כתם פז על ספר הזהר קמט

וירד יי' לראו' את העיר ואת המגדל דא הוא חד מאינון עשר זמנין דנחתת שכינת' לארע' והם אלה א' בג"ע ואחת בדור הפלגה וא' כסדו' וא' בסנה וא' בסיני ושתים בנקר' הצור ושתים באהל מועד וא' לעתיד לבא כדאיתא בפרקי רבי אליעזר.

וכי מהו לראות ולא הוה ידע מקדמת דנא פי' כי ידיעתו קדמה לכל העתידות לבא ולא יתחדש לפניו שום דבר בהתחדשו ואיך יאמר לראות.

אלא לראות לאשגח' בדינא וכו' אמר כי הראיה הנז' בכאן אינה נופלת על ראות העין הגשמי אשר יתחדש לו הדבר בראיה ההיא כי גם יש ראיה נופלת על עשיית הדין כד"א ירא יי' עליכם וישפוט כי מיני הראיות נופלות על ענינים רבים כמו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים כי היא ראיה הפכיית לזו שהיא של רחמים וכן כל ראיה הנזכ' באל יתברך תתפרש לפי מקומה לא ח"ו שנתחדש לו שום ידיעה בראיה מוחשית.

את המגדל ואת העיר הכא אית לאסתכלא דהא לא כתוב לראות את בני האדם הוקשה לו על מה שכבר הניח כי הראיה היא לאשגחא בדינא וא"כ היה לו לומר לראות את בני האדם כי עליהם ישגיח לדון אותם לא על העצים והאבנים.

והשיב אלא בשעתא דאשגח קב"ה בדינא בקדמיתא ישגח בדרגא דלעילא וכו' אמר כי אחר שהונח כפי הסוד כי העיר והמגדל רמז למעלה אל הי"סוד ואל הע"ט הנה הירידה לדון לדור הפלגה התיחס דרך שם להשגיח בהם וזהו אמרו ישגח בדרגא דלעילא ולבתר בדרגא דלתתא בקדמיתא בעילאי ולבתר בתתאי כי ממדרגה אל מדרגה תרד השגחתו עד התחתונים. ומ"ש ובגין דהאי מלה מטא לעילא אשגחותא דלעילא הוה ביה בקדמיתא ביאר כי אין זה הענין ע"ד משז"ל אין הב"ה נפרע מהאומ' תחלה עד שנפרע מאלהיה שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה לפי שרעתם של דור הפלגה עד השמים הגיעה למעלה מצבא המרום מקום שלא יפול בו הלקאה כי לא ילקו רק צבא השמים אלא שנתיחס העברת הדין משם ולמטה אל הראיה בדין והוא אמרו בגין דהאי מלה מטא לעילא אשגחותא דלעילא הוה ביה כי משם יעבור הדין לתחתונים דכתיב לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם וביאר למה קרא אותם בנוי דאדם קדמאה כי חטאו בחטאת אביהם בענין הקצוץ כהפריד הפרי מן העץ וחזר וביאר למה כתב אשר בנו והרי לא נשלמה כוונתם כי הם אמרו ומגדל וראשו בשמים ואין זה מההגזמות הנזכרים בתורה ערים גדולות ובצורו' בשמים וזולתם שהרי אז"ל א"ר יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים וא"ת שהוא קטן כל מי שעולה לראשו רואה דקלים שלפניו כאלין חגביא ועדיין לא נשלמה כוונתם ואיך יאמר אשר בנו לזה אמר אשר בנו בני האדם בנינא ודאי אמרו ובעו למבני לעילא בלומר כי כבר בנו במחשבתם למעלה ואם לא נשלמה כפועל למטה כי דעתם היה לבנותו מהלך ת"ק שנה כגובה אשר מן הארץ עד הרקיע וגם כי מחכו עלה במערבא לא על הגובה לעגו כי אם על שאמרו ונכהו בקרדומות כדי שיזובו מימיו ועלה אמרו א"כ ליבנו בחד טורא כלומר כדי שיגיעו מהר להכו' בקרדמותיהם ולמה יבנו בבקע' וכוונת דבי ר' שילא שאמרו כדי שיזובו מימיו רוצה לו' השפעותיו וכוונת הקרדומות כלומר בהכרח כאדם המכה בקרדום וחותך העץ בכח ע"ד ובקרדומות באו לך כן חשבו להמשיך השפע בכח הזרוע כפי חכמתם הרעה.

