כתם פז על ספר הזהר קנב

לך לך. ר' אבא פתח שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה במה תקיפין לבייהו דחייבי דחמאן שבילי אוריתא וארחא אוריתא ולא מסתכלן בהו וכו'. ואין ספק שאין עונשו של האדם שלא הוזהר גדול כענשו של אדם שהוזהר ועבר על אזהרתו ומזה הטעם לא ענשה התורה אלא א"כ הזהירה. האמנה אין ספק ג"כ כי בהיות שהוזהר ושמר אזהרתו ולא עבר עליה כי יגדל שכרו יותר ממי שלא הוזהר ונזהר מעצמו כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה וכמ"ש בפ' החובל אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקדנא וקא עבידנא. והשתא דשמעתא להא דרבי חנינא דאמר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט כי מפקדנא אית לי אגרא טפי פי' רב יוסף היה סגי נהור. והנה מאהבת האל יתברך עמו ישראל וחבתו היתירה הנודעת לו עמהם נתן להם כלי חמדה ללמדם להועיל ולהדריכם בה אל השכר המקווה המתמיד שהוא העיקר וכמ"ש בפ' הלוקין רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנא' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר שהכוונה בזה בנדון שלנו כי צדקה עשה בישראל בנתינת התורה הרי שנקראת התורה צרק"ה ואל הכוונה הזאת פתח רבי אבא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ואמר כמה תקיפין לבייהו דחמאן שבילי אוריתא וארחי אוריתא ולא מסתכלן בהו. כבר כעת ההבדל שיש בין השביל שהוא הנתיב ובין התורה שהוא הדרך כי הא' נסתר והא' נגלה ולפי שכך דרכה של תורה תפוחי זהב במשכיות בסף נגלה ונסתר אמר כמה תקיפי לבייהו דחייבי הן על היודעים סתרי תורה הן על שאינם יודעים רק הנגלה ממנה כי כלם עוברי' בשם חייבים על שאינם שמים על לב כל א' וא' כפי הבנתו בה לשוב בתשובה לפני בוראם מאחר שהיא תזהירם ותעוררם אל התשובה וכמ"ש ושבת עד יי' אלהיך וכו' יאמר כי אלה הם הנקראי' רחוקים מהתורה הנקראת צדקה כי צדקה עשה הב"ה עם ישראל בתתו אותה להם להזהירם. ואין להבין מדברי רבי אבא שכוונתו ברחוקים מצדקה שהם אומות העולם או הנתינים כדעת ר' יהודה כדאיתא בפ' היה קורא אמרו שם שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר כל העולם נזונים בצדקה והם נזונים בזרוע. ואידך אמר כל העולם נזונים בזכותם והם אפי' בזכותן אינם נזונים כדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. ופליגא דרב יהודה דאמר רב יהודה מאן אבירי לב אינון גובאי טפשאי ופי' רש"י ז"ל שם אומה בבבל ובמ' קדושין אמרינן שהיו מן הנתינים. אמר רב יוסף תדע דהא מעולם לא אגייר חד מנייהו. אמר רב אשי ואלין בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דהא קא חזו בשבחא דמתיבתא תרי זמני בשתא ולא מגיור גיורא מנייהו ופי' רש"י ז"ל שהיו ישראל נאספים שם באדר ובאלול לשמוע הלכות פסח והלכות החג ולפי שזה קשה כי למה יתגיירו על שישמעו הלכות פסח וזולתם והלא אינם מאמינים בדתנו על כן כתב בעל התוספות שראה בס' העתים להרב יהודה בר ברזילי שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלה דאדד ובכלה דאלול ולפי שהיו רואים בעיניהם הנס ההוא ולא היו מתגיירים קראם אבירי לב נמצא כי רב יהודה יבאר הכתוב אבירי לב על אומות העולם ושאר החכמים מפ' אותו על ישראל על הצדיקים שבהם ורבי אבא על הקשים שבהם הבלתי שמים על לב לשוב בתשובה ויודעים שבילי וארחי דאוריתא.

ר' חזקיה אמר דמתרחקי מקב"ה ואינון רחוקי' מניה קרא צדקה למדת התפא"רת לפי שכבר ידעת כי הוא המשפיע צדקה ותהלה למדת צד"ק על ידי הצדי"ק בסוד כי את"ה תברך צדי"ק יי' וסברת דבי חזקיה כי אחר שתכלית נתינת התורה לא היתה כי אם לעבדו יתברך יותר ראוי לדרוש אבירי לב הרחוקים מצדקה מהקב"ה שנקרא צדקה כי זה הוא תכלית נתינת התורה מלדרוש הרחוקים מן התורה כי מה יועיל ומה יתן ומה יוסיף לאדם בהיותו קרובו יודע דרכי התורה ונתיבותיה והוא רחוק מהקב"ה וקראם רחוקים מצד בחירתם שמתרחקים הם ממנו ע"כ הם רחוקים כי הוא יתברך קרוב לכל אשר יקראוהו באמת והוא אמרו דלא בעאן לאתקרבא גבי קב"ה בגין כך אקרון רחוקים מצדקה ואמר כי אוי לנפשם כי גמלו להם רעה כי בהיותם רחוקים מצד"קה רחוקים הם מש"לום ועליהם נאמר אין שלום אמר יי' לרשעי' והקדים כל זה לספר בשבחו של אברהם אע"ה אשר התעורר מעצמו לבקש ולדרוש את יי' מבלי מלמד ומזהיר שיורהו ובגלל זה נתקרב ונקרא אהוב כמ"ש עליו אהבת צד"ק ותשנא רשע וכו' בגין דאתקרב לצד"ק שהיא בית שער ליי' כי כל מבקש יי' משם הוא נכנס וקרא רבי חזקיה אבירי לב לבני דורו שהיה דורש אותם ומזהירם מעבוד ע"ז ולא אבו שמוע והיו רחוקים מצדק"ה שמו של הקב"ה יתברך ויתעלה.