כתם פז על ספר הזהר קנג

רבי יוסי פתח מה ידידות משכנותיך וכו'. כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה דהא בני נשא לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא ואינון על מה קיימי. ר' יוסי זה הוא עצמו הנזכר במסכת חגיגה שאמר אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעות מה רואות עומדות ואינם יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה היא עומדת על העמודים שנאמר ועמודיה יתפלצון ועמודי"ם על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים וכו' רוח סערה עושה דברו וסערה תלויה בזרועו של הב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם. והנה ר' יוסי שם הודיע מתכונת עמודי הארץ הלזו אשר היא עומדת על בלימה כמ"ש תולה ארץ על בלימה והודיע כי בהיות הארץ המטה המוחלט יחוייב כפי טבע הבריאה שיהיו לה עמודים שתעמוד עליהם והם אשר יזכור המים הסובבים אותה מכל עבר וההרים שהם למעלה מהמים כי לא כסו אותם המים כאלו המים עומדים עליהם כי כל הרחוק מנקודת הארץ יקרא עמוד אל הקרוב אל הארץ שהם המים הסובבים אותה. וההרים על הרוח שהרוח סובב על ההרים. והרוח בסערה הוא יסוד האש הנולד מתנועת הגלגל ההולך בסופה ובסערה דרכו והכל תלוי כזרועו של הב"ה יתברך שמו כי הוא צוה ויעמוד עולם על התכונה הזאת ולפי שר' יוסי עשה היסודות עמודים אלה לאלה שכן אמר על העמודים סתם באו חז"ל אחריו ואמרו על י"ב עמודים היא עומדת והם י"ב מזלות שהם כדמיון אלכסונות למעלה מכלם והביאו ראיה יצב גבולות עמים ולפי שיש עוד למטה מי"ב מזלות ז' גלגלים קרובים אל הארץ יותר אמרו שם ויש אומרים על שבע' והביאו ראיה מחצבה עמודיה ז' לפי שהם קרובי' יותר אליה מהי"ב מזלות. ור' אלעזר בן שמוע אמר על עמוד אחד הוא צדי"קו של עולם שהוא המקיים הכל בזכות הצדיק של מטה כי זה כל האדם. הן אלה קצות דרכיו של ר' יוסי שם וגם כי יתכן שיתבארו כל תנאי המאמר ההוא למעלה כי זה לעומת זה עשה האלהים ואין אנחנו עתה רק בבאר כי שם ידבר במתכונת עולם השפל ובכאן בעול' האצילות שהוא שורש ויסוד ליסודות התחתונות שמשם נמשכו ואם אינם מהם ולא מהמהם באדנותיהם אע"פ שנקראי' בשמן א"ש ומי"ם ורו"ח בסוד אמ"ש אשר בהם יסד מעונו יתברך שמו כמ"ש בעל ס' יצירה ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואתה יודע שלא אמר זה על היסודות התחתונות כי לא נבראו המלאכים מהם אלא על היסודות העליונו' שאינם בעלי איכות והוא שאמר בכאן דכד ברא קב"ה עלמא עבר שמייא מאשו ומים מתערבין כחדא יביא דמיון מהנגלה אל הנסתר ואמר כי כשם שבהיולי הראשון אשר ברא יתברך שמו עד שלא הובדלו צורותיו היו בכח אחד כן למעלה בהיולי העליון שהיא הבינ' הנקרא' תוה"ו עליון היו המי"ם והא"ש שהם סוד הגדול"ה והגבור"ה בכח אחד עד שלא נבדלו להבדיל פעולותיהם בפועל ודמה זה אל זה הגלידה וההקפאה לפי שאנחנו לא נוכל לצייר שום צורה נבדלת מחבירתה כי אם מצד קבלת צורת חומר נקפא והוא אמרו הוו מתערבי כחדא ולא הוו גלידי כלומר שלא הובדלו בשום צורה. ולבתר אגלידו כלומר נגלו ונראו פעולתם לחס"ד ולדי"ן כי זה נתיחס אל המים וזה אל האש ההפכיים ועדיין לא לא היה שלום באהליהם עד שנחה רוח אלהים חיים עליהם ויהי שלום באהליהם.

ומתמן שתיל עלמא כלומר עולם השפל משם נמשכו כח יסודותיו שהם עמודיו וזהו לקיימא על סמכין.