רבי שמעון פתח ואמר כה אמר יי' אלהים רזא כמא דאתמר כדי להבין פרטי המאמר הזה צריך להקדים קצת ענינים והם כדמיון הקדמות והצעות אל הבנתו. ראשונה אתה צריך לדעת כי צורת הבית שיבנה במהרה בימינו שהראוהו ליחזקאל הנביא ע"ה במראה הנבואה כמ"ש ויבא אותי שמה במראות אלהים וכו' והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וכו' שים לכך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הובאתה הנה הראותכ' כתיב הכוונה בכל הפרשה ההיא שהראוהו מדת הבית בכל פרטיו ותאיו ואלמיו והעזרות והלשכות על המדה ועל השיעור העליון שיעור מועט כנגד הרב כדי שישרה עליו הכח העליון אשר הוא בדוגמתו בכל פרטיו ופרטי פרטיו כי אל זה כוונו דור הפלגה בראשית מחשבת' בבנין המגדל גם כי לא ידעו פרטיו וכל תנאיו ובנוהו כדוגמת גוף בלא איברים כי מי יגיד להם כל הפרטים והתנאים הצריכי' בבנין ההוא עד שיהיה זה מכוון כנגד זה לשיחול בו כח הבית העליון ביד יי' על ישראל המגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל אשר גלה להם תורת הבי"ת וצורתו ותבניתו ע"י משה נביאו ככל אשר הראה בהר להשכין כבוד"ו שם. עוד אתה צריך לדעת כי בשער הגדול שלפני ההיכל היו שני פשפשין אחד לצפון ואחד לדרום שבדרום לא נכנס בו אדם לעולם ועליו מפורש ביחזקאל ויאמר אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי אלהי ישראל בא בו יהיה סגור אח"כ אמר כה אמר יי' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח הרי שהיה נפתח ואין ספק שזהו השער עצמו שעליו אמר השער הזה יהיה סגור לא יפתח אמנם אין הכוונה באמרו לא יפתח שלא יפתח כלל שהרי היה נפתח בשבת ובר"ח אמנם הכוונה שלא היה נפתח לשיבוא בו שום אדם לעולם כי אלהי ישראל בא בו אבל היה נפתח בשבת ור"ח לסוד נכמס כאשר יתבאר. עוד אתה צריך לדעת כי צורת הבית בפרטיה היו על דוגמת האדם באיבריו כשם שהבית העליון היה דמו"ת אד"ם ובהיות שההשפעות העליונות היורדות אליה מעולם הזכר הם על שני מינים ימניים ושמאליים. הימניים מיוחסות לצרכי הנפש והשמאליים מיוחסות לצרכי הגוף אשר על סוד זה היו במקדש מנורה בדרום ושלחן בצפון וגם זה הוא סוד אמרם הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין שהכוונה כי במחשבתו ימשיך חפצו אם מן הדרום ואם מן הצפון מקום שיפול מחשבתו בשאלתו שם הוא להשלים נפשו מן הדרום ואם להשלים צרכי גופו מן הצפון וירא אלהים יצא את כלם כמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ובהיות כי ההשפעות הללו בבחינת ירידתם מעולם הזכר וקבלתם בעולם הנקבה מיוחסות לענין זיווג חוייב כפי החכמה שימצאו בבית המקדש אשר היה סוד דוגמת הזיווג עולם העליון בעולם התחתון להיות בשער הגדול של החצר הפנימית שני פשפשין א' בדרום וא' בצפון לרמוז על שני מיני ההשפעות שהם