנפש וכי יש דבר אחר שירבה. אלא ואת הנפש לאסגאה זכותא דכלהו נפשאן דהוו עמיה בחרן וא"כ מכאן אני אומר שלא עלו עמו כלם ויהיה א"כ שיעור הכתוב הנפש ואת הנפש כלומר מקצת הנפש וזכות כלם. דכל מאן דמזכה לאחרא וכו' הוא אמרם כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.