ואינון סמכין לא קיימי אלא בההוא רוחא וכו'. דע לך בני כי זה הרוח הנז' בכאן אינו הרוח היסודי ואפילו שאנו זוכרים רוח האדם המקיימו אינו הרוח המנשב בפיו כמו שכתב הראב"ד ז"ל בפי' ס' יצירה בפי' קול ורוח ודבור זהו רוח הקדש ז"ל חלילה חלילה להיות איברי החי מתנועעים מהרוח הזה המנשבת או מכיוצא בו והראיה בזה כי אלו נחנוק אחד מבעלי חיים עד שתצא הרוח המניעתו ואח"כ נביא כל מיני מפוחים ונמלאהו בנפיחתם מהרוח היסודי לא יחיה ולא יתנועע ואי איפשר לומר כי נסתמו גידיו ועורקיו בליחה שהרי לא בא לו שנוי ולא מלוי ולא סתום רק יציאת הרוח בלבד. ואף לפי דברי הרופאים האומרים כי הרוח הנפשי ר"ל אשר בו יתנועע החי הוא ההבל העולה מן האדם אשר בלב. הנה הנחנק לשעתו או מי שסתמו את פיו עד שלא יוכל להתנפש מהו אשר קרה לדם הלב עד שלא ינפש ולא יעלה ממנו הבל אבל על דרך האמת אינו דבר מכל אלו הטבעים אמנם הוא רוח נשפעת מאלהים חיים כי ממנו תוצאות חיים לכל חי ולפי' נקרא חי העולמים כי אין חיות לעולמות כלם לא מן היסודות ולא מזולתם רק מהשם לבדו עכ"ל הוא שכיון ר' יוסי בכאן באמרו ואינון סמכין לא קיימי אלא בההו' רוחא הסתכל שלא אמר לא חיימי אלא ברוחא אלא בההוא רוחא הידוע לאלהים חיים ומלך עולם ובשעתא, ארוחא אסתלק כלהו מרפפין וזעין ועלמא ארתת באדם שנשמתו יוצאת ממנו. לא הרוח המנשב בפיו כי בהסתלק הרוח החיים יסתלק המנשב ואמר ובלא קיים על אוריתא דכד יש' משתדלי באוריתא מתקיים עלמא שההבל ההוא היוצא מפיהם הוא ההבל שבו ברא האל יתברך העולם במ"ש וברוח פיו כל צבאם ובו הם עומדים על עמדם.

ת"ח בשעתא דאתער פלגו לילייא עתה יפליג לעורר לבות בני אדם משנת תרדמתם ואומר כי עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו. לפי שאינם מכירים מעלת הנשמה השוכנת בקרבם שאלו היו יודעים מהיכן היא אצולה ומקום אשר ממנו לוקחה לבוא לשכון בערפל הגוף היו מכבדים אותה ועובדים ליוצרה אשר שלחה ונטע אותם בגופם. והתחיל להודיע תחלה הכרוז היוצא כחצות הלילה להעיר הישנים משנת תרדמתם ואמר בשעתא דאתער פלגו לילייא אחר ששקטו הכחות הגופניות כי אז יתעוררו הכחות הנפשיות והוא זמן שהב"ה בא לג"ע של מטה להשתעשע עם הצדיקים הנה אז אפי' האילנות מזמרין ומשבחים להב"ה שבראם ואם אין להם מבטא פה ושפתים אין ספק שאין לך דבר שאין נפשו בו והיא היא המדבר והמרננת שנאמר אז ירננו עצי הי"ער הוא ג"ע שהוא י"ער הלבנו"ן אשר הארזי"ם נטועים בו.

וכרוזא קרי ובה יאמר לכון אמרי קדישי עליונים כי בעוד בחיים חייתם נחשבים עם קדושי עליון אשר כבר עלו למתיבתא דרקיעא.

מאן מנכון דעייל רוחא באודונוי כי מתוך הרוח הנכנס באזנים האזנים שומעות הברת הקול ועינוי פקיחן למחמי בעיני השכל ולבא פתיח למנדע מהו שאני אומר ומודיע לכם והוא כי בשעתא דרוחא דכל רוחין הוא הכת"ר רצון כל הרצונות כשעלה החפץ לפניו. להרים תרומת הנשמה מראשית תרומת כל יצא קו"ל הקולות היא הבינה ומכוח אותו הקול חיילין אתבדרו לד' סטרי עלמא ואמר זה בדרך כלל ואח"כ פרט הענין ואמר חד סליק לסטר חד ונחי' הוא לההוא סטר חד עייל בין תרין תרין מתעטרן בתלת תלת עיילי בחד חד אפיק וגוונין.