נבדלים באיכותם דוגמת השני צנורות שבי"סוד ימיני ושמאלי אשר באו דוגמתם בי"סודו של האד' התחתון אשר האחד היה נמצא בו להמציא ולהמשיך נשמות קדושות בזרעו היוצא מחלציו והוא המיוחס לדרום והאחד השמאלי לתשמיש גופו כי שני צנורות יש בי"סודו של אדם והבן. ובהיות כי הזיווג העליון הממציא הנשמות בעולם זמנו ביום השבת וביום החדש כי אזי הוא הזמן לביאת הנשמות הטהורות הראויות לבא לעולם דרך הצנור הימני הדרומי וגם הוא זמן להאסף הביתה הנשמות השבות מן העולם למקומם אשר חוצבו משם על סוד זה היה נפתח הפשפש הדרומי בשער הגדול ביום השבת וביום החדש כי הוא זמן שמושו ועל סוד זה אמרו ת"ח עונתן מע"ש לע"ש להמשיך לזרעם נשמה טהורה וחכמה בסוד כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי נקראו סריסים על אשר הם מסרסים עצמם בימי החול ושומרים וממתינים עד ע"ש כד"א ואביו שמר את הדבר לסוד זה עצמו. עוד אתה צריך לדעת כי האל יתברך כשעלה החפץ לפניו לברוא כל העולמות לגלות כבודו חוייב כפי חכמתו להמציא מתעלומת אורו עשר ספירו' קדושות הם כדוגמת מלבושים שבהם מתגלה כבודו וכבר קדם זה הענין בארוכה בפ' בראשית ועלה במחשבתו עוד להמציא מלבושים למלבושים שלא יתגלה כבודו ואורו למטה רק על הדרך הזה. ואם הם עשר מלבושים עיקר המלבוש אשר יתיחס אל מלבוש הם שבע כי השלש הראשונות הם ראש אחד מתלבש באבני הבנין ואלה השבע נקראו' שבתות כי עליהם חוגגים ומקיפים השמטו' הנקראות שבתות ואלה הם מלבושיו ית' של שבת ועל סוד זה אמרו במ' שבת פ' כלל גדול אמר רב הונא היה מהלך במדבר ושכח ואינו יודע אימתי הוא שבת מונה ו' ימים ושומר א' והנך רואה כי זה לא יסבלהו שום דעת כי יעשה הוא שבת כפי חשבונו ויקבע שבת חדש מדעתו ואיה ושמרו בני ישראל את השבת השבת הקבוע מששת ימי בראשית. האמנם כי הסוד בזה כי יש למעל' ז' ימים נקראים כלם שבתות ובהיות כי זה ההולך במדבר אבד חשבונו מימי החול אין לו תקנה כי אם למנות ו' ימים ויכוין בהם לימי החול והשביעי יקבענו בדעתו שהוא מהימים העליוני' אשר כלם הם שבתות ואיזה מהם שישבות שבת הוא ליי' ובזה יצא ידי חובת שמירתו מצד ההכרח והאונס שקרהו ונחזור לעניננו כי הימים הראשונים העליונים נקראים בגדי שבת והימי' התחתוני' נקראי' בגדי חול שבהם מתלבש הב"ה היא העטרת בימי החול לחלק טרף לביתה וחק לנערותי' ממה שקבלה בלובשה בגדי שבת ביום השבת ובבחינה זו נאמר באל ית' וירד יי' או ויעל יי' כי יתלבש בבגדי קדש הם הי"מים העליונים לחסד ולרחמים הם הם עלויו וכי יתלבש בגדי חול הם הימים התחתונים הנשואים בזמן יתיחסו לו לירידה לא שיפול ענין ירידה ועליה בו ית' חלילה וחס. ולסוד זה צריך האדם ללבוש בגדים נאים ביום השבת להדמות ליוצרו המתכבד במרכבותיו יתברך ויתעלה שמו ואחר הקדימי לך אלה ההצעות אבא לבאר ביאור המלות ובכן יעלה כוונת המאמר על נכון אמר האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמא דאתמר הוא שאז"ל בפ' רבי אליעזר שהיה נפתח ביום השבת וביום החדש מאליו ויודעים כל העם שבא יום שבת וכן בראשי חדשים היו ישראל עומדים ורואים הדלתות נפתחים מאליהם ויודעים שבאותה שעה עלת' הלבנ' ומקדשים את החדש בעליונים ועז"א ר"ש דאיהו רזא שזה היה מודה שהוא זמן הזיווג יהיה סגור ששת ימי המעשה אמאי יהיה סגור. אלא אלין יומין דחול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא ולכן היה סגור הפשפש הדרומי המורה על עונת השבת וביום השבת וביום החדש יפתח מאליו שהיה מורה הוראה על השתמשו' קדש בקדש וזהו דהא כדין אתנהיר סיהר' לאתחבר' בשמשא כי פשטה בגדי חול ולבשה בגדי קדש וחזר לבאר הסוד בבחי"מה יקרא הענין ההוא זיווג ואמר ת"ח תרעא דא לא אתפתח באינון שתא יומין בגין דהא באינון יומי דחול עלמא תתאה אתזן שכבר פשטה בגדי קדש במוצאי שבת לעשות מלאכתה כי ששת ימים תעבוד בעול' השפל שהם ימי חול ועז"א ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא ואמר בר בארעא דישראל כי ארץ ישראל היא קדש ושבת ולא נמסרה לשרים ואמר ואינון דשלטי בגין דהא השער הזה איהו סגור כי בהסתר המלך בביתו ישלטו השרים והסגנים אמנם בהראותו חוצה יסוד ממשלתם. עלמא איהו בחדוה כי באור פני מלך חיים ונודעה יד יי' כי משם ניזונים כל העולמות ושלא נמסר העולם לרשות אחר זולתו יתברך. ולפי שלא יראה שהם שתי רשויות כי בסור ממשלתו של זה ישלוט שכנגדו וכן בסוד שכנגדו ישלוט הוא אחר שהוקצב לכל א' זמן ממשלתו לבדו חזר ואמר ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו מבלי שיצטרכו לכח זולתם ושלהם לבדם נתנה הארץ ח"ו ת"ח הפונה קדים עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא ביאר מלת קדים כאלו כתוב קודם כלומר קודם שיקום זמן ממשלתם כבר קדם ממשלתו והשגחתו עליהם ותמיד הוא פונה ומשגיח בעולם שאלו ידומה סלוק השגחתו אפי' רגע קטן היה העולם חוזר לתוהו אבל עיני יי' בעולם מראשית אחרית אמנם הוקצב זמן ידוע להשפעת המזון מהקדש יום השבת לבדו ובבחינת זה נאמר שהם מושלים בימי החול לא שיש להם ממשלה לבדם והוא אמרו עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדש כי הוא זמן קבלת הפרס מאת המלך. וכלהו יומין כלהו מתדבקין בשבת וניזונין ממנו וכן הממשלות כלן בכח האל יתברך הם עומדום ולא יטבו ולא ירעו כי אם במאמרו כי לכך הוקבע יום השבת לקבלת הפרס להודיע כי אין זולתו יתברך מושל ורב ושכלם צריכים למארי חטיא והוא אמרו דהא ביומא דשבת כלהו תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעילאי ותתאי כי הכל שוים לפניו כקטן כגדול בקבלם הפרס ובזה נודעה יד יי' על כלם. ואחר שהקדים זה חזר לבאר הכתוב שאמר וירד יי' ועל איזה צד