שית מנהון לסטר חד ושית מנהון נחתי לההוא סטר שית עיילי בתליסר תריסר מתעטרין בעשרין ותרין שית כלילן בעשרה עשרה קיימי בחד זהו הנוסח האמיתי מוגה מספרי כתיבת היד. האמנם כי ראיתי בספר הדפוס הקטן מי שפירש החידה הזאת לפי דמיונו פי' אין לו שחר בלא ספק ואין להאריך בסתירתו כי נפול הוא יעויין שם. ועתה בני שמע דברי החידה כי היא מיוסדת על משנה ראשונה של פ' שני בס' יצירה והבאים אחריה ז"ל עשרים ושתים אותיות יסוד. שלש אמות ושבע כפולות ושנים עשר פשוטות. שלש אמו"ת אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים ואין אנחנו עתה בהביא כל הנדרש במשניות ההם כי רב הדרך רק בהודיע כי אותיות האלפא נחלקות לשלשה חלקים אשר כל העולמות נחלקים לשלשת חלקיהם עליונים ותחתונים כאשר יתבאר שם בספר יצירה והם השלש והשבעה והשנים עשר אשר כלל כלם כ"ב אותיות שהם שורש ויסוד לכל הנמצאות ולכל העולמות כל עולם ועולם כפי יסודו ושורש לכלם הוא עולם האצילות כי גם נרמז לשלשה חלקי המערכות אמ"ש בג"ד כפר"ת בבנין והי"ב הו זח טי לן סע צק בעטר' ואמר שכלם הן יסוד לכל העולמות ושרשם ועיקרם בעולם האצילות שהוא היה התחלת גלוי הבריאה ודוגמתם באו בכל הנמצאות עול"ם שנ"ה נפ"ש סי' עש"ן ולפי שהנשמה נאצלה מהבינה ובאה דרך המדות כלם בדרך השתלשלות מזו לזו ומזו לזו כדמיון הזרע היורד מהמוח דרך האיברים על כן חד חידה ואמ' בשעתא דרוחא דכל רוחין הוא הכת"ר הרומז למו"ח. ארים בסימו דנשמתא כלומר הרים נעימות הנשמה מראשית תרומ"ת ב"ל היא החכמ"ה ומתמן נפיק קלא דקליא היא הבינ"ה הנקראת קול הקולות לפי שכל הקולות נמשכות ממנה והדמיון בזה כי בקולי קולות היא יוצאה כאשר יצא העובר מבטן המלאה ובכן חיילין אתבדרו לד' סטרי עלמא כלומר הצבאות נפרדו לד' ראשים שהם תולדות העולם האצילות. וחזר אח"כ לדבר בדרך פרט ואמר חד סליק לסטר חד נחית הוא לההוא סטר הרמז לשלש העליונות ראש אחד שכח הנסתר עולה ויורד שם הם סוד אמ"ש וחזר ואמר חד עייל בין תרין כלומר הראש האחד הנז' עייל בין חס"ד וגבו"רה שנמשך כחו לשניהם וחזר ואמר תרין מתעטרן בתלת הם תפא"רת נצ"ח והו"ד. וחזר ואמר תלת עיילין בחד השלש האלה נמשכות ובאו אל י"סוד שמשם פורחות הנשמות. חד אפיק גוונין שית מנהון לחד סטר ושית מנהון נחתי לההוא סטר. אמר כי הי"סוד הוציא סוד הו"ו שהם סוד שש קצוות הבנין שהם סוד האותיות בג"ד כפר"ת כי השש והשבע ענין אחד הוא כי מהנקודה האמצעית מתפשטים שש קצוות ואמר כי מסוד הו"ו יצאו שש אחרות שהם משך הו"ו ודוגמתם בעטרת שש היכלות וההיכל האמצעי שהוא סוד הנקודה כי הנקו"דה לעולם נמצאת בין במחלוקת מערכת האמ"ש בין במחלוקת הבג"ד כפר"ת שהוא כפל האמ"ש בין במחלוקת השנים עשר שהם כפל הו"ו והם י"ב אותיות הנשארות מהאלפא ביתא שהם ה"ו ז"ח ט"י ל"ן ס"ע צ"ק הרומזים לשנים עשר אלכסונות נמצא א"כ כי שית עיילי בתריסר וכן תמצא תמונתם בגלגל כי בחצותך הגלגל לשנים תמצא לעולם ששה אלכסונות למעלה וששה למטה והם סוד השבע כפולות והי"ב הפשוטות כי הנקודה לעולם באמצעית' והוא אמרו שית עיילי בתריסר הם סוד הו"ו כמו שביארנו. וחזר ואמר תריסר מתעטרין בעשרין ותרין כלומר כי בם נכללים כל האותיות כ"ב אתוון שהם רמז ותשלום כל ההויות כי בהם ברא הקב"ה והמציא כל הנמצאות אשר כלם כדמיון גוף א' מחובר האיברים ומכח אלה המדרגות כלם הרמוזים בשלשת המערכות אמ"ש בג"ד כפר"ת הו זח טי לן סע צק שהם מוצא פי יי' יתברך ואיבריו נמצאת הנשמה הטהורה תרו"מת ב"ל והם סוד משכנותיו של הקב"ה ולטעם זה כתח מה ידידות משכנותיך וכו' נכספה וגם כלתה נפשו של דוד להיות תמיד דבקה בהם והנה האדם הוכה בסנוירי התאוות הגשמיו' ופונה אל רהבים ושטי כזב והיא מתנכר' בירכתי ביתו ובנין גופו אלמנות חיות ומה יענה ואן יפנה בעמדו לחשבון עם בוראו אוי לו מיום הדין אוי לו כי בטמאו גופו טמא אותה כי היא שוכבת בחיקו ומפתו תאכל על כרחה שלא בטובתה אוי להם לישנים הנרדמים כי לא יבינו אל פעולו' יי' ואל מעשה ידיו לא יביטו זהו כוונת המאמר ואמתתו. ומה שחזר ואמר בסוף שית כלילן בעשרה עשרה קיימי בחד הודיע כי השש הנז' והמשכתם שהם סוד הו"ו כלם תלויים בעשרה שהם סוד הי"וד שבאו כלם בצורת הו"ו כי הו"ו ובראשה י"וד והיא גוף א' כלה מראשה לסופה והכל אחדות אחד והתפשטות א' וכבר ביארנו בפ' ובראשית כי אין אות בכל אותיות האלפא ביתא שתורה מציאות והתפשטות ואחדות באות הו"ו כי הי"וד תורה על מציאות ולא על התפשטות והאל"ף על התפשטות. והו"ו תורה על שלשתם והבן ולטעם זה חזר לדבר בענינה להודיע כי הכל קשר אחד ואחדות א' והפליג ברעת הנרדמי' האלה ואמר וי לאינון דניימין וכו' וביאר עונשם ואמר כד אסתאב גופא ונפשא שטיא על אנפי דאויר' דטיהרא כי מתאמצ' היא לשוב אל בית אביה כנעוריה לאכול מלח"ם התרו"מה כבראשונה תרעין לא מתפתחן כי הלביש אותה בגדים צואים ולא מטוהרה היא מתגלגלין כאבנין בגו קוספיתא דמה גלגול הנשמות לזה העולם כדמיון הקלע המשליך האבן כי קודם השלכת האבן יעלה הקלע למעלה ואח"כ משליך בחזקה כן הנשמה עולה ומשליכי' ודוחים אותה לרדת למטה.

ווי לון מאן יתבע לון דלא יקומון בעדונא דא פי' מי ילמד זכות בעדם כי אם מעשיהם ומעשיהם וגורמים להם שלא יקומו לעמוד ולחזות בנועם יי'.

בגו דוכתי דענוגי דצדיקייא הם הצחצחות אשר הצדיקים זוכים אליהם שנאמר והשביע בצחצחות נפשך יתפקד מושבם של אלה. ולא זו בלבד שלא יזכו לזה אבל יתמסרו בידא דדו"מה שרה של גהינם.

נחתי ולא סלקי עלייהו כתיב כן יורד שאול לא יעלה עד כאן לשון הכרוז דקרי בחיל בחצות הלילה ואמר כי בההוא שעתא אתער שלהובא מסטרא דצפון ובטש בד' סטרי עלמא לעורר כל יושבי תבל. נחית ומטי בין גדפי תרנגולא שאין לך דבר למטה שיתנועע בשום פועל שאין דוגמתו למעלה אם לא האריך בכאן צריך אתה לדעת כי יש למעלה ממונה על זה נקרא התרנגול השחור ובהניע הוא כנפיו יתעורר מיד התרנגול למטה ובוטש בכנפיו וקורא להעיר הישנים מתרדמתם וקרי ולית מאן דיתעד כי לא ישימו לב לזה בר אינון זכאי קשוט דקיימי הם החרדים אל דברו אל דומי להם בעסקם בתורה הם הבאים בסוד יי' הם חושבי שמו אשר לקול עסקם בתורה באים כל הנשמות אשר בג"ע המה בחברתו של הקב"ה לשמוע ולהקשיב את קולם שנא' מקשיבים לקולך השמיעני ע"כ לשון המאמר.