יושאל שם ירידה בו יתברך או שם ראיה ואמר נחת מקודשא לחול ורדיד פריסא לאשגחא במה דבנו וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא להו. אמר כי בבחינת לובשו בגדי חול בסוד ששת ימ"י המעש"ה כמו שנתבאר למעלה שנתיחס זה אל השגחתו בתחתונים נאמר בו ירידה וראי"ה וזהו רדיד פריסא כאלו מתעף בצעיף צעיף תרגום ירושלמי רדידא וכן ואת הרדידים. ופריסא הוא וי"לון וכן בלשון ז"ל פריסא תשמיש דתשמיש הוא פי' וילון שפורסין לפני התיבה הוא תשמיש לתיבה ותיבה תשמיש לספר תורה כלומר המתיח והרקיע וילון בדמיון מלבוש אליו להשגיח באמצעותו מה שבנו דור הפלגה והסכימו הסכמה כלם כאחד לעורר כעולם יראה ולעשו' אלוה להם ופי' וירד מלשון רדיד שהכוונה בזה להודיע שהוא רואה ואינו נראה כדמיון העומד אחורי הוילון ורואה לזולתו והוא אינו נראה וכבר ידעת שכל הנדבר בזה הוא מצדנו לא מצדו יתברך חלילה וחס וכבר האריך הרב ז"ל במורה הנבוכים בסלוק כל התוארים המיוחסים בתורה אליו יתברך.

רבי יצחק הוה יתיב קמיה דר"ש א"ל מה חמו אלין דעבדו שטותא דא למרדא ביה בקב"ה תואר השאלה היא על זה האופן כי אחר שהונח שהיו יודעים כי יש סבה ראשונה לכל הסבות כי חכמים גדולים היו והיו יודעים שיעור קומה מה ראו על ככה למרוד בו יתברך ולהניח העיקר ולאחוז בענפים. ועוד שכלם היו בעצה ולא אחד בהם שיחלוק עליהם בעצה זו אבל באו כלם מוסכמים אל המרד הזה וזהו וכלהו בעיצא חדא אתקיימו בדא באין חולק כי לשטות גדול יתיחס להם אחר שעמדו בעצה ואין חולק מהם להפר עצתם. א"ל הא אתמר ויהי בנוסעם מקדם אתנטלו מעילא לתתא וכו' אמר כי לא כוונו למרוד במלכו של עולם אמנם חשבו כי בעבדם הסבה הקרובה להם לדעתם תספיק להם להפיק צרכם מבנ"י שיצטרכו לסבה הרחוקה לדעתם וזהו בנוסעם מקדם נסעו מקדמונו של עולם. לתתא כלומר למדה התחתונה כי היא הקרובה להם לדעתם ולכן עשו פועל מכוון לזה למטה והוא דאתנטלו מארעא דישראל שהיא חלקו ית' וית' והלכו וירדו להם לבבל שהיא למטה מארץ ישראל כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות להורות על המושל בה כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. אמרו הא הכא אתר למדבק ונעשה לנו שם וכו' חשבו כי ברדתם לבבל העטר' שהיא התחתונה שהיא למטה מכל המדות תסייעם למטה במקום ההוא שהוא למטה מכל הארצות וזהו ואתדבק סיועא דלתתא באתר דא. ועוד חשבו להם כי בהגיע תור הדין לשרות בעולם היא תעמוד נגדו להגין עליהם והוא אמרו בגין דכד דינא אתי לאשראה על עלמא הא אתר דא לקבליה. ועוד חשבו לומר כי משם יתהנה העולם ויזון דהא לעילא רחיקא איהו לאתזנא עלמא מציה. ולא עוד אנן נסק לרקיעא ונגח ביה קרבא בהיות לאל ידינו בסיוע המדה הזאת נוכל לבטל המבול שלא יבוא עוד לעולם וזו היא כוונת המלחמה שחשבו לעשות עמו במנוע דינו שלא ישרה בעולם.